עו"ד עמוס האוזנר

אחריות משפטית למותם של קורבנות העישון

- סוחרי סיגריות נתבעים ליתן את הדין1

תוכן העניינים

א. מבוא.

ב. המציאות המשפטית-רפואית -

1. האחריות;

2. הקשר הסיבתי;

3. אזהרות על חפיסות הסיגריות - היש בהן תועלת?

4. הסתכנות מרצון: האומנם?

5. תרומת הקורבן לנזק.

ג. המצב בישראל -

1. כללי;

2. הסיגריות כ"מוצר פגום": הטלת האחריות על היצרן.

ד. התפתחויות משפטיות צפויות - בעתיד הקרוב והרחוק.

ה. השלכות התביעות המשפטיות על עתיד המסחר בסיגריות.

ו. סיכום.

א. מבוא

פסק דינו של בית המשפט הפדרלי בארה"ב בענין ציפולון2 , אשר חייב יצרן סיגריות בתשלום פיצויים בסך 400,000 דולר לבעלה של אשה שנפטרה מסרטן ריאות3 , עורר התעניינות-שיא בעולם המשפט האמריקני ובחוגי התעשיה שם4 .

מטרותיו של מאמר זה הן :

א: לסקור את המציאות המשפטית-רפואית שגרמה להטלת אחריות על היצרן ;

ב. לבדוק את מצב הנושא בישראל ;

ג. לגבש תחזית לגבי ההתפתחויות המשפטיות הצפויות בעתיד הקרוב והרחוק ;

ד. לנסות לקבוע מה תהא ההשלכה של הענף המשפטי החדש, הנוצר והולך, אשר עוסק בנושא אחריותם של הסוחרים בסיגריות, על עצם קיומו של מסחר זה.

ב. המציאות המשפטית-רפואית

1. האחריות

תנאי יסוד להטלת אחריות בנזיקין הוא קביעת קשר ישיר וברור בין התנהגותו של המזיק לבין קרות הנזק, דרישה זו מתמלאת לגבי תעשיית הסיגריות.

בתעשיית הסיגריות והמסחר בהן, מתבטאת ההתנהגות בייצור תעשייתי של מוצר מסוים ( - הסיגריה), אשר נועד למטרה מסוימת ( - העישון), תוך ידיעה כי השימוש הרגיל שייעשה באותו המוצר עלול לגרום לנזק גופני ואף לתמותה אצל המשתמש.

במשפט ציפולון הנ"ל נחשפו לראשונה מסמכים פנימיים של חברות סיגריות אמריקניות, מהם עלה כי כבר בשנות הארבעים והחמישים ידעו הן, היטב, כי העישון גורם לסרטן5 . לפי האמור בהחלטת בית המשפט, נערכו אז על ידן ניסויי מעבדה בחיות, שהוכיחו נזק זה בצורה ברורה. אף על פי כן המשיכו החברות לייצר ולמכור את מוצריהן, והשתמשו לשם כך בפירסום ניכר בכלי התיקשורת. מכירה כזו ופירסומת כזו מתקיימות עד עצם היום הזה, תוך ידיעת הנזק שגורם השימוש במוצר המזיק. ברור, על כן, כי האחריות תקפה, ועל פני הדברים חלה חובת פיצוי על האחראי, כמו לגבי כל מוצר מזיק אחר.

2. הקשר הסיבתי

השאלה - כיצד מוכיחים קשר סיבתי, כלומר קשר של סיבה ותוצאה בין אירוע מסוים לבין קרות הנזק הנתבע, מעסיקה רבות את המשפטנים. המקרים הבאים, לדוגמה, התעוררו בפסיקה : ראובן נפגע על ידי שמעון, ובדרך לביה"ח קרתה תאונה לאמבולנס והפגיעה בראובן הוחמרה. מי הוא האחראי לנזק המצטבר? או מקרה אחר: ראובן נפצע פצעי-מות בידי שמעון, אך הגורם להפסקת פעולות הלב שלו (לדוגמה) היה דווקא ניתוח השתלת איברים6 מגופו של ראובן בגופו של לוי. האם פעולתם של הרופאים מנתקת את הקשר הסיבתי שבין מעשהו של הרוצח לבין מותו של הקורבן ? בעיות אלו ואחרות מעסיקות את בתי המשפט זה עשרות בשנים.

במהלך הפסיקה נקבע, לבסוף, מיבחן "הסיבה שבלעדיה לא היה קורה הנזק" - אין צורך שיוכח כי פעולתו של המזיק היתה הגורם היחיד לקרות הנזק. די שיהיה בה משום סיבה כזו, שבלעדיה הנזק לא היה קורה7 . תנאי זה, כפי שנראה מיד, אכן מתמלא במחלות הנגרמות מעישון מוצרי טבק.

