דרכו של הגרש"ז אויערבך בהלכות רפואה ופיקוח נפש

קווים אחדים לדרכו של הג"ר שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל בהלכות רפואה ופיקוח נפש 1

מבוא

שער ראשון – אשר יעשה אותם האדם וחי בהם

שער שני – סייג לחכמה

שער שלישי – מרא דאתרא

שער רביעי – הסתר דבר

שער חמישי – בין היתר כללי להוראה פרטית

מבוא

שער ראשון – אשר יעשה אותם האדם וחי בהם

פרק א' – חיפוש נעדר בשבת

פרק ב' – הנהגת פיקוח נפש בטעות

פרק ג' – יולדת ביום הכיפורים – היתר גמור כדי למנוע סכנה בזמן אחר

פרק ד' – חשש רחוק בפיקוח נפש של רבים

פרק ה' – תיקון ראש הירך בשבת – מדדים לקביעת פיקוח נפש

שער שני – סייג לחכמה

פרק א' – כשם שאסור להתיר את האסור כך אסור לאסור את המותר

פרק ב – בעייה אישית של רופא.

פרק ג – כיבוי נורת להט בשבת (א)

פרק ד – הפריה חוץ גופית ("הפריית מבחנה")

פרק ה – פונדקאות ובעלות על עובר

פרק ו – חולה סופני סובל

 שער שלישי – מרא דאתרא

פרק א' – שמירתת שבת במלחמת ההתשה

פרק ב' – הרופא מ"עץ חיים"

פרק ג' איסור פונדקאות – הלכה, גזירה חדשה או תקנת מרא דאתרא ?

 שער רביעי – הסתר דבר

פרק א' – נסיעת רופא מחוץ לתחום שבת –

ההבדל בין תשובה אישית לפירסום בדפוס

לסיכום

 פרק ב – כיבוי נורת להט בשבת (ב)

פרק ג' – הקפאת זרע

פרק ד, – דוד שמש בשבת

פרק ה' – בתי חולים בבני-ברק

 שער חמישי – בין היתר כללי להוראה פרטית

פרק א – מינקת ביום הכיפורים

פרק ב – מעוברות ביום הכיפורים

צום בחודש התשיעי

 

בהשקפה ראשונה נראים צודקים דברי המורים האוסרים שתיה ביוה"כ בחודש התשיעי משום שאז זירוז הלידה איננו מסכן את הוולד.

 

אולם לאחר עיון נראה שדווקא בחודש התשיעי יש מקום להתיר, או אפילו לחייב, שתיה פחות מכשיעור, כדי למנוע סכנת התיבשות וזירוז לידה ביום הכיפורים. לשם כך יש להציג את הנתונים הבאים :

 

א) שיעור תמותת אימהות בלידה נע בין 1% בארצות מתפתחות 164 , לבין 0.01% בארצות מפותחות 165 . כשישית ממקרי התמותה האמהית בארצות מפותחות מקורן באיבוד דם במהלך הלידה ולאחריה.

 

 

 

 

ב) איבוד הדם הממוצע בלידת יחיד הוא כ- 600 מיליליטר דם, אך במקרים לא נדירים היולדת מאבדת יותר מליטר דם.

 

ג) צום של כ-24 שעות גורם לאיבוד נוזלים של 1-3 ליטרים מגוף האשה.

ד) לידה במצב של התיבשות-קלה כלאחר צום, לאחר איבוד מוקדם של 3-1 ליטר נוזלים עם סכנה לאיבוד ליטר דם נוסף – מהווה הגדלה ממשית של סכנת החיים של היולדת 166 . מצב זה ניתן לטיפול ע"י החזרת נוזלים בעירוי תוך ורידי. אמנם מקובל להחדיר צינור עירוי לורידי האשה היולדת לפני הלידה, אך גם במרכזים רפואיים טובים לא נדירים המקרים (במיוחד בשעות עומס) בהם האשה יולדת לפני שהספיקו להחדיר את צינור האינפוזיה לתוך הוריד.

 

ה) לכן, לידה בסוף צום, בשעות עומס יחסי, מהווה סכנה רבה יותר מאשר לידה ללא איבוד הנוזלים המוקדם.

 

ו) צום יוה"כ בחודש התשיעי עלול לגרום לזירוז ולכניסה ללידה סמוך לסוף הצום ("אפקט יום כיפור").

 

משמעות הנתונים הללו פשוטה: דווקא בחודש התשיעי בו הצום עשוי לזרז את הלידה, צריכה, לכאורה, להיות חובה לשתות מספיק נוזלים כדי למנוע הגעה ללידה במצב של גרעון נוזלים, עקב העליה הממשית ברמת הסכנה הכרוכה בלידה כזו. צריך לזכור כי האפשרות לטפל בהצלחה בהחמרת מצב פיקוח נפש של היולדת אינה מבטלת את עצם מצב הסכנה בזמן הלידה.

מבחינה מעשית האשה איננה נמצאת במצב של סכנה עכשווית בשעות הצום הראשונות, אלא שהמשך הצום עלול להגדיל את הסכנה לחייה מאוחר יותר. אע"פ כן, גם מצב של סכנה עתידית דוחה איסורי תורה 167 כמעט 168 כמו במצב של סכנת חיים קיימת.

 

מאחר ומבחינה מעשית די בלגימות רבות של פחות מכשיעור, לכאורה נובע מכך היתר (או אפילו חובת) שתית נוזלים (פחות מכשיעור) ביום הכיפורים לכל המעוברות בחודש התשיעי, משום שחלק מהן עלולות להכנס ללידה לקראת סוף הצום במצב מסוכן של גרעון נוזלים, "ועדיף שאלף נשים ישתו ביום הכיפורים לחינם פחות מכשיעור, כדי שאשה אחת, במקום נידח בעולם, לא תסתכן ותמות" 169 .

 

נדגיש כי רמת הסיכון ליולדת הצמה לפני לידתה, גדולה במידה ניכרת מרמת הסיכון לתינוק שאמו המינקת צמה ביום הכיפורים. ואם במינקת התיר הגרש"ז שתיה לשיעורין ביום הכיפורים (פרק א' לעיל), לכאורה בודאי שמן הדין להתיר, או אולי אפילו לחייב, את המעוברת בחודש התשיעי לשתות לשיעורין כדי שלא תסתכן באיבוד דם בלידה לאחר איבוד הנוזלים במהלך הצום.

 

חלק מהדברים הללו העליתי אז בכתב 170 , ונמסר לי שהדברים הובאו לפני הגרשז"א ולא הסכים עמהם "משום שלדעתו אין בזה סכנה" 171 , ומשום ש"החשש שהתיבשות עקב הצום ואיבוד דם בזמן הלידה ביום הכיפורים עלולים לסכן אותה הוא חשש קטן מאד, ולא יתכן שמדיני התורה הקדושה קבעו חז"ל שהיא חייבת לצום – גם בזמנים שלא טיפלו בעירוי – לו היה הצום מסכן אותה" …"ואין לנו להתיר באופן כוללני (לאכול או אפילו רק לשתות) את מה שחז"ל במפורש אסרו" 172 .

 

לצערי לא זכיתי לדון בדברים הללו עם הגרשז"א פנים אל פנים, אך בשיחה טלפונית חדשים ספורים לפני פטירתו אמר לי שלדעתו "אין להורות היתר כללי, אך כל אשה שיש לגביה חשש שתגיע מיובשת ללידה, יש להתיר לה לשתות פחות מכשיעור".

 

לפנינו הבדל ברור בין היתר או הוראה כללית המחייבת את כלל המעוברות לצום ביום הכיפורים גם בזמן הזה, לבין הלכה פרטית, הנוגעת אולי לחלק גדול מן המעוברות בסוף הריונן, המתירה, או אף המורה להן, לשתות פחות מכשיעור ביום הכיפורים.

 

באופן מעשי יתכן וניתן להבדיל בין נשים לפני לידה ראשונה לבין נשים בלידה חוזרת. צירי לידה ראשונה נמשכים בד"כ שעות רכות, ולכן אם האישה איננה מאבדת את עשתונותיה עם התחלת הצירים הכואבים, יש לה בד"כ מספיק זמן לשתות כמות גדולה של נוזלים לפני הלידה, ללא הקפדה על שיעורין. אולם בלידה חזרת, משך זמן הצירים עשוי להיות, לפעמים, קצר מאד, והסכנה להגיע ללידה ללא השלמת נוזלים היא גבוהה. אולם למרות ההבדלים, עדיין לא יצאנו לגמרי מכלל הגדלת סיכון חיי מעוברות מבכירות הצמות ביום הכיפורים בהיותן בחודש התשיעי 173 .

