תאומים - היבטים רפואיים והלכתיים

 

ד"ר אברהם שטינברג

 

ריבוי עוברים הינו מצב המעורר בעיות רפואיות הן בתקופת ההריון והן בתהליך הלידה. ברם, הבעיות אינן מסתיימות עם הלידה, כי עקב סיבות ביולוגיות שונות, קיימת שכיחות-יתר של סיבוכים רפואיים בתקופה המיידית לאחר הלידה ולעתים גם במשך זמן ממושך יותר 1 .

והנה בנוסף לבעיות הרפואיות קיימות גם בעיות חברתיות-תרבותיות, דבר שהיה נכון יותר בעבר (כפי שסיכם ד"ר ש. קוטק במאמרו בגליון הזה), וכן בעיות הלכתיות המיוחדות למצב של תאומים, וכפי שיבואר להלן.

מבחינת ביולוגית מבחינים אנו בשני סוגי תאומים - חד-ביציים או זהים, ודו-ביציים או שונים.

תאומים זהים נוצרים, כנראה, מבצית אחת שנתפלגה לשתים בשלבים הראשונים של התפתחותה לאחר הפרייתה. הסיבה למצב זה איננה ידועה. מנגנון זה מסביר את הזהות המוחלטת בין שני התאומים הזהים מבחינה גנטית ומורפולוגית. מעניין לציין, שכבר חז"ל הגדירו מנגנון זה של היווצרות תאומים באומרם 2 : "שני אחים תאומים, דטפה אחת היתה ונחלקה לשתים".

שכיחות תאומים זהים אינה תלויה בהשפעה גנטית או סביבתית (כגון גזע, גיל האם, מצב תזונתי וכד') ואיננה משתנה באוכלוסיות שונות. לידות כאלה מהוות רבע עד שליש מכלל סך לידות תאומים ומקובלת שכיחות של 5.3/1000 לידות.

תאומים דו-ביציים נובעים מהפרייה של שתי ביצים שהובשלו בו-זמנית מהשחלה ועברו הפרייה. נמצאו סיבות שונות להבשלת שתי ביצים, כגון יצירה עודפת של FSH ע"י תת-המוח (Hypophysis), דבר שיכול להיות קשור בגזע 3 , וזו גם הסיבה לשכיחות-יתר של הריון מרובה עוברים לאחר טיפול בעקרות ע"י תכשירים המגבירים הפרשה גונדוטרופינים מתת-המוח. בפינלנד מצאו שכיחות-יתר של תאומים בעונת הקיץ, והנחת החוקרים שם היתה שחשיפה ממושכת לשמש הביאה לגירוי-יתר של תת-הרמה (hypothalamus) וביוץ של יותר מביצית אחת באותו מחזור. ידועים משתנים שונים הגורמים לשכיחות-יתר של לידת תאומים, מסיבה לא ברורה. עלית השכיחות ע"י עליית גיל האשה עד 37 שנים, ואחרי גיל זה השכיחות יורדת ; שכיחות-יתר בהריון מחוץ לנישואין ; שכיחות-יתר כשההריון חל בתוך שלושת החדשים הראשונים לנישואין ; שכיחות שונה בין גזעים ואוכלוסיות שונות ; נטיה משפחתית ללידות תאומים 4 .

מנגנון נדיר יותר ליצירת תאומים הוא כאשר ביצית מופרית ברחם בעת שביצית אחרת כבר הופרתה קודם לכן. מצב זה מכונה Superfecundation, ונחשב כהסבר למציאות תאומים השונים זה מזה בגודל ובצורה 5 . מצב קיצוני יותר שבו מופרית ביצית ברחם שבו יש כבר עובר מפותח, נקרא superfetation. מצבים כאלו היו מקובלים בעולם הקדמון כאפשריים. גם בספרות הרבנית מוצאים אנו תיאורים אחדים, בולטים בקיצוניותם, למצבים אלו. לדוגמא: בשו"ת חוט המשולש, סי' מ"ט, מתואר מקרה של אשה שילדה שני ילדים ברווח של 4 חדשים ביניהם. היא העידה בפני בית המשפט של הכנסיה שבהיותה בחודש החמישי להריונה מבעלה - הרתה מאהובה. מקרה נוסף תואר בספר גינת הורדים, חלק א', גן המלך, סי' קל, שלפיו ילדה אשה תינוק זמן קצר לאחר שבעלה עזב ואחר מספר חדשים ילדה עור תינוק, ויש להניח שהרתה לשני בעת הריונה הראשון

