מספר מזהה: 6115

- מכון שלזינגר - https://www.medethics.org.il -

טיפוול פסיכיאטרי בצעיר חרדי במסגרת חילונית: שיקולי תועלת וסיכון

שאלה:

שלום רב,
אני פסיכולוג קליני שעובד במחלקה פסיכיאטרית של מתבגרים.
לאחרונה טיפלתי בנער חרדי עם הפרעה פסיכיאטרית, ובקרוב אני אמור להציג את המקרה בהקשר של היבטים בין תרבותיים בטיפול.
הייתי שמח לשמוע מחשבותיו של גורם תורני לגבי שיקולי עלות / תועלת של שיפור במחלה מסכנת חיים לעומת הסיכון של חשיפת נער חרדי לתקופה של חודשים במחלקה מעורבת – בנים בנות, חילוניים וחרדים שבה יש גם טלביזיה דלוקה בשבתות, ופעילויות קבוצתיות משותפות.
בכבוד רב,
ה

תשובה:

תשובת הרב אשר שקאני:

אודות השאלה גבי נער חרדי הסובל מהפרעה פסיכטאטרית אם אפשר לאשפז אותו במחלקה מעורבת בנים ובנות לחילוניים וחרדים שבה יש גם טלביזיה דלוקה בשבתות ופעילויות קבוצתיות משותפות.

תשובה

אין להתיר לאשפז אדם הסובל מבעיות נפשיות במקום שיש חשש שבזמן שהינו בריא יעבור על איסורי תורה ואף בקטן הדין כן.[1]


[1] כתב השו"ע (חו"מ סי' לה ס"ט) הנכפה (פי' המוכרח ליפול לארץ מחמת חולי המשגע אותו לעתים), בעת כפייתו, פסול, ובעת שהוא בריא, כשר. ואחד הנכפה מזמן לזמן, או הנכפה תמיד בלא עת קבוע, והוא שלא תהיה דעתו משובשת תמיד, שהרי יש נכפים שגם בעת בריאותם דעתם מטורפת. וצריך להתיישב בעדות הנכפים הרבה. עכ"ל הטהור. והנה כתב בשו"ת מהר"ם מרוטנברג (ח"ד דפוס פראג סי' קס) על נכפה אחד שהיה הגוי רוצה להאכילו דבר טמא לרפואה, והשיב ר' כי נכפה חולי וכמכה של חלל וכמה פעמים שמסתכן ונופל באש או במים, ומותר אם הרפואה ידועה, ואם אינה ידועה אין להתיר שביוה"כ אנו מחמירים קצת להצריך בקיאים. הובא בהגמ"י (פי"ד מהמ"א אות ב) ובאו"ה (כלל נט סי' לה). ע"ש. וכ"כ הט"ז (יו"ד ס"ס פד) בשם תשובת ר"י שנכפה הוי מסוכן. וכ"כ החת"ס (חיו"ד סי' שלט) וע"ש בחיו"ד סי' עו. וכ"כ רש"י כיו"ב בתענית (כב:) בד"ה מפני רוח רעה, שנכנס בו רוח שידה ורץ והולך ושמא יטבע בנהר או יפול וימות. עכ"ל. וע"ע בשו"ת יבי"א (ח"ג יו"ד סי' כג אות ל ובח"ח או"ח סי' לז אות ד) שציין לעיין בשו"ת עזרת יהודה (חיו"ד סי' כו) ובשו"ת אדמת קדש ח"א (חיו"ד סי' ו) ובשו"ת פרי הארץ ח"ג (חיו"ד סי' ב). וכ"כ בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ג סי' לה אות א). וכ"כ בילקוט יוסף (מועדים עמ' צח אות יט במקורות) שכ"כ בשו"ת הרי בשמים (ח"ב סי' קצב) שנכפה חשיב חולה שיש בו סכנה, ומותר לו לשתות תרופה ביוה"כ.
ומבואר בזה שחולי הרוח חשוב כחולי שיש בו סכנה ברם בג' עבירות החמורות ואביזרייהו אין להתיר אף במקום פקו"נ כדתניא ביומא (פב.) אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים וכ"פ הרמב"ם (בהלכות יסודי התורה פ"ה ה"ב). ובשאר איסורים אמנם דוקא בזמן החולי יש להתיר אך בזמן שמרגיש בטוב דינו ככל האדם וכמ"ש כיו"ב בדעת תורה (סי' תריח סוף ס"א) שבחולי נכפה אלו שיש להם זמן קבוע שהם נופלים י"ל דשלא בזמנו צריכים להתענות. וע"ע בשו"ת חבלים בנעימים (ח"ד או"ח סי' יג). וכ"כ בעל האג"מ (ח"ב מיו"ד סי' נט) שאין להכניס קטן לבית חולים שמאכילים איסורים שיש לחוש שיתאוה לעבור על האיסורים אף כשאין צורך לרפואתו ולא יוכל להגביר את תאותו ולכן אין להכניסו לשם מצד פקו"נ. יעו"ש. ומינה לנ"ד כיון שיש לחוש שע"י ראיה של טלביזיה יראה שם ג"כ דברים שאסורים בתכלית האיסור מדין ג' עבירות החמורות ואיבזרייהו מלבד איסור חילולי שבת לרוב ובפרט תערובת של בנים ובנות שהוא דבר שמזיק עד מאוד מבחינה רוחנית ושו"מ לאג"מ (שם סי' נז) שכתב בדבר חולי רוח ומחשבות שאין להתיר להם לילך לרופאים פסיכולוגים שהן מינים וכופרים דכיון שמיעצים לו איך להתנהג ודאי יש לחוש שמיעצים לפעמים נגד דיני התורה ואף נגד עיקרי הדת ונגד עניני פרישות וצניעות. וכמו"כ יש ודאי לחוש שידברו דברי מינות ונבול פה. ע"ש.