הוצאה מרשות לרשות

 

קלו. חולה שיש בו סכנה הנמצא בבית חולים שמאכילים בו נבלות וטרפות צריכים להכין לו אוכל מבעוד יום. לא עשו זאת, ואין לו כל אוכל כשר כדי מחיתו - מותר להביא לו בשבת אוכל כשר, גם דרך רשות הרבים, כדי שלא תיטרף דעתו. וישתדל להביא את המאכל הכשר בשינוי או שגוי יביא את האוכל בשבילו (בליוויו של היהודי). אבל אם החולה נמצא במצב שאינו מבין את טיב האוכל שמאכילין אותו, או שהוא קטן שאינו בר-הבנה, אין להעביר בשבילו אוכל דרך רשות הרבים 216.

 

קלז. חולה שציוה עליו הרופא שלא לצאת מפתח ביתו מבלי שיהיו עמו תרופות מסויימות לעת הצורך (כגון כדורים שמניחים מתחת ללשון בחולה לב, או סוכריה לחולה סוכרת), ואין עירוב במקום, אבל אינו רשות הרבים גמורה - יש להקל לצאת בהן, לפחות לצורך מצוה כמו לבית הכנסת או לשיעור תורה. והוא שיוציאן שלא בדרך הרגילה, כגון שיכניסן לתוך מגבעתו וכו', וגם לא יוציא יותר מאשר יצטרך, וישתדל שלא לעמוד באמצע הדרך. ובמקרה הצורך, כשהוא זקוק לתרופה בעודו ברחוב (אם הוא חולה סוכרת) אזי, אם אפשר, ימהר להיכנס לבית הסמוך, ושם יבלע את הסוכריה ולא יצא לרחוב עד שיבלענה. ואם הוא חולה לב, אסור לו (מבחינה רפואית) להמשיך ללכת תוך כדי לחץ או כאבים בחזה, אלא יעמוד ברחוב ושם יטול את התרופה שהביא אתו, ולא ימשיך ללכת עד חלוף הלחץ או הכאבים לגמרי ועד שתיגמר התרופה

שבפיו 217. ולצאת לרשות הרבים גמורה, גם כשהםוכריה כבר בפיו - אסור 218.

 

קלח. חולה סוכרת המקבל אינסולין בהזלפה תת-עורית במשך כל היממה, אין לו לצאת עם המכשיר (כשהוא מונח בכיס בתוך חגורה שלובש מסביב לבטנו) במקום שאין עירוב 219. אך אם הוא נושא את המכשיר בצורה לא רגילה - כגון שמצמיד אותו בפלסטר לירכו - מותר לו לצאת בו, גם במקום שאין עירוב (אם אינו רשות הרבים גמורה), לצורך דבר מצוה, כגון להתפלל במנין או לשיעור תורה 220.

 

קלט. מותר לחולה לצאת לרשות הרבים עם קטטר (urinary catheter) שהוכנס לכיס השתן ומחובר לשקית, אך חייב לרוקן את השקית לפני שהוא יוצא לרשות הרבים. וכן מותר לחולה לצאת לרשות הרבים עם שקית המחוברת לקולוסטומיה (colostomy) או לאיליאוסטומיה (ileostomy) וידאג לרוקן ולנקות אותה לפני יציאתו לרשות הרבים 221.

 

קמ. מותר לחולה לצאת לרשות הרבים עם אבר מלאכותי (פרותיזה) 222 וה"ה חולה שיש לו עין מזכוכית 223.

 

קמא. מותר לצאת לרשות הרבים כשהוא הבוש בתחבושת או בגבס 224 וכן מותר לצאת לרשות הרבים במשולש שתפקידו להחזיק יד כואבת 225.

 

קמב. חולה הזקוק לחמצן במשך כל שעות היממה, אסור לו לצאת לרשות הרבים - במקום שאין עירוב - עם תרמיל על כתפו ובו מיכל החמצן או כשהמיכל נתון בעגלה. ובמקום שאין רשות הרבים גמורה, מותר לצאת כשגוי נושא את המיכל או מסיע את העגלה 226.

 

קמג. נכה שאינו יכול ללכת בכוחות עצמו ויש צורך להסיעו בעגלתו, כי אז, אם אין עירוב במקום, אבל גם אינו רשות הרבים גמורה, מותר להסיעו בשבת על ידי גוי לבית הכנסת או לצורך כל מצוה אחרת. ואם יכול הנכה לסובב בעצמו את גלגלי העגלה, מותר לומר לגוי, אף ברשות הרבים גמורה, להסיעו בעגלה, ובתנאי שהגוי יסיע את העגלה ובו בזמן יסובב הנכה את הגלגלים. ודוקא באופן שהיהודי והגוי עושים פעולתם באופן שכל אחד יכול לעשות לבדו, דאם הנכה רק עוזר, נחשב הדבר כ"זה יכול וזה אינו יכול". יהודי לא יסיע את הנכה בעגלתו אף במקום שאינו רשות הרבים גמורה, ואף אם הנכה עוזר אסור. והנכה עצמו מותר לו לסובב את הגלגלים במקום שאינו רשות הרבים גמורה. ובכל מקרה, יוציא מן העגלה כל דבר שאינו צורך הישיבה בעגלה וגם לא יחזיק הנכה כל דבר בכיסו 227. ואם יש עירוב במקום, מותר להסיעו אבל יזהר מאד שלא להפעיל את המנוע החשמלי המחובר לעגלה.

 

קמד. ביום-טוב מותר להסיע את הנכה בעגלתו גם במקום שאין בו עירוב, וגם ברשות הרבים גמורה 228.

