יום הכיפורים

 

ראשי פרקים:

הצלת הנפש

נאמנות הרופאים

החולה

תרופות

מחלות

אכילה ושתיה

אכילה

שתיה

ברכה ראשונה

ברכה אחרונה

מעוברת, יולדת ומינקת

הפריה במבחנה

יולדת

 מינקת

תפלה

עליה לתורה

הבדלה

הצלת הנפש

 

ריט. כשם שמותר ואף מצוה לחלל את השבת להצלת חיי האדם בכל מקרה שקיימת סכנה או ספק סכנה, כך גם מותר ואף מצוה על חולה כזה שיש בו סכנה או ספק סכנה לאכול ביום הכיפורים, וכן מצוה לחלל עליו את היום כדי להציל את חייו. ואפילו אם ברגע זה עדיין אין סכנה לחולה, אבל יתכן שיסתכן אם לא יאכל, גם אז מותר ומצוה לאכול ולחלל עליו את קדושת היום להצלת חייו 380.

 

נאמנות הרופאים

 

רכ. נאמן הרופא, בין אם הוא יהודי בין אם הוא נכרי, לומר שהחולה צריך לאכול אפילו אם דעת החולה מנוגדת לכך 381. ועיין בביאור הלכה 382, לענין רופאים שאינם שומרי תורה דהכל תלוי בראות עיני המורה בבקיאות הרופאים ובעיונם בטיב המחלה, עכ"ל. ומוסיף השמירת שבת כהלכתה 383: "ומאידך גם יש לחקור אם הם לא יחמירו יתר על המידה באשר אינם יודעים את הציווי של 'וחי בהם' ושבמקום סכנה או חשש סכנה אסור להחמיר", עכ"ל. ובמקום שאין רופא, נאמן כל אדם אחר, המבין קצת בעניני רפואה, לומר שהחולה צריך לאכול, ואפילו אם החולה מתנגד 384.

 

רכא. אף שכאמור נאמן הרופא לומר שהחולה צריך לאכול או לשתות, הרי אם קיימת שהות ואין הזמן בהול - תמיד יש להתייעץ עם מורה הוראה כדי שיפסוק אם על החולה לאכול כרגיל או רק בשיעורים, וכדלהלן. לעומת זאת, אם הזמן בהול, כלומר שהרופא מחייב לאכול או לשתות מיד וללא דחיה ביום הכיפורים עצמו - יש לציית לדבריו.

 

החולה

 

רכב. חולה הרוצה להחמיר על עצמו ולצום, למרות הוראת הרופא והרב לאכול, עליו נאמר "אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש" 385. ואין בכך ממידת חסידות כלל, ואינו אלא כשופך דמים 386.

 

רכג. כותב החתם סופר 387 שאדם ודאי חייב לצום ואפילו לשכב כל היום ולא ללכת לבית הכנסת, אם הליכתו תגרום שיגיע למצב בו יצטרך לאכול או לשתות, ואפילו משהו, כי גם תצי שיעור אסור מן התורה. ובשמירת שבת כהלכתה 388 מובא בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל ש"גם מי שמותר לו לשתות פחות מכשיעור, מ"מ אף כדי להימנע אפילו רק פעם אחת בלבד משתיה של פחות מכשיעור, עדיף טפי לשכב בבית ולא להתפלל בציבור".

 

רכד. חולה שמאכילים אותו באמצעות צינור המוכנס לקיבה דרך הגרון (זונדה) או דרך דופן הבטן (גסטרוסטומיה), אין איסור בהאכלתו ביום הכיפורים 389. וראה מה שכתבתי בנשמת אברהם 390. וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א: "ואמנם מי שצריך לאכול אל יתחכם לאכול באמצעות זונדה", עכ"ל. וה"ה שאין להתחכם ולקבל נוזלים באמצעות עירוי שהוכנס מבערב, על-מנת לעקוף הוראת רופא ורב לשתות ביום הצום 391.