מעניין לציין שבספרות המודרנית תוארו מקרים של תאומים מאבות שונים, כאשר הריון אחד חל בתקופת הריון אחר,  P.L. Teresaki et al, N Engl J Med, 299:590 מדווחים על אשה שנבעלה על-ידי שני גברים בתוך זמן קצר ונולדו תאומים שהוכחו על-ידי בדיקות HLA כבניהם של שני הגברים, דהיינו האשה בייצה פעמיים, וכל גבר הפרה ביצית נפרדת. בעבר תוארו מספר מקרים כגון אלו, למשל: J. Azchar, Med. Reposit. 1:319, 1810 שדיווח על תאומים שאחד מהן היה לבן והשני מולטו (בן תערובת). G. Sorge, Beitr. Gerichtl. Med., 30:415, 1973 דיווח על ששה מקרים של תאומים מאבות שונים שהוכחו ע"ח סוגי דם.

והנה ביחס לעמדת חז"ל בענין אפשרות זו מצינו חילוקי דעות. מצד אחד קיים מאמרם במס' נידה, כז, א: "אין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת". ומאידך, קיימת הברייתא במס' יבמות, יב, ב : "שלוש נשים משמשות במוך... מעוברת, שמא תיעשה עוברה סנדל", ומכאן משמע בפשטות שקיימת אפשרות לעיבור-יתר. הפוסקים והפרשנים נחלקו בהסבר סתירה זו - יש שהוכיחו שדעת חז"ל היא שאין אפשרות לעיבור-יתר וביארו את הסוגיא ביבמות בכיוון זה, יש שפרשו שדעת חז"ל היא שקיימת אפשרות לעיבור-יתר ופרשו את הסוגיא בנידה בכיוון זה. המסתבר ביותר - לאור המידע הרפואי שהבאתי לעיל - הוא פירושו של בעל גינת הורדים, שם, שעל פי רוב אמנם אין האשה מתעברת וחוזרת ומתעברת, אך מאחר וקיימים מצבים נדירים שהדבר אכן קורה - התירו חז"ל שימוש במוך למעוברת 7 .

שכיחות לידת תאומים דו-ביציים משתנה מגזע לגזע ומאוכלוסיה לאוכלוסיה. היא שכיחה יותר בין הכושים ונדירה יותר בין המונגולים. החל מסוף שנות ה20- למאה הנוכחית קיימת מגמה של ירידה בשכיחות לידת תאומים באוכלוסיה הלבנה בארה"ב, בקנדה, באירופה ובאוסטרליה 8 . אם בארה"ב בעבר היתה השכיחות המקובלת 1:86 לידות, הרי שכיום השכיחות מתקרבת ל1:100-. כנראה שהסיבה לכך היא הירידה הכללית בילודה, כי סיכויי לידת תאומים גדלים ככל שעולה מספר ההריונות 9 .

קיימים גם הריונות מרובי-עוברים יותר משנים, כאשר השכיחות המקובלת של שלישיה היא 1:80² (בערך 1:6400 לידות), רביעיות 1:80³ (1 לחצי מיליון). תוארו גם לידות מרובות מארבעה - הן בספרות ההיסטורית 10 והן בספרות הרפואית המודרנית. הריון מרובה-עוברים כזה שכיח יותר לאחר טיפול נגד עקרות האשה.

