נסיעה במכונית
חולה שיש בו סכנה
סד. מותר להסיע בשבת במכונית את הרופא לבית החולה שבסכנה או בחשש סכנה, או
את החולה לבית הרופא או לבית החולים, וכן מותר לנסוע במכונית לשם הבאת תרופות
וכדומה, אם יש צורך בכל אלה להצלת חיי החולה 113.
סה. מותר להסיע את החולה לבית החולים המוכר או הרצוי לו (מבחינת התועלת
הרפואית), גם אם מרוחק יותר מאשר בית חולים אחר (אבל אסור לעשות כן מטעמים כספיים
גרידא) 114.
סו. כשנכנם למכונית ונדלק בתוכה אור עם פתיחת הדלת, אם אין הזמן בהול,
ישתדל לנטרל או להוציא את הנורה כדי שלא תידלק שוב כשיוצא
מהמכונית 115. אפילו אין עירוב במקום, מותר לו להביא מן הבית
אל המכונית את רשיונות הרכב והנהיגה ושאר ניירות שבלעדיהם אין לנהוג, וישתדל
להוציאם כלאחר יד (דהיינו יתנם בין מלבושיו, מתחת לכובעו או בתוך נעלו). בתום
הנסיעה ישאיר את מפתחות המכונית והניירות הנ"ל בתוכה. אם יש חשש שעלול להיגרם
בשל כך הפסד, שתיגנב המכונית וכדומה, יש מקום להתיר גם להוציא את המפתתות ממתג
ההתנעה (SWITCH) ובלבד שיעשה כן כלאחר יד. ומותר
לעשות כן אפילו אם בשל כך תכבינה נורות שונות במכונית 116. במקום שיש
בו עירוב, מותר לטלטל מפתח התנעה של המכונית שאפשר לפתוח בו גם את דלתה 117.
אין עירוב במקום יוציא אותו כלאתר יד כגון מתחת לכובעו, בתוך נעלו או בין בגדיו 118.
סז. בעצם זמן הנהיגה ינהג כרגיל כפי שנוהג ביום חול, כדי שלא יגרום
לתאונה 119.
סח. הובא החולה לבית התולים - אל יסע יותר מהנחוץ לצורך החולה, גם אם יצטרך
להשאיר את המכונית במקום שאסור להחנותה, שלא משום חשש סכנה, ויהיה צפוי לקנם כספי
בשל כך. מאידך, אל יחנה מכוניתו לפני הכניסה לבית החולים או לחדר המיון ובכך ימנע
מנהג אחר המביא חולה נוסף, מלהגיע למקומות אלו, אלא ימשיך לנסוע מעט (לאחר שהוריד
את החולה) כדי לא להפריע לתנועה במקום. ולאחר הורדת החולה, אם אפשר לו לדחוף את
המכונית למקום חניה מתאים, מוטב לעשות כן 120.
סט. אין לכבות אורות המכונית בגמר הנסיעה אלא אם כן יש סיכוי שיצטרך לחזור
ולנסוע לצורך חולה שיש בו סכנה שהרי אי-כיבוי הפנסים עלול לגרום להרקת המצבר, ולא
יהיה אפשרי להניע עוד את המנוע. לאחר חניה, כיון שעצם העובדה שמנוע המכונית ממשיך
לפעול, וכן אפילו אם כיבה את המנוע אך השאיר את דלת המכונית פתוחה כדי לא לכבות
האור שבתוכה עם סגירת הדלת (במקרה שאין אפשרות להוציא או לנטרל את הנורה
כנ"ל), ולפיכך קיימת סכנה שמא יכנס ילד ויגרום לתאונה (או כל חשש סכנה אחר),
יש מקום להתיר כיבוי של המנוע בסיבוב המפתח, ובלבד שיעשה זאת בשינוי 121.
ע. מותר לקרוב משפחה, או לכל אדם אחר שיש לחולה אמון בו, לנסוע יחד עמו
לבית החולים כדי ללוותו, ומותר לעשות כן גם אם נמצא כבר במכונית אדם שיכול להושיט
עזרה לעת הצורך. ומותר ללוותו אפילו אם החולה עצמו אינו מבקש זאת 122.