 

רכה. כל דיני הרפואה הנוהגים בשבת נוהגים ביום הכיפורים.

 

תרופות

רכו. מותר, אפילו לחולה שאין בו סכנה 392, לבלוע, לפי הצורך, כדורים שטעמם מר 393, אולם אסור לו לשתות מים כדי להקל על הבליעה. וכדי לצאת ידי חובת כל הדעות רצוי לעטוף את הכדור בניר דק ולבולעו כשהוא עטוף 394.

 

רכז. ואמר לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א שאפילו אם האדם הינו כעת בריא, אלא שאם לא יקח את התרופה יגיע למצב של חולה שאין בו סכנה (כגון אדם הסובל מהתקפים של מיגרנה קשה), מותר לו לבלוע תרופה (ללא מים) כדי למנוע את ההתקף. ואם אפשר לו לקבל את התרופה בצורה של פתילה - עדיף יותר.

 

רכח. חולה שאין בו סכנה הצריך לצום ביום הכיפורים אך חייב להמשיך לבלוע תרופות לפי פקודת הרופא, צריך לבולען ללא מים 395. וכדאי מאד שינסה לעשות כן מלפני יוהכ"פ כדי להתרגל בזה. ואם אי אפשר, מותר לבלוע את התרופות בעזרת מעט מים [פחות מכשיעור 396] לאתר שיפגום בטעם המים ע"י הוספת דבר מר. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שאפשר גם להוסיף טיפת סבון למים כדי שיפגם טעמם.

וכן אמר לי הגרי"ש אלישיב שליט"א שמספיק אם יפגום את המים כך שתורגש מעט מרירות. והסכים אתי שאפשר להמיס מעט מהכדור עצמו - אם הוא מר - בתוך המים, ואת יתר הכדור יבלע בעזרת מים אלו. וכן שיכול לתת מעט סבון לתוך המים - וכל זה כדי שיהיה טעמם פגום מעט אך לא עד כדי כך שיגרום לבחילות.

רכט. חולה שיש בו סכנה 397 או חולה שיסתכן אם לא יקת את התרופות, אם אי אפשר לו לבולען בלא מים, יקח אותן כרגיל עם מעט מים לפי הצורך 398.

 

מחלות

 

רל. לא ניתן לספק רשימה של מחלות בהן מחוייב החולה לאכול או לשתות, כי הכל תלוי בחולה, בחומרת המחלה ובשלב המחלה בו הוא נמצא. על-כן, בכל מקרה ומקרה צריך להיוועץ ברופא המכיר אותו ואת מחלתו ולאחר מכן לשאול שאילת חכם.

 

אכילה ושתיה

 

רלא. בכל מקרה בו מאכילים חולה ביום הכיפורים, צריך הרופא לשקול אם די לחולה באכילה או בשתיה בשיעורים, או שצריך להאכילו ולהשקותו כרגיל. כמו-כן יש לשקול אם החולה צריך לאכול וגם לשתות או אם די לו בשתיה בלבד. כי גם אם הותר לו לאכול פעם אחת, אפילו יותר משיעור, מכל מקום, על האכילה השניה - אם היה לו די בפחות מכשיעור והוא אכל כשיעור - חייב כרת 399. גם יש לשאול לדעת הרופא על כמות האוכל או הנוזלים הדרושה לחולה, בין אם הוא אוכל ושותה בשיעורים ובין אם הוא אוכל ושותה

כרגיל 400.

 

אכילה

 

רלב. כותב השו"ע 401: "האוכל ביום הכיפורים ככותבת הגסה חייב, והוא פחות מכביצה מעט, ושיעור זה שוה לכל אדם בין לננם בין לעוג מלך הבשן". ומסביר המשנה ברורה 402: "אע"ג שבכל איסורי התורה השיעור הוא בכזית, זה דוקא בכל יתר האיסורים כיון שכתוב בהם 'אכילה', אך ביום הכיפורים שלא כתוב 'אכילה' אלא 'עינוי' כדכתיב 'הנפש אשר לא תעונה', ידעו חז"ל שבפחות מככותבת אין דעתו של אדם מתיישבת עליו והרי הוא רעב ומעונה כבתחילה", עכ"ד. ושיעור "פחות מככותבת" הוא אכילת דברי מאכל בנפח של כשני-שלישים של ביצה בינונית בקליפתה 403, דהיינו כ30- גרם 404.

