מספר מזהה: 5716

- מכון שלזינגר - https://www.medethics.org.il -

מחשבת ההלכה בקביעת רגע המוות ותרומת איברים

שאלה:

שלום רב!

אני סטודנטית לתואר שני בפילוסופיה יהודית ולתואר ראשון במשפטים.

במסגרת עבודת התיזה שלי ברצוני לבחון את הפילוסופיה של ההלכה בנושא המוות המוחי. קראתי בעיון רב את אסופת המאמרים בספר "קביעת רגע המוות", וכעת לצורך הניתוח הפילוסופי, ברצוני להעמיק חקר בגישה הפילוסופית הכללית אודות המוות המוחי. מעסיקות אותי שאלות רבות בתחום כגון: מה ההצדקה הפילוסופית הרווחת לאימוץ העיקרון של מוות מוחי? האם ישנה ביקורת נגד הצדקה שכזו? ומה היא? האם יש עמדות פילוסופיות השוללת מוות מוחי או להפך: המציעות להתיר לקיחת איברים להשתלה מאדם עוד בטרם המוות המוחי (למשל במצב של קומה-תרדמת)? וכו'.

אשמח מאוד אם תוכלו להפנות אותי למאמרים מרכזים בתחומים אלו.

ועל ידי כך אוכל להמשיך לפנות לחקור את הפילוסופיה של ההלכה בתחום המוות המוחי.

תודה רבה מראש,

בברכה רבה,

ע

תשובה:

קביעת המוות ברפואה המודרנית בתרבויות שונות:

על מנת להבין את העקרונות המנחים של ההלכה בנושא קביעת רגע המוות והשתלת איברים, ראוי להזכיר קודם את החומר הנוגע לבעיה הכללית של קביעת רגע המוות, שמובא גם הוא בספר קביעת רגע המוות, ולא בכדי: כוונתי לגישה היפנית המובאת ב"עיון נוסף בסוגית המוות המוחי" (ד"ר נסורו מוריוקה, מובא בקביעת רגע המוות בהלכה, מהדורה חדשה ומורחבת (תשס"ח), עמ' 357-367), לעומת חוק קביעת המוות במדינת ניו ג'רזי: "חוק הכרזת מוות של מדינת ניו ג'רזי" (מדינת ניו-ג'רזי, מובא בקביעת רגע המוות בהלכה, מהדורה חדשה ומורחבת (תשס"ח), עמ' 368-370). ההבדל הקיצוני בין יפן, שבה ברירת המחדל היא לא לקבל את המוות המוחי (גזע המוח) כהגדרת מוות – עד לפני שנים ספורות לא הוכר שם כלל המוות המוחי, וגם כיום מות מוחי מוכר רק אם זו אמונתו המוצהרת של החולה הנוטה למות / המת. לעומת זאת בניו-ג'רזי המצב הפוך, וברירת המחדל היא לכיוון קצירת והתרמת האיברים במצב של מוות מוחי.

מדוע קיים הבדל גדול שכזה? – מחקר בתחום של פרופ' מרגרט לוק (חוקרת רפואה באונ' מקגיל) משווה בין תפיסת העולם היפנית לזו המערבית. היפנים למשל לא מקבלים את הרעיון המערבי של פיצול קרטזיאני בין חומר ורוח, ומאוחר יותר ביטול התפיסה הויטאליסטית של "חיות". ראי את ספרה של פרופ' לוק

Twice Dead: Organ Transplants and the Reinvention of Death ; University of California Press 2002

לסקירה היסטורית, רעיונית ורפואית של הגדרת המוות באופן כללי ובהקשר של תרומת איברים:

Farrell MM, Levin DL ; Brain death in the pediatric patient: historical, sociological, medical, religious, cultural, legal, and ethical considerations; Crit Care Med. 1993 Dec;21(12):1951-65.

למחקר סוציולוגי של תפיסת המוות אצל משפחות החולים:

Gillian Haddow ; The phenomenology of death, embodiment and organ transplantation ;Sociology of Health & Illness Volume 27 Issue 1, Pages 92 – 113

לרשימת מקורות בתחומי האתיקה והפילוסופיה של קביעת המוות וקצירת האיברים, ראי הביבליוגרפיה למאמרם של בלומו וזמפרטי:

Defining the vital condition for organ donation; Philosophy, Ethics, and Humanities in Medicine 2007, 2:27

רפואה והלכה בסוגיות התלמוד:

כעת, לגבי הרעיון של החשיבה ההלכתית – שיש לה וותק ועומק תרבותי לא פחות מזה של היפנים – הרי שהיא התמודדה עם אותם תהליכים היסטוריים: המצאת מכונת ההנשמה ופתיחת מחלקות שלמות המלאות באנשים הנמצאים במצב קשה-אך-יציב הולידה מציאות חדשה של מצבי ביניים, חולים המתקרבים עד למוות ולא עד בכלל, ללא הגדרה מסודרת של הגבול בין מוות לחיים. כך הם פני הדברים גם בפילוסופיה הכללית. להתרשמות מן המורכבות של הנושא ראי את הערך "מוות" באנציקלופדיה לפילוסופיה של אוניברסיטת סטנפורד. מחקרה של לוק מראה כי מדובר לא רק בשאלה פילוסופית אלא גם בשאלה הנוגעת לתפיסת עולם ולמוסכמות חברתיות מושרשות.

