תולדות אישפוז חולים

 

ד"ר שמואל קוטק

 

נתונים ברורים על הקמת בתי חולים בעולם המערבי מתחילים להופיע רק בתקופה הביזנטית.

אמנם ידוע כי בתקופה העתיקה השכינו לפעמים את החולים בתוך בנינים המוקדשים לאלילי הרפואה, ושם ישנו לילה אחד או שנים (אינקובציה). עשו זאת לא רק אצל היוונים אלא גם במצרים העתיקה. אבל אי-אפשר להגדיר זאת כאישפוז חולים. בסין העתיקה קיימים רמזים על הקמת בתי חולים בהם הכניסו את העוורים, האלמים, המשוגעים וכו'. אבל יש לנו מעט נתונים על כך, וגם קשה מאד לקבוע תאריכים מדוייקים, כפי שקורה לעתים קרובות בעניינים הנוגעים לתרבות הסינית.

לא נדון כאן על האפשרות שהיו כבר בתי חולים בתקופת המקרא, במיוחד למצורעים. רבות נכתב על מהות "בית החפשית" (מלכים ב', טו, ה), ששם בודד המלך עזריה כשחלה בצרעת.

בין הראשונים שהשאירו לנו עדות נאמנה על הקמת בתי-חולים נזכיר את ההודים. למשל, בציילון, (כעת סרי-לנקא), מלך אחד שנפטר בשנת 137 לספ' מציין, שהוא ייסד בתי חולים ב18- מקומות בארצו, מינה רופאים וגם הקדיש מכספו לצורך תרופות ואוכל לחולים. כמו כן בהודו, שם יסד המלך אשוקא בתי חולים לאורך הכבישים הראשיים.

 

השפעת הנצרות

במאה ה4- הקימה פאביולה בעיר רומא את בית החולים "הראשון" במערב. היא אספה חולים ועניים מן הרחוב וטיפלה בהם אישית.

הנוצרים הדגישו במיוחד את המצוה לעזור "לעני ולגר", והרי החולה נחשב כעני. אין צורך להזכיר כאן את המקור היהודי של המצוה הזאת ! אבל מעניין לציין, שקראו בתחילה לבתי החולים "Xenodocheia", כלומר בתים לגרים, דהיינו לחולים לא-מקומיים. המטרה הראשונה היתה לאכסן עוברי דרך, וזאת היתה גם מטרתו הראשונה של ה"הקדש" היהודי, שהיה צמוד לבתי-הכנסת עד התחלת יסודם של בתי-החולים היהודיים.

בין המקומות הידועים, אשר הוקדשו בתקופה הביזנטית לטיפול בחולים נזכיר את קיסריא (בקפדוקיה), שם הוקם במאה הרביעית בית החולים ע"י בזיל הגדול. גם בעיר אפאזוס חנכו אז בית חולים ל70- נפש, כולל פצועים. בקונסטנטינופולי (קושטא) היו אז כמה בתי חולים, צמודים לכנסיות, ומספרים שאשת הקיסר תיאודוזיוס ה1- הלכה לבקר אצל החולים וטיפלה בהם בעצמה...

במאה הששית נוסד בית חולים בעיר ליאון (צרפת) וגם בעיר מרידה (ספרד), ולאט לאט נבנו בתי חולים ברוב הערים הגדולות תחת השפעת ההגמון.

 

בתי חולים ומנזרים

בקונסיליום של אקס (816) קבעו, שהטיפול בעניים ובחולים הוא תפקיד עיקרי של כל מוסד נוצרי, ובמיוחד של המנזרים. לכן מן המאה ה10- היו כמעט כל בתי החולים תחת השפעתם וניהולם של הנזירים והנזירות. המלה Hospicium היתה אז בשימוש, והיא נובעת מאותו השורש כמו "אישפוז" בעברית החדשה. הכוונה העיקרית לא היתה לטפל, אלא לאכסן, לעזור (לחיים - או לנוטים למות).