בעניי, גם כאן לא ידעתי איך ראוי לפרש את דעת הגרשז"א. האם סבר שמעיקר הדין אין להורות דין פיקוח נפש בסכנה רחוקה משום שהדבר נראה כסתירה לדברי חז"ל, או שבכה"ג רק גזר בגזרת "מרא דאתרא" להמנע ממתן היתר כללי לכל המעוברות בחודש התשיעי, אף שהסכים להתיר שתיה לשיעורין לחלק גדול מהן, דהיינו ל"כל אשה שיש לגביה חשש שהגיע מיובשת ללידה" ביום הכיפורים.

 

"הרי שולחן והרי בשר והרי סכין – ואין לנו פה לאכול" (קידושין מו, א).

 

 

 

 

 

(מקור:אסיא נז-נח (טו,א-ב), כסלו תשנ"ז,61-17)

 

 

 

1 . מעובד מתוך שיעור שניתן בשבת הראשונה לאחר הסתלקותו של מרן זצ"ל בבית הכנסת אבן חן בבנגקוק בירת תאילנד, נשנה בישיבת שעלבים ביו"ט ראשון של פסח תשנ"ה, ונשלש בישיבה עטרת כהנים בראשון של חוה"מ פסח תשנ"ה. המאמר במלואו היה לנגד עיניו של הרב אביגדר נבנצל שליט"א, והוא מתפרסם בהסכמתו.

2 . כעין זה – "מחמת שתי אפשרויות רחוקות אלו אין להתיר חילול שבת" – הביא הרב אברהם יצחק נריה בשם הרב אלישיב, במאמרו: פיקוח נפש בשבת בצבא, תחומין ג (תשמ"ב), עמ' 23-11, פרק ח, עמ' 23, תשובה למקרה ג [בניגוד לדעתו של הגר"י קלופט (זצ"ל)]. וראה עוד מה שהובא בשם הגר"י קלופט בתחומין ד (תשמ"ג), עמ' 252, ג"כ שלא

כדעת הגרי"ש אלישיב בתחומין ג' שם, לגבי ההתיחסות ההלכתית להוראות הבטיחות בצה"ל.

3 . אף ש"הנשאל לחכם ואסר, לא ישאל חכם ויתיר" (ע"ז, ז, א) צ"ל :

א. לדעת התוס' (נדה, כ, ב, ד"ה אגמריה) "קפידא לא היא אשואל אלא החכם, אבל השואל ישאל כל מה שירצה, דמתוך כך ידקדקו בדבר ופעמים שהראשון טועה ויצא הדבר לאורה". וכן הביא הדרכי משה יו"ד, ס"ס רמה, בשם המרדכי (ע"ז ס' תשצו). ב. גם לדעת החולקים (ע"ז, ז, א, תוד"ה הנשאל ; תולדות אדם וחוה נ"ב ח"ה [כא ע"ד]), אינו אסור לשאול אלא "אם לא יודיע לו כבר שאלתי לפלוני ואסר לי. אבל אם אומר לו כבר שאלתי לפלוני – מותר". וכן פסק הרמ"א בהגה על שו"ע יו"ד ס' רמב סע' לא.

ג. "במקום פיקוח נפש אין חולקין כבוד" (מטה אפרים, או"ח, תריח, טז, הובא נשמת אברהם ח"א [או"ח] שכח, ט); הגרשז"א במאמרו: בירורים וספקות בענין פיקוח נפש דוחה שבת, מוריה, ג, ג-ד (תשל"א), י-לו, לפני אות א ; הורה שבעל פה יד (מוסד הרב קוק, תשל"ב) יז-מה ; מנחת שלמה, ס' ז, עמ' לח.

וע"ע במחלוקת הראשונים אם האיסור לחכם להתיר מה שחברו אסר נובע מדין כבוד ת"ח (רש"י נדה כ, ב, ד"ה מעיקרא) או מדין שויא חתיכא דאיסורא (ראב"ד בפירוש מסכת ע"ז שלו, הובא בר"ן על הרי"ף ריש ע"ז [א, ב, ד"ה הנשאל], בחי' הרשב"א, חולין מד, ב, ד"ה והוא, ובמאירי ע"ז ז). ברור ששני הטעמים נדחים מפני ספק פיקוח נפש.

4 . תוך כדי דיבור הוא שאל: "האם הבחור הנעדר הוא נורמלי?" ולפני שהספקתי לענות הוא ביטל את השאלה באומרו "ואני כן נורמלי? לא ! זו לא שאלה !" ומיד הורה להתחיל בחיפושים ולחלל את השבת. הדברים נחרטו באופן חד בזכרוני, מאז חזרתי עליהם ועל הלקח הנלמד מהם כבר עשרות פעמים, והם מדוייקים לחלוטין.

5 . במאמר מוסגר הוסיף הגרשז"א שאילו הרב אלישיב היה מכיר אותי כמו שהוא (הגרשז"א) מכיר, היה בודאי עונה אותה תשובה (של הגרשז"א).

אמנם ממחלוקחו של הגרי"ש אלישיב עם הגרי קלופט שצויינה בהערה 2, לכאורה משמע שלפנינו שתי שיטות הלכתית שונות בכללי ההגדרה ההלכתית של פיקוח נפש, וכבר היו דברים מעולם. וא"כ כלל נקוט בידעו שגם ספק פיקוח נפש דוחה את השבת לא רק אם הספק על עצם קיום מצב הסכנה אלא גם אם הספק הוא על סיכויי ההצלה (יומא, פד, ב). וכבר למדנו שכאשר המצב העובדתי נתון, והספק נוגע לשאלה ההלכתית אם מצב מסויים מוגדר כפיקוח נפש, גם אז ע"פ כללי ההלכה יש להתיחס למצב כזה כמצב פיקוח נפש גמור (שבת קכט, א, בגמ', וע"ע שרידי אש ח"ב סי' קכ, מה שהביא בשם רבנו ירוחם).

6 . באותם ימים הפרטים האישיים שבתעודות הזהות הודפסו במדפסת סיכות והאותיות היו מורכבות מנקודות. נקודה מחוקה בשם משפחתו של העציר בתעודת הזיהוי, שינתה את האות הראשונה של שם משפחתו, וגרמה לתשובה השלילית של מהמשטרה לפני כניסת השבת.

7 . שו"ע או"ח, שכח, טו; מ"ב ס"ק מב שם ; שש"כ כרך א (תשל"ט) פל"ב סע' ז, וכהע' יט שם בשם הגרשז"א.

8 . נשמת אברהם, כרך א (אורח חיים), ס' שלח, סוף ס"ק א. וכן כתב הרב יצחק זילברשטיין בשם חותנו הגרי"ש אלישיב, בספר תורת היולדת, פרק כא, והרחיב בהערות א-ב, עמ' קמז-קמט שם (מהדורה שניה, תשמ"ז). ועיין שם בדעת הגרח"פ שיינברג שחולק.

9 . עיין מש"כ בספר אסיא ה, עמ' 323.

10 . ראה שו"ע או"ח, שכח, טו.

11 . ראה עירובין לב, ב, "רבי סבר ניחא ליה לחבר דליעבד איסורא קלילא ולא ליעבד עם הארץ איסורא רבה" ; שבת ד, א, תוד"ה וכי אומרים ; מאירי שם, בית הבחירה ד"ה וחכמי לוניל תירצו.

12 . הרב יצחק קופמן בשם הגרש"ז אויערבאך, הצבא כהלכה (הוצאת קול מבשר, ירושלים תשנ"ב), פרק לב, סעיפים א, ז. לפני כעשר שנים ראיתי תשובה דומה גם בשם הגרי"ש אלישיב, אולם בעת כתיבת הדברים יגעתי ולא מצאתים.

13 . שו"ע או"ח, תריז, ד, ע"פ הרא"ש הרמב"ן וש"פ שלמדו דיני יוה"כ מדיני שבת (שבת קכט, א, "כין אמרה צריכה אני ובין לא אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת"). וראה מ"א, שם; א"ר שם; מ"ב שם; ערוך השולחן, של, ה; שו"ע הרב, חריג, ד; הריח, יג.

