הריון ולידה
קנג. חשוב לדעת שעל אף שלדעת מרן השולחן ערוך, לחולה שיש בו סכנה עושים לו
כל שרגילים לעשות לו בחול 245, ומשתדלין שלא לעשות על ידי אינו יהודי
אלא על ידי ישראל גדולים ובני דעת, ראה לעיל סע' ה (לעומת הרמ"א האומר שאם
אפשר לעשות בלא דיחוי ובלא איחור על ידי שינוי - עושה על ידי שינוי, ואם אפשר
לעשות על ידי אינו יהודי בלא איחור כלל, עושין על ידי אינו יהודי) 246,
הרי שביולדת - על אף שהיא מוגדרת כחולה שיש בו סכנה ומחללין עליה השבת לכל מה
שצריכה - מכל מקום, גם לדעת מרן השולחן ערוך, בכל מה שיכולין לשנות, משנין 247.
וראה במשנה ברורה הטעם 248. אך מוסיף המשנה ברורה: וכל זה בדליכא עיכוב
ליולדת, אבל אם אינו נעשה בזריזות בשינוי כמו בלא שינוי (בדבר שצריך זירוז), מצוה
לעשות בלא שינוי למהר הדבר בכל כוחו,
עכ"ל 249.
קנד. מחללין שבת לשם הצלת עובר ואפילו אם הוא פחות מארבעים יום 250.
קנה. דין אחד ליולדת לחלל עליה את השבת, בין שוולדה חי ובין שוולדה מת
ובין אחרי הפלה אם הפילה לאחר שעברו ארבעים יום מתחילת הריונה 251.
קנו. אם יש קושי בדבר אין האשה חייבת להימצא סמוך לשבת בקרבת בית החולים
כדי להימנע מנסיעה בשבת. ואף אם היתה גרה סמוך לבית החולים, מותר לה להתארח בשבת
בשכונה רחוקה 252. והחכם עיניו בראשו, אם רואה האשה מבעוד יום שמתחילה
להרגיש חבלי לידה, אל תמתין עד שיתגברו הכאבים בשבת, אלא תסע מיד לבית החולים 253.
קנז. מהרגע שהאשה מרגישה שהגיעה שעת הלידה, דהיינו שמרגישה צירי-לידה
סדירים, ואפילו אם ספק בדבר אם תלד עתה, מותר לטלפן לאמבולנם או מונית, ולנסוע
לבית החולים שנרשמה בו, ואפילו יש בית חולים אחר קרוב יותר (אם אמנם היא חוששת
שבבית החולים הקרוב לא יקבלו אותה, או יהיו עיכובים בקבלתה, או אם, לפי דעתה, לא
יתמסרו אליה שם כפי הצורך, או שבבית החולים שנרשמה בו נמצאים מומחים יותר (אבל
אסור לעשות כן מטעמים כספיים גרידא), וגם למלוה מותר לנסוע עמה. ומותר לה לקחת עמה
כל מה שהכרחי לה לשבת ולא תוכל להשיג בבית החולים, אף על פי שאין עירוב
במקום 254, וזה אם ייתכן שיהיה לה צורך בהם בשבת להצלתה או כדי
שלא תיטרף דעתה 255. ואם המכונית נכנסת לחצרה, מקום שיש עירוב, וגם
בבית החולים נכנסת לחצר, שפיר מותרת ליקח עמה כל מה שרצונה בכך 256.
קנח. אולם דברים שאת עשייתם אפשר להשהות - אסור לעשותם עד הרגע של פתיחת
הרחם לקראת לידה, או כשהדם או המים מתחילים לשתות, או כשאין היא יכולה כבר ללכת.
ולכן, אף על פי שמותר להביא את האשה לבית החולים ומותר לעשות כל ההכנות הקשורות
ללידה, הרי אין להדליק בבית אור כדי שתוכל לראות (והיה רצוי להשאיר אור דלוק בדירה
בחודש האחרון בלילי שבתות וימים טובים לשעת הצורך), אין להפעיל מזגן אויר
וכיו"ב עד לפתיחת הרחם וכו', כנ"ל 257.
קנט. יולדת שהחלו אצלה צירים ובתוך כדי נסיעה לבית החולים פסקו הצירים
באופן כזה אשר אילו נמצאה כעת בביתה לא היתה חושבת כלל ללכת לבית החולים - חייבים
לעצור מיד את המכונית ולהיכנם לבית הסמוך ולא להמשיך לנסוע בשבת 258.
