אישות בימי מלחמת לבנון השניה[1]
שאלה:
בספר "דרכי טהרה" כתוב: "אין לאדם לשמש מיטתו בזמן שהציבור שרוי בצער, מלחמה, רעב…" בהמשך נאמר שיש להתיר במקרה שאין לזוג בן ובת, או החושש לזרע לבטלה – אבל לשם תענוג אסור. וגם בליל הטבילה יש אוסרים ויש המתירים ואוסרים רק במקרה רעב.
השאלה שלנו היא: האם עכשיו זה נקרא "שעת מלחמה"? כלומר, בימים האלו של הלחימה בצפון אסור להתייחד (למי שיש כבר בן ובת)? ואם אסור – אז עד מתי? עד "הפסקת אש", עד יציאת הכוחות מלבנון?
תשובת הרב מרדכי הלפרין:
- המקור למניעת תשמיש בעת רעבון (מצב של חוסר מזון) הוא במסכת תענית (יא,א) ובשו"ע או"ח סי' רמ, סע' יב.
ב. הרמ"א שם ע"פ הירושלמי בתענית מרחיב את הדבר גם לצרות אחרות, כאשר קיימת מחלוקת אם מדובר דוקא בצרות של חוסר משאבים או גם בצרות אחרות כגון מלחמה.
ג. להלכה נשאלה השאלה במלחמת העולם הראשונה ופסקו להתיר [שו"ת דרכי חיים ושלום (מונקטש), סי' תרנו].
ד. במלחמת העולם השניה בגטאות בפולין היה ויכוח בין הפוסקים אם יש מקום להחמיר. (שו"ת עלי מרורות מאת הרב משה אהרונסון, עמ' 232-233. אבל שם חלק מנימוקי האוסרים היה מצב המחסור שהתלווה למלחמה).
ה. במלחמת יום הכיפורים כבר פסק הציץ אליעזר להתיר (כרך יג סי' כא).
ו. לגבי מלחמת המפרץ הראשונה נפסק להקל בשופי[2].
ז. כדאי גם לזכור את שליחת אוריה החיתי (בעלה של בת שבע) לביתו ע"מ שישמש את אשתו בזמן מלחמה.
ח. לסיכום, גם לסוברים שאיסור תשמיש בשעת רעבון הוא דין גמור ולא מידת חסידות, להלכה אין איסור בזמן מלחמה, עאכ"ו במלחמה שאיננה מלחמה כוללת, דוגמת מלחמת לבנון השניה.
מקור: אסיא פא-פב עמ' 50-49 (2008).