14 . כעי"ז כתב הגרשז"א במאמרו: בירורים וספקות בענין פיקוח נפש דוחה שבת מוריה, ג, גד (תשל"א), י-לו, סוף אות א, ד"ה "וכעי"ז מבואר בגמרא" עמ' יח-יט ; תורה שבעל פה יד (מוסד הרב קוק, תשל"ב) יז-מה, עמ' כו ; מנחת שלמה, ס' ז, עמ' מד.

15 . בשנת 1989 פורסמה הערכה של תמותת האימהות באזורים שונים של העולם. באופן כללי, התמותה האימהית בארצות המפותחות היא בממוצע 30 ל- 100,000, באמריקה הלטינית 270 ל- 100,000 ביבשת אסיה 420 ל- 100,000 ובאפריקה 640 ל- 100,000 (6.4 לאלף לידות).

מקור בספרות הרפואית :

Harrison K.A., Tropical obstetrics &gynecology – Matemal mortality ,Trans-R-Soc- Trop-Med-Hyp,83(4): 449-453 (1989).

 

מאמרים רפואיים אחרים שנתפרסמו ב- 10 השנים האחרונות מציינים תמותה אימהית עולמית כוללת של יותר מחצי מליון נשים המתות כל שנה מסיבוכי לידה, כאשר יש מקומות רבים בהם התמותה האימהית מגיעה ליותר מאחוז אחד למאה.

לדוגמא :

Int-J-Gynaecol-Obstet 27(3): 365-370 (1988); Ann –Soc-Belg-Med-Trop 73(4):279-285 (1993).

16 . התמותה האימהית הנמוכה בישראל עד כדי 10 ל- 100,000 לידות, קשורה בטיפול רפואי נאות כדוגמת הכנסת אינפוזיה, מתן דם או אנטיביוטיקה כשיש בכך צורך, ניתוחים קיסריים, זירוז לידה במצבים שונים וכדומה.

17 . יומא פד, ב.

18 . לדעת רב האי גאון שבת מב, א, הובא בר"ח וברשב"א שם לגבי גחלת של מתכת ברשות הרבים וצידת נחש, שלגבי היחיד החשש הוא לנזק ולא לסכנת חיים אך כשמדובר ברבים המצב הופך לחשש פיקוח נפש המתיר איסורי תורה. (עי"ש בר"ח שהיתר כיבוי גחלת של מתכת הוא גם לדעת ר' יהודה האוסר מן התורה מלאכה שאצל"ג ומשמע שלדעת ר' יהודה גם כיבוי גחלת של מתכת אסור מן התורה ושלא כרש"י שם), וראה עוד מה שכתב הבית יוסף, טור יו"ד קעח לענין לאו דלא תלכו בחוקות הגוי, אשר הותר למקורבים למלכות לעבור על איסור תורה (לחד תירוץ) משום הצלה שיכולה לבוא על ידם אם תיגזר בעתיד גזירה על ישראל.

19 . בתחילת תקופת ההתפשטות של נגיף האיידס, נדבקו וחלו באיידס מטופלים רבים מקבלת מוצרי דם, שהיו אמורים להיות בטוחים לפני עידן האיידס. מספר מדינות, ביניהן צרפת ויפן, התמהמהו יתר על המידה בשינוי המדיניות הרפואית, וכהוצאה מכך נפגעו עוד מטופלים רבים שהיה ניתן למנוע את הדבקתם אילו נקטו שלטונות הבריאות באמצעים הנדרשים מוקדם יותר. כיום (אייר תשנ"ו מתנהלים הליכים משפטיים נגד חברת באייר הגרמנית, חברת בקסטר האמריקנית, אלפא ת'רפיוטיקס (חטיבה של גרין קרוס) היפנית וחב' רון-פולן-רור הצרפתית. חולי המופיליה בארה"ב הגישו עד כה כ-800 תביעות משפטיות בטענה כי החברות הללו העדיפו להרויח ולכן מכרו מוצרי דם נגועים בנגיף האידס, מבלי שנקטו באמצעי בטיחות (חימום הדם). החברות הללו, אף שלא הודו באשמה, הציעו לאחרונה פיצויים בסך 640 מליון דולר לחולים שנפגעו כדי ליישב את התביעות שהוגשו נגדן (טלגרף, מיום 21-20 באפריל 1996, עמ' 6).

20 . מפי אורטופד בכיר במרכז רפואי שע"צ ירושלים. ראה :

Campbell's Operative Orthopaedics,8  th edition, editor: Crenshaw A.H., p 898.

21 . כנ"ל. לגבי שבר בגוף עצם הירך, ראה:

Rogers F.B. et al., Prompt fixation of isolated femur fractures in rural trauma center: a study examining the timing of fixation and resourse allocation. J. Trauma, 36 (6):774-777, June 1994.

22 . שש"כ כרך א (תשל"ט) פל"ב, סע' כז ; נשמת אברהם, ח"ב (יו"ד) שסט, ב, בשם הגרשז"א.

23 . הלכות שבת פ"ב הל' יא.

24 . ח"א ס" נד, הובא בביה"ל שכח, ד, ד"ה כל שרגילים.

25 . ס' שכח, ס"ק ד.

26 . חידושי מרן רי"ז הלוי על הרמב"ם, הלכות שביתת עשור.

27 . חזון יחזקאל על תוספתא שבת, טז, יב.

28 . או"ח, שכח, ד. ומה שכ' שם "אבל כשיודעים ומכירין כאותו החולי שממתין ואין צריך חילול אסור לחלל עליו את השבת אע"פ שהיא מכה של חלל" לכאורה הדברים אמורים בסתם מכה של חלל שהיא רק בחזקת סכנת נפשות עד שידעו שאין בה סכנה. ולכן "אם מכירים באותו חולי שממתין" הינו שהכרה זו מוציאה את המכה מחזקת חולי שיש בו סכנה, ולכן אסור לחלל עליה את השבת. אולם כאשר ידוע כבירור שיש בחולי סכנה, אין לדחות את הטיפול גם אם קיימת הערכה שדחית הטיפול לא הגדיל את הסכנה הקיימת כבר לחיי החולה וכמבואר ביומא פד, ב, ע"פ המאירי שם. אמנם לכאורה אין זו דעת המ"ב שם ס"ק טז, לשיטתו בביה"ל שם, ד"ה כל שרגילים.

29 . שכח סע' ד, ביאור הלכה ד"ה כל שרגילים.

30 . ע"פ יומא, פד, ב, "מהו דתימא ליעכב עד לאורחא כי היכי דלא ניחול עליה הוי שבתא – קמ"ל" עיי"ש.

31 . אגרות משה, חו"מ, ח"ב, עג, ט.

32 . הערות הגרשז"א לספר לב אברהם, חלק א, עמ' טו (על פרק ו סע' ה(ז).

33 . פרק ב לעיל.

34 . ראה : שש"כ חלק א (תשל"ט) פלב, סי' כג.

35 . הרב שלמה זלמן אויערבאך, בירורים וספקות בענין פיקוח נפש דוחה שבת, תורה שבעל פה יד (מוסד הרב קוק, תשל"ב) יז-מה, בעמ' כז ד"ה ומ"ש הרמ"א: "…אר יותר נראה דה"ה נמי לענין שבת אם הוא סמוך לקראת השבת ואפשר לשהות עד מוצ"ש דבכגון דא אין השבה נדחית וכמ"ש בשו"ע הרב ס' שכ"ח סעיף יג, כיון דאין צורך כלל לדחות את השבת. …".

אמנם לכאורה אין מכאן כל ראיה לנ"ד. שהרי בנ"ד לא מדובר בהמתנה מועטת סמוך ליציאת השבת אלא בהמתנה ממושכת רבת יסורים של חולה שיב"ס עד התחלת הניתוח הנדרש. לא ניתן להגדיר מצב כזה כשצב שבו "אין צורך כלל לדחות את השבת". וע"ע שש"כ כרך א' (תשל"ט) פל"ב הע' ב. "ושמעתי מהגרש"ז אויערבאך (שליט"א) די"ל דהיכי שהרודף (המחלה) כבר נמצא בגוף האדם, הר"ז בכלל פיקו"נ, אולם לא מיקרי רודף אא"כ מצבו של החולה הולך ורע, משא"כ אם אין שינוי, כי אז נעשה כאילו פסקה הרדיפה לאותה שבת ואסור לחלל שבת, אם יודעים בבירור שאפשר לדחות את הטיפול למחר בלי שום נזק, עכ"ד." ואץ להביא ראיה מכאן לנד"ד, כי הדיון בשש"כ שם הוא לגבי אדם שכיום הוא איננו עדין בסכנת חיים, אלא שמאחר ו"הרודף" – המחלה כבר קיימת וסופה להביאו לסכנה, לדעת הגרשז"א אין זה נכלל בדברי החזו"א "דלא מקרי ספק פיקו"נ בדברים העתידים שבהווה אין להם כל זכר". ורק על כגון זה כתב הגרשז"א כי "אם אין שינוי, כי אז נעשה כאילו פסקה הרדיפה לאותה שבת ואסור לחלל שבת, אם יודעים בבירור שאפשר לדחות את הטיפול למחר בלי שום נזק". אבל מי שכבר היום בסכנת חיים ברורה, צריך לקבל את הטיפול הטוב ביותר בהקדם, בין אם מצבו ממשיך להדרדר, ובין שהתיצב או אפילו השתפר.

