מספר מזהה: 7123

- מכון שלזינגר - https://www.medethics.org.il -

רעל עקרב, וריאליה של קשירת טבור בזמן חז"ל

שאלה:

שלום הרב הלפרין

במסכת חגיגה (ה ע"א) נלמד: 

 "מאי רעות וצרות? אמר רב: רעות שנעשות צרות זו לזו, כגון זיבורא ועקרבא". 

רש"י: 

זיבורא ועקרבא – נקיט הכי, משום דאמרינן במסכת עבודה זרה בפרק אין מעמידין (כח, ב): חמימי לעקרבא וקרירי לזיבורא, וחילופא סכנתא, הלכך, היכא דנכתיה זיבורא ועקרבא – נעשות צרות זו לזו, דלית ליה תקנתא לא בקרירי – דקשה לעקרב, ולא בחמימי – דקשה לזיבורא.

מתוך בירורים שערכתי אמנם עולה שיש הבדלים במרכיב העיקרי של ארס העקרבים והדבוראים אך בשתי הקבוצות מומלץ לקרר את מקום העקיצה. האם יש לך הסבר לדברי הגמרא בע"ז?

ב. מצ"ב ערך שכתבה בתי (היא כותבת את נושאי הריאליה בפרוייקט ה"משנה המבוארת" של הרב שטיינזלץ). במגבלות הצורך לקצר האם הוא נראה לך?

קושרין את הטבור

חבל הטבור הוא החבל המקשר בין העובר לשליה. באמצעות ווריד ושני עורקים העוברים דרכו, מועבר דם עשיר בחמצן ובחומרי מזון מן השליה אל העובר, ופסולת מן העובר אל השליה. באופן טבעי, לאחר הלידה ממשיך לזרום דם מן השליה אל התינוק, למשך דקות אחדות, עד שנשימתו של התינוק מתייצבת, ולאחר מכן מתכווצים ונחסמים כלי הדם בחבל הטבור, כדי למנוע אובדן דם של התינוק. לאחר כמה ימים מתייבש חבל הטבור ונושר. בזמנינו מקובל לחסום את חבל הטבור לאחר הלידה, ולאחר מכן לחתוך אותו. ממשנתנו נראה שכך נהגו גם בזמן חכמים. הועלה החשש ש השארת השלייה מחוברת לתינוק מעלה את הסכנה לזיהומים, ובזמן חכמים, כאשר לא הייתה קיימת מודעות להגנה מפני זיהומים, השארת התינוק מחובר אל השלייה היוותה סכנה של ממש.    אך עקב העדר מחקרים בנושא הדבר טרם הוכח.

תשובה:

א. לגבי חימום ארס עקרבים מול קירור מקום עקיצת צרעה, אין לי ידיעה בדוקה  המבוססת על הוכחות.

אמנם מבחינה תיאורטית ייתכן שעקב מנגנון הפעולה השונה של הארס בשני המקרים, ניתן להבין את דברי הגמרא אם מדובר בעקיצות מסכנות חיים.

 חייבים לזכור שהעיקרון המוזכר בגמרא מבוסס על תצפיות רפואיות של רופאי הזמנים ההם, והיתה גם פרקטיקה מקובלת, באזורים מוכי עקרבים וצרעות, כך שלא ראוי לזלזל בו.

 כשמדובר בארס קטלני של עקרב, ובהעדר בתי חולים או מרפאות עם אנטידוט לארס, ייתכן שחימום מיידי של מקום העקיצה במים רותחים עד כדי דנטורציה של חלבון הארס הקטלני, יקטין את התמותה. כדאי כמובן לברר מהי מידת החום הפוגע בחלבוני ארס העקרב.

לעומת זאת מנגנון הסיכון בארס צרעות הוא עקב הפעלה חדה של מערכת החיסון. קירור המקום מקטין את התגובה החיסונית בעוד שחימומו מגדיל משמעותית תגובה זו.

ב. לגבי הערך של בתך.  צבעתי בירוק את המילים שהמלצתי להוסיף, ובאדום את המילים שהמלצתי למחוק.

 כמו כן ראה כאן באתר הRoyal College of Obstetricians and and Gynacaelogists.

 שם המקור של החשש לזיהומים, אך גם הכותב שם מודע שאין באמת נתונים בדוקים.

 אצל קופים זה התהליך הטבעי, והוא מתקיים גם אצל קבוצות נשים הרוצות לחזור ל"לידת לוטוס" – לידה ללא חיתוך חבל הטבור. למיטב ידיעתי לא דווח על שכיחות יתרה של זיהומים בלידת לוטוס:

קושרין את הטבור

חבל הטבור הוא החבל המקשר בין העובר לשליה. באמצעות ווריד ושני עורקים העוברים דרכו, מועבר דם עשיר בחמצן ובחומרי מזון מן השליה אל העובר, ופסולת מן העובר אל השליה. באופן טבעי, לאחר הלידה ממשיך לזרום דם מן השליה אל התינוק, למשך דקות אחדות, עד שנשימתו של התינוק מתייצבת, ולאחר מכן מתכווצים ונחסמים כלי הדם בחבל הטבור, כדי למנוע אובדן דם של התינוק. לאחר כמה ימים מתייבש חבל הטבור ונושר. בזמנינו מקובל לחסום את חבל הטבור לאחר הלידה, ולאחר מכן לחתוך אותו. ממשנתנו נראה שכך נהגו גם בזמן חכמים. הועלה החשש ש השארת השלייה מחוברת לתינוק מעלה את הסכנה לזיהומים, ובזמן חכמים, כאשר לא הייתה קיימת מודעות להגנה מפני זיהומים, השארת התינוק מחובר אל השלייה היוותה סכנה של ממש.    אך עקב העדר מחקרים בנושא הדבר טרם הוכח.