מספר מזהה: 7127

- מכון שלזינגר - https://www.medethics.org.il -

הרגשה בנידה

שאלה:

לרב ד"ר הלפרין שלום!

בימים אלו אנו חוקר קצת לעומק את נושא ה"הרגשה" האבודה של נשות ישראל בזמן קבלת הווסת.

אודה לכבודו אם יוכל לענות על שאלותיי.

1) האם ידוע לך מהו המצב הטבעי בפתח צוואר הרחם? האם הצוואר פתוח תמיד ברמה מסוימת ומה שמונע יציאת הדם הוא הריר החוסם את הפתח, או שהריר אף פעם לא חוסם זיבת דם, אלא כל עוד רירית הרחם לא מתחילה להתקלף- לא יצא שום דם מהרחם.

2) האם ברגע שהאישה אמורה להרגיש את פתיחת המקור, הפתח של צוואר הרחם מתרחב יותר ונשאר כך כל משך הדימום? או שרוחב הפתח לא משתנה, אך הרחם מתחיל בהתכווצויות להוצאת הרירית, וזאת אולי ההרגשה המתוארת בחז"ל- "זעזוע הגוף"?

3) לא קשור לצד הרפואי, אך אשמח לשמוע את דעתך: מובן לכולם, שכיום כל מצב בו האישה נטמאת, היא חייבת להתייחס לכך כטומאת "זבה גדולה" ולספור שבעה נקיים לאחר הפסק בטהרה. ועל הלכה זאת נאמר שקיבלוה עליהם כהלכה פסוקה ואין להקל בה כלל ועיקר. אך לא מובן כללהניסוח של חומרת בנות ישראל. מתי מתרחשת מציאות כזאת של "אפילו רואה טיפת דם כחרדל" – שמחמירה לטמא את עצמה. משמע שהייתה הוא אמינא לטהר, או לכל הפחות להתייחס לטיפת דם פחות מחומרת שבעה נקיים, אך בכל זאת בנות ישראל החמירו על עצמן. ולהלן ברור הבעיה:

אם ראתה בהרגשה טיפת דם, בין בבשרה בין בבגדה בין על עד בדיקה – הרי היא טמאה מדאורייתא ואין כלל מקום לחומרה של בנות ישראל.

 

ואם ראתה שלא בהרגשה טיפת דם, בין בבגדה בין בבשרה (לפחות לרוב השיטות) – הרי זה כתם, ובכתם פחות מגריס אין לטמא כלל, ואם בנות ישראל החליטו לטמא עצמן, ונאמר בגמרא שהיא הלכה פסוקה, כיצד הגמרא סותרת את עצמה וכותבת להקל ועפ"י זה כל הפוסקים כתבו לטהר הלכה ולמעשה?( ואף לשיטת הסד"ט ודעימיה, הסוברים שחכמים טיהרו כתם פחות מגריס ועוד רק אם באמת יש סיכוי למאכולת, הרי חומרת בנות ישראל מבטלת את כל קולת כתמים המפורשת בגמרא)

ואם תאמר שמדובר בראיית טיפת דם על עד בדיקה פנימית – הרי הגמ' כתבה בפרוש את הסיבה לטמא, משום "דלמא ארגשה ולאו אדעתה", ולהרבה פוסקים זה ספק דאורייתא, ואין כאן עניין ל"חומרה" של בנות ישראל, אלא איסור מן הדין.

מה שכן מובן היא החומרה לשבת שבעה נקיים, אך לא מובנת ההדגשה של אפילו טיפת דם.