אין צורך שידובר במזיק אחד בלבד. ייתכנו מזיקים אחדים לאותו נזק, ואז כל אחד מהם יהיה אחראי כלפי הקורבן לכל מלוא הנזק. אין זה מעניינו של הקורבן מי מהמזיקים אחראי במידה רבה יותר, אלא כל מזיק אחראי כלפיו לפיצוי עבור כל הנזק, ובית המשפט קובע - במקרים רבים אחרי שהקורבן כבר פוצה - כיצד יתחלק הפיצוי בין המזיקים8 .

עיקרון יסודי בדיני הנזיקין המודרניים הוא, שהניזוק אינו בהכרח חף מפשע וייתכן שגם הניזוק תרם את חלקו לנזק. במקרה כזה יחלק בית המשפט את האחריות בין המזיק לניזוק, כפי שייראה לו, והפיצוי ייקבע בהתאם9 . זהו מושג ה"אשם התורם" או "האחריות התורמת".

פריצת הדרך המשפטית במקרים של נזקים שנגרמו מעישון סיגריות היתה האפשרות לקבוע, במקרה המסויים, כי נזקיו של הקורבן, כמו סרטן הריאות, נגרמו ישירות על ידי עישון מוצרי טבק. אין מדובר בקשר סטאטיסטי בלבד (אם כי, לפי המיבחן האמור, יש מקרים שדי יהיה בהם להוכיח קשר סיבתי לנזק) אלא בהוכחת הקשר הישיר בין המחלה לבין העישון, כפי שהתבטא בית המשפט בפרשת ציפולון5 :

"There has been overwhelming evidence presented to the jury", from which they conclude that smoking caused lung cancer in Mrs. Cipollone, and that lung cancer was the cause of her eventual death".

כלומר, מדע הרפואה הגיע כיום למצב בו ניתן להראות כי חולה פלוני לקה במחלתו עקב העישון. התפתחות חשובה זו היא שהביאה לפריחתו של הענף המשפטי של תביעות כנגד תעשיית הסיגריות. זאת מפני שהוכחת הקשר הסיבתי איננה כיום כה קשה כבעבר10 .

3. אזהרות על חפיסות הסיגריות - היש בהן תועלת?

החל בשנות השישים, בארה"ב ובאנגליה (ובישראל משנת 1983), נדרש היצרן, מכוח החוק, להדפיס אזהרה על החפיסות בנוסח : "משרד הבריאות קובע, כי העישון מזיק לבריאות". האם די בכך כדי לפטור את היצרן מאחריות ? התשובה הינה, ככל הנראה, שלילית. אחריותו של היצרן איננה מתבטאת רק בכך, שלא הזהיר מפני הנזק, אלא שעיקר האחריות הוא בעצם ייצורו ומכירתו של המוצר המזיק. ניקח לדוגמה יצרן של משקה קל תוסס, הנמכר בבקבוקים. מתפוצץ בקבוק בידיו של המשתמש וגורם לפציעה. ברור לנו, כי היצרן לא יצא פטור מאחריות אם יכתוב על גוף הבקבוק אזהרה, כי "משרד הבריאות קובע, שבקבוקים יכולים להתפוצץ". על היצרן להימנע משיווקם של בקבוקים העלולים להתפוצץ בין אם הזהיר מפני התפוצצותם ובין אם לא. כלומר האחריות מוטלת על היצרן מכח עצם ההחלטה לייצר ולשווק את המוצר המזיק. בהחלטה זו מתבטא "אשמו" של היצרן.

גם לגבי האזהרה מפני הנזק ניתן לומר, כי אזהרה סתמית שהעישון "מסוכן לבריאות" היא רחוקה מלהספיק כדי להעניק פטור ליצרן. פסקי הדין קובעים, כי השאלה אם האזהרה היא מספקת משתנה ממקרה למקרה. האזהרה על החפיסות הינה סתמית ומעורפלת. "מסוכן לבריאות" יכול לכוון לכך שהעישון עלול לגרום הצטננות קלה וייתכן שהכוונה היא לנזק כללי ערטילאי, המצטבר לנזקים אחרים אך לא לנזקים ישירים. אכן, רבים ההדיוטות הסבורים כי הנזק מעישון מוצרי טבק הוא עקיף, כמו הנזק הנגרם מאכילת מוצרים עתירי סוכר או עתירי כולסטרול, זאת מפני הכירם רק את מימצאיו המיושנים של המדע הרפואה, מלפני 20 שנה ומעלה, אך לא את ההוכחות העדכניות לנזק הישיר.

באזהרתם התכוונו היצרנים, למעשה, לכוון את הציבור בדיוק אל מסקנה מוטעית זו. במקומות רבים בעולם יצאה היוזמה לאזהרה מן היצרן עצמו כדי להשיג שני יעדים : האחד - לגרום לכך שהצרכנים יגיעו למסקנה כי מדובר בנזק כללי סתמי, ויניחו כי הימנעות מעישון כמוה איפוא כהימנעות מאכילה או משתיה. מטרה זו אכן הושגה - הוכח כי מאז כתיבת האזהרה עלתה, ולא ירדה, צריכת הסיגריות. היעד השני - להשיג פטור בנזיקין מאחריות לנזקי הקורבנות. יעד זה, כפי שראינו, קשה יותר להשיגו, יהא אשר יהא נוסח האזהרה.