דוגמא מעניינת נביא מהמנזר קלירוו (Clairvaux) שבצרפת. שם היו בעצם שלושה בתי חולים נפרדים (Infirmarii), אחד לכמרים, אחד לתושבי המינזר שלא נתקדשו לנזירות, ואחד לעניים (Infirmarius pauperum), במינזר של סט. גאל (שוויץ) בנו מסביב ל"אינפירמאריה" בנין לרופאים, מטבח מיוחד, חדר לחולים קשים, חדר להקזת דם, מרחץ וגן צמחים לצורך רפואה. גם שם היו בנינים מיוחדים לכמרים, לעניים ולעולי רגל.

בית החולים בקושטא אשר נוסד במאה ה12- צמוד למינזר Pantocrator כלל 50 מיטות מחולקות כדלקמן : 10 לכירורגיה, 8 למקרים חריפים ועינים, 12 לנשים, 20 למקרים קלים (ו5- למיון).

 

בתי חולים מוסלמיים

ראוי לציין, שגם בארצות תחת שלטון מוסלמי היו בתי חולים כבר בתקופה קדומה. למשל, נראה שבעיר Djondisabur היה בית חולים כבר במאה ה8-, אמנם הנסטוריאנים ששלטו אז על הרפואה באזור, היו נוצרים. בעיר בגדאד היה בית חולים כבר במאה ה9-, אבל המפורסם ביותר נוסד בשנת 914. בית החולים הראשון בקהיר נוסד בשנת 873, ובמאה ה9- וה10-יודעים אנו על קיומם של בתי חולים במדינא, מכה, ראי (Rhazes:rey) ועוד. קראו להם מאריסטן (Maristan) מהמלה הפרסית Bimaristan.

 

בתי חולים ממש

במאה ה12- מתחילים להבדיל בין מוסדות לעניים, לקשישים, לנכים מחד, ובין בתי חולים ממש מאידך. בין הנוצרים היו כמה מסדרים של כמרים שהתמחו בתפקיד זה. נזכיר כאן את הבאים:

אבירים הוספיטאלרס של יוחנן הקדוש בירושלים Knights hospitallers of St. John of Jerusalem

לאזאריים- Lazarists.

אבירים טויטוניים – Tentonic knignts

חברי המסדרים האלה היו בעצם חיילים קשורים לצבא ולצלבנים, לפחות בשלבים הראשונים של כהונתם. כולם היו פעילים בארצנו, ובמיוחד בירושלים ובעכו.

לא נדון כאן בפרוטרוט על המסדרים השונים, אשר התרבו במיוחד אחרי המאה ה13-. היותר פעילים היו הפראנציסקאנים. פעילותם בתחום הרפואה היתה בולטת, למשל בירושלים העתיקה, ובית המרקחת שלהם היה מפורסם ברחבי העולם עוד במאה ה19-, כן ראוי לציין בין המסדרים השונים את פעילות האוגוסטינים, וכאן מדובר על נשים מטפלות (מכאן המונח: "אחיות").

 

בתי חולים עצמאיים

רק בתחילת המאה ה16- התחילו להכניס בבתי החולים הנהלה אזרחית. למשל בפריז ה- Hotel-Dieu המפורסם קבל הנהלה כזאת בשנת 1505. אבל האחיות נשארו נזירות עד המאה ה19-. רק אז, תחת השפעת פלורנס נייטינגיל נוסדו בתי ספר לאחיות מחוץ לתחום אנשי הדת.

אי-אפשר לכתוב על תולדות בתי החולים, אפילו בקיצור נמרץ, בלי להוסיף מלה על המצורעים. מחלה זו התפשטה בכל העולם בעקבות מסעי הצלב, ומצב החולים, מבודדים בשדות, היה כה גרוע שנאלצו לבנות בתי חולים בשבילם בכל הארצות. מספר ה"לצריטי" (Lazaretti) הגיע במאה ה13- ל220- באנגליה וקרוב ל2000- בצרפת! בתי חולים למחלות מיוחדות נוסדו לא רק עבור המצורעים. נזכיר כאן שבשנת 1656 אירגנו בית חולים לחולי הדבר ליהודי הגיטו ברומא לתקופת המגפה. יש לנו גם עדות, והיא קדומה יותר, על – Pest-Haus קבוע בעיר פרנקפורט דמיין בגרמניה.

