מר חיים רמון

שר הבריאות

ברכת שר הבריאות

שמחתי מאוד לברך אתכם היום בכנס הבין-לאומי לרפואה, אתיקה והלכה, שמתקיים תחת חסותו של המכון על שם ד"ר פאלק שלזינגר ז"ל לחקר הרפואה על פי התורה ליד המרכז הרפואי שערי צדק בירושלים, בשיתוף עם בית הספר לרפואה על שם אלברט איינשטיין בניו יורק.

הכרעות ברמה מיניסטריאלית שאני צריך לקבל, נוגעות לא פעם לענייני הלכה, ואני אומר זאת מתוך הכרה ברורה בחשיבות הנושא. בשנים האחרונות הציבור בארץ החל להתעורר לנושא החשוב זה של רפואה, אתיקה והלכה. היום ישנה הבנה גדולה יותר לחשיבות ההיבטים האתיים והמוסריים של הטיפולים הרפואיים, ובעיקר המודרנים והמתוחכמים שבהם.

יש הכרעות אתיות שלפעמים לא שמים אליהן לב. למשל, ההחלטה האתית מאיזה משקל של פג צריך לבצע בו החייאה. עד לפני זמן לא רב, שנים מועטות, פג בן שש מאות גרם, דינו המוחלט היה מוות. לא היה שום סיכוי להחיות אותו. כיום פגים בני שש מאות גרם יכולים לחיות, ומקובל להפעיל לגביהם את תהליכי ההחייאה.

אמנם אנחנו יודעים שחלקם לא יחיו חיים נורמליים. והשאלה היא שאלה אתית, האם נבצע תהליך החייאה בפגים בני שש מאות גרם, למרות הסיכוי שחלקם יחיו חיים מאוד מאוד משובשים, כמעט ללא תקנה, אבל האם למען שאר הפגים שיחיו חיים מלאים, ראוי לבצע תהליך החייאה בכולם?

ושאלה יותר חריפה : מה יהיה אם מחר יחליט רופא להחיות פג בן ארבע מאות גרם כאשר כיום 80% מהפגים הללו ישארו פגועים. האם נאפשר את ההחייאה או לא?! אלה שאלות שאני משליך לפתחם של הרופאים, כי שום שר בריאות, בשום מקום בעולם, לא יעז לבוא לרופא ולהגיד את זה תחיון את זה תמיתו.

ושוב מהצד השני של הסקלה, אתה בא ורואה אדם מבוגר מאוד, חולה סופני, שדינו נחרץ וממשיכים לטפל בו הן בטיפול שגרתי והן בטיפולים ניתוחיים. מי יקבע ומי יחליט? במדינת אורגון ביצעו ניסוי מעניין: ועדה ציבורית של אנשים מדיסציפלינות שונות, שכללה כומר (נדמה לי שהיה שם גם רב), מחוקק, איש פוליטי, משפטן, וכלכלן, קבעה רשימה ארוכה של טיפולים ומצבים בהם המדינה חייבת. לגבי מקרים שאינם כלולים ברשימה הם קבעו שמי שיש לו כסף יהיה רשאי לשלם ולקבל את הטיפול. אם נחזור לדוגמה של הפגים, מי שיש לו כסף יהיה רשאי לקבל טיפול החייאה של פג בן שש מאות גרם, כאשר המדינה מטפלת על חשבונה ונותנת סיכוי רק לפגים השוקלים מעל קילוגרם.

בעקבות הניסוי פורסמו בארה"ב מאמרי ביקורת קשים. המאמר המפורסם ביותר נכתב בניו יורק טיימס תחת הכותרת: Oregon is playing G-d. המסקנה שלי היא כי ההחלטות הללו הן מאוד מורכבות ומסובכות. דוגמא נוספת : אנחנו יודעים מנסיוננו הכלכלי ש80% מהוצאות הבריאות של אדם מוצאות עליו בשנתיים האחרונות לחייו. ומתוך ה80%, אחוז ניכר בשבועיים שלושה אחרונים לחייו. ולאחר מכן כשאנחנו עומדים מול מחסור במשאבים ועלי להחליט איך אני תורם להעלאת הרמה של רפואה מונעת ואיך להקציב כספים לחיסון האוכלוסיה כנגד דלקת קרום המוח, אני נמצא בדילמה, איזה החלטות לקבל. האם לוותר על טיפול השבועיים האחרונים בחיי הזקנים האלה ואת המשאבים הללו להשקיע בתינוקות, בילדים ובחיסון המוני, תוך כדי ידיעה שהם יחיו חיים יותר טובים, יותר תקינים גם יותר ארוכים?

נגעתי באפס קצה מהשאלות האתיות המשפיעות גם על חיי היום יום. אני שמח שלא רק בישראל מתלבטים בבעיות הללו אלא הגיע לכאן קהל גדול מכל קצווי תבל, ואני מאמין שבאמת מציון יכולה וחייבת לצאת תורה. אני שמח בהחלט על שהכנס מתקיים במרכז הרפואי שערי צדק, בית חולים מודרני, מצוייד היטב, מנוהל לפי כללים שאנחנו מנסים גם להנהיג בבתי חולים אחרים בארץ, בית חולים אשר דואג לשלב את ההלכה בעבודתו הרפואית בהצלחה רבה. בית החולים שערי צדק נחשב היום לאחד מבתי החולים עם הרמה הרפואית הגבוהה בארץ ומוכיח בכך שאפשר לשלב הלכה עם רפואה מודרנית מבלי לפגוע לא בהלכה ולא ברפואה. התוצאה מאפשרת לציבור לקבל את השירותים הטובים, חילונים כדתיים, יהודים ולא יהודים. כולם מקבלים רפואה ברמה גבוהה ומרגישים נוח במוסד הזה.

אני מודה לכל המשתתפים בכינוס ואני מאחל לכם בשמי, בשם משרד הבריאות ובשם ממשלת ישראל דיונים פוריים והצלחה.