36 . בעיקבות האמור למעלה כתב פרופ' אברהם בספרו "דיני הרופא בשבת יום טוב" (הוצאת מכון שלזינגר, תשנ"ה), את ס' נו (עמ' 30) ד"ה בכל מקרה.

37 . שבועות ספורים אחר כך התברר שבעצם אין הסכמה בין הרופאים על העדר סיכון בדחיית הניתוח. נמצאו מספר מאמרים רפואיים הטוענים שגם דחיית הניתוח בפחות מ72- שעות עלולה להגדיל את התמותה. ראה :

Raunest J. et al,., Zur Komplikationsimidenz und Fruhletalitat bei der operationen Versorgung coxaler Femurfrakturen. langenbecks Arch. Chir. 375(3):156-160.1990.

 

Bonnaire F, et al, I. Schenkelhalsfrakturen beim Erwachsenen: gelenkerhaltende Operationen. II. Die Bedeutung des Operationszeitpunkts und des Implantats fur die Genese der aseptischen  Huftkopfnekrose. Unfallchirurg 98 (5):259-264.1995.

 

אולם פסק ההלכה של הגרש"ז להתיר את הניתוח בשבת ניתן למרות הנתונים הרפואיים שהובאו לפניו באותה שעה שדחיית הניתוח איננה מוסיפה סכנת חיים.

38 . חזון אי"ש, או"ח, ס'" נ' ס"ק ט.

39 . שכן בהדלקת נורת להט או גוף חימום לוהט יש איסור תורה של מבעיר. ראה : אחיעזר, ח"ג, ס" ס. ע"ע החשמל בהלכה, איסוף ותימצות מקורות, חלק ב (מכון מדעי טכנולוגי לבעיות הלכה, ירושלים תשמ"א) ; אנציקלופדיה תלמודית, ערך "חשמל".

40 . הגרש"ז אויערבאך, קובץ מאמרים בעניני חשמל בשבת (הוצאת מכון מדעי טכנולוגי לבעיות הלכה, ירושלים, תשל"ח), 79-59.

41 . ראה סנהדרין ה, ב, בבריתא, "פעם אחת הלך רבי למקום אחד וראה בני אדם שמגבלים עיסותיהם בטומאה. אמר להם: מפני מה אתם מגבלים עיסותיכם בטומאה? אמרו לו: תלמיד אחד בא לכאן והורה לנו מי בצעים אינם מכשירין. והוא – מי ביצים דרש להו. ואינהו סברו מי בצעים קאמר. וטעו … באותה שעה גזרו תלמיד אל יורה אלא אם כן נטל רשות מרבו." וברש"י שם : "וכי יהיב ליה רבו רשות, מידק דייק ביה שיהא לשונו פתוח ולא יטעו השומעין את דבריו."

42 . ירושלמי, תרומות, סוף פרק ה, ה"ג; חגיגה ספ"א; סוטה פ"ח ה"ב, "אמר רבי לעזר: כשם שאסור לטהר את הטמא כך אסור לטמא את הטהור." וכ' הבית יוסף, יורה דעה, סימן קטו, אות ג ד"ה וה"ר פרץ, בשם הגהות מיימוניות (דפוס קושטנטינא הרס"ט על הרמב"ם, תשובות מיימוניות ס' טו) : "דאמרינן בירושלמי כשם שאסור להתיר את האסור, כך אסור לאסור את המותר עכ"ל". וע"ע ירושלמי, עבודה זרה, פ"ב ה"ט, "לא ביש לי דאמרת על טהור טמא, אלא סופך לומר על טמא טהור", ובשו"ת בית יוסף, דיני כתובות ס' ג, ד"ה כתב ת"ל, העתיק "לא באיש לי על דאמרת על מותר אסור וכו" (ציון ירושלים, שם).

ע"ע בספר מעשה הגאונים (לרב נתן המכירי, בן זמנו של רש"י מהד' אפשטיין, ברלין תר"ע, ס" ז,עמ' 5 : "ולדעתי כשם שאסור להתיר את האסור, כך אסור לאסור את המותר, שהתורה חסה על ממונם של ישראל " (הובא : " תא שמע, מנהג אשכנז הקדמון, עמ' 81). וע"ע בוידוי הגדול המיוחס לרבנו ניסים (תפילת יו"כ קטן) : "… את אשר התרת אסרתי …"

43 . ראה : א' שטינברג, אנציקלופדיה הלכתית רפואיות נספח לערך "הפריה חוץ גופית", פרק ב

– גזרות חז"ל וגזירות לאחר חתימת התלמוד, עמ' 158-152.

44 . מדובר בחשש אמיתי. בשנת תש"ל, ימי מלחמת ההתשה, בהיותי רב צבאי של אוגדת השריון במערב סיני ותעלת סואץ, פגשתי בחייל בן משפחה דתית מקיבוץ בצפון הארץ. אותו חיל סיפר לי כיצד "הוריד את הכיפה" : בנסיעתו המבצעית הראשונה בשבת, הגם שהיתה מותרת, היה משוכנע כי עוד מעט "ירדו עליו אבנים מן השמים". בנסיעתו המבצעית השניה בשבת, כבר לא ציפה ל"אבנים מן השמים" אלא רק "להתהפכות הקומנדקר" בו נהג. בנסיעתו המבצעית השלישית בשבת כבר החל לעשן. הידיעה התיאורטית שפיקוח נפש דוחה שבת ונסיעה מבצעית מותרת – לא עמדה כנגד הרגשותיו הפנימיים שעברו מהפך קשה באותם הימים. מסתבר שזהו טעמו של הרמב"ם (הלכות שבת, פרק ב, הל' ג) בהסבר דברי הבריתא (יומא פד, ב; תוספתא שבת, טז, יב), שאין מחללין את השבת במקום פיקוח נפש "לא על ידי קטנים ולא על ידי נשים כדי שלא תהא השבת קלה בעיניהם, אלא ע"י גדולי ישראל וחכמיהם."

45 . ראה : ידים, פרק ג, סוף משנה א.

46 . אבי מורי שליט"א זכה ליחס מיוחד מהגרשז"א שהתייעץ עמו בנושאים מדעיים, ואף הזכירו בקובץ מאמרים בעניני חשמל ושבת, (הוצאת מכון מדעי טכנולוגי לבעיות הלכה) עמ' 37, הערה 2; מנחת שלמה, ס' ט, עמ' סד.

47 . מתכת נדירה, טמפרטורת התכה c 34100, משמשת כפילמנט בנורות להט.

48 . אחיעזר, ח"ג, ס" ס, וראה הע' 39 לעיל.

49 . שבת מא, ב – מב, א ; יומא לד, ב.

50 . הלכות שבת, פרק יב, ה"ב.

51 . עיין רמב"ן, שבת מב, א, "…שאין צירוף אלא במים" ואכמ"ל.

52 . פרט, אולי, לאיסור טילטול מוקצה של המפסק. ראה : שש"כ (תשל"ט) יג, כח.