 

רלג. יש לזכור ששיעור זה הוא לענין חיוב כרת, אך האיסור ישנו אפילו באכילת כלשהוא, ונפקא מינה לגבי חולה שמאכילים אותו פחות מכשיעור 405.

 

רלד. לגבי הזמן שצריכים לחכות בין אכילת שיעור זה ואכילת השיעור הבא, כותב השו"ע 406 שהוא כדי אכילת ד' ביצים, והוא תשע דקות מסוף האכילה האחת לתחילת האכילה השניה 407. ובחולה הצריך, לפי פקודת הרופא, לאכול יותר מהשיעור הנזכר בתוך תשע דקות - אפשר להקטין את זמן ההמתנה בין סוף אכילת שיעור אחד לתחילת אכילת השיעור הבא, לפי הצורך ועד ל2- דקות 408.

 

רלה. חשוב לדעת שמה שקובע לגבי שיעור האוכל (או השתיה) הוא כמותו ולא איכותו, כי גם בשר שמן שיעורו בככותבת וגם לולבי גפנים שיעורם

בככותבת 409. לכן, חולה מסוכן החייב לאכול ביום הכיפורים לפי פקודת רופא ופסיקה של מורה הוראה, כדאי שיאכל (או ישתה) אוכל (או שתיה) עשיר בקלוריות כי על ידי כך יוכל אולי להסתפק בפחות מכשיעור או לאכול פחות פעמים במשך היום. ובנשמת אברהם כתבתי 410 בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל דחולה שצריך רק לשתות, רשאי לשתות חלב עם סוכר, או מיץ פירות וכו' ואינו צריך לשתות דווקא מים.

 

רלו. וכותב השמירת שבת כהלכתה 411 בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל: "דנראה דחולה שאינו יכול לצום כל היום, מוטב שיתחיל לאכול מהבוקר פחות מכשיעור, כיון שאם ימשיך לצום יצטרך אח"כ לאכול ודאי שיעור שלם, ולא אמרינן שימתין עד שיהיה אנוס ומותר, ולא יעבור עכשיו על איסור תורה, וכמו שי"א כן לענין צום גדליה ויוהכ"פ, חדא דגם עכשיו חשיב כאוכל כדי שלא יסתכן, ועוד דכאן הרי הכל הוא בענין יוהכ"פ, וכיון דע"י פחות מכשיעור יחשב כמעונה בכל היום, מסתבר דהכי עדיף טפי", עכ"ל.

 

רלז. אפילו חולה שיש בו סכנה הצריך לאכול כרגיל ביום הכיפורים, אסור לו לאכול סוכריה בין ארוחה לארוחה כי לא באה הסוכריה להזין אלא לתענוג 412.

 

שתיה

 

רלח. כותב השו"ע 413: "השותה ביום הכיפורים מלא לוגמיו חייב, ומשערים בכל אדם לפי מה שהוא, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו, ולא מלא לוגמיו ממש אלא כדי שיסלקנו לצד אחד בפיו ויראה כמלא לוגמיו, והוא פחות מרביעית באדם בינוני, וכל המשקים מצטרפים לכשיעור", עכ"ל. גם כאן מסביר המשנה ברורה 414 שידוע היה לחז"ל שבשיעור זה מתיישבת עליו דעתו של אדם ואינו עוד מעונה, עכ"ד. ובאדם מבוגר נע שיעור זה בין 45-40 סמ"ק 415. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל 416 וז"ל: "ורצוי להזכיר ולהדגיש שחולה הזקוק לשתות (או לאכול), אף אם הוא שותה רק פחות פתות מכשיעור, מ"מ צריך לשאול לפני יום הכיפורים את הרופא ולברר את כמות הנוזלים (או האוכל) שהוא זקוק להם. ועוד שקשה מאד למדוד השיעור של מלוא לוגמיו, ולכן ממלא את כל הפה במים ככל יכולתו והחצי מזה הוא ודאי פחות ממלא לוגמיו", עכ"ל. מדידה זו כדאי לערוך לפני יום הכיפורים, אך אם לא עשה כך, מותר לעשות זאת אף ביום הכיפורים עצמו 417.