המקורות ההלכתיים עוסקים במצבים של גסיסה והשגחה על מצבי ספק-מוות, וניתן דגש על פעילות הגוף החי והפסקתה עם המוות, כגון הנשימה (ולפי רש"י גם על פעילות הלב). לא נעיין כאן במקורות אלה המובאים בהרחבה בספר "קביעת רגע המוות", אלא נדגיש שהנסיון להבין את הפילוסופיה של ההלכה בנוגע להנשמה מלאכותית וקביעת רגע המוות ברפואה המודרנית הוא נושא נפרד מהבנת הידע הרפואי של חז"ל כפרקטיתיאורטי. זהו תחום מחקר רחב אבל שונה מן הסוגיה הרפואית-הלכתית המודרנית. על מערכת היחסים בין הרפואה בתלמוד ויחסה עם הרפואה המקבילה בעולם ההלני והבבלי, ראי: Reichman E, Torah u'Madda J, 4:148, 1993. וראה א. שטינברג, פרקים בפתולוגיה בתלמוד ובנושאי כליו, תשל"ה, עמ' 7-5. על נושא ההשפעות מאגיות ראי מאמרו של שמואל קוטק רפואה מאגית בתלמוד (באתר מט"ח). ראי גם מדע ורפואה בתלמוד – קבלה או אקטואליה? אסיא עא-עב, עמ' 90-102 (2003). [לגבי תפיסות של רפואה בעבר, כדאי לעקוב בהקשר זה אחרי דברי האמורא הבבלי שמואל בתלמוד הבבלי, שהיה רופא ואסטרונום- גם "שמואל אסיא" וגם "שמואל ירחינאה"]

חשוב לזכור כי מגדולי הפוסקים לאורך ההסטוריה היו גם רופאים, ולעיתים תוך תפיסות עולם שונות מאד. בסופו של דבר גדולי הראשונים בהלכה ובמחשבה – הרמב"ם והרמב"ן – שניהם עסקו ברפואה ועמדו בכיוונים הופכיים לגמרי של יחס לרציונליות ולמאגיה ברפואה (בין השאר). נושא חשוב אחר הוא היחסים המתפתחים והמורכבים בין רפואה והלכה לאורך הדורות.

קביעת המוות ברפואה המודרנית ובהלכה:

ניתוח פילוסופי של הסוגיה מובא על ידי הרב ב. רבינוביץ' בסימפוזיון על קביעת רגע המוות ; ספר אסיא א', עמ' 183-198 (1979). הוא מנתח את העמדה הקרטזיאנית של פיצול המרכיבים של החיים, ואת הניתוח ההלכתי-אינטגרלי שלהם.

יש להבחין בין ניתוח חשוב זה העוסק ישירות בנושאי הגות, לבין הבנת שיטות בפסיקה על השיקולים והעקרונות המנחים. היכרות מעמיקה עם הפסיקה בתחום ועם הרקע הדיסציפלינרי והחברתי נדרשות על מנת לחקור את הרבדים השונים של העיון ההלכתי (ראי את אסופת המאמרים בעריכת א. רוזנק וא. רביצקי עיונים חדשים בפילוסופיה של ההלכה ; ירושלים 2008).

יש בשיטת הדיון ההלכתית עצמה ביטוי לעמדות הגותיות באשר לדרך הבירור והפסיקה ההלכתיים, ולמטרת הבירור. דרכים שונות בהלכה המציגות תפיסות עולם שונות.

למשל, דרך הגרש"ז לעומת זו של הציץ אליעזר סביב ניסוי הכבשים. הגרש"ז ביקש שיבוצע ניסוי מדעי-הלכתי (ביחס לסוגיה בערכין ז. לגבי מות האם ומות העובר), כשמעבר להשלכה ההלכתית הכרוכה בכך שהעובר של הכבשה שרד את המוות המוחי שלה – עם השיקולים ההלכתיים לכיוון זה או אחר המתועד במאמר של הרב ד"ר הלפרין גילוי דעת תורה בענין מיתת המוח (קביעת רגע המוות, עמ' 265-273 (2007)). היתה שעל הפרק עמדה הגדרה מחדש של המציאות ההלכתית של סוף החיים (בפועל התנגד הגרש"ז לתהליכי הבדיקות המסכנים חיים ולפרוצדורה של קצירת האיברים) כתוצאה של ניסוי אמפירי.

לעומת זאת הציץ אליעזר (חלק יז סימן סו) חוזר לסמכויות של תרום המהפכה המדעית לשם קביעה: "גאלינוס קבע שהחיות תלוי במוח. ואריסטו סבר ההיפך שהכל תלוי בלב. ובא המורה הגדול והרופא האמיתי רבינו הרמב"ם ז"ל והכריע כדעת אריסטו שהחיות תלוי בלב, וכל עוד שיש חיות בו דין חיים על היצור הזה. ברור שלנו קובע דעת הרמב"ם ז"ל, והוא הסוף פסוק בזה לגבינו". המחלוקת הפילוסופית הותיקה משמשת אותו גם במציאות עכשווית רווייית-טכנולוגיה, שלגביה הסיק הגרש"ז שהיא שינוי-טבעים (מושג הלכתי חשוב מאד בהקשר זה, שנחקר רבות על ידי פרופ' נריה גוטל בספרו השתנות הטבעים בהלכה) אל מציאות בה הנשימה העצמונית קובעת את גבול החיים.

מחלוקת זו רווייה בהבדלים בתפיסת יחסי ההלכה, המוסר הרפואה והטכנולוגיה המשתקפות בשיטות הפוסקים.