בברכה:

רזיאל משה

רב בית חולים הרצפלד – גדרה

תשובה:

שלום רב

על שאלותיך אנסה לענות להלן. לפני כן אציג לפניך דיון עקרוני קצר הנוגע למהות ההלכתית של 'הרגשה', וכדלהלן:

א. כפי שרבים כתבו, הפשט הפשוט הוא שהרגשה אשר בלעדיה אישה לא נאסרת, היא סיבה לאיסור. בלשון אחרת, היא דין ולא סימן. ובלשון ברורה עוד יותר, היא אחד מגורמי האיסור. במילים אחרות, כדי להיאסר באיסור נדה או זבה דרושים שני גורמים: האחד: "דם יהא זובה מבשרה". השני : עליה להרגיש, כפי שלמדו חז"ל בנדה נז, ב, מהכתוב.

ב. דא עקא, קבלת הסבר פשוט זה, משמעותה שהרבה נשים בימינו לא נאסרות מן התורה, מצב שלכאורה נראה לא נכון. כמו כן, אם הרגשה היא גורם הכרחי, אזי אישה שעקב פגיעה בעמוד השדרה אין לה שום תחושה מפלג גופה התחתון, לא תיאסר מן התורה, מצב שלענ"ד נראה בלתי מתקבל ובלתי נכון.

ג. אם כן בעל כורחנו עלינו לומר שמדובר בסימן. כלומר ההרגשה היא סימן שקיים גורם אוסר. וכאן הבן שואל: סימן למה ['ל' שוואית]? אם הכוונה שהיא סימן לכך שמקור הדם הוא מתוך הרחם, הדבר נסתר מסוגיית נז,ב, שם, סוגייא הדורשת שגם בנמצא דם על שלה אותיום, חיובם בקרבן מצריך הרגשה, אף שאין ספק שהדימום הוא רחמי.

ד. אם כן נשארה אפשרות אחרונה, שאכן הרגשה היא סימן לקיומו של גורם אוסר, אך הגורם האוסר איננו רק עצם הדימום הרחמי, אלא שהגורם האוסר הוא דימום רחמי מסוג כזה שאוסר. במצב כזה אם אין הרגשה מסיבות רפואיות כמו פגיעה בעמוד השדרה, עדין אין כאן שלילת האפשרות שהיה דימום אוסר, אף שלא ניתן להוכיח זאת על ידי סימן ההרגשה, ולכן כדי להביא חטאת יש למצוא הוכחות חליפיות.

וראה גם מאמרו של הרב לוי בקישור:
ההרגשה בזמן הזה

מקור המאמר:
אסיא עג-עד, עמ' 128-138 (תשס"ד)

בחוברות האחרונות של אסיא )אין לי קישורים אליהן) פורסם ויכוח הלכתי נוקב בין בית מדרשו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל לבין בית מדרשו של יבל"א הגר"ע יוסף.

לשאלותיך:

1. צוואר הרחם פתוח תמיד מעט, עד 3 מ"מ. וכיש דם ברחם הוא יוצא. בתקופת הוסת הוא נפתח מעט יותר

2. קודם צריך להבין מהי ההרגשה הנדונה, ורק אחרי כן ניתן לנסות להשיב לשאלתך. בדרך כלל שיש הצטברות נוזל או חומר אחר ברחם, מתחילות התכווצויות של הרחם במגמה להוציא את מה שהצטבר.

3. יש מקום. על ראיה של פחות משלשה ימים אין אף פעם דין ז' נקיים מהתורה, ועל ראייה של פחות מיומיים לפני מנהג בנות ישראל היה צורך להתנהג רק כשומרת יום כנגד יום אם הראיה בימי זיבה, ואם היא בימי נידה אזי נאסרת רק שבעה ימים ואין צורך בז' נקיים. מנהג ההחמרה של בנות ישראל הוא בכל מקרה לשבת שבעה נקיים על טיפת דם כחרדל

הקולא של חז"ל בכתמים היא רק בכתם ולא בבדיקה, אפילו אם לא הרגישה. כי יתכן והרגישה אך תלתה את הרגשתה בבדיקת העד.

ראה רבינו יונה ברכות כד, וברמב"ם איסורי ביאה על חומרת ר' זירא.

בברכה

מרדכי הלפרין