מספר מזהה: 6688

- מכון שלזינגר - https://www.medethics.org.il -

שימוש במשחה נגד רגישות לאור (בשבת)

שאלה:

שלום.
אבחנו אצלי אתמול אלרגיה לשמש בעין..
נתנו לי למרוח מקסיטרול לפני השינה.. האם מותר למרוח גם בשבת?
תודה, אסף..

תשובה:

במידה ואין סכנה לעין בהתפתחות האלרגיה[1], הרי שיש לאסור מריחת משחה על העין בשבת, הן מצד איסור ממרח והן מצד גזירה משום שחיקת סממנים. בכדי להתיר יש להתייחס לשני איסורים אלו:

  1. איסור ממרח. לכתחילה 'יניח' את המשחה על העין או בתוכה ללא 'מריחה'. במידה ומוכרח 'למרוח' את המשחה, ומחמת האלרגיה נופל למשכב או חולה כל גופו – יש להתיר היות וכוונתו להבליע את המשחה בתוך הגוף. במידה ומדובר במשחה מסוג Cream – יתכן ויש להתיר אף במיחוש בעלמא, היות והופכת לנוזל בעת המריחה ואין בה משום 'ממרח'.   
  2. גזירה משום שחיקת סממנים. יש להתיר אם מחמת האלרגיה נופל למשכב או חולה כל גופו. בנוסף יש להתיר במידה וצריך לקחת את המשחה 7 ימים רצופים, כאשר אם ידלג יום אחד לא תפעל התרופה את פעולתה. אם צריך לקחת פחות מ-7 ימים, לכתחילה יתחיל לקחת אחר השבת. במידה וכבר התחיל לקחת והפסקת הלקיחה תאלץ להתחיל את פעולת הריפוי מחדש, יש להקל לקחתה אף בשבת.

הסבר:

ישנן שתי בעיות מרכזיות במריחת משחה בשבת:

  1. איסור כללי בעשיית רפואה בשבת – גזירה משום שחיקת סממנים[2].
  2. איסור ממרח מדרבנן[3].

לגבי גזירה משום שחיקת סממנים – יש להבדיל בין שני סוגי חולי שונים.  

חולה שאין בו סכנה[4] (שנפל למשכב או חלה כל גופו מחמת החולי) – לא גזרו חכמים משום שחיקת סממנים.

מקצת חולי (לא נפל למשכב או חלה כל גופו, אפי' הוא סובל מחמת החולי) – גזרו חכמים לאסור עשיית רפואות משום שחיקת סממנים. אף במקצת חולי ישנם מצבים בהם יש להקל.

  1. אם לצורך רפואתו צריך לקחת תרופה למשך שבעה ימים רצופים, ואם ידלג יום אחד לא תפעל התרופה את פעולתה – היות ומוכרח להיות שבת בניהם יש להתיר[5].
  2. אם כבר התחיל לקחת את התרופה קודם שבת, ואם יפסיק לקחתה ייגרם לו נזק, מותר לקחתה בשבת[6].

לגבי איסור ממרח – ישנם מצבים בהם יש להקל.

  1. החזון איש התיר לשים משחה, אם הוא באופן שמשליך אותה על גבי הפצע ללא מריחה[7].
  2. דעת המגן אברהם שאין איסור ממרח בדבר שנועד להיבלע בגוף שעליו מורח[8]. אומנם למעשה יש להחמיר כאליה רבה שדחה דבריו[9], אבל במקום חולי שאין בו סכנה (נפל למשכב או חולה כל גופו מחמת האלרגיה) יש להקל כמגן אברהם[10].  
  3. יש לדעת שישנן ג' דרגות איסור שונות במשחה:

א.                  משחה הסמיכה כשעווה – יש לחשוש לאיסור דאורייתא[11].

ב.                  משחה הדומה קצת בסמיכותה לשעווה כך שבכוחה לסתום חור חבית – אסור מדרבנן[12]

ג.                   משחה הדומה לשמן נוזלי – מותר מעיקר הדין[13].