53 . הע' 40 לעיל. בחורף תשמ"ב צעדתי ברחובות שערי חסד בירושלים לצידו של הגרשז"א. הוא חזר אז על קביעתו שאין איסור בונה בהפעלת מעגל חשמלי בשבת, "שכן כל גדולי תורה שלפני החזו"א לא הזכירו כלל החשש של בונה, ולכן יש להחשיב פתיחת מעגל חשמלי (שאינו כולל גוף חימום) לפעולה שאין בה איסור תורה", עכ"ל, ולכן בעת טיפול בחולים צריך לנהוג על פי הדין. מאחר ולפסיקה זו יש משמעות לא רק לגבי חולים שיש בהם סכנה אלא גם לגבי חולים שאין בהם סכנה, הוספתי ושאלתי: כרופא, אם אטפל בחולים בבית חולים כבני ברק, כיצד יהא עלי לנהוג בשאלה זו שם, במקומו של החזון אי"ש? הגרשז"א חייך אז את חיוכו המיוחד וענה לי במילים הללו: "כשמדובר בבית חולים, גם בבני ברק אין הלכה כדעת החזון איש. אולם בבית (פרטי) גם בירושלים אנו מחמירין לכתחילה. מה שאין כן לגבי חולים, גם שאין בהם סכנה, צריך לנהוג על פי הדין". סמוך לתשובתו, פרסמתי את עיקרי דבריו באסיא לא-לב (תשמ"ב) עמ' 63, אך מטעמי זהירות , כדי למנוע תקלה ח"ו, ניסחתי בהסכמתו את הדברים כך:"… ולכן במקום צורך גדול הקרוב לפיקוח נפש יש להחשיב פתיחת מעגל חשמלי לפעולה שאין בה איסור תורה."

היה ברור לנו שכל ת"ח יבין  שכאשר יש אפילו רק ספק סכנה, אזי המצב מוגדר כפיקוח נפש. ולכן כל מה שאיננו פיקוח נפש, אלא רק "קרוב לפיקוח נפש", בעצם אין בו סכנה. וע"ע להלן, שער רביעי פרק ה.

54 . רק כעבור שנים מצא הגרשז"א דרך נאותה לפרסם את הדברים, ראה: קובץ מאמרים בעניני חשמל ושבת, מאת הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך (שליט"א) [זצ"ל], הוצאת מכון מדעי טכנולוגי לבעיות הלכה, ירושלים, תשל"ח, עמ' 90-89, וראה להלן שער רביעי, פרק ב.

55 . איתן וברונו לוננפלד, המאבק בעקרות, מדע כה 2, 77-72. הנתונים בעמ' 75 שם, הם של זוגות שנשאו בשנת 1966 לאחר מעקב של עשר שנים. ב1976-, עשר שנים מאז הנישואין, 12.2% מהזוגות נשארו עדיין ללא ילדים.

56 . ראה : א' לוין וע' ספרו, הפריה חוץ גופית- תשנ"ה, אסיא נה (יד, ג) 41-5, תשנ"ה.

57 . ספר אסיא ה, 92-89. וראה: א' שטינברג, אנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך ב, ערך "הפריה חוץ גופית" הע' [48] ו- [64].

58 . לב אברהם ח"א (מהדורה שלישית, פלדהיים, ירושלים תשל"ז), פרק ל, סעיף ג; נשמת אברהם, כרך ג, חלק אבן העזר, סימן א, ס"ק ה 3).

59 . ספר אסיא ה, 93-92.

60 . לעומת שתיקתו הרועמת בסוגיא הבסיסית של הפריה חוץ גופיות הגרשז"א בחר להביע דעהו בסוגית הפונדקאות. ראה : נשמת אברהם, כרך ד' (השלמות לד' חלקי השו"ע), חלק אבהע"ז, ס' ב, סמ"ק ב. כמו כן התיחס לשאלת האימהות בסוגיית תרומת הביצית והפונדקאות בשיחתו עם פרופ' ז' לב, הובא : עמק הלכה – שו"ת בעניני רפואה, כרך ב (א' שטינברג עורך) עמ' 170, וכן בשיחתו עם ד"ר שטינברג שהובאה בפרק ה' להלן.

61 . שאלת "אמינות הרופאים" איננה זהה לשאלת "נאמנות הרופאים". שאלת נאמנות הרופאים דנה באי הוודאות היחסית של המידע הרפואי המקובל. בעיית אמינות הרופאים מקורה בחוסר אימון אישי ברופאים, אם הוברר בעבר שלא מסרו מידע אמין.

62 . שו"ת ציץ אליעזר, חלק כ, ס' מט.

63 . הובא בנשמת אברהם, כרך ד' (השלמות לד' חלקי השו"ע), חלק אבה"ע, ס' ג ס"ק ב.

64 . בדין תינוק המבחנה, אור המזרח, גליון ה-100 (תשמ"א), עמ' 128-122.

65 . יחוס אמהות בהשתלת עובר ברחם של אחרת תחומין ה, 259-248.

66 . ראה, למשל, במקורות שצויינו במאמרי, תרומת חומר גנטי בטיפולי פוריות- הבטים רפואיים והלכתיים, תורה שבעל-פה, לג קא-קטו.

67 . הובא בנשמת אברהם, כרך ד' (השלמות לד' חלקי השו"ע), חלק אבהע"ז, סי' ב, סמ"ק ב. לפני הדפסת המאמר מסר לי הגר"א נבנצל כי שמע מהגרשז"א (כנראה לפני שכתב את האמור למעלה לבעל הנשמת אברהם) כי דווקא האם הגנטית היא האם ההלכתית.

68 . הרב ש' גורן במכתבו לפרופ' משיח מה10- בנובמבר 1982 (טרם פורסם) ובמאמרו בעיתון הצופה, י"ד אדר א' תשמ"ד. עיון בשיטות השונות ראה : הרב י' בן מאיר, הפריית מבחנה – יחוס עובר הנולד לאם פונדקאית ולאם ביולוגית, ספר אסיא ח, 168-153.

69 . נשמת אברהם, שם.

70 . תשנ"ב/5409, מיום כ"ט בתמוז תשנ"ב, (30.7.92).

71 . ע"א 93/5587.

72 . עוברונים בני ימים ספורים.

73 . במכתב אלי מיום כ"ה בניסן תשנ"ו. בעקבות זאת פנה ד"ר שטינברג באותה שאלה לגר"ש ישראלי זצ"ל, שהשיב על כך באריכות. התשובה פורסמה באנציקלופדיה ההלכתית רפואית, ראש כרך ד'.

74 . ראה נדרים, מ, א, בגמ' ובר"ן שם, ד"ה אין מבקש עליו רחמים.

75 . חלילה לנו להעלות את המושג Lebensunwert – חיים חסרי ערך. היטלר הוא שקבע שיש "חיים שאינם כדאיים", והוציא להורג 70 אלף חולי-נפש או חולים ובעלי מומים חשוכי מרפא – משום שחיהם "חסרי ערך" ואינם כדאיים לחברה, וכל המשחרר אותם מחייהם העלובים ומשחרר את החברה מהם – הרי זה משובח. (ראה : א' שטינברג, אנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך ד, ערך "נוטה למות, הע' 444 ; ד' נדב, המתת חסד בגרמניה הנאצית, קורות ט, ז-ח :231-220 ; י' ליבוביץ, על המתת חסד, קורות ט, ג-ד :49-42.)

76 . אברהם שטינברג, אציקלופדיה הלכתית רפואיות כרר ד, ערך "נוטה למות", ובציונים נ491] – [495] שם.

77 . 1992 22:39 Keown J., Hastings Canter Report ,הובא באנציקלופדיה שם, ציון [495].

78 . נשמת אברהם, יו"ד, סי' שלט, ס"ק ד ד"ה לכן ; אנציקלופדיה הלכתית רפואית כרך ד,

ערך נוטה למות ציונים [337] – [338].

79 . נשמת אברהם שם, ד"ה וא"ל הגרש"ז ; ד"ה וכן חולה.

80 . נשמת אברהם שם ; אנציקלופדיה הלכתית רפואית כרך ד', ערך "נוטה למות", וראה בציון [358א] שם.

81 . הגר"מ פיינשטיין, תשובה בהלכות רפואה, מוריה יג, ז-ט, עמ' נב-נג

82 . הרב אביגדר נבנצל, אוסר רציחה בקיצור חיי אדם, ספר אסיא ה, 260-259.

83 . לכאורה ניתן להסביר את ההיתר בפשיטות. לדעת חז"ל ייסורין הרי מוגדרים כמחלה. אם כן, הוי מורת לחולה סובל שאין בו סכנה להתרפא מסבלו גם אם יש סכנה מסויימת בעצם הטיפול. ראה : מור וקציעה, שכח ; שערים המצויינים בהלכה, ס" קצ ס"ק ד, (הובאו : נשמת אברהם, ח"ב [יו"ד] קנה,ב,2). צ"ע, אם כן, תמיהתו של הגר"א נבנצל להלן. בזמן כתיבת הדברים שמעתי מפרופ' אברהם שטיינברג, שאף הגרשז"א עצמו הסביר לו את ההיתר ע"פ עיקרון זה. אולם יש מקום לדון בעצם ההיתר לסכן חיים במהלך טיפול למניעת סבל, ואכמ"ל.