 

רלט. כבאכילה כך גם בשתיה. אם אפשר, ימתין אחרי כל שתיה זמן של תשע דקות, ואם הוא זקוק לשתיה מרובה יותר, מותר להמתין פחות מזה הזמן בין שתיה לשתיה לפי הצורך, וכפי שנתבאר לעיל לגבי אכילה. ואם לא יהיה לו לחולה די בשתיה כזו, אזי עכ"פ ישתה כל פעם פחות מכמלוא לוגמיו וימתין זמן מה, ושוב ישתה כשיעור הנ"ל, או ישתה לאט לאט, כפית אחר כפית 418.

 

רמ. אכילה ושתיה אינן מצטרפין לענין השיעורים 419, אך אם שרה פתו בקפה או בתה, מצטרפת השתיה להפת 420.

 

רמא. צריך להתייעץ עם מורה הוראה כדי לברר מה מוגדר כאוכל ומה מוגדר כשתיה 421.

 

ברכות הנהנין והמצוות

נטילת ידים וברכתה

 

רמב. חולה הצריך לאכול ביום הכיפורים, חייב ליטול את הידים לסעודה כדין נטילת ידים בכל ימות השנה, כלומר עד לפרק היד. אם בדעתו לאכול כביצה - יברך על הנטילה, ואם פחות מכביצה - יטול ידיו בלי ברכה 422. רכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א: "אם אוכל פחות פחות מהשיעור מסופקני אם לברך, כי האחרונים מביאים שבשביל ברכה צריכים לאכול כביצה בכדי אכילת פרס או עכ"פ חצי ביצה בתוך זמן זה (עיין קצוה"ש סי' פב בבדה"ש ס"ק י וסי' לו סע' ב ובבדה"ש ס"ק ה)", עכ"ל.

 

ברכה ראשונה

 

רמג. חייב לברך ברכה ראשונה, ואמנם אין לו לברך לפני אכילת כל שיעור ושיעור או לפני כל שתיה, אם לא הסיח דעתו מהאכילה ומהשתיה 423. ואל לו לקדש [לא על היין ולא על הלחם 424], וגם פטור הוא מלתם משנה 425, אפילו חל יום הכיפורים בשבת 426.

 

ברכה אחרונה

 

רמד. אם אכל שיעור כזית בכדי אכילת פרס, שהוא זמן של כשלוש עד ארבע דקות - יברך ברכה אחרונה, ואם אכל לחם כשיעור זה - יברך ברכת המזון. בברכת המזון יוסיף "יעלה ויבוא" ובשבת יוסיף גם "רצה". אבל אם שכח ולא הוסיף, הרי אם סיים ברכת "בונה ברחמיו", אינו צריך לחזור ולברך 427. ולגבי ברכה המיוחדת עיין במשנה ברורה 428 ובכף החיים 429.

 

רמה. אם אכל או שתה בשיעורים, ראה בשמירת שבת כהלכתה 430 הכותב שמספק לא יברך ברכה אחרונה. וכן כתב לי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל 431: "נראה דכיון שנהוג להחמיר לצאת ידי כל הדעות, מסתבר דאי אפשר שיאכל ודאי כזית בכדי אכילת פרס". אך חולק עליו הגר"ע יוסף שליט"א 432.