נחזור לדוגמה של הבקבוק המתפוצץ. הנזק ממנו נגרם, לעתים קרובות, לאנשים אחרים שכל חטאם התבטא בכך שעמדו בסמיכות למחזיק בבקבוק. גם בעישון מוצרי טבק ידוע ומוכח כיום, כי הנמצאים ליד המעשן ניזוקים ולוקים עקב כך במחלות, כגון סרטן הריאות ומחלת לב ("עישון פסיבי" או "עישון כפוי"). מובן, שהאזהרה על הקופסה אינה יכול לפטור את היצרן מלפצות ניזוקים אלה, שהאזהרה כלל לא יכלה להגיע אליהם. אכן, דוגמה זו ממחישה עד כמה האזהרה איננה נוגעת לנושא התביעה המשפטית, ואיננה מקנה פטור מאחריות.

4."הסתכנות מרצון": האומנם?

טענה אחרת שמשמיעים היצרנים אומרת כי המשתמשים בסיגריות ערים לנזקי העישון, ולכן אינם זכאים לתבוע עליהם פיצוי.

בדרך כלל נדחית טענה זו, משתי סיבות: הראשונה - אותם יצרנים הטוענים אותה, מתיימרים גם לטעון, במקביל, כי כלל לא הוכח שהעישון אכן גורם לנזק. אם היצרן עצמו מכחיש את הנזק, האם ניתן לצפות שאדם פשוט, אשר אין בידיו ידע ומקורות-ידע העומדים לרשות היצרן, ייטיב לדעת ממנו? כדאי לשים לב, שעד היום מתעקש היצרן לכתוב על החפיסה, כי רק "משרד הבריאות קובע" שהעישון מסוכן לבריאות. הוא, היצרן, איננו מביע את הסכמתו לקביעה זו. לא כל שכן אדם אחר העלול לסבור בטעות, כפי שראינו, כי מדובר בנזק כללי ומרוחק בלבד.

הסיבה השניה לדחיית הטענה הנ"ל היא, שעפ"י הדין אין זה מספיק שהניזוק יידע על אפשרות קרות הנזק כדי לפטור את היצרן מאחריות לו. כדי לפטור את היצרן יש צורך להוכיח שהניזוק הסכים מראש לקבל על עצמו גם לשאת באחריות לנזק. לכן, שימוש בטענת הגנה של "הסתכנות מרצון" הוא נדיר ביותר. טענה כזו מכוונת למקרה כגון של אדם המשתתף בתחרות איגרוף. הוא אינו יכול לתבוע את המתחרה השני בטענה, כי הלה "הרביץ לו". הרי זהו עצם תחרות האיגרוף, בה האחד נוהג להכות את משנהו עד שייפול ארצה ולא יתאושש. אך במקרה של ספורט אחר, אף אם הוא כרוך לעיתים בהיתקלות גופנית, אין זו בבחינת "הסתכנות מרצון", וקרה ככר ששחקן כדורסל אלים הורשע בתקיפה פלילית של שחקן אחר.

בעישון מוצרי טבק, הרי זהו אבסורד להניח שאדם המכניס לפיו עשב טבק המגולגל בנייר ושואף לריאותיו את העשן הנפלט ממנו, כאילו חשב באותה עת על מחלות כלשהן, או כי באותו רגע ממש לקח על עצמו את האחריות לכך שהוא עלול לסבול ייסורים קשים של סרטן, או מחלת לב, או שטף דם במוח, או כי אשתו וילדיו ייהפכו לאלמנה וליתומים, עקב שאיפת העשן מן העשב המגולגל הנתון בפיו. על-כן קשה לקבל במקרה זה את הגנת "ההסתכנות מרצון" מצד היצרן, ואכן, בתי המשפט לא נהגו עד כה לקבל טענת הגנה זו בתביעות נזיקין.

5. תרומת הקורבן לנזק

כפי שכבר ראינו, ייתכנו מקרים שבהם הקורבן אומנם אינו נוטל על עצמו מרצון את הסיכון,אך, עם זאת, הוא שותף בו בכך שהתנהגותו תרמה לנזק. האם יש לקבוע, כי בנזק מעישון מוצרי טבק האחריות המוטלת על היצרן היא בלעדית, או שיש לחלק את הנזק בין היצרן לבין הניזוק?

בשאלה זו פנים לכאן ולכאן, והתשובה לה תשתנה מניזוק לניזוק. כנגד חלוקת האחריות ניתן לטעון כי היצרן הוא אשר גרם לניזוק, בפרסומת המאסיבית שערך, להתחיל לעשן. כאן נכנס לתמונה גורם ההתמכרות לניקוטין. כידוע, קבע לאחרונה משרד הבריאות האמריקני, בדו"ח שהוגש לסינט ולבית הנבחרים, כי "הניקוטין שבסיגריות יוצר התמכרות, הדומה לזו של סמים בלתי-חוקיים כמו הירואין או קוקאין"11 . אכן, קשה להטיל אחריות לנזקי שימוש על מי שהתקשה להפסיק עקב התמכרות גופנית קשה, ואף ייתכן לגרוס כי מי שגרם להתמכרות, כלומר היצרן, בכך שהשתמש בחומר הממכר בעת הייצור, הוא גם זה שגרם לאחריותו של הקורבן. במקרה כזה, קובע החוק, אין משתפים את הניזוק באחריות12 .

