פנחס ליבזון
"פסק
הלכה" רפואי במשקפים
של
ה"מולדת הסובייטית" *
א.
בספרו "עשה לך רב" משיב הרב חיים דוד הלוי לשאלה "אם מותר לכהן
ללמוד רפואה" 1 . בסוף תשובתו מעיר המחבר "אחרי כתבי
התשובה הנ"ל ראיתי בעתון 'הצופה' מיום ו'
תמוז תשל"ח שבחוברת סאוו. היימלאנד
(מארס 78) פורסם מכתבו של החפץ חיים לכהן אחד מתלמידיו בו הוא מתיר לו ללמוד כירוגיה חרף ההכרח לבוא ע"י כן במגע עם גופות נפטרים.
קשה מאד לסמוך על פרסום כזה לשם פסק הלכה, ולא ציינתיו אלא לתועלת המעיינים"
עכ"ל.
לדעתי
אין לסמוך כלל על ה,,פרסום" הנ"ל, וספק אף אם יש בו תועלת כל שהיא
למעיינים. כדי להוכיח זאת ברצוני לבחון בקצרה "מכתב" זה, מקום פרסומו,
רקעו הביבליוגרפי והשתלשלות העניינים שבאה בעקבות
פרסומו.
ב.
להלן ה"מכתב" במקורו האידי2 ותרגומו לעברית 3 .
"שלום
ושלוה לתלמידי האהוב
ביותר,
המלא תורה כרימון. תלמידי
בלב כבד
משיב אני לשאלתך.
לאחר
הרהורים מרובים הגעתי
למסקנה
זו : אם לגבי דבר כה קדוש
כשבת
אפשר לחללה במקרה של פקוח
נפש, כן
גם אתה על סף
לימודי
הרפואה שלאחריה אי"ה
תעסוק
בריפוי יהודים שהוא פקוח
הנפש
הגדול היותר, אל תסתכל על
האיסור
ומותר לך לעשות את
כל מה
שהרפואה תובעת. ואלקים
ימחול
לשנינו על חטאנו אם טועים
אנו
חלילה".
(אידיש
"שאלעם איו מרידו
צו מייי באליבטסטן
א בהךמ:קערנער. טאלממע
יעיקירי,
קירי,
מטו א שווער הארץ ענטפער איך
דיי
"ף ט"ו אנמרעט נאר
נאך א מאך
איא מאסקנגע : מאדאך אזא הייליקע
זאך, חי שאבעס, מעג מען צ41ב ו
ק1עך נעפעשויעגו פאר""ןעיי את
ויא
כעדיק
מאבה איז אויך דו, קוים גייס
טי לעינען דאקטאריע און וועסט דאך
דערגאכדעם,
אימירצעשעם, גין ההלן
יידה ויאס ס איז דער
גרעסטער פיקו1
נעפעש אז
איך דוו ניט געעל
קיקט אפן
פארבאט, מעגסטו סאן אלק
ייאס די דאקטאריע פאדערט. און גאפ
זאל אונדז ביידן פארגעבן
די וינד, אויב
מיר גומזן דא, כאלילע".)
ה"מכתב"
מופיע כחלק מרשימה ספרותית שפורסמה בסאוו. היימלאנד. כתב-עת זה שהחל להופיע ב-1961 ועיקרו
ספרותי-אמנותי, מכיל פרוזה, שירה, ביקורת ספרותית, זכרונות
ומאמרים אידיאולוגיים שענינם החברה הסובייטית ותרבותה 4
. רוב משתתפיו הם סופרים אידיים ששרדו לאחר טהורי סטאלין. עורכו הראשי הוא אהרון ווערגוליס.
זהו כתב-עת "מטעם", והחומר המתפרסם בו משקף נאמנה פטריוטיזם סובייטי
ונאמנות לקו המפלגה.
הרשימה
הספרותית-פולקלוריסטית בה מופיע ה"מכתב" הנ"ל משקפת נאמנה קו זה.
כל כולה לא באה אלא להעמיד זה מול זה את גישתה "צרת האופק" של היהדות
מול "אופקיה הרחבים" והאוניברסליים של התרבות
הרוסית ; עולמו הקטן והצר של החפץ חיים זצ"ל והנאיביות שלו, מול גישתם
ה"נאורה" של הרופאים הסובייטיים 5 .
ג.
הרקע למכתב "ההלכתי".
המחבר
מתאר מסיבת יום הולדת לכבודו של רופא יהודי כהן שהגיע לגבורות. במהלכה של המסיבה
מספר הרופא מזכרונות נעוריו, ובין השאר כיצד עזב את
הישיבה והגיע ללימודי הרפואה, בהיתרו של החפץ חיים זצ"ל. מחבר הרשימה לא ראה
כנראה את המכתב, וגם שמו של הרופא אינו נזכר במלואו.
הסקת
מסקנות מתשובה כלשהי כרוכה בהכרת רקעה ההיסטורי הכללי, בידיעת המקרה הקונקרטי
לפרטיו ובידיעתה המלאה של השאלה, ואלה אינם ידועים כלל. לכן יש להטיל ספק
במהימנותה של ה"תשובה" המופיעה ברשימה הספרותית וללא ציון תאריך.
יש
לציין שב"תשובה" עצמה אין מדובר כלל על מקצוע הכירורגיה אלא על לימודי
רפואה כלליים.
ד.
ההשתלשלות לאחר הפרסום
השתלשלות
הענין לאחר פרסום הרשימה בסאוו. היימלאנד
גם היא אינה נקיה מחשד.
אחד
מקוראי "הצופה", דוד יוסיפון, פנה בבקשה לקבל
את כתובתו של בעל הרשימה הנ"ל בתקוה להשיג צילום
של המכתב6
. וכך הוא מתאר את תשובת המערכת : "והנה לתמהוני
אני מקבל תשובה "אדיבה" מיום 3.5.78 חתומה על ידי אחד העורכים ב. מאגילנער, אך בקשתי נדחית בהחלט". העתק התשובה מצוי
במחלקת כתבי היד בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי וזו לשונה (בתרגום עברי) :
"לדאבוננו אין באפשרותנו למלא את בקשתך".
ה.
סיכום
לאור
מקום הדפסתו, צורת פרסומו, מטרתו והעדר רקע קונקרטי, יש להתייחס בחשדנות רבה
ל"מכתב" זה. סירוב של המערכת למסור ולו רק את כתובתו של בעל הרשימה אך
מוכיחה מגמה זה. כך שמבחינה מדעית או הלכתית אין, כנראה, תועלת כלשהי למעיינים
ב"מקור" מסוג זה.