 

בתי חולים יהודיים

מן התקופה העתיקה אין לנו עדות על בתי חולים, לא בתקופת המקרא (פרט ל"בית החפשית") ולא בתקופת התלמוד. במס' בבא מציעא (פ"ג ע"ב) מדובר על "ביתא דשישא" (בית השיש), שם נתחו את רבי אלעזר והוציאו מכרסו הרבה שומן... אמנם אין כאן רמז לבית חולים ממש אלא לחדר מיוחד לניתוחים.

אבל בימי הביניים מוצאים עקבות של "הקדש" כבר מן המאה ה13-. "בית הקדש העניים" היה צמוד לבית הכנסת, ולשם באו גם זרים ועוברי-דרך וחולים.

נמצאו מסמכים המעידים על קיום הקדש בעיר רטיסבון בשנת 1210, בקלן ב1248-, במינכן ב1381- ובברלין ב1573-.

בתי חולים במובן המודרני הוקמו לראשונה בלונדון ע"י הקהילה הספרדית בסביבות 1740 ובהמשך המאה 18 בברלין (1753), ברסלאו (1760), ווינה. בפריז נוסד בית חולים יהודי בשנת 1836, ומאז נוסדו כאלה בכל קהילה בעלת חשיבות. בשנת 1933 היו בפולניה 48 בתי חולים יהודיים, ובהם יותר מ3500- מיטות.

בשנת 1966 מנו בארצות הברית 64 בתי-חולים יהודיים, חלק מהם מפוארים ביותר, ואין כאן המקום לפרטם.

 

לסיכום

במקורות היהדות אין לנו כמעט נתונים על בתי חולים, אבל יש לנו הרבה דברים חשובים ביותר על הטיפול בחולים. מצות ביקור חולים אין לה שיעור, וכל המבקר אצל חולה לוקח הימנו 1/60 ממחלתו.

במבט ראשון התפתחו בתי החולים אצל הנוצרים והמוסלמים, ורק אחר כך אצל היהודים. אמנם כל המגמה היתה מבוססת על המצוה המקראית "ואהבת לרעך כמוך" וגם על אזהרות והמצוות לעזור לגר, לאלמנה ולעני.

נראה לנו, שהיהודים החזיקו מעמד יותר זמן מתרבויות אחרות ללא בתי חולים, מפני שהמשפחה היתה אצלנו יותר מאוחדת ויעילה. רק כאשר התרבו העניים, כאשר המשפחות התפזרו, והתחילו לנדוד מעיר לעיר לצורך הפרנסה, הורגש הצורך לעזרה ע"י אישפוז. בתחילה טיפלו באנשים אלה חברי ה"חברא קדישא". משם כנראה המונח "הקדש". מובנה הראשון הוא: דבר קודש, שהוקדש לאוצר המקדש. מלה זו שמשה גם ככינוי לאוצר עצמו. כנראה אמרו בהתחלה "בית הקדש עניים", כלומר, בית המוקדש לעניים ע"י הקהילה. ואולי הכינוי גם קשור למקור העניין הנידון בגמרא (פסחים קא ע"א) : "...ושמואל, למה לי לקדושי בבי כנישתא ? לאפוקי אורחים ידי חובתן, דאכלו ושתו וגנו בבי כנישתא". מדובר כאן על החיוב לעשות קידוש בבית הכנסת, ומעירים שם תוספות : "והא אמרי (מגילה כח ע"א) : בתי כנסיות אין אוכלין בהן ואין שותין בהן... ויש לומר דלאו דוקא בבי כנישתא אלא חדרים שהיו סמוכים לבית הכנסת קרי בי כנישתא ומשם היו שומעים הקידוש...". מכאן הקירבה בין מקום קידוש ובין איכסון עוברי אורח.

כך רואים אנו, שבתי החולים המפוארים של היום, ובית החולים "שערי צדק" החדש התופס מקום מכובד ביניהם, מבוססים על השתלשלות של מגמות שונות לסייע לחולים, ובסופו של דבר מגיעים אל אבינו אברהם, "אב המון גויים", שהיה רץ לקראת האנשים ו"אשפז" אותם כל כך יפה...