 

מעוברת, יולדת ומינקת

 

רמו. מעוברות ומניקות מתענות ומשלימות ביום הכיפורים 433. וכן פסקו מורנו ורבנו הגרש"ז אויערבאך זצ"ל ומו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א 434.

 

הפריה במבחנה

 

רמז. הסיכון להפלה באשה שהרתה באמצעות טיפול הפריה במבחנה הינו גבוה יותר בשבועות הראשונים של ההריון, בעוד שלאחר מכן אין הבדל בינה לבין אשה שהרתה באופן רגיל 435. ושמעתי מהגרש"ז אויערבאך זצ"ל שצריכה מעוברת כזאת לשתות לשיעורין במשך השבועות הראשונים של הריונה (וכמובן גם לא ללכת לבית הכנסת במשך היום).

 

יולדת

 

רמח. יולדת, מתחילת הלידה ועד סוף שבעים ושתים שעות אחרי גמר לידת הולד, לא תתענה כלל 436. ועיין פרטי דינים בשמירת שבת כהלכתה 437.

 

רמט. גם לאחר שבעים ושתים שעות, מגמר הלידה ועד גמר שבע יממות מתום הלידה, מאכילים את היולדת 438, אך קיים הבדל בין שלושת הימים הראשונים לבין ארבעת הימים הנותרים. ולפרטי הדינים עיין בשמירת שבת כהלכתה 439.

 

רנ. מגמר היום השביעי ואילך דין היולדת כדין חולה שאין בו סכנה, וחייבת היא לצום 440. אולם אם כתוצאה מהלידה חלה הרעה במצבה, והיולדת אומרת שהיא צריכה לאכול, או אם רופא אומר כן, דינה כדין חולה שיש בו סכנה 441.

 

רנא. המעברים מדין שלושת הימים הראשונים לדין ארבעת הימים שאחרי כן, וכן מדין שבעת הימים לדין חולה שאין בו סכנה, עשויים לחול גם באמצע יום הכיפורים. דהיינו אם ילדה ביום ז' בתשרי בשעה עשר בבוקר, אזי דין ג' ימי הלידה שלה מסתיים בבוקרו של יום הכיפורים בשעה עשר, ומכאן ואילך ועד סוף היום דינה כמוזכר בשמירת שבת כהלכתה סע' יג. ואם ילדה ביום ג' בתשרי בשעה עשר בבוקר, אזי היא חייבת לצום ביום הכיפורים משעה עשר בבוקר 442.

 

רנב. בכל הדינים האלה אין הבדל בין זו היולדת ולד חי או מת ובין זו המפלת לאחר שמלאו 40 יום לתחילת הריונה.

 

מינקת

 

רנג. מינקת, אשר אם לא תשתה - לא תהיה לה כמות חלב מספקת, וכל הזנת התינוק תלויה בכך, ואם תתענה אולי יסתכן התינוק, מותר לה לשתות (אך לא לאכול) הואיל והתינוק רגיל לשתות רק מחלב אמו, ותשתה בשיעורים 443.

 

תפלה

 

רנד. חולה שאינו יכול להתפלל במנין או אפילו ביחידות, ישתדל לפחות לברך ברכות התורה ויקרא את הפרשה הראשונה של קריאת שמע 444, ויאמר וידוי קצר 445: "חטאנו, עוינו, פשענו".

 

אם בידיו זמן נוסף, יגיד את הוידוי הבא 446:

 

"אנא השם, חטאתי, עויתי, פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך, והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה" -

 

ואם הוא מסוגל - יברר ברכות התורה, יקרא קריאת שמע ויתפלל לפחות תפלת שמונה עשרה אחת במשך היום עם הוידוי הרגיל, או הוידוי הקצר, כדלעיל.

