מספר מזהה: 6749

- מכון שלזינגר - https://www.medethics.org.il -

תפירת פציעות וחתכים בשבת

שאלה:

השו"ע בסימן שכח סעיף ז' פוסק ע"פ הגמ' בע"ז  "מחללין שבת על כל מכה שנעשית מחמת ברזל" ומשמע שדין זה זהה למכה של חלל.
האחרונים פוסקים שה"ה בחתך שעלול להזדהם וכיוצ"ב (שש"כ לב,יא).
השאלה היא בחתך שעלול להזדהם ובדרך כלל תופרים חתך מעין זה(ע"י דבק / פרפר), כשכבר נתנו על הפצע חומר מחטא כך שאין יותר חשש לזיהום:
האם מותר לנסוע לבית חולים על מנת לתפור את החתך כנדרש?
האם נתיר רק איסורי דרבנן כחשאיב"ס, או שעדיין יש כאן דין של מכה של חלל? 
כמו כן שמעתי שמקילים בבנות שיש להם חתך גדול בפנים וכו' אף אם אין חשש זיהום, האם הרב יודע על מקור לכך ולמי התירו אם בכלל?

תשובה:

תשובת הרב מאיר אורליאן:
עיין בפניני הלכה (הרחבות לשבת, כז:ב, ד-ה – עמ' 584) שדן בשני בנושאים אלו, וליקט מקורות בנושא.
בענין חתך שעלול להזדהם, מקובל בשם הגרשז"א זצ"ל להורות כדעה שהביא שם (ב, ה) שכשיש חשש סכנה יש לטפל בו באופן הטוב והמועיל. ולכן כשיש חשש זיהום, מותר לנסוע לביה"ח לצורך תפירות. אמנם, למעשה, מכיון שאין הזמן בהול, ראוי לארגן שהנסיעה על ידי נהג נכרי (גם אם יצטרכו לצורך זה להתקשר בטלפון לצורך זה, וכדעת הפוסקים שאין איסור דאורייתא בשימוש בטלפון).
במצב שכבר נתנו עליו חומר מחטא, דעת הרב מלמד נוטה שכבר לא נחשב כחולי שיש בו סכנה ואסור לנסוע לבית החולים עבורו. אמנם, יש להעיר על דבריו שהחומר המחטא מועיל למספר שעות בלבד, כך שהמכה נשארת מכה שיש בה סכנה. ולכן, אף שאפשר לחטא כל כמה שעות, יש עדיין מקום להקל לעשות את הטיפול הרגיל והמועיל על ידי תפירות.
בענין חתך בפנים שאין חשש זיהום, יש להעיר על שאלתך שבדרך כלל חתך גדול בפנים יש בו חשש סכנה של זיהום, ולכן הדין חוזר להיות כמו שכתבנו לעיל. [גם אם יתכן שאין חשש זיהום, עיין שם במה שהביא בשם הרב ליאור שמתחשב בדעה שעל חשש סכנת אבר מותר לטפל גם בדאורייתא, אך בפועל מתיר רק בדרבנן.]
ובעצם ענין התפירות, עיין שם (ב, ד) שדעת רבים שאין איסור דאורייתא בתפירת גוף, אך דעת הגרש"ז זצ"ל לחוש לאיסור דאורייתא, כיון שהוא תופר כדרך האומנים. ומצד הקשר, עיין שם (יג:יג, ח – עמ' 311) שאין איסור דאורייתא בקשר שצריכים אותו לזמן קצר, גם אם בפועל נשאר לתמידות.