84 . הרב אביגדר נבנצל, מתן סמים משככים לחולה מסוכן, ספר אסיא ד, 262-260. בשגגה הודפס בשם המאמר באסיא "סמים משכרים", כנראה עקב טעות בקריאת כתב היד.

85 . הגרש"ז אויערבאך זצ"ל.

* שמעתי מהגר"א נבנצל שליט"א.

86 . לעיל, שער שני, פרק א.

87 . ראה : א' שטינברג, אנציקלופדיה הלכתית רפואית, נספח לערך "הפריה חוץ גופית", פרק ב

גזרות חז"ל וגזירות לאחר חתימת התלמוד, עמ' 158-152.

88 . הפ"ע 3.0903 – שבתות ומועדי ישראל בצה"ל.

89 . הרב הצבאי של אוגדה 252 (האחראית על מערב סיני וגיזרת התעלה) דרש את שילוב הקצינים עם הטב"מים בשבת הראשונה, בנימוק שללא הקצינים לא יוכלו הטב"מים החדשים לשנות את הרגלי חילול השבת שהשתרשו במטבחי המעוזים, ויאבד הסיכוי להחזיר את השבת ליחידות התעלה. הרבצ"ר השתכנע ודאג לשילוב הקצינים עם הטב"מים בשבת הראשונה.

90 . יבמות צ, ב, בגמ' "מיגדר מילתא שאני", ע"פ תוד"ה וליגמר מיניה, שם.

91 . הלכות ממרים, פרק ב הלכה ד.

92 . פרק ב.

93 . ראה : ידים, פרק ג, סוף  משנה א.

94 . שער שני פרק ה.

95 . שער שני, פרק ה, הע' 69-62.

96 . הרב זלמן נחמיה גולדברג, תקלות העלולות לצמוח מהשתלת עוברים, תחומין י, 281-273.

97 . שם, עמ' 281. בסיכום דבריו הוא כתב: "כל מה שצידדנו למצוא היתר לביצית או עובר שהושתלו, הוא רק בשעת דחק גדול. אבל לכתחילה מן הראוי שההשתלה תיעשה בפיקוח הרבנות." עיי"ש.

98 . נשמת אברהם, ח"ד, (השלמות לד' חלקי השו"ע), חלק אבהע"ז, ס" ה סס"ק ב.

99 . הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א הוא חתנו של הגרש"ז אויערבאך זצ"ל.

100 .לעיל שער שני, פרק א. וראה עוד: א' שטינברג, אנציקלופדיה הלכתית רפואית, נספח לערך "הפריה חוץ גופית", פרק ב – גזרות חז"ל וגזירות לאחר חתימת התלמוד, עמ' 152 158-.

101 .ראה מש"כ הגר"ח מוולוזי'ן בפירושו "רוח חיים" על מסכת אבות, פרק א, משנה ד.

102 ."תורנות שישי" כוללת את ליל השבת.

103 .שמירת שבת כהלכתה (תשל"ט), פרק מ, סע' כב.

104 .שו"ע, או"ח, שכח, יז.

105 .ישוב בגודל של נווה צוף, מצף שיהיו בו מצבי פיקוח-נפש, לא רק בנפילות וחבלות שאירעו שם לא פעם אפילו בשבת. גם מקרים של חום גבוה, אשר לאחר בדיקת הרופא."אין בהם דיני נפשות", קודם בדיקתו הרי הם בחזקת פיקוח נפש, ומחללים עליהם את השבת. מסירת המידע הנכון לאמהות, איך למנוע התיבשות מסוכנת של ילד עם חום גבוה, אף היא נחשבת כפיקוח נפש, ומחללים את השבת לעשותה.

106 .שמעתי מספר פעמים מהגרשז"א. הדברים גם נכתבו במאמרו בירורים וספקות בענין פיקוח נפש דוחה שבת מוריה, ג, ג-ד (תשל"א), י-לו, אות א ; נשנו ב"תורה שבעל פה" יד (מוסד הרב קוק, תשל"ב) יז-מה ; נשלשו במנחת שלמה, ס' ז.

107 .וכן משמע להלכה גם בשש"כ (תשל"ט) פרק מ, סע' כב שאין להיתר בכה"ג אלא איסור דרבנן : "רופא תורן או כונן בבית החולים שנמצא שם חולה שיש בו סכנה, אל לו לעזוב את בית-החולים לביתו, רחוק מבית החולים, על דעת שיצטרך לנסוע בשבת כדי לעמוד על משמרתו. ואם נוכרי מסיע אותו במכוניתו – לית לן בה, … וכדלהלן סעיף סט." ועיי"ש הע' סד, סה, וסע' סט.

108 .הציונים ומראי המקומות למכתבו של הרב נבנצל נוספו על ידי (מ.ה.)

109 .ראה חזון אי"ש טהרות, אהלות ס" כב, אות לב, ד"ה בפ"ת.

110 .בבית חולים.

111 .הגאון הרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל.

112 .שמירת שבת כהלכתה (תשל"ט) פרק לב, סעיף לד, הערה קד. שלא כדעת הגר"מ פיינשטין זצ"ל באגרות משה או"ח חלק א, סימן קלא.

113 .מהדורת בלאו כרך ב, סימנים שח, [שט], שי. מהדורת פרימן סימנים מז, [סח], סט.

114 .סימן תד סעיף א, בביה"ל ד"ה והואיל.

115 .שו"ע או"ח ס' שמה סוף סעיף ז בשם י"א, וראה מ"ב שם ס"ק כד.

116 .רמב"ם הלכות שבת פרק יד הלכה א, וכן משמע מתשובת הרמב"ם שם (הע' 113). ראה גם ביה"ל ס' שמה סעיף ז ד"ה וי"א שכל וכו'.

117 .בפסקה ו של תשובה מס' 3.

118 .אסיא מב-מג (יא, ב-ג), ניסן תשמ"ז, 51-49, תחת הכותרת "תשובה ב".

119 .ראה נוב"י מה"ת יו"ד, רי, בענין ניתוחי מתים, דס"ל שלהחשיב מצב כפיקוח נפש בעינן "חולה לפנינו".

120 .ראה חזון אי"ש טהרות אהלות ס' כב, אות לב, ד"ה בפ"ת.

121 .ראה פסקה ו להלן.

122 .יש לזכור שלדעת הרבה ראשונים (ראה מ"מ, הלכות שבת, פרק כז, הלכה א) בנהיגת נוכרי אין כאן איסור תורה כלל משום שאין איסור תחומין דאוריתא אפילו בי"ב מיל. גם להולכים בעקבות הרמב"ם וסיעתו (שם, ושו"ת הרמב"ם, מהדורת בלאו כרך ב, סימנים שח, שט, שי. מהדורת פרימן סימנים סז, סח, סט), שתחומין י"ב מיל אסורים מן התורה, אין לשכוח את דעת הסוברים שכבישי השומרון "כרמלית" הם, (שו"ע או"ח ס' שמה סוף סעיף ז בשם י"א, וראה מ"ב שם ס"ק כד) ולכן ניתן לצרף את שיטת הרמב"ם בתשובתו שאין איסור תחומין מן התורה בכרמלית. (תשובות הרמב"ם שם. אמנם לדעת הרמב"ם עצמו בתשובותיו שם, כבישי השומרון הם רשות הרבים דאורייתא עיי"ש, ובפרק י"ד ה"א, ובמכתבו של הגר"א נבנצל, לעיל, סעיף ה).

123 .כפי שאמר לי בע"פ. ראה גם שמירת שבת כהלכתה (תשל"ט) פרק לב, סעיף לד, הערה קד.

שלא כדעת הגר"מ פיינשטין זצ"ל באגרות משה או"ח חלק א, סימן קלא.

124 .שמעתי מהגאון הרב ישראל זאב גוסטמאן שליט"א.

125 .עין בתורת היולדת (מהדורה שניה, תשמ"ז) פרק נט, שאלה ב' והערה ד, שרופא הנוסע בשבה לתורנות בבית חולים "כדין יסע שהרי הוא מחלל שבת לצורך פיקוח נפש".

126 .שמעתי מהגאון הרב שלמה זלמן אויערבאך שליט"א.

127 .משום שכל לחיצה על דוושת הגז מהווה איסור של מבעיר, והמצב דומה גם בפעולות אחרות של הנהיגה.

128 .לעיל שער שני, פרק א.

129 .לעיל שער שני, פרק ג.

130 .אחיעזר, ח"ג, ס'" ס.

