ד"ר
שמואל קוטק
רפואה
והלכה בספר חסידים : "נטילת שכר טרחה של רפואה"
א.
מבוא
אין
בכוונתי לחבר במסגרת מאמר זה הקדמה מפורטת לספר חסידים. רוב הקוראים מודעים
לחשיבות הספר בתולדות המוסר היהודי ולהשפעת תנועת חסידי אשכנז בתחומי המוסר ותורת
הסוד.
רבי יהודה
החסיד הנחשב1
כמחברו הראשי של הספר נפטר בשנת 1217 . אחרים2 סבורים כי תלמידו המובהק, ר' אלעזר מוורמיישא (וורמס), הוא אשר ערך סופית את הספר.
קיימות
שתי מהדורות של ספר חסידים המוכרות בשם מהד' בולוניא ומהד'
פרמא. הראשונה נדפסה בעיר בולוניא
(Bologna) בשנת 1538 , ועליה מבוססים
רוב הנוסחים עד היום הזה, עם שינויים קלים (אבל לפעמים משמעותיים). המהדורה האחרת
הועתקה מכתב-היד אשר בעיר פרמא (Parma),
מס' 1133 ברשימת דה-רוסי (De Rossi). מהדורה זו יצאה
לראשונה בדפוס בשנים 1891 – 1894 על ידי חברת מקיצי נרדמים בברלין. ההוצאה השניה יצאה לאור בשנת 1924 בפרנקפורט, עם הגהות ותיקונים
ע"י יהודה הכהן וויסטינעצקי, ועם מבוא ומפתחות מאת
יעקב פריימן. עוד הוצאה של מהדורת פרמא
יצאה לאור בעיר טורונטו, קנדה, בשנת 1955 , עם ביאור מפורט ע"י אברהם אהרן פרייס (משנת אברהם).
בנוגע
לנוסח בולוניא ראוי לציין את הוצאת ראובן מרגליות (מוסד
הרב קוק, ירושלים תשי"ז). השתמשנו גם בצילום הוצאת "יוזעפוף"
(בדפוס שלמה וברוך זעצר ויחזקאל רענר)
משנת 1870 . הוצאה זו מלווה בפירוש הנקרא "ברית עולם" מאת החיד"א (ר' חיים יוסף דוד אזולאי).
לדעת א.
פריימן3
ורוב החוקרים אחריו, מהדורת פרמא, שהיא הרבה יותר ארוכה
לעומת נוסח בולוניא, היא הקדומה ביניהן. הסימנים
במהדורת בולוניא יותר מסודרים ויש גם פחות עניינים
כפולים. הסידור הכללי שונה לחלוטין, מאידך נשארו קבוצות סימנים באותו הסדר, עם כמה
הוספות או השמטות.
חשיבות
ספר חסידים למי שעוסק בהיסטוריה היא בתוכנו ובשיטתו. התוכן הוא כמובן אתיקה. אבל
אתיקה מעשית, כלומר דרכי התנהגות מבוססים על סיפורים שהיו ועל יחסי אנוש שהיו
קיימים באותה תקופה. השיטה היא הרבה פחות פילוסופית לעומת ספר חובות הלבבות שקדם
לספר חסידים לפחות במאה שנה. גורמים חברתיים, כלכליים, פוליטיים ופסיכולוגיים
מתוארים ומובאים בהרבה מקומות ונותנים לספר צורה חיה מאד.
ב.
שכר טרחת הרופא בספר חסידים
ענין
נטילת שכר טרחה של הרפואה מוזכר בשתי המהדורות, לכן סביר להניח שהוא מקורי, הוא
מופיע במהד' בולוניא בסימן
רצ"ה ובמהד' פרמא בסימן
תת"י. בחרתי להביא לדוגמא את הטקסט המודפס בבולוניא בשנת 1538 ואציין את השינויים במהדורת פרמא (הוצאת 1924) ובהוצאת יוזעפוף
1870 .