התמונה מסתבכת עוד כאשר לוקחים בחשבון את קביעת הדו"ח הנ"ל11 כי רבים מן המכורים אינם מאמינים שהם במצב זה, שהרי אין אדם נוטה לקבל שהתנהגותו נשלטת על ידי גורמים חיצוניים. כלומר, יכול אדם להגיע למצב של התמכרות מבלי שיהיה מוכן להודות בכך. הדו"ח ההוא גם מוסיף, שהעובדה שמעשנים רבים מצליחים להפסיק, בכוחות עצמם, את התמכרותם, איננה גורעת מאפקט ההתמכרות כי, בניגוד לאמונה הרווחת בציבור, גם רבים מבין המשתמשים בסמים קשים מצליחים להיגמל בכוחות עצמם. לכן המסקנה היא, ככל הנראה, כי יהיו ניזוקים שיקבלו פיצוי מלא, בעוד אחרים יקבלו פיצוי חלקי, כשהקביעה תהיה תלויה במצבו של המעשן, הגיל שבו התחיל לעשן, מספר השנים שעישן ועוד.

מכל מקום, ברור כיום, כי גם הטלת אחריות חלקית על היצרן מהווה תוצאה מרחיקת לכת ביותר. אם נזכור כי מדי שנה נפטרים בישראל 5,000 איש ואשה כתוצאה מן העישון13 , הרי הטלת הנזק על היצרן, במלואו או בחלקו, תהיינה לה משמעויות רבות שעליהן נעמוד בהמשך.

6. גובה הנזק

משקבענו את האחריות, ייקבע גובה הנזק לפי כללים הרגילים בדיני הנזיקין. זאת, להבדיל מהאחריות המוטלת במקרה של תאונות דרכים אשר סכום הפיצוי לגביהן, לגבי אובדן ההשתכרות, מוגבל עד פי-שלושה מן השכר הממוצע במשק14 . דיני הנזיקין מטילים חובת פיצוי עבור כאב וסבל, הוצאות רפואיות, הוצאות טיפוליות וסיעודיות, אובדן השתכרות לפני הגשת התביעה, אובדן השתכרות בעתיד, פיצוי לבני משפחה שהיו תלויים בנפטר למחייתם, ועוד. חובה היתה על המזיק לצפות לכל אלה קודם שגרם לנזק, ולכן הוא אחראי לתשלום פיצויים עליהם. לאלה מתוסף, כמובן, שכר טירחת עורך דינו של התובע שזכה במשפטו, כיוון שעל הנתבע לפצות את התובע על הוצאותיו. מקובל בנזיקין כי שכר טירחת עורך דינו של התובע מתבטא באחוז מסוים שיקבל מהסכום שהתובע יזכה בו. במקרה זה, לוקח עורך הדין על עצמו את הסיכון שהתביעה תידחה.

ג. המצב בישראל

1 . כללי

לאחרונה התייחס בית המשפט העליון בישראל לסידרת פסקי-דין משנות החמישים והשישים בארה"ב, שעסקו באחריות של יצרן סיגריות15 , בית המשפט קבע, כי אחריות נובעת מנזק שניתן לצפותו, ואז - בשנות החמישים - לא הוכח כי היצרן יכול היה לצפות אח הנזק. אולם, פסה"ד בנושא ציפולון שינה מצב זה מן הקצה אל הקצה. כיום ברור כי כבר בשנות החמישים ניתן היה לצפות את הנזק, ומסיבה זו הוטלה האחריות על הנתבעת בפרשת ציפולון16 .

לכן, משמעותו של פסה"ד הנ"ל של בית המשפט העליון היא כי בישראל ניתן כיום לבסס את אחריותו (ובלשון המשפט - את "אשמו") של המזיק. המזיק ודאי שיכול היה, ויכול גם היום, לבדוק את הנזק שגורם המוצר שהוא מוכר. אם כך, הרי אין סיבה שלא לחייבו באחריות כלפי הניזוק.

2. הסיגריות כ"מוצר פגום" : הטלת אחריות מוחלטת על היצרן

בנוסף להוראות הכלליות של דיני הנזיקין המחייבות, כאמור, התרשלות ("אשם") מצידו של היצרן, קיימת בכמה מקומות בעולם, לרבות ישראל, חקיקה המטילה אחריות מוחלטת על יצרן של "מוצר פגום"17 . אם כתוצאה מפגם במוצר נגרם נזק לאדם כלשהו - לאו דווקא מי שרכש את המוצר - תוטל אחריות מוחלטת על היצרן, בלי קשר לשאלה אם היצרן כלל התרשל ככל הנוגע למוצר ולהחלטה לייצרו ולשווקו.