האבחנה בין תאומים זהים לבין תאומים שונים נעשית בכמה מישורים: ב55%- מהתאומים נקבע סוגם מיד לאחר הלידה, כאשר ב35%- המינים הם שונים, דבר המגדירם כתאומים שונים, וב20%- ניתן לאבחנם כתאומים זהים על סמן בדיקת השליה ומציאת כוריון אחד לשני התאומים. אכן גם כאשר קיימים שני כוריונים, עדיין יתכן שהתאומים זהים.

ב45%- מהתאומים נקבעת האבחנה בגיל מאוחר יותר על סמך קני-מידה פיסיים (כגון מבנה הגוף, צבע השיער, צבע קשתית העין, צורת אפרכסת האזניים, טביעת האצבעות וכד'). כמו-כן ניתן לקבוע את סוג התאומים על פי בדיקת סוגי הדם הראשיים והמשניים, אנזימים שונים והתאמת הרקמות 11 .

מבחינה היסטורית עוררה תופעת התאומים ענין רב והתייחסות מגוונת של תרבויות ועמים שונים, כפי שסיכם זאת ד"ר קוטק במאמרו בגליון זה.

מעניין לציין עוד, שתאומים הוא כינוי לאחד משנים עשר המזלות בחלק הצפוני של גלגל המזלות. השמש עוברת בו בחודש סיון, ועל כן נקבע מזלו של חודש זה - תאומים. יש שקשרו את סיון עם תאומים על שם הכתוב 12 : "תאומי צביה הרועים בשושנים" - המלאים בשפע בחודש זה. יש לציין שמזלות החדשים - ותאומים לסיון בכולם - מוזכרים לראשונה בספר יצירה 13 . לפי מדרש אחר 14 מקבילים המזלות לי"ב שבטי ישראל לפי סדר חנותם במדבר, ותאומים מקביל לזבולון. לפי הפסיקתא רבתי מייצג מזל תאומים את יעקב ועשו 15 .

 

בהלכה

מצינו מספר הלכות שדנו בייחוד לגבי מצב של תאומים :

א. בדיני מילה וברכותיה - הרשב"א 16 נשאל : "היאך אנו נוהגין בב' תאומים שנולדו ביום אחד ונימולים ביום אחד - אם ברכה אחת לשניהם בין לאב ובין למוהל או אם ברכה לכל אחד ואחד". בתשובתו כותב הרשב"א : "לא בא מעשה לידנו בדבר זה שאגיד לך מה אנו נוהגים בו", אך מצד ההלכה פוסק הוא שיש לברך ברכה אחת על שתי המילות. שאלה זו חזרה בתשובותיהם של ראשונים אחדים, כגון הרא"ש 17 , הפוסק כהרשב"א, "ואפילו לא היה התינוק השני שמה בשעה שמלו את הראשון" ; הריב"ש 18 , המציין שבעל העטור והמהרי"ט פסקו לברך פעמיים, אך לדעתו "לא הסכימו להלכה, כבודם במקומם מונח", ופוסק לברך רק פעם אחת ; והמהר"ם מרוטנבורג 19 , שאף הוא פסק לברך פעם אחת, ומביא שכן פסק רבנו שמחה20 . ואמנם בשו"ת דרכי נועם 21 מביא שהמנהג במצרים לברך כל הברכות של המילה, וכן ברכת שהחיינו, על כל אחד ואחד מהתאומים בפני עצמו. מצינו ואריאציה לבעיה שלפנינו בתשב"ץ 22 : "שני תאומים, שנולד אחד מהול - אם די בברכה אחת לשניהם, ר"ל אשר קידש ידיד מבטן, וגם אם חייב לברך על הטפת הדם". ומסקנת המחבר לברך רק ברכה אחת, ולדעתו - כדעת הראשונים שהבאתי לעיל - שבכל תאומים אין לברך אלא ברכה אחת, "וכן נהגתי אני בכאן כן בשני תאומים נולדו בכאן, וכן נהגו על פי הוראתי במקומות אחרים, וכן שמעתי שנוהגין כן בהרבה מקומות, אלא שהם מביאים כוס לכל אחד ואחד". כמו-כן מעיר שאין להקשות היאך מלין שני תינוקות כאחד מטעם שאין עושים מצוות חבילות-חבילות, כי "מילה דרמיא על אב וכל חד וחד מיחייב למימהל בריה לא הוו מצוות חבילות חבילות אם יוצאים בברכה אחת".