[רצ"ה]
"לעולם1* לא ילמוד2* אדם בשכר לחבירו,
אף רפואה לא יעשה לו3* בשכר
אבל אומר4* לו תן לי מה שאוציא,
כלומר תראה בעצמך בכמה אקנה5* ותטרח
ועשה6* , או תצוה
לעבדך לתקן, או תשכיר מי שיתקן, או תשכירני שכר טרחי7* וכן8* שכר טרחי7* לחפש אחריו9* , או10* אם
יבא ממקומו שם, יחשוב כמה מעות היה עושה וטורח שלא בעבור הרפואה, כי בשביל הרפואה
לא יקבל שכר אלא כנגד הטורח וההוצאה ; אבל אם11* אומרים12*
נקנה ונטרח ונעסוק13* רק תאמר לנו
מה לעשות אל יקח מהם שום דבר."
משינויי
הנוסחאות הרשומים לעיל מתברר שהטקסט המודפס בבולוניא
בשנת 1538 לעיתים יותר קרוב למהדורת פרמא מאשר להוצאת יוזעפוף. בעצם ישנם מעט מאד שינויים משמעותיים בין שתי
המהדורות המקוריות, להוציא המלה הראשונה "לעולם" לעומת
"תורה".
ההוספה בפיסקה האחרונה בהוצ' יוזעפוף נראית מיותרת ואף לא כל כך מובנת. נשווה את שני
הנוסחים .
(בולוניא 1538): "אבל אם (הם) אומרים (אנחנו) נקנה ונטרח
ונעסוק רק תאמר לנו מה לעשות אל יקח ממנו שום
דבר."
(יוז. 1570 ) : "אבל אם אומרים נקנה ונטרח ונעסוק שפיר
דמי ואם יאמר לו רק תאמר לנו מה לעשות אל יקח מהם שום
דבר."
ג.
דעת הרמב"ן
לפני
שנעמוד על משמעות הבדלים אלה, נראה לנו רצוי להביא את דעת הרמב"ן
על נושא שכר הרפואה כפי שהוא מתבטא בספר תורת האדם. הרמב"ן
חי גם הוא במאה ה-13 (1270-1194), בספרד. הדיון על
הנושא הנ"ל מופיע בשער הסכנה* (הוצ' מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ד: שער המיחוש, ענין הסכנה, עמ' מד/מה, והוצ' לוין-אפשטיין, עם הערות א.ז. מלצר, ירושלים תשט"ו: שער
הסכנה, עמ' 18):
"ולענין שכר רפואה נראה לי דמותר
ליטול מהן שכר בטלה וטרחא. אבל שכר הלמוד אסור דאבדת
גופו הוא, ורחמנא אמר והשבותו לו ; ואמרינן
לענין מצות מה אני בחנם אף אתה בחנם. הלכך שכר החכמה
והלמוד אסור דהוה ליה כשכר הזאות
וקידוש4
. אבל שכר הטרחא מותר דהו"ל כשכר הבאה ומילוי דמותר. וכן שכר בטלה מותר..."
למרות
זאת הרמב"ן מוסיף :
"אבל
אם התנה בשכר הרופא הרבה, חייב ליתן לו, שחכמתו מכר לו ואין לה דמים. ויש מי שסבור
דטעמא דבורח משום דחייב להצילו משום השבת אבדה, ולפיכך אין לו שכרו אלא כפועל
בטל. ולדבריהם אין לרופא אלא שכר בטלה שלו..."
הרמב"ן
דוחה זאת ואומר:
"הא
בשכר רופא ששוה כל כסף הוא, חייב ליתן כל מה שהתנה
לו". המחבר גם מדגיש שאסור להעלות בדמיהן של התרופות יותר מן הראוי.
עקרונות
אלה התקבלו להלכה, כידוע. ראה שולחן ערוך, יו"ד, של"ו, ב', ג' :
"הרופא
אסור ליטול שכר החכמה והלימוד, אבל שכר הטורח והבטלה מותר."