131 .שבת מא, ב – מב, א; יומא לד, ב.

132 .הלכות שבת, פרק יג ה"ב.

133 .עין רמב"ן שבת מב א "…שאין צירוף אלא במים" ואכמ"ל.

134 .קובץ מאמרים בעניני חשמל בשבת מאת הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך (שליט"א), הוצאת מכון מדעי טכנולוגי לבעיות הלכה, ירושלים, תשל"ח, עמ' 90-89 ; מנחת שלמה, ס" יב, אות ג, עמ' קח.

135 .עייש"ה שהאריך, וסיים שאין כאן אלא איסור דרבנן בלבד משום שאין כאן עשיית פחם.

136 .ראה ספר אסיא ז, עמ' 303-279.

137 .כרך ד (השלמות), חלק אהע"ז, כג, ג.

138 .ספר אסיא ז, 284-279 ; שו"ת בנין אב, ח"ב ס' ס.

139 .ראה גם מש"כ ד"ר דניאל מלאך בשם הרא"ש, ספר אסיא ז , שם, עמ' 299.

140 .הגרש"ז אויערבאך זצ"ל.

141 .מתוך הקדמת המחבר למהדורה הראשונה.

142 .יש להעיד: אם "יש מקומות שדוד השמש מופעל לפעמים בכוח החשמל", הרי שלכאורה בטל טעם ההיתר הטבע מכך "שדוד השמש מיוחד אך ורק למים שמתחממים בשמש או מתולדותיה, [ולכן] אין הגזירה של אתי לאחלופי".

מסתבר, איפוא, שלהיתר כמה טעמים, עליהם רמז הגרשז"א בהערה קכ"ז שם.

143 .הובא בשו"ת על חישוב מינונים בבתי חולים בעזרת מחשב כיס בשבת אסיא לא-לב (תשמ"ב עמ' 63-62, הע' 4, בשם הגרשז"א; ספר אסיא ד, עמ' 130-129. הגרשז"א עצמו עבר על שו"ת זה ותיקן את הניסוחים שמצא לנכון לתקן. ע"פ עצתו, בהע' 1 שם נוסחה עובדת השתתפותו בכתיבת התשובה במילים: התשובה לשאלה זו תואמה עם הגרש"ז אויערבאך (שליט"א).

144 .הע' 4, שם.

145 .אע"פ כן היו שטעו בהבנת הכתוב שם באסיא. לכן ראוי להעמיד דברים על דיוקם.

146 .יבמות קיד, א, וע"ש ברש"י ד"ה סכנה, ובחזון אי"ש או"ח נט, ג.

147 .הרב אלישע אבינר, צום מינקית ומעוברות ביום הכיפורים, לעיל עמ' 118 ; הרב משה הררי, מקראי קודש – הלכות יום הכיפורים, (מהדורה  שניה) פרק ט' הע' נז.

148 .לגבי פגים המצב הרפואי שונה. התמותה של פגים גבוהה בין היתד בשל זיהומים במערכת העיכול. כיום ידוע שחלב אם טרי מהווה את אחת מדרכי המניעה היעילות ביותר כנגד אותם זיהומים קטלניים. משום כך אין ספק שתינוק המוגדר כפג הינו חולה שיש בו סכנת חיים ממשית ולכן לכל הדעות הספקת חלב אם טרי להזנת הפג דוחה את השבת כמו כל טיפול רפואי לחולה שיש בו סכנה. (ע"ע באנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך א' ערך הנקה עמ' 164 ; ספר מקראי קודש – הלכות יום הכיפורים מאת הרב משה הררי, פרק ט, סוף הע' נז.)

149 .תחליפי חלב אם מצילים את התינוק מסכנת חיים מיידית של מוות בצמא וברעב. אע"פ כן לחלב אם יש תכונות בריאותיות מוכחות לטווח הרחוק שאין בתחליפים. רוב המחקרים הפרוספקטיבים מצביעים על הפחתה משמעותית של אסטמה ומחלות אלרגיות אחרות אצל תינוקות הניזונים מחלב אם בחדשי חייהם הראשונים (ראה: אריה בהיר וחב', חלב-אם כמונע מחלות אלרגיות – ביקורת סיפרותית, הרפואה 118, א, 1990). גם המערכת החיסונית של תינוקות הניזונים מחלב אם יעילה יותר משל האחרים. כך שהניזונים מחלב אם צפויים לפחות מחלות זיהומיות ואלרגית מאשר התינוקות החסרים חלב אם. עיין אנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך א' ערך הנקה עמ' 163 ואילך.

150 .אף שקיימים תחליפים גם לאותו מיעוט, מסתבר שתינוק רגיש למרכיבי חלב פרה מוגדר כחולה שיש בו סכנה אם הוא חסר חלב אם.

151 .לעיל, שער ראשון, פרק ג.

152 .שו"ע או"ח, תריז, ד, ע"פ הרא"ש הרמב"ן וש"פ שלמדו דיני יוה"כ מדיני שבת (שבת קכט, א, "בין אמרה צריכה אני ובין לא אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת"). וראה מ"א, שם; א"ר שם; מ"ב שם; ערוך השולחן, של, ה; שו"ע הרב, תריג, ד; תריח, יג.

153 .כעי"ז כתב הגרשז"א במאמרו: בירורים וספקות בענין פיקוח נפש דוחה שבת, מוריה, ג, גד (תשל"א), י-לו, סוף אות א, ד"ה "וכעי"ז מבואר בגמרא" עמ' יח-יט ; הורה שבעל פה יד (מוסד הרב קוק, תשל"ב) יז-מה, עמ' כו ; מנחת שלמה, ס" ז, עמ' מד.

154 .יתכן יש מקום לצרף גם את שיטת ספר החינוך, מצוה שיג, שפחות מכשיעור הותר ביוה"כ גם לחולה שאין בו סכנה.

155 .יומא, פה, א, תוד"ה ולפקח הגל.

156 .כע ין זה הובא בפוסקים לגבי תענית בזמן מגיפת דבר. מדינא דגמרא (תענית יט, א) מתענים על הדבר. וכ"פ ברמב"ם (הלכות תענית פ"ב) ובשו"ע (או"ח תקעו, ב). אולם המ"א ושאר אחרונים (הובא במ"ב שם ס"ק ב) פסקו שבזמן הזה אין מתענים כלל בשעת הדבר, שהנסיון מוכיח שכשאינו אוכל ושותה "קולט שינוי אויר חס ושלום" ומסתכן יותר. ע"ע אנציקלופדיה הלכתית רפואיות כרך ב' ערך השהנוה הטבעים עמ' 244 ואילך.

157 .שכך למדונו חז"ל מן הפסוק "וחי בהם".וע"ע מש"כ רבי אברהם בן הרמב"ם, המספיק לעובדי ה', (הודפס במבוא לספר עין יעקב דפוס וילנא עמ' XV ,XIV) ; פחד יצחק (לר"י לאמפרונטי ערך צידה. וצ"ע אם דבריהם יכולים להיות שיכים גם לכגון דא. ולדעתי אין ספק שאילו בזמן חז"ל היה סיכון להפסקת החלב אחרי צום, חז"ל היו מבחינים בכך ומודיעים על הסכנה לבני דורם ולדורות הבאים, וע"ע שו"ת ריב"ש ס' תמז. ולכן אם הנסיון מורה על סיכון בזמן הזה, בע"כ שנשתנו הטבעים, וכמו לגבי תענית בשעת דבר. 158 .אסיא נג-נד עמ' 208.

159 .שמעתי מהגרי"י פישר שליט"א, כמובא להלן. וכ"כ הגרי"י פישר בהסכמתו לספר פני ברוך (על הלכות ביקור חולים), הובא גם בציץ אליעזר, חי"ז, ס' כ, אות ד, וז"ל: "כיום הזה שנחלשו הדורות, ועשרות רבות של נשים מפילות ע"י התענית צריכין כל הנשים המעוברות עד החודש התשיעי לאכול ביוהכ"פ פחות מכשיעור". עכ"ל. ועי"ש בציץ אליעזר שחולק על ההיתר הכללי, אך מתיר בשופי לכל אשה שהפילה פעמיים לאכול לשיעורין.

ראה גם מש"כ הרב אלישע אבינר, מעוברות ומניקות ביום הכיפורים, לעיל עמ' 118 119-.