 

קמה. ואם היא עגלה חשמלית המיוחדת לשבת, המופעלת על ידי "מפסק גרמא" או המופעלת בשעה מסויימת ע"י שעון שבת וכל מה שהנכה עושה הוא לשחרר את הבלמים - מותר לצאת אתה לשם מצוה כגון להתפלל במנין, שיעור תורה וכו', אך ורק במקום שיש עירוב. ומשום חשש מראית העין יהיה מחובר על הכסא שלט המודיע ברבים שהוא נוסע בהיתר עם מנוע מיוחד לשבת 229. ואם יש צורך גדול לצאת גם בלילה, מותר להדליק את אורות העגלה אם זו נעשית על ידי "מפסק גרמא". ואם יש אפשרות לעשות זאת בעזרת שעון שבת - עדיף 230. וכן מותר לכבותם ביחד עם כיבוי המנוע בתנאי שהכל נעשה ב"מפסק גרמא" או בשעון שבת. לעומת זאת, אם אחרי כיבוי המנוע נשארים האורות דלוקים, אין לכבותם ביד, אך אם עקב זה שישארו דלוקים במשך כל הלילה לא יוכל לשוב ולצאת במשך יום המחרת לדבר מצוה כגון תפלה בציבור או שיעור, ואין מי שיסיע אותו למחרת, מותר לבקש מגוי שיכבם. לא נמצא גוי, יכבם בשינוי (כגון בגב היד או בגב האצבע) 231.

 

קמו. חיגר שאינו יכול לילך כלל בלא מקל, מותר לילך בו (ואפילו ברשות הרבים) אפילו אינו קשור בו, אבל אם אפשר לו לילך מבלעדיו ואינו נוטלו אלא להחזיק עצמו או שקל לו יותר ללכת עם מקל - אסור. חולה שעמד מחליו דינו כחיגר 232. יש עירוב במקום - מותר.

 

קמז. סומא אסור לו לצאת במקל במקום שאין עירוב 233 אבל אם יש עירוב

מותר 234. אסור לו לצאת בשבת עם כלבו המוליכו 235.

 

קמח. מותר לחרש להשתמש בשבת במכשיר שמיעה חשמלי בתנאי שהמכשיר יהיה מופעל מבעוד יום. מותר גם לשנות בשבת את עוצמת הזרם במכשיר, אם אמנם לא יתאדם על-ידי כך כל חוט בתוך המכשיר בעת הגברת הזרם, וגם לא ישחיר כל חוט עם החלשת הזרם 236.

מותר לדבר עם אדם המשתמש במכשיר שמיעה (ומה שעל-ידי דיבורו הוא משנה את עוצמת הזרם לאו כלום הוא, כיון שלא נעשה בכך שום כיבוי או הדלקה כאשר המכשיר כבר מופעל, ועיין הערה 178) 237. ואמר לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א שאפילו אם במכשיר קיימת נורה שמהבהבת עקב עוצמת הדיבור - אין איסור, ובתנאי שהנורה היא מסוג ניאון או L.E.D., וכמובן שהמכשיר צריך להיות מופעל קודם כניסת השבת. והוא הדין בחרש שמושתל אצלו מכשיר שמיעה (cochlear implant).

חרש אסור לו לצאת במכשיר שמיעה במקום שאין עירוב 238. ואין הבדל בין מכשיר רגיל ובין מכשיר הנמצא בתוך ידית המשקפיים 239.

וטוב לברר מבעוד יום את המציאות במכשירים אלו, עם מומתה הבקי בעניינים אלה.

קמט. ביום-טוב מותר להעביר מרשות לרשות תרופות עבור חולה שאין בו סכנה במקום שאין עירובי חצרות, והוא שיעשה זאת בשינוי 240.

 

 

216. שמירת שבת כהלכתה פרק מ סע' יז.

217. שס סע' ז. וראה בנשמת אברהס כרך א או"ח סי' שא ס"ק ב (עמ' קכה).

218. שמירת שבת כהלכתה פי"ח סע' ה.

219. שמעתי מהגרש"ז אויערבאך זצ"ל.

220. שמעתי ממו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א. וראה בנשמת אברהם כרך ד חלק או"ח סי' שטז ס"ק א (עמ' לא).

221. שמעתי מהגרש"ז אויערבאך זצ"ל, וראה בנשמת אברהם כרך א או"ח סי' שא ס"ק ד (עמ' קכז).

222. שמירת שבת כהלכתה פי"ח סע' טו.

223. שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' ה.

224. שמירת שבת כהלכתה פי"ח סע' יט.

225. שם סע' כ.

226. שמעתי מהגרש"ז אויערבאך זצ"ל. וראה לעיל חלק או"ח סי' שא ס"ק א.

227. שמירת שבת כהלכתה פרק ל"ד סע' כז והערה קא.

228. שם סע' כז.

229. שמעתי ממו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל.

230. שמעתי ממו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.

231. כיון שמדובר במלאכה שאינה צריכה לגופה, ועוד שאין כאן גחלת של אש, לכן במקום צורך גדול אפשר להקל כשהמלאכה נעשה כלאחר יד - שמעתי ממו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.

232. שמירת שבת כהלכתה פרק י"ח סע' יג.

233. שם סע' יח.

234. שס סע' יג.

235. הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, לב אברהם ח"ב עמ' יח.

236. שמירת שבת כהלכתה פרק ל"ד סע' כח.

237. ראה במנחת שלמה סי' ט סע' ב וכך שמעתי מהגרש"ז אויערבאך זצ"ל.

238. שמירת שבת כהלכתה שם.

239. הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, נשמת אברהם כרך ד חאו"ח סי' שא ס"ק ב (עמ' כד), וראה בשמירת שבת כהלכתה שם שיש מתירים בכך.

240. שמירת שבת כהלכתה פרק ל"ג סע' כה והערה צ. וראה לעיל חלק או"ח סי' תקיח ס"ק א.