ואם הנהג הוא גוי, ראה בסעיף הבא.
קם. אשה שהגיעה לבית החולים כדי ללדת, ונתברר שטרם הגיעה שעת הלידה
ונשתחררה מבית החולים בשבת - אסור לה לשוב לביתה בנסיעה במכונית אשר יהודי נוהג
בה. ואם אין לה מקום בסביבת בית החולים אשר ניתן להמתין בו עד מוצאי שבת והיא
מצטערת להישאר ברחוב, יש מקום להתיר לה לחזור במכונית שנוהג בה גוי, והוא שביתה
נמצא בתוך תחום שבת 259.
קסא. במשך שלש יממות (ע"ב שעות) מגמר לידת הוולד יש ליולדת דין של
חולה שיש בו סכנה, ומותר לחלל עליה את השבת בכל דבר שמישהו שבקי קצת בעניני רפואה
רואה בו צורך, ואפילו כשהיולדת עצמה אומרת שאין הדבר דרוש לה. וכל שכן בדבר שהיא
עצמה מבקשת, כי אז עושים לה כל מה שהיא דורשת לבריאותה ולהרגשתה הטובה, גם אם רופא
יאמר שאין לה כל צורך בו. ויש לשנות, במידת האפשר, מאופן העשייה בימות החול. אך אם
היולדת עצמה אומרת שאין צורך לחלל שבת, וגם הרופא והמילדת מסכימים לדבריה - אין
מחללין עליה את השבת 260.
קסב. גם במשך ארבע היממות שאחרי שלושת היממות הראשונות, דינה כדין חולה
שיש בו סכנה. ואולם הבדל יש בין שלושת היממות הראשונות ובין הארבעה שאחריהן, שכן
בארבעת הימים אלו אסור לעשות בשבילה אותם הדברים שהיא אומרת שאין לה צורך בהם,
אפילו אם אחרים - שאינם מומחים - אומרים שהם דרושים לה, כל זמן שאין הרופא או
המילדת אומרים שחובה לחלל עליה את השבת בהם. ואם היולדת שותקת, הרי נאמן כל אחד
הבקי קצת בעניני רפואה - במקום שאין רופא מצוי - לומר שעבור דבר מסויים צריך לחלל
עליה את השבת. ואם היולדת מבקשת והיא אשה חרדה לדבר ד' ויראה לחלל שבת בחינם, או
שמכירים בה שמדברת אמת ואינה משקרת - מחללים עליה, אפילו כשהרופא אומר שאין צורך
למלא את בקשתה 261. וראה להלן סעיף רנא.
קסג. מן היום השמיני (כלומר אחרי שעברו שבע יממות מגמר הלידה) ועד סוף
שלשים יום ללידתה - דינה כדין חולה שאין בו סכנה, ועושין על יד גוי כל הדרוש לצורך
בריאותה, ואפילו דבר שהוא מלאכה גמורה מן התורה. ויהודי מותר לעשות בשבילה כל דבר
שהוא לצורך רפואתה ואין בו אלא איסור דרבנן, אלא שיש לעשותו תוך שינוי מהרגיל
בימות החול. נתגלה איזה שהוא סיבוך אצל היולדת, אפילו לאחר שבעה ימים, ויש חשש
סכנה בדבר, הרי דינה כדין חולה שיש בו סכנה 262. וראה להלן סעיף רנא.
245. או"ח סי' שכח סע' ד.
246. שם סע' יב.
247. או"ח סי' של סע' א. וראה לעיל חלק או"ח סי' של ס"ק ב
מה שכתבתי בדעת הרמב"ם.
248. סי' של ס"ק ה.
249. וראה בשו"ת אור לציון ח"ב עמ' רנה הערה ג, וכן שמעתי
מהגרש"ז אויערבאך זצ"ל.
250. שמירת שבת כהלכתה פרק ל"ו סע' ב.
251. שם סע' ה.
252. שמעתי ממו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.
253. שמירת שבת כהלכתה שם סע' ז.
254. שם סע' ח.
255. שם פרק מ סע' ע.
256. שם פרק ל"ו הערה יח בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל.
257. שם סע' ט.
258. הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, מנחת שלמה סי' צא אות כא, מובא
בנשמת אברהם כרך ג חאהע"ז סי' כב ס"ק א (עמ' צח).
259. שמירת שבת כהלכתה פרק ל"ו סע' י.