ב. בדיני גיור - הרמב"ם פוסק 23 : "הגרים אינן בדין הקרובים, אפילו שני אחים תאומים שנתגיירו מעידין זה לזה, שהגר שנתגייר כקטן שנולד הוא חשוב".

ג. בדין ייבום וחליצה - בעל חשק שלמה נסתפק בענין תאומים זכרים שלא ידוע מי מהם הבכור, ולא רצה אף אחד מהם לייבם, וכתב שצריך בי"ד להטיל גורל ומי שיזכה בגורל חייב לייבם, והוא הדין בחליצה. ובהלכות קטנות 24 נסתפק באשה שילדה תאומים - אחד פטר רחמה בכ"ט אדר ראשון והשני בר"ח אדר שני, "שזה נכנס לכלל שנותיו חודש אחד קודם חברו לענין יבום מהו". ותשובתו שגזרת מלך היא דרב יעבוד צעיר (וראה לקמן בפרטי דינים במצב זה של אדר א' - אדר ב').

ד. אדר א' - אדר ב' - שאלה שהתעוררה אצל פוסקים אחדים נוגעת למצב של תאומים, שהראשון נולד בכ"ט באדר א' והשני נולד בר"ח אדר שני - מי מהם הבכור ומתי יחגגו את חג הבר-מצוה שלהם בשנה פשוטה ? המהר"י מינץ 25 בתשובה ארוכה בעניינים שונים הנוגעים לאדר מעובר ופשוט נוגע בין השאר בשאלה זו וקובע, כי השני שנולד בר"ח אדר שני יחגוג את חג הבר-מצוה שלו בר"ח אדר (פשוט) והראשון שנולד בכ"ט אדר ראשון יחגוג את חג הבר מצוה שלו חודש מאוחר יותר מתאומו השני. ומוסיף הוא : "ומכל מקום נראה לי אם היו תאומים לוקח ראובן חלק בכורתו, כי בפטר רחם תליא מילתא". בעל הלכות קטנות 24 הדן בשאלה זו לעניין ייבום קובע כי הראשון נחשב כבכור לכהן "אבל אינו בדין והיה הבכור אשר תלד (לעניין ייבום), כי אין לנו אלא דברי רבותינו דבגדול האחים הכתוב מדבר והצעיר הוא הגדול" 26 .

ה. בדיני בכור - החכם צבי 27 דן בשאלת נאמנות האב או המיילדת בקביעת הבכור בין התאומים, ולדעתו נאמנת המיילדת יותר מהאב לומר מי יצא ראשון והוא הבכור, ועוד קובע הוא על פי הכלל שאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת, שאין האב נאמן לומר שאחד בנו והאחר איננו בנו - אלא כיון שמודה באחד שהוא בנו, ה"ה לגבי השני.

ביתר הרחבה נידון ענין קביעת הבכור לגבי בהמה. הכלל הוא שבכור הוא מי שיצא ראשון מהרחם, כי בפטר רחם תלתה התורה את הבכורה. המשנה 28 דנה בשאלה של "רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים ויצאו שני ראשיהם כאחד" - כלומר נולדו תאומים, אך לא ידוע מי מהם יצא ראשון, ונראה כאילו שניהם פטרו את הרחם בו-זמנית. מחלוקת התנאים בשאלה מי מהם בכור לכהן. ההלכה נפסקה 29 "שאפשר יצאו שני ראשיהם כאחד אי אפשר שלא קדם אחד, הואיל ואין ידוע איזה מהם יצא ראשון הכהן נוטל את הכחוש והשני ספק בכור . . . וכן אם ילדה זכר ונקבה, הרי הזכר ספק שמא הנקבה יצאת תחילה, לפיכך אין לכהן כלום שהמוציא מחברו עליו הראיה".