מובן כי הטלת אחריות כזו מקילה מאוד על התובע, אשר אינו צריך לטרוח ולהוכיח את רשלנותו של היצרן. די בכך שיוכיח כי המוצר פגום, וכי הפגם שבו גרם את הנזק לניזוק. הדוגמא של הבקבוק המתפוצץ, שסקרנו לעיל, אופיינית לתביעות מכוח חקיקה זו.

נשאלת, איפוא השאלה : האם מוצר "פגום" הוא מוצר אשר יחידה מסויימת ממנו חל בה ליקוי בעת ייצורה וליקוי זה הוא שגרם לנזק, או שמא ייראה מוצר כפגום רק אם כל היחידות שיוצרו מאותו המוצר קיים בהן אותו פגם - וכולן כאחת או רבות מהן, במצטבר ועקב שימוש מתמשך, גורמות לנזק נשוא התביעה ?

עד לפני כ-20 שנה נטו מומחי המשפט להסכים לגישה הראשונה, כלומר שכדי להטיל אחריות מוחלטת על היצרן יש צורך להראות שיחידה מסויימת ממנו היתה חריגה, בהבדל מיתר היחידות שיוצרו או המיוצרות ע"י היצרן : או להראות שמדובר בפגם כלשהו בסידרה מסידרות הייצור של המוצר.

ואולם, לפני כ-20 שנה החלה להתפתח דוקטרינה משפטית, הקרויה "דוקטרינת הסיכון/תועלת"(The Risk/Utility Doctrine). דוקטרינה זו מניחה כי, במידה זו או אחרת, קיים סיכון כלשהו כמעט בכל מוצר או בשימוש בו. ולכן בעת הטלת אחריות בגין מוצר פגום, יהיה השיקול הקובע: האם התועלת שהמוצר מביא לחברה - לכלל הצרכנים ולצרכן הבודד - עולה על הסיכון הכרוך בו. או שמא היפוכו של דבר - מדובר במוצר מסוכן אשר הנזק שהוא עלול לגרום עולה לאין ערוך על כל תועלת אפשרית שניתן להפיק ממנו. אחת השאלות החשובות שנדונו בעירעור על פסק הדין הפדרלי שהזכרנו, בענין Cipollone, היתה : האם ניתן להטיל אחריות על יצרני הסיגריות מכוח דוקטרינה זו. מסקנת השופטים בעירעור18 שם היתה, כי אכן נראה שיש מקום להפעלתה כדי להטיל אחריות מוחלטת על יצרני הסיגריות. בית המשפט לערעורים הורה להחזיר את הדיון לבית המשפט הפדרלי המחוזי, כדי ששאלה זו תיבדק מחדש, לגופה, ע"י המושבעים.

לאיזו משתי הגישות נטה המחוקק הישראלי בחוק האחריות למוצרים פגומים ? ככל הנראה העדיף הוא את הגישה המטילה אחריות על יצרן של מוצר מזיק גם אם כל יחידותיו של המוצר דומות - וכולן כאחת, או כולן בשימוש מצטבר, עלולות לגרום לנזק. העדפה זו ניתן להסיק מסעיף 4(א)(2) של החוק. סעיף זה עוסק בהגנות הפתוחות בפני היצרן. אחת מהגנות אלו, הנדונות בסעיף שהזכרנו, היא כי "לפי רמת ההתפתחות המדעית והטכנולוגית שהיתה בעת שהמוצר יצא משליטתו, לא יכול היה היצרן לדעת שמבחינת התיכנון לא עמד המוצר ברמת הבטיחות הסבירה". מעצם טיבה של הגנה זו, מתייחסת היא למוצרים אשר כל יחידותיהם כפופות לבעיה של רמת ההתפתחות המדעית והטכנולוגית בזמן נתון, אך לא לכך שיחידה מסויימת מהם היא בטוחה, והאחרות - לאו.

משמע, שהחוק מעיקרו הניח הנחת יסוד, שמוצר אשר כל יחידותיו דומות וכולן גורמות או תורמות לנזק, הוא אכן מוצר פגום. מאידך, כפי שראינו, טענת הגנה של חוסר ידע של היצרן, עקב רמה מדעית או טכנולוגית בלתי-מספקת בעת הייצור, איננה פתוחה בפני יצרני הסיגריות. זאת, כי כבר בשנות הארבעים והחמישים, לפי העדויות בפרשת Cipollone, ידעו היצרנים כי הסיגריות אכן גורמות לסרטן.

לכן יש יסוד להניח כי תביעה בישראל כנגד יצרני סיגריות, על בסיס החוק האמור, יכולה להצליח אם בית המשפט אכן יאמץ את הפירוש לחוק, שהובא לעיל, ואשר מעוגן בחוק עצמו. לחולים במחלות השונות שגרם העישון ולמשפחותיהם אין להפסיד הרבה אם יגישו תביעה כזו, שהרי אם יוותרו על הגשתה ממילא לא יזכו בפיצוי כלשהו.