עליה לתורה

 

רנה. מי שאוכל ביום הכיפורים מחמת חוליו, בין שאוכל בשיעורים, בין שאוכל כרגיל ככל ימות השנה, מותר לו לעלות לתורה ביום הכיפורים בבוקר, ואם חל יום הכיפורים בשבת - אף במנחה 447. ואם אכל פחות פחות מכשיעור, כותב השמירת שבת כהלכתה בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל: "דאע"ג דגם חצי שיעור אסור מן התורה, נראה דמ"מ יוכל לעלות לתורה גם במנחה של יום הכיפורים, דפחות משיעור חשיב מעונה"448. אולם בחלק ג, תיקונים והוספות לשמירת שבת כהלכתה, כותב הגרש"ז אויערבאך זצ"ל דלפי המרומי שדה למס' יומא עג ע"א, אין חילוק בין חצי שיעור לשיעור שלם לענין לעלות לתורה, אך בשו"ת מרחשת ח"א סי' יד אות ד כתב ממש כדברינו והורה כן למעשה, וצ"ע, עכ"ל בקיצור. עוד כותב השמירת שבת כהלכתה 449: "עיין בשו"ת לב חיים סי' קלב שאין לקרוא חולה שאוכל ביוהכ"פ לפרשיות האחרונות שבקריאה של הבוקר מכיון שקורין בהן פסוק 'תענו את נפשותיכם', ומאותו הטעם גם לא יקראוהו למפטיר, ועיין שדי חמד מערכת יום הכיפורים סי' ב ס"ק ז", עכ"ל. וראה גם במטה אפרים 450.

 

הבדלה

 

רנו. חולה שלא הבדיל במוצאי יום הכיפורים שחל באחד מימות השבוע, יבדיל במשך כל היום שלמחרת - עד שקיעת החמה, אך לא יותר. ולא יברך על האור אלא במוצאי היום הקדוש בלבד. ואם חל יום הכיפורים בשבת ולא הבדיל במוצאי היום - יבדיל עד שקיעת החמה ביום שלישי, מבלי לברך על הבשמים וגם לא על הנר 451.

 

  

380. שמירת שבת כהלכתה פרק ל"ט סע' א.

381. סי' תריח סע' א.

382. שם ד"ה חולה.

383. פרק ל"ט סע' א והערה טו.

384. משנה ברורה שם ס"ק א

385. משנה ברורה סי' תריח ס"ק ה.

386. ר"ן יומא פב ע"א ד"ה חוץ; שו"ת הרדב"ז סי' תתפה (ח"ג סי' תמד).

387. שו"ת ח"ו סי' כג.

388. פרק ל"ט הערה צד.

389. שו"ת חלקת יעקב ח"ג סי' סח.

390. כרך א חלק או"ח סי' תריב סוס"ק ז, דכשאין מאכילין אותו בדרך האכילה הטבעית אין על זה שם אכילה כלל ואין בזה שום חיוב מה שמכניס לתוך מעיו.

391. שו"ת מהרש"ם ח"א סי' קכג; שו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' כה פרק כ"א; שו"ת אגרות משה או"ח ח"ג סי' צ. וראה בשדי חמד מערכת יום הכיפורים סי' א אות יח וארחות חיים בהקדמה לסי' תרח שאוסרים עשיית סגולות בערב יום הכיפורים כדי שיוכל לצום עם פחות עינוי; לעומתם השו"ת חלקת יעקב חלק ב סי' נח מתיר לקחת כדורים בערב יום הכיפורים כדי להשקיט את רעבונו ביום

הצום.

392. להגדרה - עיין לעיל סע' יב.

393. שמירת שבת כהלכתה פרק ל"ט סע' ח.

394. שם בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל.

395. ואמנם חשב מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א שמים מזוקקים אולי נקראים מים פגומים כי אין להם טעם רגיל של מים, אך כתב לי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל על מה שכתבתי שצריך לבולען ללא מים: "אפילו מים מזוקקים".

396. וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א: עכ"פ אם אפשר, ואם אי אפשר אפילו כשיעור, כיון שהוא פגום, עכ"ל.

397. להגדרה - עיין לעיל סע' ז.

398. שו"ת אגרות משה או"ח ח"ג סי' צא.