ו. בדיני אבלות - בשולחן ערוך 30 נפסק : "יש מי שאומר, דתאומים שמת אחד מהם תוך שלושים יום והשני חי ומת לאחר ל' יום אין מתאבלין עליו". דין זה מקורו באור זרוע, הלכות אבלות, בשם הרשב"א. לפי הגירסא שלפנינו בשולחן ערוך לא רק שאין מתאבלין על התאום שמת בתוך שלושים יום ללידתו, אלא שאין מתאבלים גם על התאום השני שמת לאחר שלושים יום. בעל הלבוש הסביר דין זה בכך שאנו רואים שגם התאום השני אינו בר-קיימא כיון שהוא מטפה אחת עם הראשון, ודוקא אם השני חולה בשעת מיתת הראשון 31 . אכן, מרבית האחרונים סבורים שיש טעות סופר בדברי השולחן ערוך ויש להשמיט את המלה "ומת", ולפי זה הדין הוא שאין מתאבלים על התאום הראשון שמת תוך שלושים יום אע"פ שהתאום השני ממשיך לחיות אחר שלושים יום. והסברא היא להיפך מהסברו של הלבוש, דהיינו כיון ששניהם מטפה אחת והשני חי יותר משלושים יום שמא גם הראשון בר-קיימא אע"פ שמת תוך שלושים יום, קמ"ל שאין להתאבל עליו ככל נפל שמת תוך שלושים יום. וכן משמע במפורש בדברי האור זרוע שכתב : "תשובה על תאומים שמת אחד מהן תוך שלושים והשני חי - לא אמרינן מדהשני חי הראשון נמי הוה בר קיימא ואין מתאבלין עליו" 32 .

ז. בדיני נדרים - "מי שנדר שאם תלד אשתו זכר יתן כ"ה ר"כ לצדקה, ואם תלד נקבה יתן רק מחצה מזה, ואח"ז ילדה תאומים זכר ונקבה, אם צריך ליתן א' פעם ומחצה כפי ערך זכר ונקבה או סגי רק בנדר של זכר לבד, דהא לא נדר רק על א' - אם כך או כך ?" שאלה זו נשאל המהרש"ם 33 : ומוכיח ממשנה ערוכה 34 שחייב ליתן שניהם. והנה דין אחד בנדרים עורר דיון בין הפרשנים והפוסקים אם אמנם מדובר בתאומים או לאו. הכוונה לדין במשנה 35 "האומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה - ילדה זכר יטול מנה, אם נקבה מאתיים - ילדה נקבה נוטלת מאתיים, אם זכר מנה אם נקבה מאתיים - וילדה זכר ונקבה זכר נוטל מנה נקבה נוטלת מאתיים". נחלקו הפוסקים והמפרשים אם המדובר כאן בלידת תאומים ואז מקבל את כל הסכומים, או שדוקא בלידת תאומים לא יקבל ולא כלום, כי "לא אסיק דעתיה בלידת תאומים" 36

ח. בהלכות שבת - "ת"ר, קושרין הטבור, ר' יוסי אומר אף חותכין . . . אמר רב נחמן אמר רבה בר אביה. אמר רב הלכה כר' יוסי. ואמר רב נחמן אמר רבה בר אביה אמר רב מודים חכמים לר' יוסי בטבור של שני תינוקות שחותכין, מ"ט - דמנתריי אהדדי" - ופירש"י : של שני תינוקות - תאומים וקשוריו טבורן זה בזה ; משום דמנתחי מהדדי - זה אילך וזה אילך ונמצאו מסוכנין" 37 . דעת רוב הפוסקים להלכה שגם בתינוק אחד מותר לחתוך את טבורו בשבת 38 , אכן כולם מסכימים שבתאומים בודאי הלכה כך היא, עקב הסכנה.