"ומי
שיש לו סמנים וחבירו חולה וצריך להם אסור לו להעלות
בדמיהם יותר מן הראוי ... אבל אם התנה בשכר הרופא הרבה חייב ליתן לו שחכמתו מכר לו
ואין לו דמים".
מלשון הרמב"ן משתמע שבצורה עקרונית אסור לרופא ליטול שכר עבור
"החכמה והלימוד", אבל למעשה מותר לעסוק ברפואה תמורת שכר, ורק הרופא
עצמו קובע מהו גובה שכר "הבטלה והטירחה".
הדבר המוזר הוא הביטוי "שחכמתו מכר לו"5
. איך אפשר למכור חכמה אם אסור ליטול שכר עבורה?6 יש להניח שמסקנת הרמב"ן
היא שלכתחילה אסור לרופא לדרוש תשלום, אבל אם בכל זאת התנו מראש, אין קנה-מידה
להעריך התייעצות כזאת.
ד. דיון
נחזור עתה
לספר חסידים. בפיסקה שציטטנו המחבר כנראה מעוניין
במיוחד לבאר מהו "שכר הטרחה וההוצאה". והוא מפרט ומביא כמה אפשרויות:
1 . הרופא
קונה את הסממנים והחולה מצוה לעבדו להכין את התרופה;
2. הרופא
קונה את הסממנים והחולה מכין את התרופה בעצמו;
3. החולה
מעסיק מישהו (רוקח ?) שיכין לו את התרופה ;
4. החולה
מעסיק את הרופא עצמו לצורך זה, כאשר הוא לוקח בחשבון :
א. חיפוש
הסממנים ממקום אחר,
ב. הזמן
הנדרש לזה, ואולי גם הזמן הדרוש כדי להגיע ממקום מגוריו .
כל הפרטים
האלה מובאים כדי לעזור ולחשב את שכר הטרחה.
ומהו
"שכר הלימוד" ? כבר ציינו שההבדל הבולט בין שני הנוסחים הוא המלה
הראשונה : תורה, לעומת לעולם. נרשום להלן את שני הנוסחים :
(כ"י
פרמא) : "תורה לא ילמד בשכר לחבירו
אף רפואה לא יעשה בשכר ..."
(כ"י
בולוניא) : "לעולם לא ילמוד
אדם בשכר לחבירו, אף רפואה לא יעשה לו בשכר ..."
מן הנוסח
הראשון משתמע שלימוד התורה אסור בשכר, אבל אולי לימוד הרפואה מותר בשכר ? לעומת
זאת עשיית התרופה או טיפול מעשי אסור בשכר. הנוסח השני גורס שגם הלימוד וגם העשיה אסורים בשכר, להוציא כמובן שכר הטרחה וההוצאה. מסקנה זו
מובאת בצורה ברורה בתוכן העניינים של מהדורת בולוניא
1538:
רצ"ה
: אין ללמוד לחברו רפואה בשכר או לעשות רפואה לחברו בשכר רק אומר לו תן לי מה
שאוציא.
נשאלת
השאלה : מה פירוש הענין "ללמוד לחברו רפואה"
? על זה מעיר בעל הפירוש "משנת אברהם" (הוצ'
טורונטו, עמ' קל"ב) : "... האיסור על נטילת
שכר ברפואה הוא משום והשבותו לו והוי מצוה ... וזה ילפינן ממה שאמרו
בנדרים ל"ז ע"א 'מה אני בחנם...'7 ", אבל כל זה ניחא אם נוטל
שכר לרפאות את חבירו, אבל הלומד לחבירו
הבריא חכמת הרפואה בודאי שמותר לו ליטול שכר, דאין זה בכלל והשבותו לו8 .
והרי הרמב"ן כותב : "אבל שכר הלימוד אסור דאבדת גופו הוא ,.. ואמרינן לענין מצות מה אני בחנם אף אתה בחנם, הלכך שכר החכמה והלמוד
אסור."
נראה לי
שהתשובה לשאלה זו נמצאת בסוף הקטע בספר חסידים. שם כתוב שאם החולים אומרים
"רק תאמר לנו מה לעשות, לא יקח מהם שום דבר".