399. ביאור הלכה סי' תריח סע' ז ד"ה ואם.

400. שמירת שבת כהלכתה פרק ל"ט סע' ו.

401. סי' תריב סע' א.

402. ס"ק א.

403. משנה ברורה שם ס"ק ב ושעה"צ ס"ק ג.

404. שמירת שבת כהלכתה פרק ל"ט סע' יח. וראה לעיל הע' 325. ולגבי השיעור של 30 גרם - ראה לעיל חאו"ח סי' תריב ס"ק א.

405. משנה ברורה שם ס"ק ג.

406. סי' תריח סע' ז.

407. שמעתי ממו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.

408. שמירת שבת כהלכתה שם.

409. יומא פ ע"ב.

410. כרך ד סי' תריב ס"ק א.

411. שמירת שבת כהלכתה שם הערה סט. וכן כותב הגרצ"פ פראנק זצ"ל במקראי קודש, הימים הנוראים ח"א סי' לט בהררי קודש.

412. שמעתי מהגרש"ז אויערבאך זצ"ל. וראה לעיל חאו"ח סי' תרכא ס"ק א.

413. סי' תריב סע' ט.

414. שם ס"ק כג.

415. שמירת שבת כהלכתה פרק ל"ט סע' כ.

416. נשמת אברהם כרך א או"ח סי' תריב ס"ק ט.

417. שמירת שבת כהלכתה שם סע' יט.

418. שם סע כ.

419. סי' תריב סע' ב.

420. משנה ברורה שם ס"ק ד.

421. עיין נשמת אברהם כרך א או"ח סי' תריב עמ' ש.

422. או"ח סי' קנח סע' ב.

423. שמירת שבת כהלכתה שם סע' כא.

424. סי' תריח משנה ברורה ס"ק כט.

425. מג"א שם ס"ק י; מטה אפרים סע' יז וע"ש בקצה המטה ס"ק טז; שו"ע הרב סי' תריח סע' יח; חיי אדם כלל קמה סע' לב; שו"ת הר צבי או"ח ח"א סי' קנה.

426. שמירת שבת כהלכתה פרק ל"ט סע' לא.

427. שמירת שבת כהלכתה פרק ל"ט סע' לא ועיין שם פרטי דינים.

428. סי' קפח משנה ברורה ס"ק יט.

429. שם ס"ק כה.

430. סע' כא.

431. לב אברהם ח"א עמ' יח.

432. נשמת אברהם כרך א או"ח עמ' שלו ס"ק טז.

433. סי' תריח סע' א.

434. עיין בשמירת שבת כהלכתה פרק ל"ט הע' לב. וראה לעיל חאו"ח סי' תריז ס"ק א.

435. על-פי מומחים. וראה לעיל חאו"ח סי' תריז ס"ק א.

436. סי' של משנה ברורה ס"ק יא וסי' תריז סע' ד ומשנה ברורה ס"ק ט ו-יג. וכן פסק השו"ת יביע אומר ח"ז סי' נג אות ז.

437. פרק ל"ט סע' יב.

438. סי' תריז סע' ד.

439. שם סע' יג.

440. שם סע' ד.

441. שם משנה ברורה ס"ק יב.

442. שמירת שבת כהלכתה פרק ל"ט סע' טו. וכן כותב השו"ת יביע אומר ח"ז סי' נג אות ז, שימים אלו מעת לעת הם.

443. שם, סע' יז.

444. שמירת שבת כהלכתה פרק מ סע' מה.

445. לשון הרמ"א סי' תרז סע' ג והמשנה ברורה ס"ק יב.

446. לשון הרמב"ם הל' תשובה פ"א ה"א.

447. שמירת שבת כהלכתה פרק ל"ט סע' לו.

448. שם הע' קטו בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל.

449. שם.

450. סי' תריט באלף המגן ס"ק נג - הראה לי מו"ר שליט"א.

451. שמירת שבת כהלכתה פרק ס"ב סע' כו.