אלא שהציץ אליעזר מסתייג מההבחנה להלכה בין סוגי משחות, ולדעתו יש לחשוש בכל משחה לאיסור דאורייתא שמא היא מאותן הדומות לשעווה[14]. אולם נראה שבמקום צורך רפואי, ואפילו במקום סבל, אין להחמיר ולגזור גזירות חדשות, ויש להקל להתיר משחה מהסוג המותר לכתחילה[15].

  1. כאשר כוונתו להבליע את המשחה, אולם נשארת שכבה לשעה על העור, לדעת הציץ אליעזר יש לאסור אף ממרח לזמן קצר[16]. אולם אם המריחה הופכת את המשחה לנוזלית, הרי למרות שנשארת שכבה על העור יש לצדד להתיר (במידה ואינו 'מוליד'), היות ואין איסור לסוך את גופו[17].     


[1] אם לדעת הרופא ישנה סכנה לעין בהתפתחות האלרגיה – יש להתיר למשוח את המשחה בכל אופן, היות ועלולה להיות  בסכנת העין סכנת נפשות (ציץ אליעזר – חלק ח' סימן ט"ו, חלק י"ד סימן פ"ט, חלק י"ט סימן כ"ט, חלק כ"ב סימן כ"ג), אולם במידה ובקלות יכול 'להניח' ללא 'מריחה' ייעשה באופן זה

[2] אסרו עשיית מעשה לצורך רפואה, שמא יבוא להכין את הרפואה בשבת, ויעבור בשחיקת הסממנים משום 'טוחן'.

[3] מקורו בגמ' שבת קמ"ו "מישחא – רב אסר ושמואל שרי. מאן דאסר גזרינן משום שעוה, ומאן דשרי לא גזרינן". להלכה פסקו היראים והראבי"ה לקולא, אולם הר"ח הרי"ף הרמב"ם והרא"ש פסקו כרב לאיסור, וכן פסק בשו"ע או"ח שי"ד סעיף י"ד שאין למרוח משחא מדרבנן. ועיין להלן שישנן משחות בהן יש לחשוש לאיסור דאורייתא, וישנן משחות בהן יש צד להתיר לכתחילה.     

[4] כל שכן במצב שיש סכנת איבר – שהתירו לישראל לעשות עבורו מלאכות דרבנן, ודאי במצב של פיקוח נפש שהתירו לישראל לעשות עבורו אף מלאכות דאורייתא.

[5] אולם אם אינו צריך לקחתה שבעה ימים ימתין לקחתה לאחר השבת, כך דעת הגרש"ז אויערבאך בשמירת שבת כהלכתה מהדורה תשל"ט פרק ל"ד ס"ק ע"ו (יש שהתירו אף אם אינו חייב לקחתה במשך שבעה ימים, יכול לקחתה מערב שבת ולהמשיך לקחתה בשבת, כך דעת הגר"ש קלוגר בספר החיים סי' שכ"ח, וכן הביאו שמועה בשם החזון איש ושסמך עליה הקהילות יעקב). וראה הרחבה בכתב העת 'אסיא', מאמרו של הרב יואל קטן בחוברת ע"ג-ע"ד בנושא 'שימוש בכדורי ויאגרא בשבת', ומאמרו של הרב אברהם דורי בחוברת פ"ג-פ"ד בנושא 'תרופה לכוח גברא בשבת' אות ד'.    

[6] הגרש"ז אויערבאך בשמירת שבת כהלכתה שם, ובספר שלחן שלמה ח"ב עמ' קע"ג הביא בשם הגרש"ז אויערבאך שאם בהפסקת לקיחת התרופה תפוג תועלתה ויצטרך להתחיל מחדש הוא בכלל 'נזק' ומותר להמשיך בשבת.

