"לכן נראה שאין לחוש לעצת הרופאים בזה ואין לערוך בדיקת-שפיר אלא לקיים להיות תמים עם ה' ולהמשיך להתנהג כפי שנהגו אבותינו עד כה וד' לא ימנע הטוב למייחלים לחסדו, ככתוב: יהי חסדך ד' עלינו כאשר יחלנו לך.

 

ורק במקרה שכבר נולד אצל זוג ל"ע ילד מונגולי ומיעצים להם לערוך בהריון נוסף בדיקת-שפיר, או כאשר אשה למעלה מגיל הנ"ל נתקפת בהתקף עצבים בשמעה עצת הרופאים ונימוקם לכך (ועוד בהגזמה) ואינה מוצאת מנוחה לנפשה בימים ובלילות אם לא יתירו לה לערוך הבדיקה כדי שתהא בטוחה במאה אחוז שאין כל מקרה של מונגוליזם אצל העובר על כגון זה העליתי וביררתי להתיר את עריכת בדיקת המי-שפיר (ובקפדנות לכוון שלא תפגע חלילה בעובר), ובמקרה שהבדיקה מראה במאה אחוז כי אכן העובר נגוע במונגולודיזם בררתי באיזה צורה מותרת ביצוע הפסקת ההריון..."

 

מתוך : ציץ-אליעזר, חי"ד סי' קב.