נגישות
שפות
נשאלתי על אדם שיש לו קוצב ומכשיר החיאה מושתל: implanted defibrillator. האדם מבוגר מאד, סובל מדינמסיה במצב מתקדם, ואחרי אינספור התקפי לב, ניתוחי מעקפים וכדו'. לטענת בנו, הדבר היחיד שמסביר את שרידותו זה המשפט שנהג לומר שביחס למה שעשו לו הנאצים את הכל אפשר לעבור.
כרגע הוא במצב קשה מבחינה לבבית, הלב עובד ברבע הספק. הוא עדיין אוכל ונושם באופן טבעי. בזמנו, כשהיה בשליטה ובצלילות הדעת הוא ביקש שלא יבצעו בו החייאה אם יגיע למצבים סופניים במצבו הנוכחי. המשפחה שואלת האם לאור בקשתו זו, התדרדרות המצב, וגורמים נוספים כגון הסיוט שלו להיות בבית חולים, בפעמים האחרונות הוא השתולל והתעקש לעזוב הרבה לפני שהרופאים אשרו זאת, ניתן להפסיק את פעולת מכשיר ההחייאה, ולהשאיר בפעילות רק את הקוצב, כך שכשיגיע ההתקף הבא, לא תתבצע החייאה אוטומטית, או שיש הבדל בין לעשות פעולה של החייאה, ובין מניעת פעולה שפוטנציאלית כבר קיימת.
אשמח לשמוע דעתך
דב אורון
רבה של גינות שומרון
הרמ"א (יו"ד שלט, א) מחלק בין לגרום למת שימות מהרה – שאסור, לבין להסיר דבר שמעכב את יציאת הנפש, כגון שיש מלח על לשונו – שמותר להסירו "דאין בזה מעשה כלל אלא שמסיר המונע".
הרי שגם דבר שכבר נמצא שיש לו פוטנציאל להאריך חיים, מותר להסירו מגוסס שסובל. וגם הט"ז (שם סק"ב) שאסר כיון שעי"ז מזיז את הגוסס, יודה בדבר שאינו כרוך בטלטול הגוסס.
נמצא לפי זה, שגם אם כבר הושתל המכשיר החייאה – שמעכב את יציאת הנשמה על ידי פעולת החייאה – מותר לבטל אותו מדין "הסרת המונע", כיון שביטול פעולת המכשיר נעשה באופן חיצוני בלבד.
בברכה,
מאיר אורליאן
לרב שלום, לאחרונה התקבלתי לעבוד במעבדת פוריות של קופ"ח שמבצעת בדיקות זרע והשבחות. לפי הנחיות ההנהלה, על הנבדק להביא את הדוגמה בכוסית למעבדה לצורך הבדיקה,ואף
אני לאחר לידה כ – 8 חודשים. מניקה כמעט מלא. הגלולה של ההנקה גורמת לכתמים ודימומים. כמעט ולא מצליחה לטבול במקווה. א. האם השימוש בנרות
קראתי בעניין רב את מאמרו של הרב בעניין דעתו של הגרש"ז על דיאפרגמה (אסיא עז-עח, עמ' 136-154 (2006)).אני מבקש הפנייה לחוןמר על שתי נקודות שלא
