מספר מזהה: 6277

- מכון שלזינגר - https://www.medethics.org.il -

מכתב שלושת הרופאים על הפסקת הנשימה

שאלה:

נשמת אברהם סי’ שלט – המכתב של הרב מופיע בספר שלכם בעמוד 181
 
ראה במצורף מתוך הסיכום של הרב פרופ’ שטיינברג, והמודגש בו באדום, שהוא קיבל את עמדת הרופאים האלו, שמכתבם הובא בנשמת אברהם סימן שלט, ומכתבו של הגרש"ז אויערבאך מובא בספר קביעת רגע המוות, בעמ' 181.
השאלה היא – האם הקריטריון שהם כותבים שם תואם את הידע היום, וכן אם היה תואם את הידע אז. כמדומני שהתשובה לשתי השאלות הינה שלילית, כי הפסקת הלב ל30 שניות אינה משמעותית מבחינת המוות המוחי וככל הנראה מעולם לא הייתה. (הפסקה של מספר דקות היא משהו אחר).
ד

2(ח) מכתב מרופאים מחו"ל. בשאלה כמה זמן אחרי שמנתקים חולה שמת מוות מוחי ממכונת ההנשמה יהיו מוכנים להגדירו כמת פנה הגרש"ז אויערבאך זצ"ל לשלושה רופאים בכירים, בעלי נסיון רב (ד"ר שולמן מניו יורק – מומחה למחלות פנימיות ולבלוטות הגוף, ד"ר פליישמן מלוס אנג'לס – מומחה למחלות פנימיות ומחלות זהומיות וד"ר שאכטער מניו יורק – מומחה למחלות לב) והם ענו לו בכ"ד אדר ב תשנ"ב כדלקמן:

 

לכבוד הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך (שליט"א) זצ"ל,

כבוד הרב,

אחרי שיחות רבות בינינו ורופאים אחרים בענין קביעות עת המות, אם נעשו כל הבדיקות הדרושות המראות שאין שום נשימה עצמונית ושגזע המוח נפגע בצורה מוחלטת ולא הפיכה, וכן בדיקות המראות שאין שום זרימת דם למוח בכלל (הבדיקות נעשו באיסור), כך שברור ומוחלט שהחולה מת מות מוחי (כל המוח כולל גזע המוח), אז אחרי שהופסקה מכונת ההנשמה ועקב זה שהחולה אינו נושם כלל, הלב יפסיק לפעום כעבור כמה דקות, אז חמש עשרה עד עשרים שניות אחרי שהלב הפסיק לפעום לגמרי, דעתנו הוא שבאותו רגע החולה נקרא מת לכל דבר ואנו מוכנים אז לחתום על תעודת פטירה.