אין למלווה מקום לנסוע ביחד עם התולה, והוא יכול לעזור לחולה בבית החולים - כגון
למסור פרטים חשובים לרופא וכדומה - מותר לו גם לנסוע במכוניתו-הוא בנפרד 123.
ומותר לחולה לקחת עמו לבית ההולים כל דבר שייתכן ויהיה לו בו צורך בשבת להצלתו או
כדי שלא תיטרף דעתו 124. אם המכונית נכנסת לחצרו (מוקף מחיצות) של
החולה, מקום שיש עירוב, וגם בבית החולים נכנסת לחצר המוקף מחיצות, שפיר מותר ליקח
עמו כל מה שרצונו
בכך 125. ובמקום שאין עירוב יוציאם כלאחר יד (וכדלעיל סע' סו).
עא. נהג יהודי שהסיע לבית התולים חולה שיש בו סכנה או מי שליווה את החולה
לשם - אין לו לחזור הביתה תוך כדי חילול שבת 126. ואם קשה לו להישאר
במקום, מותר לו לחזור הביתה, בתוך העיר, עם נהג גוי 127.
עב. מי שצריך לנסוע לצורך חולה שבסכנה כדי להביא תרופות, יעדיף, אם אין
הזמן בהול, להשתמש בתחבורה ציבורית הנהוגה בידי גוי. אם יש צורך להעביר תרופות דרך
רשות הרבים במקום בו אין עירוב, ישתדל, במידת האפשר, להעבירן בשינוי שלא כדרך
העברתן הרגילה, כגון מתחת לכובעו 128, וראה לעיל סע' ה, וכן להלן
"תשלום בעבור טיפול בשבת" (סע' קנ).
עג. מותר לו לאדם לטלפן לשירות אמבולנס, או למונית, ולהזמינם כדי להעביר
לבית החולים חולה שיש בו סכנה, ואין לו חיוב להטריד שכן בעל מכונית ושומר שבת
בהסעת החולה, אם יצטרך שכן זה להישאר מנותק מבני ביתו במשך כל השבת (משום שלא יוכל
לחזור לביתו), או אם יצטרך לקום משנתו לצורך נסיעה כזאת 129.
עד. מותר וכדאי לטלפן ולהזמין נהג מונית גוי מאשר לנסוע במכוניתו-הוא
לצורך החולה, וזה עדיף יותר כי אין בזה אלא איסור אחד של חילול שבת על ידי יהודי
מה שאין כן בנסיעה במכונית שכל רגע של נסיעה עושה כמה וכמה הבערות במנוע המכונית 130.
וכל זה כשאין הזמן בהול, אך אם יש צורך להביא את החולה מיד לבית החולים או אפילו
אם יש רק ספק בדבר, יסיע את החולה בעצמו במכונית שלו ואל יחכה למכונית עם נהג גוי.
ולדעת מרן השולחן ערוך יסע במכוניתו-הוא (ראה לעיל סע' ה).
עה. אשה חולה שיש בה סכנה, שמותר לה לנסוע לבית החולים בשבת, והיא נמצאת
לבדה עם הנהג - אין בזה משום עבירה על איסור ייחוד כשהנסיעה היא בתוך העיר, או
אפילו מחוץ לעיר, במקומות שיש בהן תנועת מכוניות, ואפילו אם זה בלילה. ואם יש צורך
בכך ואין מי שילוה אותה, יש מקום להתיר אף מחוץ לעיר ואפילו במקומות שאין בהם
תנועת מכונית 131.
חולה שאין בו סכנה
עו. חולה שאין בו סכנה שזקוק מאד בשבת לטיפול במרפאה או בחדר מיון, ואינו
מסוגל להגיע לשם ברגל, יסע עם נהג גוי (ויבקש מגוי לצלצל עבורו). אם אין עירוב במקום,
יבקש מן הנהג הגוי להוציא מחצרו או מביתו אל תוך המכונית את כל מה שהוא צריך לקחת
אתו עבור הטיפול וכן להכניסם אחרי כן אל תוך חצרו או ביתו 132.