ד. התפתחויות משפטיות צפויות - בעתיד הקרוב והרחוק

בעיתון הכלכלי החשוב "Wall Street Journal" הובעה הדעה כי, בטווח הרחוק, יביא פסק הדין בפרשת Cipollone עתיד הרסני על תעשית הסיגריות. זאת בדומה למה שאירע לתעשיית האסבסט לאחר שהתברר כי חשיפה לו גורמת, בתנאים מסוימים, למחלת האסבסטוזיס19 . אחרים צופים גל של תביעות, בדומה לתביעות בנושא הידוע של תרופת התאלידומיד שגרמה את לידתם של תינוקות בעלי-מום. אז התגונן היצרן בטענה כי לא יכול היה לדעת מראש על הנזק, עד אשר קרה.

לטווח הקצר, ההתפתחויות מוגבלות יותר. מסתבר, שבשנת 1965 חוקק בארה"ב חוק, שיש המפרשים אותו כמונע הגשת תביעות לגבי נזקים שקרו לאחר שנה זו. לכן, דווקא בארה"ב שבה ניתן פסה"ד בפרשת ציפולון, מוגבל כרגע הענף המשפטי החדש בהיקף תחולתו. הציפיות הן שמחוץ לארה"ב, במקומות בהם אין חקיקה כזו, תוגשנה בקרוב תביעות כאלו. בינתיים הוגשה תביעה כזו בהלסינקי, והיא נמצאת בשלבי דיון מתקדמים. תביעה אחרת תלוייה ועומדת בקנדה. כמו כן הוגשה הצעת חוק בארה"ב, שלפיה תבוטל הגנה זו על חברות הסיגריות20 . בישראל, באנגליה ובארצות אחרות, אין קיימת הגבלה על תביעות משפטיות.

ה. השלכת התביעות המשפטיות על עתיד המסחר בסיגריות

נושא התביעות המשפטיות זכה למקום נכבד בספר, בשם "סוחרי המוות : תעשיית הטבק האמריקנית"21 , שראה אור בארה"ב בחודש יוני 1988. הספר עוסק בהטעייה שהיטעתה תעשיית הטבק את הציבור, במשך שנים רבות, בקשר לעישון ולנזקיו, ובשיטה שבה נתבצעה הטעייה זו.

"The tactics of the tobacco companies have changed over the years in response to changing times, but the same basic approach has been maintained. Everything depends on a technique perfected by the Nazis: 'the Big Lie'. The industry has formed all its defenses around the single great lie that the link between smoking and disease has not been scientifically proven."22

בהמשך מסביר המחבר כי תעשיית הטבק ניסתה ליצור מה שכונתה "מחלוקת העישון" - כאילו קיימת, כביכול, "מחלוקת" בשאלת ניזקי העישון23 . ה-Surgeon General של ארה"ב אמר למחבר הספר, כי:

"המדענים היחידים בעולם, שינקטו עמדה הנוגדת את 50,000 המאמרים על סכנות העישון, הם אלו הפועלים בשירותה של תעשיית הטבק. יהיה זה מגוחך עבורי, כי אשפיל עצמי להתווכח עם סוג כזה של "מדע"".

ד"ר קופ הוסיף כי עישון הוא הבעיה מספר אחת של בריאות הציבור בזמננו, וכי -

"רק הכסף והכוח של תעשיית [הטבק] מרשים לה להתחמק בצורה כזו. אילו האנשים הטוענים כי כדור הארץ הוא שטוח יוכלו לשלם משכורות "שמנות", אין ספק שיימצאו מדענים שיגידו כי העובדה שכדור הארץ הינו עגול היא רק צד אחד של 'מחלוקת' מתמשכת".

בדיוק בנקודה זו רואה המחבר, שהוא משפטן במקצועו, את חשיבותן של התביעות המשפטיות. לדעתו24 , יש למערכת המשפטית כוח והשפעה על דעת הקהל. משפטים ובתי משפט מרתקים בהתמדה את הקהל, והחלטותיהם נושאות עימן משקל ולגיטימיות, אשר שום מוסד אחר אינו יכול להתחרות בהם. ה-Surgeon General, ההסתדרות הרפואית האמריקנית וכן אירגון הבריאות העולמי - כולם קובעים שטבק הוא מסוכן, אך השפעתם היא מוגבלת. קביעת בית משפט שהעישון מזיק תגרום לנידוי בכוח של תעשיית הסיגריות. אנשי הטבק, טוען המחבר, מבינים זאת היטב. הם יודעים, כי אסור להם להיות מובסים בחזית המשפטית. הם מקווים להתחמק מהאסון על ידי שיציירו עצמם כחברות עסקיות נורמליות. הסכנה הגדולה עבורם היא, שיורד המסווה מעליהם, והם יתגלו כמות שהם באמת. עורך דין העובד עבור חברת טבק הזהיר את אנשי החברה בשנת 1987 , כי התעשיה תהיה בטוחה "כל עוד לא יראו בנו המושבעים סוחרי מוות".

