עוד על משמעות המושג "רחם" במאמרי חז"ל

לכבוד העורך,

ד"ר מרדכי הלפרין כתב באסיא מאמר על משמעות המושג "רחם" בלשון חז"ל[1]. הוא הראה כי בלשון חז"ל קרוי הרחם (Uterus) בשם אם, מקור או קבר, בעוד שהמילה "רחם" משמשת בלשון חז"ל לתאור הלדן או הפרוזדור.

ברצוני להביא עוד מספר ראיות לחזק את דבריו:

במס' נדה[2] הגמרא דנה כיצד בודקים נפל צעיר אם הוא זכר או נקבה, ונאמר שם:

"מביא קיסם שראשו חלק ומנענע באותו מקום, אם מסכסך בידוע שזכר הוא ואם לאו – בידוע שנקבה היא. א"ר נחמן אמר רבה בר אבוה: ל"ש אלא מלמטה למעלה, אבל מן הצדדין אימא כותלי בית הרחם נינהו".

ברור שכותלי בית הרחם הם דפנות הנרתיק או הפרוזדור, מכיון שלא יעלה על הדעת שהבודק הכניס את הקיסם לתוך הרחם (Uterus).

מקורות נוספים בחז"ל התומכים בכך:

במס' בבא בתרא[3] דורשת הגמ':

"חולל אילות תשמור – אילה זו רחמה צר, בשעה שכורעת ללדת אני מזמין לה דרקון שמכישה בבית הרחם ומתרפה ממולדה" [לפי הגהות הב"ח: ומתרפאה ויולדת].

ברור שאין הכונה שהרחם (Uterus) של האילה צר, אלא הלדן שלה צר, ולכן יש להרחיבו בזמן הלידה, וזה נעשה ע"י הדרקון שמכישה שם (וברור שאינו יכול להכישה ברחם [Uterus] אלא רק באזור אברי המין החיצוניים הנקרא ע"י חז"ל – רחם).

רעיון זה מופיע גם בערובין[4]:

"למה נמשלו דברי תורה לאילת? לומר לך: מה אילה רחמה צר וחביבה על בועלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה, אף דברי תורה חביבין על לומדיהן כל שעה ושעה כשעה ראשונה".

וכן במסכת יומא[5] ובמסכת בכורות[6] מוכח שהנרתיק של האילה צר, ולא מה שקרוי היום "רחם".

גם בירושלמי חלה[7] נאמר:

"המסתכל בעקיבה של אשה כמסתכל בבית הרחם, והמסתכל בבית הרחם כילו [כאילו] בא עליה".

גם כאן ברור ש"בית הרחם" הכונה לאברי המין החיצוניים.

גם רש"י בפרושו לתנ"ך ובפרושו לש"ס מתייחס לנרתיק ולאברי המין החיצוניים כאל "בית הרחם". רש"י בברכות[8] אומר:

"תכשיטין שבפנים – כומז, דפוס של בית הרחם שהיו עושין לבנותיהן, ונוקבין כותלי בית הרחם כדרך שנוקבין את האוזניים ותוחבין אותו כדי שלא יזדקקו להן זכרים".

וראה רש"י על התורה[9], ורש"י על ספר ישעיה[10] באותו ענין, ומקורו בגמרא במסכת שבת[11].

בישעיה[12] אומר רש"י במפורש שבית הרחם הוא פות:

"ותחת פתיגיל – הרי הוא כשתי תיבות: פתי גיל – כלי שהיה מביאן לידי גילה, והוא בית הרחם האמור למעלה 'פתהן יערה'.

 חילוף אותה גילה תהיה מחרוזת שק בכל מתניים".

גם במסכת חולין[13] מסביר רש"י את המושג 'עור בית הבושת'. "מהו בית הבושת? – בית הרחם של נקבה". ברור שעור בית הבושת הוא עור הערוה, ורש"י מכנהו "בית הרחם".

במקום נוסף במסכת חולין[14] מסביר רש"י:

"דבהמה לית לה פרוזדור לפני בית הרחם שלה, וגלוי הוא, ומכיון שהראש יוצא – לידתו נכּרֶת, אבל אשה אין רחמה גלוי, שהירכיים הוו להו כעין פרוזדור, ואין יציאת הולד נכּרֶת".

הירכיים מסתירים את הרחם של האשה, כלומר את הלדן.

וכן רש"י בסנהדרין[15]:

"שאול ועוצר רחם ארץ לא שבעה מים – קבר לא שבע ממתים, ועוצר רחם – בית הרחם שהוא קצור ועצור לא ישבע מבעילות".

לעומת המקומות האלו, מצאנו ברש"י שמפרש שהרחם הוא האם או הקבר, כגון רש"י במסכת שבת[16] וכן רש"י במסכת נדה[17] על מאמר הגמ' שתינוק במעי אמו אינו מוציא רעי שמא יהרוג את אמו, ומפרש רש"י: "שבית הרחם אינו רחב להוציא רעי הנאסף בו".

גם בספר האורה[18] נאמר: "שהקבר פתוח – פירוש בית הרחם", הרי שלעתים מתיחס רש"י למושג רחם כאל Uterus .

הערה אחרונה: ד"ר הלפרין מביא את הרמב"ם בהל' איסו"ב פ"ה ה"ג כמקום בו הרמב"ם מגדיר את הרחם כ-Uterus בניגוד למקומות אחרים בהם הרמב"ם משתמש במונח רחם במשמעות של לדן. גם בהל' שחיטה ח, כה, כותב הרמב"ם: "בהמה שניטל האם שלה והוא בית הרחם...".

ויישר כוח על המאמר שהבהיר נקודה זו.

                                                                                     ד"ר דניאל מלאך, ירושלים

 

---

1.    מ' הלפרין, "על משמעות המושג רחם בלשון חז"ל ואוטם ברחם בלשון הפוסקים",      אסיא סא-סב (טז – א-ב) עמ' 105-109, תשנ"ח.

2.    נדה כה, ב.

3.    ב"ב טז, ב.

4.    ערובין נד, ב.

5.    יומא כט, א.

6.    בכורות ז, ב.

7.    ירושלמי חלה פ"ב ה"א.

8.    ברכות כד, א.

9.    רש"י במדבר לא, נ.

10.  רש"י ישעיה ג, כב.

11.  שבת סד, א.

12.  ישעיה ג, כד.

13.  רש"י חולין נו, א.

14.  חולין דף סח.

15.  סנהדרין, צב.

16.  שבת קכח, ב.

17.  נדה ל, ב.

18.  ספר האורה, חלק א', הלכות טלטולי שבת.