עז. ישתדל שהנהג יקבל תשלומו אחר השבת (ואפילו אם לצורך זה יצטרך להבטיח
לו "טיפ" הגון), אבל לא ישלם לו מעות בשבת עצמה. ואם הנהג דורש את
התשלום לאלתר, רצוי לתת משכון. אין לו משכון לתת לנהג, או שהלה אינו מסכים לקבל
משכון, ואין גם גוי אחר שישלם לנהג את המגיע לו, יראה לו לנהג את מקום המעות כדי
שיקח בעצמו. ואם גם זה אי אפשר, מותר לשלם לו, אבל אל לו לקבל בשבת את עודף הכסף
מידו, וודאי אסור לו לבקש קבלה על התשלום כי אין בזה משום צורך החולה 133.
עח. מותר לומר לגוי לשאת ילד חולה, אף שאין בו סכנה, דרך רשות הרבים
גמורה, או להסיעו במכונית כדי להביאו לרופא 134. וראה "תינוק וילד
קטן" (סע' קסט-קעה).
עט. מותר לומר לגוי לטלפן לרופא גוי או להסיע את החולה לרופא או לקנות לו
תרופות על מנת להשתמש בהן בשבת. במקרה של כאב שיניים חזק מותר ללכת לרופא שיניים
גוי כדי לקבל ממנו טיפול 135.
113. שם פרק מ סע' נ.
114. שם סע' נא.
115. ראה שמירת שבת כהלכתה פרק מ סע' נד.
116. סופו משום תחילתו באיסור דרבנן - כתב לי מו"ר הגרי"י
נויבירט שליט"א.
117. שמירת סבת כהלכתה פרק כ סע' עז. ועיין שם סע' פג והערה ער.
118. שם פרק ל"ב סע' נד.
119. שמעתי מהגרש"ז אויערבאך זצ"ל.
120. שם סע' נז.
121. שמעתי ממו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א וראה שמירת שבת
כהלכתה פרק מ סע' נח -ס.
122. שם סע' נז. וראה בשו"ת הר צבי יו"ד סי' רצג ובשמירת שבת
כהלכתה פרק מ הערה קנה, שבמכונית קטנה, כיון שהימצאו בה של נוסע נוסף מביאה לידי
תוספת הבערות במנוע - אסור לנוסע זה להצטרף אלא אם כן החולה זקוק לעזרתו או
לנוכחותו. וע"ע בשו"ת אג"מ או"ח ח"א סוסי' קלב שכותב
שאינו יודע בזה איסור ברור אף מדרבנן (ראה שם פרטי דינים) אלא אולי משום מראית
עין, עכ"ל וצ"ע. אך אם הנהג הוא גוי - מותר, הר צבי שם ושמירת שבת
כהלכתה פרק מ סוסי' עא.
123. שמעתי ממו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א וראה בנשמת אברהם
כרך ד חלק או"ח סי' שו ס"ק א (עמ' כט).
124. שמירת שבת כהלכתה פרק מ סע' ע.
125. הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שס פרק ל"ו הערה יח.
126. כי לא מצינו בש"ס דחוששין על ישראל שיימנע מהצלת נפש (ואין כאן
ההיתר של סופו משום תחילתו, כדי שלא להכשילו לעתיד לבוא) - הגרש"ז אויערבאך
זצ"ל, נשמת אברהם כרך ד חלק או"ח סי' שכט ס"ק א (עמ' מה).
127. סופו משום תחילתו - שמעתי ממו"ר הגרי"י נויבירט
שליט"א.
128. שמירת שבת כהלכתה פרק ל"ב סע' נד.
129. הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, שמירת שבת כהלכתה פרק מ סע' עב.
130. שם סע' סט והערה קמט.
131. שמעתי ממו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א. וראה במנחת שלמה
סי' א אות כא, מובא בנשמת אברהם כרך ג חאהע"ז סי' כב ס"ק א (עמ' צח).
וראה היטב בשו"ת אג"מ יו"ד ח"ב סי' פב ואהע"ז ח"ד
סי' שה אות ג.
132. שמעתי ממו"ר הגרי"י נויבירט סליט"א.
133. שמעתי ממו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א. וראה שמירת שבת
כהלכתה פרק ל"ח סע' יג.
134. שם סע' כח.
135. שם סע' ה.