מספר מזהה: 5744

- מכון שלזינגר - https://www.medethics.org.il -

העברת חולה סופנית להוספיס ומתן מורפיום

שאלה:

שלום הרב הלפרין,

קיבלתי אתמול בלילה טלפון מחברת קהילה שלי הנמצאת בארה"ב ומטפלת באמה הנמצאת בבית חולים. מצבה של האם הוא כדלקמן:

היא סובלת כבר שנתיים וחצי משיתוק ומרותקת למיטה. הריאות והכליות שלה כמעט שלא מתפקדות, והיא חוברה בשבוע שעבר לצינור שמנקז את הנוזלים מגופה במקום הכליה. היא סובלת מדלקות חוזרות ונשנות בריאות וממים בריאות וכרגע סובלת מ- . מאידך הלב שלה בריא וחזק ולמרות כל הבעיות שהיא חוותה בשנה האחרונה זה לא פגע בליבה. היא מקבלת מזון דרך צינור הזנה ישירות לקיבה ונוזלים באינפוזיה. הרופאים הציעו למשפחה להעביר אותה למחלקת הוספיס, שפירושה של דבר שם בבית החולים שימשיכו את הטיפול הנוכחי אולם שום טיפול נוסף לא יעשה, כולל לדוגמא אם צינור ההזנה מסיבה כלשהי יפול הוא לא יחזור.

כרגע ישנן שתי שאלות על הפרק:

1. האם מותר לתת לה מורפין בשלב הזה? לענ"ד נראה שלמרות הסיכונים הכרוכים בנטילת תרופה זו הרי שבמצבה הנוכחי זה יכול להקל עליה מאוד, ובכל מקרה היא נמצאת במצב סופני.

2. האם מותר להעביר אותה למחלקת ההוספיס? לפי מיטב ידיעתי מותר במצב כזה לוותר על טיפולים מיוחדים, ולהמשיך רק במתן הטיפול האלמנטרי שכולל מזון, נוזלים וחמצן, אולם החשש שלי הוא שגם טיפול זה ימנע ממנה אם היא תעבור למחלקה זו.

אני רוצה לציין שמדובר במשפחה יראת שמים כך שמה שאני אומר להם לעשות הם יעשו.

אודה לרב על חוות דעתו המהירה, למרות שאני מודע כמובן ללוח הזמנים העסוק ביותר של כבודו.

בברכה

תשובה:

[הערכת צוות פרוייקט השו"ת: לצערנו לא יכולנו לענות על השאלה במועדה בעקבות אבלות]

שלום רב

1. יש חשיבות מרובה בשיכוך כאבים, גם מבחינה רפואית וגם מבחינה מוסרית למנוע לחולה סבל. לכן מותר לתת לה מורפין אם לדעת הרופא אין בזה סכנה ברורה ואין הוראות-נגד אחרות. (עי' תשובתו של הגרש"ז אויערבאך זצ"ל בענין "שיכוך כאבים שמקצר כאבים", ספר אסיא, כרך יא, עמ' 3-8; אסיא נט-ס, עמ' 46-51)

2. בענין ההעברה להוספיס, חשוב לברר את דעתה של החולה, אם היא עדיין במצב הכרה ובעלת שיפוט. גם צריך לברר היטב עם מנהלי ההוספיס את נוהלי המקום – איזה טיפולים עושים, איזה לא עושים, ואיזה נמנעים אף מלהחזיר כשהדבר נפסק מעצמו.

אם החולה מתנגדת, בוודאי שאין להעבירה.

לעומת זאת, אם החולה מעוניינת לעבור – או שאינה במצב להביע דעה ותחושת המשפחה שלא היתה רוצה בהארכת הסבל לחיי שעה – ראוי להעבירה אם הנוהלים בהוספיס אינם מנוגדים להלכה. להרבה פוסקים מותר לוותר על טיפולים מיוחדים, וכמו שכתבת. אולם על הטיפולים הטבעיים של מזון, נוזלים וחמצן אין לוותר בכל ענין אף נגד רצונו של החולה (למשל אם הזונדה נפלה – חייבים להחזיר). [גם על טיפול תרופתי שגרתי כגון אנטיביוטיקה לזיהומים מקריים נחלקו הפוסקים אם חייבים ליתן, עי' מאמרו של פרוס' אברהם שטיינברג, "הבסיס ההלכתי להצעת חוק הנוטה למות" באסיא סט-ע, עמ' 23-58.] לכן, אם יש חשש ממשי שלא יקפידו על זה, אין היתר להעביר את החולה לשם. בברכת רפואה שלימה, הרב מאיר אורליאן