ט. בדיני טומאת מת - "יצא הראשון מת והשני חי - טהור ; הראשון חי והשני מת - טמא. ר' מאיר אומר בשפיר אחד - טמא, בשני שפירים - טהור" 39 . בבאור משנה זו נחלקו הרמב"ם והראב"ד 40 - שלפי הרמב"ם, טהור וטמא מתייחס לילוד החי שנשאר מהתאומים, ולפי הראב"ד - ההתייחסות היא לבית, שבו ילדה האשה, אבל הילוד החי תמיד טמא, עקב נגיעתו באמו הטמאה. ועי' באריכות במפרשי המשנה ובנושאי כליו של הרמב"ם, ואין כאן מקום להאריך בדינים שאינם נוהגים היום. ולדעת ר' מאיר, שאמנם אין הלכה כמותו, יש להבדיל בין תאומים זהים (=שפיר אחד) לבין תאומים שונים (=שני שפירים).

רואים אנו, אפוא, שהתאומים עוררו מאז ומעולם ענין רב, הן בתחום הרפואי והמיתולוגי והן בתחום ההלכתי בנושאים מגוונים. להלן מביא ד"ר קוטק לקט של מקורות ביהדות ובהיסטוריה על מציאות תאומים והיחס אליהם.

 

ה ע ר ה : באיתור חלק מהמקורות ההלכתיים נעזרתי ע"י חיפוש ממוכן באמצעות המחשב, במסגרת פרוייקט השו"ת שליד המכון לאיחזור מידע ובלשנות חישובית באוניברסיטת בר-אילן.

 

 

1 על הפרוגנוזה של תאומים ראה בסקר גדול שנערך בשבדיה :

F. Pettersson et al., Acta Paedatr. Scand., 65:473, 1976

וכן ראה במאמר מקיף בשני חלקים על נושאי תאומים מבחינה רפואית :

K. Benirschke & C.K.Kim, N Engl J Med, 288:1276, 1329, 1973

וראה בשו"ת מהרש"ם, ח"ה סי' מב - "ואפשר על תאומים לא היתה כוונתו, כיון דחלושים הם בטבעם".

2 יבמות צח, א ; נידה כז, א.

ביחס לשאלה אם התאומים נוצרים מביאה אחת - עי' בשו"ת נוב"י מהדו"ת, חאה"ע סי' פא דיון ארוך, תוך הסתמכות על דברי רופא בנידון, וברור שמבחינה רפואית צדק הנוב"י, נגד דברי הדרוש, שאמנם נוצרים תאומים מביאה אחת.

3 נמצאה שכיחות-יתר של תאומים בשבט Yoruba בניגריה, ומצאו בנשים אלו ערכים גבוהים במיוחד של FSH.

4 ראה במאמרם של  Benirschke &Kim.

5 יתכן שזהו ההסבר גם למצב המתואר ביבמות מה, ב - יהודה וחזקיה תאומים היו, אחד נגמרה צורתו לסוף תשעה ואחר נגמרה צורתו לתחילת שבעה.

7 נידה כז, א. כיחס לשיטת הירושלמי, נידה פ"נ - ראה בספר: D. Feldman, Birth Control in Jewish Law, New York 1975, p. 183, N. 42 וראה עוד שם, עמ' 183-6 שיטות שונות בנידון.

8 1973 ,289:486 ,J.M. Elwood, N. Engl J. Med.

9 1980 ,2:224 ,Editorial, Lancet ;1976 ,65:473 .F. Pettersson et al., Acta Paediatr. Scand.

10 כך מתואר ב"שער השמים" לר' גרשון בן שלמה (1280 בערך) במאמר שמיני (הובא ע"י ד. מרגלית, קורות, ו, עמ' 686) : "מפורסם בפי ההמון בדורנו זה, כי בעיר ארדל"י ילדה אשה אחת ט' בנים ביחד ונקראו חזירים, על שם שמין החזיר מוליד על הרוב בנים רבים". וראה מאמרו של ד"ר קוטק בגליון זה, הערה 1, רשימה של הריונות מרובי עוברים במספרים גדולים.

