ניספחים
1)
דיני מינקת בשבת
(מתוך
: "שמירת שבת כהלכתה" מאת הרב י. י.
נויבירט
מהדורה חדשה, ירושלים תובב"א, תשלט
עמ' תצג-תצד).
יז. המינקת
מותר לה לנקות את פטמות שדיה לפני שהיא מניקה, והנכון לעשות זאת על-ידי שתרחצן
(אחרי התייעצות עם רופא) בחומר-מחטא, ביד או במטלית-בד מחומר סינטטי, אבל אל לה
להשתמש לצורך זה בצמר-גפן, גם כשהוא נתון במלקט, מכיון שבעל-כורחה היא תסחט את
צמר-הגפן נד
.
יח. בתחילת ימי ההנקה מותר לה למינקת להטביל צמר-גפן בתוך פיטוצין או חומר אחר ולהניחו בצד הנחירים, כדי להקל על הכאבים
שהיניקה גורמת בתקופה זו נה
, ומאד תיזהר שלא לסחוט את צמר-הגפן.
יט. אם התינוק אינו רוצה להתחיל לינוק, מותר למניקתו לקלח קצת חלב לתוך פיו, כדי שיאחוז
בשד וינק נו
, אבל אסור לה לקלח לתוך כלי נז
.
כ.
מינקת שיש לה עודף חלב, והיא סובלת בשל כך, מקלחת את החלב העודף לתוך כיור או על
הרצפה נח
, וגם על חיתול, אם אין מקפידים לסוחטו נט
, שמכיון שהחלב הולך לאיבוד בלאו הכי, לא גזרו חכמינו ז"ל במקום צער ס
. ועצת רופא היא לטבול את השד בקערה שבה מי-סבון, ולהוציא את החלב לתוכם, ועיין
למטה הערה סא .
ואם
קשה לה בדרך זו להוציא את החלב העודף, מותר להוציאו אף במשאבה המיוחדת לכך, אבל יש
להקפיד להריק את המשאבה לעתים קרובות, כדי שלא יצטבר בה חלב הרבה סב
.
כא. מינקת שתינוקה אינו יכול, משום מה, לינוק משדי אמו, או
שתינוקה נמצא בבית-החולים והיא חייבת להביא לו כל יום חלב טרי משלה, וחלב זה הוא
המזון העיקרי של התינוק, תוציא את החלב משדיה לתוך כלי גם בשבת, כי הרי התינוק
עלול להסתכן, אם ישקוהו חלב אחר סג
.
כב. מינקת שאירעה לה דלקת בפטמות שדיה, באופן שצריכה לטפל בהן
בשבת, תכין מבעוד יום חתיכות-בד מרוחות במשחה (ותכסה אותן עד שעת השימוש כדי למנוע
זיהום), ואז יהא מותר לה לשימון על דדיה בשבת סד
, וכן מותר לה לקחת תרופות ולהזריק זריקות כדי למנוע דלקת-שדיים סה
.
2)
מינקת ביום הכיפורים
"מעוברות
ומיניקות מתענות ומשלימות ביום הכיפורים".
אשה מינקת אשר אם לא תשתה לא תהיה לה כמות מספקת של חלב, וכל הזנת התינוק תלויה
בכך, ואם תתענה האם יסתכן התינוק, מותר לה לשתות (ולא לאכול), הואיל והתינוק רגיל לשתות רק מחלב אמו, ותשתה
בשיעורים...
וטוב
תעשה המינקת אם תשתה מבעוד יום כמות גדולה של נוזלים, כך שיספיק לה להזנת התינוק
ביום הכיפורים.
(שמירת שבת כהלכתה, לט, יז)
בשולחן ערוך (אור"ח, הלכ' יום הכיפור', תריז א) מופיע אותו פסק דין, אבל בהמשך נפסק (שם, ג') :
מעוברות שהריחו ונשתנו פניהן מותר לתת להן לאכול בתנאים מסויימים, ומוסיף השו"ע: "כל אדם שהריח מאכל ונשתנו פניו מסוכן הוא
אם לא יתנו לו ממנו ומאכילין אותו ממנו" (כולל, כמובן, מינקת). אמנם דעה זו
איננה מופיעה בספרים המודרנים כאשר לא חושבים בימינו
אנו שקימת סכנה במקרים כאלה.
3) הנקת ילוד של 8 חדשי הריון בלבד
"נולד לח' או ספק בן ז' בן ח', שלא גמרו שעריו וציפרניו,
אסור לטלטלו. אבל אמו שוחה עליו ומניקתו מפני צער החלב
שמצערה. וכן היא בעצמה יכולה להוציא בידה ההלב המצער
אותה".
(שו"ע, או"ח, הלכ'
שבת, של, ח)
ידוע שבתקופת התלמוד,
ילוד שמלאו לו שמונה חדשי הריון היה נחשב כמשולל כל תקוה
לחיים.
גם לפני 7 חדשי הריון לא היה נחשב כבר-קיימא. מסיבה זו הילוד היה נחשב
"כאבן", ואסור היה לטלטלו.