כשמדברים
כאן על "לימוד הרפואה" לא מדובר כלל על לימוד חכמת הרפואה (לחברו הבריא)
אלא על התייעצות רפואית בלבד. לכן מדובר באמת על השבת אבדת גופו.
ברור לכל
שהיה נהוג כבר מתקופת התלמוד שהרופא יטול שכר עבור
הטיפול שהוא הגיש. לא נסתמך כאן על מה שנאמר על גביהא
בן פסיסא (סנהדרין צ"א). שם מדובר על הקריאה
"לרופא אומן ושכר הרבה תטול", כדי לנתח
חטוטרת בגבו, שלא היתה בה משום סכנה.
כתוב
(כתובות ק"ה ע"א) : "אמר ר' אבהו, בא
וראה כמה סמויות עיניהם של מקבלי שוחד ; אדם חש בעיניו, נותן ממון לרופא, ספק
מתרפא ספק אינו מתרפא, וכו'..." ואין צורך להזכיר
כאן את הפיתגם המפורסם : "אסיא
דמגן במגן, מגן שוי".
נשארת
השאלה: איך אפשר להתיר תנאים מראש בין החולה לרופא עבור הטיפול? הרי אי אפשר לדעת
אם הטיפול יסתיים בהתייעצות בלבד או בהכנת תרופות !
קורות
הרפואה מעידות שכבר מזמן היפוקרטס צויין
שהרופא הדואג לעצמו צריך לבקש תמורת הטיפול מראש ... בעקבותיו כותב הרופא היהודי
יצחק ישראלי (במאה ה-10 ) : "תקבע שכרך עם החולה בעת עוצם החולי וחזקתו, כי
אחרי ריפויו ישכח את אשר עמלת בו". ובהצעות לשמירת הבריאות של אסכולת סלרנו (Salerno) רשום ברוח דומה : " Exige dum
dolor est",
כלומר : תתבע (את שכרך) בזמן שישנם כאבים !
קשה לקבל
את דעת ה"משנת אברהם" (עמ' קכ"ט
וקל"ב) : "לעולם בא לשלול שום צד היתר ללמד בשכר...", ולהלן:
"ואפשר דרבינו באמרו
'לעולם' ... בא לשלול שאפילו בהתנה עמו מראש
אסור..."
לי נראה
שההבדל בין הרמב"ן לבין ספר חסידים הוא שהראשון
שהיה כידוע9 רופא, מכיר היטב את דרכי התנהגותם
של הרופאים. ולדעתו שכר הרופא שווה "כל כסף הוא", הוא ענין אישי ופרטי בינו לבין החולה. בספר חסידים מדברים על
עקרונות מוסריים, עליהם איננו חולק הרמב"ן : שכר
הרפואה ייחשב עקרונית כשכר הבטלה, הטרחה וההוצאה.
על העובדה
שהרופאים לעתים הפריזו בדרישותיהם דנו יותר מאוחר בשאלות ותשובות מפורסמות10 ושמו בכל זאת גבול לענין.
"רק תאמר לנו מה לעשות !" בימינו אנו, שומע זאת הרופא יום יום - דרך הטלפון... ועל זה אסור לו ליטול שכר, לדעת הכל. או אולי ... שכר הטרחה??
ביבליוגרפיה קצרה
זליגמן, ח.: כמה סוגיות בדין רופא ע"פ מקורות היהדות, הרפואה,
כרך ק"ד, חוב' ח', 1983 (מבוסס על עבודת דוקטור בהדרכת ש. קוטק).
יעקובוביץ, ע. : הרפואה והיהדות. ירושלים, הוצ' מוסד הרב קוק, תשכ"ו (פרק י"ט).
ליבוביץ, י. : תולדות הרפואה בישראל, מחניים,
חוב' קכ"ב, תש"ל.
הרב וולנר: התורה והמדינה, קובץ ז-ח, עמ' רצ"ט-ש"ד, מצוטט בספר אסיא
א', עמ' 280-279.