160 .על ידי שתיה עקבית פחות מכשיעור ניתן להגיע לשתיה כוללת של יותר מ-3 ליטר נוזלים ביממה. כמות כזו מספיקה בתנאים רגילים למנוע התיבשות ואף לספק לגוף מזון נוזלי בכמות סבירה. משום כך, כדרך כלל, אין צורך להתיר שתיה כשיעור אלא אם כן האשה נמנעה משתית פחות מכשיעור בתחילת הצום, והגיעה לכדי התיבשות המחייבת החזרת נוזלים מהירה. וראה מקראי קודש לגרצ"פ פרנק זצ"ל, ימים נוראים (מכון הרב פרנק ירושלים תשל"ט), סימן לט, עמ' קלו ב"הררי קודש: "בחולה מסוכן שיש חשש שיצטרך אח"כ לאכול שיעור שלם אם לא יתחיל באכילת פחות מבשיעור בשעות המוקדמות, הורה מרן שיתחיל לאכול בבקר בפחות מכשיעור ברציפות, רק בהפסק של בכדי אכילת פרס, ואצ"ל אם הרופא אומר שמוכרח לשתות מידה מסוימת במשך היום, שיש להתחיל בבקר בשתיה בפחות מכשיעור." וכ"כ בשש"כ פל"ט, הע' סט, בשם הגרשז"א.

161 .הובאו ע"י הרב משה הררי, בספרו מקראי קודש – הלכות יום הכיפורים, (מהדורה שניה)

פרק ט, הע' כז.

162 .יש רופאים המתנגדים לצום בהריון, עקב חשש לפגיעה בהתפתחותו השכלית של העובר. החשש נובע מנתוני מחקר בבעלי חיים במצבים מסויימים, הרומזים, אולי, על נזק אפשרי להתפתחות מוח עובר בעקבות צום, ומכאן לירידה אפשרית כ-IQ של הוולד עקב צום בהריון.

מבלי להכנס לשאלה אם פגיעה ב-IQ של עובר דוחה איסורי תורה, למיטב ידיעתי לא בוצע מחקר בבני אדם (כלומר: על נשים בהריון תקין) המוכיח שצום יממה יכול לגרום נזק בהחפתחות מוח העובר. יתר על כן, יתכן וניתן להתבונן בתוצאות מדגם רב שנים של יהודים שנולדו לנשים שצמו ביום הכיפורים ע"פ השו"ע. דומני כי אין סימנים ל-IQ נמוך יותר של ילודים אלו לעומת ילודים לא יהודים שאימותיהן לא צמו. עיין גם בספר:

Neutological  Manifestations of Systemic Diseases in Children. (eds. Avraham Steinberg and ,Yitschak Frank Raven Fress, NY,1933) Ch.1.

שאכן צום בהריון איננו גורם לשום נזק מוחי בעובר.

163 .א"ס אברהם, חולה ביום הכיפורים,לעיל עמ' 114 115- .

164 .בשנת 1989 פורסמה הערכה של תמותת האימהות באזורים שונים של העולם. באופן כללי, התמותה האימהית בארצות המפותחות היא בממוצע 30 ל- 100,000, באמריקה הלטינית 270 ל- 100,000 ביבשת אסיה 420 ל- 100,000 ובאפריקה 640 ל- 100,000 (6.4 לאלף לידות).

מקור בספרות הרפואית :

-Harison K.A., Tropicnl obsteohcs & gynecology – Matemal mortali~, Trans-.R-Shc-Teop-Med Hyp ,83(4): 449-453,(1989).

מאמרים רפואיים אחרים שנתפרסמו ב- 10 השנים האחרונות מציינים תמותה אימהית עולמית כוללת של יותר מחצי מליון נשים המתות כל שנה מסיבוכי לידה, כאשר יש מקומות רבים בהם התמותה האימהית מגיעה ליוחד מאחוז אחד למאה.לדוגמא :

Ann-Soc-Belg-Med-Trop.,73(4):729-258(1933). Int-J-Gynaecol-,Obstet, 27(3): 365-370 165 .התמוהה האימהית הנמוכה בישראל עד כדי 10 ל- 100,000 לידות, קשורה בטיפול רפואי נאות כדוגמת הכנסת אינפוזיה, מתן דם או אנטיביוטיקה כשיש בכך צורך, ניתוחים קיסריים, זירוז לידה במצבים שונים וכדומה.

166 .הסיבה להגדלת הסכנה נובעת מהתפקיד החשוב של נוזלי הגוף בחלל הבין תאי בשמירת  הגדלת הסיכון של איבוד דם לאחר איבוד דם. קבוצת החוקרים חילקו 12 חזירונים לשתי קבוצות. קבוצה אחת מהן הושמה בצום של 48 שעות. בתום הצום הוקז 30% מנפח הדם המחושב אצל החיות בשתי הקבוצות (מקביל לאיבוד של כשני ליטר דם אצל אישה בלידה), החיות לא קבלו נוזלים בעירוי לאחר ההקזה. תוך 4 שעות לאחר ההקזה מתו % 66 מהחיות שהיו בצום, בעוד שכל החיות שהוקז דמם מבלי שהיו בצום – נשארו בחיים. ראה:

.Barrientos T, et al ,The effect of dehydration on the dynamics of transcapillary refill. Am.Surg. 48 (8):412-416(1982).

167 .שמירת שבת כהלכתה, פרק ל"ט סע' יג, ובהע' נט. וכן מבואי ברמב"ם הלכות שבת פ"ב הי"א: "היולדת כשכורעת לילד – הרי היא כסכנת נפשות ומחללים עליה את השבת: קורין לה חכמה ממקום למקום…" למרות שמדובר לפני הרגע המוגדר כפיקוח נפש עכשיו, שהרי הרמב"ם עצמו (שם, הלכה י"ג, ע"פ שבת קכט, א) מגדיר את ה"חיה" כחולה שיש בה סכנה, רק "משיתחיל הדם להיות שותת עד שתלד, ואחר שתלד עד שלשה ימים" ולא מ"שעה שהיא צועקת בחבליה". וע"ע מש"כ על שלבי הלידה ברמב"ם – עיונים הלכתים ומבט רפואי, להלן עמ' 318-311.

168 .ראה : חידושי מרן רי"ז הלוי על הרמב"ם, הלכות שביתת עשור, ד"ה : והנה אאמו"ר הגאון זצ"ל.

169 .כעי"ז שער א, פרק ג, לעיל.

וראה מקראי קודש לגרצ"פ פרנק זצ"ל, ימים נוראים (מכון הרב פרנק ירושלים תשל"ט), סימן לט, עמ' קלו ב"הררי קודש: "בחולה מסוכן שיש חשש שנצטרך אח"כ לאכול שיעור שלם אם לא יתחיל באכילת פחות מכשיעור בשעות המוקדמות, הורה מרן שיתחיל לאכול בבקר בפחות מכשיעור ברציפות, רק בהפסק של בכדי אכילת פרס, ואצ"ל אם הרופא אוסר שמוכרח לשתות מידה מסוימת במשך היום, שיש להתחיל בבקר בשתיה בפחות מכשיעור." וכ"כ בשש"כ פל"ט, הע' סט, בשם הגרשז"א.

170 .מ' הלפרין, נשים מעוברות בצום יום הכיפורים, יהדות (מקמ"ר רמת שרת ורמת דניה י-ם)

י"ח:23-21 (1991).

171 .הרב משה הררי, מקראי קודש – הלכות יום הכיפורים, (מהדורה שניה) פרק ט, סוף הע' כז, בשם הגר"א נבנצל.

172 . שמעתי מפרופ' א"ס אברהם (בעל הנשמת אברהם), וכ"כ במאמרו: חולה ביום הכיפורים, לעיל עמ' 115, (מקור: אסיא נג-נד, 86-76 – עמ' 84). והוסיף שם: "וצריכה האשה המעוברת להתחיל לשתות ברגע שיש לה צירי-לידה סדירים, כדי שלא תכנס ללידה במצב של חוסר נוזלים… ויתכן שאף בלי שיעורים, כדי שתספיק לשתות לפני הלידה". הנשמת אברהם מוסיף שם : "הדברים הללו היו לעיני מורנו ורבנו הגרש"ז אויערבך (שליט"א) [זצ"ל] שהסכים להם והוסיף בכתב: "אך אם היא מרגישה מאוד לא טוב, רצוי שתתחיל לשתות פחות מכשיעור", עכ"ל.

173 .גם לידה ראשונה עלולה להיות לידה חטופה (לידה מהירה מאד), אם כי מקרים אלו נדירים יותר מאשר בלידה חוזרת.