ד"ר מרדכי הלפרין

לא תעמוד על דם רעך  _  הדין והחוק

ראשי פרקים:

א.        פרולוג

ב.        חוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ח - 1998

ג.         דברי הסבר להצעת החוק

א.   פרולוג

בשנת תשנ"ד כתב ד"ר אליעזר בן שלמה על החובה להציל נפשות במשפט העברי ובפסיקה של בית המשפט העליון בישראל[1]. ד"ר בן שלמה הציג זו מול זו את הגישה האנגלו-אמריקאית השוללת הטלת חובת הצלת נפשות פוזיטיבית לבין המשפט העברי בו מעוגנת החובה להציל נפשות הן במצות עשה[2]  והן באיסור לאו[3], כמו גם את ההבדלים בגישות הערכיות השונות העולות מפסקי דין של שופטים בבית המשפט העליון בישראל.

כדאי לדעת כי לא רק בארצות מערביות כדוגמת צרפת, אלא אפילו בברית המועצות קבע החוק הפלילי[4] כעבירה את ההימנעות מלהגיש עזרה לאדם בסכנת מוות, בניגוד מוחץ לגישה האמריקאית הדוגלת בעיקרון אי ההתערבות וכהצהרתו של קין: "השומר אחי אנוכי?"[5] 

המצב במדינת ישראל לפני חקיקת החוק החדש, מתואר בפירוט במאמרו של בן שלמה. את המצב החוקי ששרר אז ניתן לסכם בקצרה: עד לחקיקת חוק "לא תעמוד על דם רעך" לא היתה במדינת ישראל חובה כללית להצלת נפשות. למעשה היו קיימות אז רק שלוש קבוצות מוגדרות באוכלוסיה, אשר חוייבו בחקיקה ראשית או משנית להגיש עזרה ולהציל מסכנה:

1.      הורים ביחס לילדיהם[6]

2.       כבאים באירוע של נזק לגוף ולרכוש[7];

3.    נוהג ברכב ביחס לנפגע תאונת דרכים[8].

עיקרון שיפוי המציל על הוצאותיו לצורך ההצלה תופס מקום חשוב בחקיקה. התברר כי דווקא הטלת חובת ההצלה היתה עלולה לפגוע בזכותו של המציל לשיפוי, לאור סעיף 5 (א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט התשל"ט - 1979, המאפשר שיפוי רק של מי שהציל בהתנדבות "בלי שהיה חייב בכך". משום כך נחקק סעיף 2 (א) לחוק לא תעמוד על דם רעך, המחיל את הוראות השיפוי גם על מציל החייב בכך על פי החוק החדש.

שאלה מעניינת היא: האם קיים חיוב הצלה במקום שהניצול, הנמצא בסכנת חיים מתנגד לפעולת ההצלה? החוק החדש, בניגוד לסעיף 2(ב) בהצעת החוק, מתעלם משאלה זו לחלוטין. רמז לגישת המחוקק ניתן לראות בחוק זכויות החולה התשנ"ו - 1996, בסעיף 15(2) ו 15 (3), כאשר במצבים מוגדרים של סכנה חמורה או מצב חירום רפואי, המחוקק התיר להציל ולתת טיפול גם אם המטופל מתנגד לכך. אפילו שיפוי המציל בניגוד לדעת הניצול מוסדר בחוק עשיית עושר ולא במשפט, בסעיף 5(ג).

עמדת ההלכה על חובת הצלה מול התנגדות הניצול מחייבת דיון נפרד. אולם בראשי פרקים נציין כי מצוות "לא תעמוד על דם רעך" האמורה בתורה נסמכת על מצוות השבת אבידה, ומבחינה עקרונית הלאו תקף רק במקום בו קיימת מצוות עשה של השבה[9]. מכאן נובע, לכאורה, שבדיוק כמו בהשבת אבידה, גם איסור "לא תעמוד" לא קיים כשהניצול מתנגד. למרות זאת הדברים אינם פשוטים, במיוחד לאור ההכרה בהסכמה רטרואקטיבית של הניצול, כפי שנלמד מהתוספתא[10] ונדון במסגרת אסיא[11] בעבר.

 חקיקת החוק אותה הוביל ח"כ חנן פורת, יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט בכנסת הארבע-עשרה, איננה רק הצהרה ערכית חשובה, אלא גם תרומה ממשית לאינטרס הציבורי. החוק מגדיל את הסיכוי של כל אחד מאתנו להנצל בעת סכנה, כאשר יותר אנשים יפעלו ויבואו לעזרתו. למרות שמאחורי הקלעים התנהלו מאבקים לא קלים על עצם העיקרון המוסרי הטמון בחוק תוך נסיון לצימצום תחולתו, הרי שעם השלמת החקיקה, מציבים החוק ודברי ההסבר המצורפים להצעת החוק, את מדינת ישראל בין המדינות הנאורות בהם ערך חיי-אדם איננו מליצה בעלמא. מעתה שוררת חובה חוקית, מוסרית ומעשית:

לא תעמוד על דם רעך!

---

[1].    אסיא נג-נד, עמ' 67-75, תשנ"ד (1994).

[2].    מדין השבת אבידה המחייבת אדם למנוע נזק מחברו, בין נזקי ממון ובין נזקי גוף (סנהדרין עג, א; רמב"ם נדרים, ו, ח).

[3].    "לא תעמוד על דם רעך" (ויקרא יט, טז; סנהדרין שם).

[4].    סעיף 127 לחוק הפלילי הרוסי משנת 1960, הובא במאמרו של בן שלמה. שם.

[5].    Hall, General Principles of Criminal Law. את רעיון אי ההתערבות נימק שם המשפטן  Hall במילים הבאות: "איננו מאמינים עדיין בכנות כי כל אחד מאיתנו מחוייב מבחינה מוסרית להיות שומר אחיו" (הובא ע"י בן שלמה, שם).

[6].    חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב-1962, ס"ח 120.

[7].    חוק שירותי כבאות התשי"ט-1959.

[8].    תקנות התעבורה התשכ"א -1961, ת' 144(א), 2 (א-ב) ת' 146 (א).

[9].   הרב יצחק זילברשטיין, בשם חותנו הגרי"ש אלישיב, על פי הגמרא בסנהדרין עג, א (הובא באסיא נה, עמ' 48-49, תשנ"ה).

[10]. תוספתא שקלים פרק א.

[11].  מ. הלפרין, התנגדות הורים לניתוח התינוק המסוכן, אסיא מט-נ, 82-94 (תש"ן); ספר אסיא ח', 19-31.