[7] חזון איש או"ח סי' נ"ב ס"ק ט"ז, לאו דווקא 'משליך' אלא בכל אופן שאינו ממרחה כלל. באופן דומה התיר בשמירת שבת כהלכתה פרק ל"ד ס"ק מ' בשם הגרש"ז אויערבאך לשים משחה בתוך העין, "כיון שאין שום כוונה למרוח חלק את המשחה בתוך העין", אין כאן אף כוונה ועשיית מירוח.   

[8] מגן אברהם סימן שט"ז ס"ק כ"ד, כתב שאין ברוק משום איסור ממרח כיון שרוצה שייבלע בקרקע, הביאו המשנה ברורה סימן שט"ז ס"ק מ"ט.

[9] הקשה על דבריו מהרש"י והר"ן שנקטו איסור ממרח לגבי רוק.

[10] דעת תורה סימן שכ"ח סכ"ו – העתיקו לדינא בשו"ת מנחת יצחק ח"ז סימן כ', וכן הביא בשמירת שבת כהלכתה פרק ל"ג הערה נ"ח בשם הגרש"ז אויערבאך "אם ממרח את המשחה עד שכולה נמסה ונבלעת בגוף האדם לא מקרי ממרח, ולא אסרו אלא כשהמשחה נשארת והוא רוצה להחליקה על פני הגוף", וכן הכריע להלכה לדעת 'רוב הפוסקים' בנשמת אברהם סימן שכ"ח ס"ק ס"א.   

[11] משנה בשבת כ"ג "אם הייתה נקובה – לא ייתן עליה שעווה מפני שהוא ממרח.. מעשה בא לפני רבי יוחנן בן זכאי בערב ואמר חוששני לו מחטאת", ובגמרא שבת ע"ה "הממרח רטייה בשבת חייב משום ממחק" (אך ראה בכתב העת 'אסיא' פ"ט-צ' עמוד 73, שמרש"י ומר"ח אפשר להבין שאין מדובר כלל על מירוח משחה אלא על יישור הרטייה עצמה, וכן בהערה 71 שם). ממקורות אלו יש לאסור בפשטות מירוח משחה הסמיכה כשעווה. אלא שיש לדון – שכל מריחת משחה על גוף האדם אינה אסורה מדאורייתא, דווקא מצבים בהם המריחה מתקנת את הכלי שעליו מורח ולא די בתיקון הגוף (שעווה את החבית, תיקון הרטייה).  

[12] שבת קמ"ו "מישחא רב אסר.. גזרינן משום שעווה", כאשר יש לברר מהי רמת הסמיכות האסורה. רש"י נקט "שמן עב", בעוד הרמב"ם נקט "שומן", ובפשטות הסוגיה שם מדובר בחומרים הדומים לשעווה ובכוחם לסתום חור של חבית. אלא שבראב"ן סימן ש"פ נקט "חלב ושומן דינו כשעווה", הובאו דבריו במשנה ברורה סימן שי"ד ס"ק מ"ה, ואפשר להבין בדבריו שחלב ושומן אסור מדאורייתא כשעווה, ודווקא "שמן עב" אסור רק מדרבנן, וכדברי המשנה ברורה שם "אף על גב שאין מרוח בשמן אסור, דגזרינן אטו שעווה, ודווקא שמן עב כיון דשיך בו קצת מרוח אתי לאחלופי". אולם בשו"ע סימן שכ"ח סעיף כ"ב נקט "מעבירין גלדי המכה וסכין אותה בשמן, אבל לא בחלב מפני שהוא נימוח", ומוכח שאין בחלב מירוח מדאורייתא אלא דווקא 'מוליד' דרבנן. ואכן הוכיח מכאן בספר 'יד יוסף' שאין בחלב איסור דאורייתא (לפחות לדעת השו"ע), ובאר בציץ אליעזר ח"ז סימן ל' שאינו אלא מדרבנן והשו"ע 'חדא מינייהו נקט', כיון שמוליד ומירוח שניהם אסורים בחלב מדרבן נקט חד מהם.    