11 ראה במאמרם של Benirschke &Kim.

12 שיר השירים, ד, ה.

13 ועי' בפרקי דר"א, י.

14 ילקוט שמעוני, שמות, רמו תי"ח.

15 ראה באנציקלופדיה יודאיקה, ערך Zodiac.

16 שו"ת הרשב"א, ח"א, סי' שפב.

17 שו"ת הרא"ש, כלל כו, סי' ד.

18 שו"ת הריב"ש, סי' שפד.

19 שו"ת מהר"מ מרוטנבורג, ח"ד, סי' ז.

20 ועי' עוד במרדכי, חולין, פ' כיסוי הדם, רמז תרנ"ז, ובשו"ע יו"ד, סי' רסה, ס"ה, ובש"ך שם, סקט"ו ובאה"ע סי' סב ס"ג.

21 שו"ת דרכי נועם, חיו"ד, סי' כז.

22 שו"ת תשב"ץ ח"ב, סי' מב.

23 רמב"ם, הל' עדות יג, ב - עפ"י הגמ' ביבמות כב, א, ועי' בשו"ת הרדב"ז, ח"ג סי' תקכא.

24 שו"ת הלכות קטנות ח"ב, סי' קעד.

25 שו"ת מהר"י מינץ, סי' ט.

26 ומוסיף שם בהלכות קטנות : "ומי יודע אם לידת יעקב ועשו היתה כעין זה" ועי' בשו"ת שבות יעקב, ח"א סי' ט שחולק על זה.

27 שו"ת חכם צבי, סי' לא. ובענין נאמנות בכור בכלל עי' קידושין עד, א ; ירושלמי, ב"ב, פ"ג, ה"א ; רמב"ם, נחלות, פ"ב, הי"ד.

28 בכורות יז, א.

29 רמב"ם בכורות, ה, א ; טושו"ע יו"ד, שי"ח, א.

30 שו"ע, יו"ד, שע"ד, ט.

31 ובדעת הלבוש פסק גם בשו"ת מהר"ם מלובלין, סי' סז.

32 וכן כתב במפורש בשו"ת מהר"מ מיגץ סי' נה. ועי' באריכות בט"ז סק"ד, ש"ך סק"ט, בבאור הגר"א סקי"ב, ובחידושי רע"א - על הסעיף ביו"ד, שם, וע"ע בשו"ת ישועות מלכו, חאה"ע, סי' צד.

33 שו"ת מהרש"ם, ח"ה, סי' מב.

34 תמורה, כד, ב.

35 ב"ב, פ"ט מב, ובגמ' ב"ב קמ, ב.

36 עי' רשב"ם ב"ב, שם ד"ה ה"ג אם זכר ; שו"ת הרא"ש, סוף כלל פא ; טושו"ע יו"ד רנג, כו-כז ובסמ"ע וש"ך שם ; תויו"ט ומלאכת שלמה, ב"ב, שם ; לח"מ, הל' זכיה ומתנה, פ"ח ס"ו ; הערת המלקט לשו"ת מהרש"ם, ה"ה, סי' מב ומד. ובענין נזירות - עי' נזיר, יג, א, ובתוס' שם, ד"ה והפילה ואכמ"ל.

37 שבת, קכט, ב.

38 רי"ף, שבת, שם ; רמב"ם, פיהמ"ש, שם ובהל' שבת, פ"ב, הי"ד ; טושו"ע או"ח, ש"ל ס"ז ; אמנם בטור שם כתב בשם הרא"ש שאין חותכין אותו אלא אם כן תאומים וסבורן דבקין זה בזה. וע"ע בב"י שם, בשלטי גבורים על הרי"ף, שבת, שם, ובקרבן נתנאל על הרא"ש, שבת, שם.

39 אהלות ז, ה.

40 רמב"ם, הל' טומאת מת, פכ"ה, הי"א.