דעה מרחיקת לכת עוד יותר הביע פטריק ריינולדס, שירש ממשפחתו מניות בחברת טבק גדולה. ריינולדס הצעיר נתפרסם בכך שמיד לכשירש את המניות הזדרז להיפטר מהן, בהודיעו בכלי התיקשורת כי אינו רוצה להיות שותף בתעשיה הקטלנית. בסימפוזיון שנערך בבוסטון בינואר 1987 25 ראה הוא שש תוצאות עקרוניות מן התביעות המשפטיות:

1. חברות הסיגריות יתחילו לפצות את הקורבנות, ויעזרו למשפחות שהגיעו לעוני עקב אובדן מפרנס והוצאות אחרות;

2. החברות ייאלצו להעלות את מחירי הסיגריות, כדי לכסות את הוצאותיהן בפועל והוצאותיהן הצפויות כתוצאה מהתביעות המשפטיות. כיוון שהוכח כי עליית המחיר גוררת עמה ירידה בצריכת הסיגריות, הרי צפוי כי העלאה של שלושה דולר במחיר החפיסה תגרום לירידה ניכרת בביקוש.

3. התביעות הללו עוסקות לא רק במספרים או בסטאטיסטיקה אלא בסבל מתמשך של אנשים חיים, המופיעים בבית המשפט. ההשפעה הדרמטית שלהן על הציבור תהיה גדולה במיוחד.

(אכן, הכיסוי הרב שזכה לו פסק הדין בעניין ציפולון מאשר טענה זו)

4. התביעות ידרשו תשובה על השאלה : מי ידע, מתי ידע ומה ידע לגבי ניזקי העישון. כמו בחקירות בנושא אספקת הנשק לאיראן או ל"קונטראס", ובפרשת "ווטרגייט" (אצלנו ניתן להביא כדוגמה את התפוצצותה של פרשת מניות הבנקים). הקביעה, שהחברות ידעו כל העת על הנזק, תגרום לכך שדעת הקהל תפנה כנגד יצרני הסיגריות.

5. הצלחת התביעות תגרום ליצרני הסיגריות להפסיק להטעות בדבר העדר הוכחות לסכנות הנובעות מן העישון, כיוון ש"שקרים" אלה יחייבו ב"פיצויי עונש" מעל ומעבר לנזק שנגרם בפועל לקורבנות.

6. יצרני הסיגריות ייאלצו להזהיר ברצינות את הציבור, בעיקר בענין היותן של הסיגריות חומר ממכר, ולהדפיס על החפיסה אזהרה בצורת גולגולת.

כאמור, במאי 1988 פירסם ה-Surgeon General דו"ח11 , שלפיו ההתמכרות לניקוטין שבסיגריות זהה במהותה - אם כי רחבה בהרבה בהיקפה - לזו של סמים מסוכנים, כמו הירואין או קוקאין. כבר צייננו, כי אצל המתמכרים קיימת בעיה להכיר בכך : אנשים אינם אוהבים להודות, שהם אינם אדונים למעשיהם. על אף שכ-90% מהמעשנים ניסו להפסיק ונכשלו, אינם מוכנים לקבל את ההתמכרות כעובדה.

עפ"י הדו"ח, גם קשה לאנשים להאמין, כי מוצר הנמכר באופן חופשי גורם להתמכרות קשה כל כך. בציבור גם קיימת סברה מוטעית, האומרת כי התמכרות מתרחשת רק כאשר כל המשתמשים במוצר מתמכרים לו. זאת למרות שבפועל רק חלק מהמשתמשים בסמים קשים אכן מתמכרים להם פיזית, וכך הדבר גם בעישון .

ואכן, נושא ההתמכרות לסיגריות נדון אף הוא בערעור על פסה"ד בענין Cipollone 18 . בית המשפט לערעורים אכן מצא כי יש בסיס לדון בתביעה הנזיקית הכוללת את עצם התמכרותו של הקורבן לניקוטין שבסיגריות כחלק מעילת התביעה כנגד היצרן.

קיים איפוא יחס גומלין בין התביעות המשפטיות לבין נושא ההתמכרות הגופנית לסיגריות. אפקט ההתמכרות מסייע בידי התובעים להוכיח, כי חלו עקב חוסר יכולתם להתנתק מן התלות שבמוצר המזיק. ובכיוון ההפוך - לכשייקבעו ממצאים משפטיים מחייבים בנושא ההתמכרות, יחוייב היצרן להזהיר את המשתמשים במוצר מפני אפקט ההתמכרות, וכך עשוי גם לקטון השימוש בסיגריות.

ו.         סיכום

מן האמור לעיל ברור, כי הצלחתן של התביעות המשפטיות מצד קורבנות העישון כנגד תעשיית הטבק תביא, במישרין ובעקיפין, לירידה משמעותית בעישון ובמקביל לחיסכון בחיי אדם,עקב הפחתת התמותה ממחלות לב, סרטן, דרכי נשימה ועוד.