[13] מקורו ברא"ש לגבי האיסור להניח קילור על גבי העין בשבת "ומיירי בקילור שהוא עב, הלכך דווקא מערב שבת, אבל בשבת אסור להניחו על העין משום גזירת שחיקת סממנים או גזירה שמא ימרח. אבל קילור צלול אף בשבת מותר להניח על גבי העין". וכן בבית יוסף סימן שי"ד סעיף י"א על האיסור לתת שעווה או שמן בנקח החבית משום ממרח, "משמע מהכא דלא אסרינן אלא בשעווה וכיוצא בו שהוא דבר המתמרח, וכן בשמן עב אף על פי שאין מירוחו ניכר כל כך מכל מקום אסור כיון דשייך ביה מירוח קצת דאתי לאיחלופי בשעווה, אבל בשאר כל הדברים מותר לסתום החבית", וכן בפרישה שם "לאפוקי שמן דק", וכפסק השו"ע סימן שכ"ח סעיף כ"ב "מעבירין גלדי המכה וסכין אותה בשמן".

ולגבי משחה נקט הבית יוסף בסימן שכ"ח סעיף כ"ז, "אספלנית שפרשה מן האגד מחזירה, ופירש הר"ן אספלנית מטלית של בגד שמושחין אותו במשיחה ומשימין אותו על המכה, ונראה לי שמשיחה זו היא רכה ביותר דלא שייך בה מירוח, דאם לא כן היה אסור אם פירשה על גבי קרקע". לפי זה התיר בשו"ת 'מטה לוי' ח"ב סימן כ"א מריחת משחה לתינוקות היות והיא רכה ולא שייך בה מירוח.   

[14] שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סימן ל' – "ראשית הרי כמה וכמה סוגי זאלבע ישנם, ועיננו הרואות כמה וכמה משחות שהן עבות באופן ששפיר שייך בהן מירוח, וגם משחות הרכות לפעמים מתוך שמונחים זמן ממושך מתעבות, וא"כ א"א לתת הדבר לשיעורין ולמסור בידי נשים וע"ה תורת כל אחד בידו להחליט בדבר המגביל ובא לידי איסור דאורייתא".

[15] כך צידד הרב שלמה גליקסברג בכתב העת 'אסיא' לענייני רפואה והלכה חוברת פ"ט-צ'. 

[16] שו"ת ציץ אליעזר שם. אומנם ביביע אומר ח"ד סימן כ"ח צידד להתיר ממרח לשעה.

[17] מפסק השו"ע סימן שכ"ח סעיף כ"ב "מעבירין גלדי המכה וסכין אותה בשמן אבל לא בחלב מפני שהוא נימוח", ובפשטות אין בחלב איסור ממרח כלל אלא רק מוליד (שלא כציץ אליעזר לעיל), וטעמו אפשר היות והופך במירוח את החלב לנוזל, ומעתה אין איסור ממרח בסיכת נוזל בעלמא. אלא שסופסוף יש לאסור בחלב מדין מוליד דרבנן, אולם יש ללמוד מכאן להתיר מריחת משחה שאינה מוצקה כחלב, וממילא אין בה איסור מוליד, במידה ואכן הופכת לנוזל ע"י המירוח.

הרב מרדכי הלפרין בכתב העת 'אסיא' פ"ט-צ' עמוד 79 'הערת העורך', מצדד שיש לחלק בזה על מה מבוססת המשחה. משחה הקרויה Ointment שהיא מבוססת על 'ואזלין', איננה הופכת לנוזל בעת מריחתה, והרי היא דומה יותר לשמן עב. משחה הקרויה Cream, מריחתה יכולה לגרום לספיגה רבה יותר בתוך העור, וגם הלחץ על המשחה מרכך אותה, ומעתה יש לצדד להתיר את מריחתה הן מצד ממרח (שבהרבה מקרים הופכת לנוזל) והן מצד מוליד (הפיכת מוצק לנוזל – היות ואינה כל כך מוצק בתחילה)