בכבוד רב,

      רפאל צבי שולמן    יעקב פליישמן       יעקב שאכטער

 2(ט) תשובתו של הגרש"ז אויערבאך זצ"ל. ביום כ"ה אדר ב' תשנ"ב כתב להם הגאון (שליט"א) זצ"ל תשובה כדלקמן:
ישפות ד' שלו' וברכה לחבר טוב של רופאים חשובים יראים ושלמים לד' ותורתו הי"ו.
הנני בזה בתשובה קצרה וברורה לשאלותיכם כפי הנלענ"ד, במכתבכם אלי ע"י ידידנו המשותף פרופסור אברהם ס. אברהם הי"ו, אשר גם הנימוקים לתשובתי מבוארים בספרו "נשמת אברהם".
חולה אנוש אף לאחר שהרופאים כבר עשו כל הבדיקות כולל בדיקת זרימת הדם ומוחלט אצלם שכל המוח וגם גזע המוח כבר מתו, אעפ"י כן אם הוא עדיין מונשם ע"י מכשיר באופן מלאכותי, לפי דין תוה"ק עדיין דינו כספק גוסס אשר המזיז גוסס דינו ידוע כשופך דמים, וכל שכן שאין להוציא ממנו שום אבר, וכל זמן שהלב פועם אף שיתכן שהפעימה היא רק בגלל מכשיר ההנשמה, אפי"ה עדיין לא יצא מכלל ספק גוסס ואסור. והדרך היחידה לשומרי תורה לדעת ברור שהחולה כבר מת הוא לדעתי רק שלאחר שכבר נעשו כל הבדיקות של המוח והגזע וכבר מוחלט אצלם שכבר מתו, להפסיק אז את מכשיר ההנשמה, ואז אם הלב לא פועם כלל וכלל והוא מונח דומם כאבן, רק אז הוא נחשב כמת וכל זה הוא כפי שנודע לי מרופאים מומחים שומרי תורה שבחולה שכזה אחר המתנה של שלשים שניות בלי שום פעימת לב כלל וכלל, הם מוכנים ליתן תעודת פטירה.
ולכן, בחו"ל שהחולים והרופאים רובם נכרים המתחשבים עם המדע הרפואי ואינם חוששים להזזת גוסס, ולאחר שעשו כל הבדיקות של הגזע הם חושבים אותו כמת גם לפני הפסקת מכשיר ההנשמה והלב עדיין פועם, רק שם מותר לקבל השתלה ולא בא"י שהחולים והרופאים רובם יהודים אשר הם חייבים בכל חוקי תוה"ק.
כל זה כתבתי רק מה שנלענ"ד אף שיודע אני שגם יש שסוברים אחרת.
 והנני מסיים בברכה שתשכילו היטב ותצליחו בעבודתכם החשובה

תשובה:

הרב ד' שליט"א
 לא ברור לי מה מפריע לך בתיאור המעשי של שלשת הרופאים.
 שלשת הרופאים אותם אני מכיר אישית, הם גם רופאים מעולים וגם יראי שמים ומדקדקים במצוות.
 הנתון שלהם נועד, לענ"ד, לאפשר לגרש"ז להקל בקביעת המוות למרות הגדרתו את מצב המוות המוחי כספק מת ספק גוסס.
 הם דיווחו לו על הנהוג אצלם, להוציא תעודת פטירה במצבים של מוות מוחי, 30 שניות אחרי הפסקת פעילות הלב.
 הגרש"ז הסכים עם מנהגם זה, ואישר למעשה הנצלת איברים 30 שניות אחרי דום לב במצב של מוות מוחי.

 הסבר דברי הגרש"ז הוא פשוט. מדובר במצב שבו פסקה הנשימה. וכאן מדובר במצב של מוות מוחי עם ניתוק מהמנשם, ומייד עם הניתוק רואין הכל שאין נשימה.
 אבל מאחר והרמב"ם פסק בהלכות אבלות שאחרי הפסקת הנשימה צריך להמתין מעט שמא נתעלף, באופן מעשי מקובל שהמעט הזה הוא בין שליש שעה לחצי שעה.
 אבל לענייננו מאחר והצורך בזמן ההמתנה הזה הוא רק כדי לשלול התעלפות, או בשפתנו כדי לוודא שמדובר במצב לא הפיך, לדעת הגרש"ז מנהגם של שלשת הרופאים מתאים להגדרת הרמב"ם, שהרי ברור כי מדובר במצב לא הפיך של הפסקת הנשימה.
 אמנם כל עוד הלב פועם היה לגרש"ז ספק אם ניתן להגדירו בוודאות כמת, אך כשפסק גם הלב והנשימה לא חודשה במשך הזמן בין הניתוק מהמכשירים עד אחרי הפסקת פעילות הלב, ברור לגרש"ז שהפסקת הנשימה איננה הפיכה. בכך מתקייימת דרישת הרמב"ם, ואף הספק שמא לא ניתן לקבוע מוות בלב פועם לא משפיע יותר שהרי הלב איננו פועם, ולגבי קביעות עובדה זו לדעת הגרש"ז אין צורך בשום המתנה.
 בברכה
 מרדכי הלפרין