התביעות נגד תעשיית הסיגריות משרתות מטרה חברתית חשובה : כיום מוטלים נזקי העישון, בחלקם הגדול, על האוכלוסיה כולה, המשתתפת בביטוח הרפואי המשמש למימון הטיפול במעשנים, ובחלק האחר - על הקורבן, שנתפתה לעשן או שספג עשן מזיק מסביבתו. התביעות הללו עשויות לחלק את הנזק בצורה צודקת יותר, בכך שישתפו בנשיאה בו - לפחות בצד הכלכלי - את מי שהפיקו רווחים מגרימת נזק זה, והם היצרן והסוחר בסיגריות.

הן הקורבן והן כלל הציבור, יזכו בהקלת הנטל הבלתי-צודק.

(מקור: אסיא מט-נ (יג, א-ב), תמוז תש"ן, עמ' 61-44)

1 . מתוך הרפואה 118, ט, בהסכמתם האדיבה של עורך הרפואה ומחבר המאמר. עקב חשיבותו העקרונית מופיע כאן המאמר בליווי הערות עורך ותוספות אחדות.

2 . Antonio Cipollone v. Ligget Group, Philip Morris, and Lowe's in the United States Federal Court ,83-2864 .Inc., Civil Action No 1988. ,3of New Jersey, decided June I

3 . 3.548 .T.P.L.R 3.6 ;2.109 .T.P.L.R 3.5 .Cipollane

4 . ראה עמודים ראשונים של ה-New York Times; Wall Street Journal

Dailey News; Newsday, מיום 14.6.1988, וכן תכנית הטלוויזיה Nightline מיום 1988 13.6. .

5 .  2.109 T.P.L.R 3.5 ,1988 ,21 Cipollone, Opinion dated April

6 . עיין סנהדרין עח ע"א. "ת"ר : היכוהו עשרה בני אדם בעשרה מקלות ומת, בין בבת-אחת בין בזה אחר זה - פטורין. ר' יהודה בן בתירא אומר: בזה אחר זה - האחרון חייב, מפני שקירב את מיתתו" ובהמשך הסוגיה שם. הרי שלפי ההלכה אין לחייב בדיני רציחה את הרוצח החלקי. - העורך.

7 . פקודת הנזיקין (נוסח חדש), סעיף 64.

8 . פקודת הנזיקין, סעיפים 11 ו84-.

9 . פקודת הנזיקין, סעיף 68.

10 . למרות הקשר הסיבתי מדובר כאן בגרימה בלבד ולא בהיזק ישיר בידיים.לכן, על-פי הכלל של "גרמא בניזקין פטור בדיני אדם" לא ניתן לחייב בנזיקין את חברות הסיגריות אשר לא הזיקו היזק ישיר אלא גרמא בלבד.

אמנם, אם תתאמת ההערכה ועונשי נזיקין על חברות הסיגריות יקטינו באופן משמעותי את העישון ואת התמותה הבאה כתוצאה ממנו - יסתבר שיש כאן מקום להתקנת תקנה זמנית (הנתונה לסמכות טובי העיר ומרא דאתרא). על-פיה יחוייבו "סוחרי המוות" בתשלום. -העורך.

11 . ~ .The Health Conscquence of Smoking: Nicotine Addiction ,A Report of the Surgeon General of the United States to Congress 1988. Mav

12 . פקודת הנזיקין, סעיף 66.

13 . ראה בפירוט דברי שרת הבריאות בכנסת ביום 5.1.1988 (תשובה לשאילתא מס' 3664 - מוות מעישון) והאסמכתאות שם. דברי הכנסת התשמ"ח, עמ' 1238-1237.

14 . חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975, סעיף 4.

15 . עירעור אזרחי 140/82, פסקי דין כרר מ', חלק ראשון, עמוד 757, ועמ' 770-769.

16 . Cipollone, 3.5 T.P.L.R. 2.109

17 . חוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם - 1980.

18 Cipollone v. Ligget Group, 5.2 T.P.L.R. 2.13

19 . 1980 ,15 Wall Street Journal, June

20 . White L.C. - Merchants of Death: The American Tobacco ,83 .p ,1988 ,Industry, Beech Tree Books, William Morrow, New york 1988. ,15 N.Y. Times, June

21 . 15. Merchants of Death, op. cit. note

22   17. .p at .ibid

23 . ראה דוגמאות ישראליות של פרסומים התומכים בעישון כדוגמת חדשות טבק ( עמודים 346, 348, 350 ו- 352 בספר זה).

 אם תתאמתנה השמועות המייחסות תמיכה כספית מצד יצרני הטבק ל"אגודת המעשנים" אשר מוציאה לאור פירסומים אלו, עשוי הדבר לשמש עובדה חשובה בתביעות משפטיות עתידיות כנגד יצרני הסיגריות בישראל. - העורך.

24 . 84. .p at .ibid

25 . Patrick Reynolds: Torts and the Twilight of Tobacco, Keynote ,address, NorthEastern University School of Law, Boston .(1987) Massachusets 4.31. .T.P.L.R 2.3