כו. חלום

ויבא אלקים אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת על האשה אשר לקחת והוא בעלת בעל [בראשית כ ג]; ויאמר אליו האלקים בחלם גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת ואחשך גם אנכי אותך מחטו לי על כן לא נתתיך לנגע אליה [בראשית כ ו]

פרשנות המקרא

אבן עזרא (בראשית מ יב): 'פתרונו' - פירושו. ולא מצאנו מילת פתרון כי אם עם החלום.

רמב"ן (בראשית מ ה): לשון פתרון חלומות היא המקרה אשר יקרנו לעתיד, ויקרא המודיע אותו העתיד פותר, ועל דעת רבים כי פתרון הוא פירוש וטעם.

רבנו בחיי (בראשית כח יב): 'ויחלם והנה סלם מצב ארצה' - אין חלום זה כחלומות הנהוגים בין בני אדם, וגם אינו חלום של רוח הקודש בלבד, שאילו כן היה אומר בסוף וייקץ יעקב משנתו והנה חלום, אבל חלום של נבואה גמורה כענין חלומות הנביאים שנבואתם על שני חלקים אלה.

רבנו בחיי (בראשית מא א): ודע כי החלומות מפני ג' סיבות: מפני מאכלים, מפני מחשבות, מפני חיזוק הנפש. המאכלים מולידים גסות ומעלין עשן אל המוח והחלום הבא בסיבת זה הכל עניני הבל ודברים בטלים; החלום הבא בסיבת מחשבות הוא כשאדם מחשב בהם תדיר ומכח ציור המחשבה שהוא מחשב בהם ביום יראה אותם בלילה וכו'; והחלום הבא מפני חיזוק הנפש הוא האמיתי הראוי מכולם שהוא מכוחות הנפש, שכח המדמה מצייר בעת השינה הדברים המורגשים שכבר חשב עליהם והשיגם בהקיץ וחקקם בדמיונו ובשעת השינה שההרגשות בטלות הכח הזה מתחזק בו עד שיהיה הענין נדמה לו כאילו ראה אותו בהרגש, והחלום הזה צודק כשהכח המדמה חזק באדם, והוא שבא לאדם מבלי שיהרהר בו ושלא על דרך הרגילות כלל, וזו היא נבואה קטנה שאמרו חז"ל שנתנו לשוטים ולתינוקות, מפני שאין להם דעת ולא הטריחו חושיהן בהקיץ להשכיל בדברים המורגשים ולעצור אותם בדמיונם, ולפיכך כל מה שהכח המדמה שלהם ישתלם להם בהקיץ ישתלם להם בעת השינה שהם מדמים דברים אמיתיים ומתקיימים. והחלומות שהם מהמין הזה הם באים בין לצדיקים בין לרשעים מבלי שיהרהר אדם בענין זה כלל.

בעל הטורים (בראשית כח יב): 'חלום' - בגימטריא 'זה בנבואה'.

בעל הטורים (בראשית מא יג): 'כאשר פתר' - בגימטריא שהחלומות הולכים אחר הפה.

אור החיים (בראשית כח יב): טעם אומרו 'והנה' להיות שאין החלום מוחלט בבחינת הצדק, כי חלומות שווא הם, גם שעל כל פנים יהיה בהם תבן כי הם במראה השעמום ודמיונות, אלא כל דבר נגלה אצלו ומבואר כיום יאיר, ואין זה דומה לשאר החלומות שרואה דבר ואינו מחליט בראייתו מה שהוא רואה, ולזה תמצא שדקדק לומר בכל פרט ופרט מהנגלה אליו בחלום.

אור החיים (בראשית לז ו): והנה דע כי החלום אשר יהיה במראה הנבואה והודעה מהמודיעים שלפני ה' האות והמופת הוא אם יהיה החלום לחולם בהיר וצהיר כיום יאיר שיהיה הדבר בעיניו כאילו הוא בהקיץ ממש בא האות והמופת להודיע כי מחזה שדי יחזה, כי החלומות אשר הצעירים ישחקו בו יהיה בלבול הרעיון והגזמת הנדמה.

רש"ר הירש: 'בחלום' - ... הקרוב לשרשים "עלם", "הלם", ו"אלם" (המורים על משהו קשור, כבול, מקופל ומכווץ, בלתי מפותח); וממנו "חלמות" (החלמון) ו"חלם" (לשון החלמה). הרי זה מצב ... שבו הרצון החופשי כבול, הגוף והרוח פועלים על פי חוקים אחרים; כשם שבחלמון הזה מקופלים ואחוזים בערבוביה ובהיעדר דמות כל אותם הנבטים של האורגניזם העתיד להיווצר ... כך בחלום חסר השכל הפעיל של הנשמה: מחשבות ודמיונות ארוגים ואחוזים אלו באלו ... באותו מצב יש והקב"ה אומר את דברו לאדם: "יגלה אזן אנשים ובמסרם יחתם" (איוב לג טז). בחלום השלוח מאת ה' - ה' הוא הוא השכל הפעיל.

מלבי"ם: החלום שראה היה מאת ה' וכו', ואינו מענין נבואה, רק ציון לחלומות הצודקים.

מלבי"ם (בראשית כח יב): עתה יספר ארבעה חסרונות שהיו בנבואה עצמה, כמו שחשב הרמב"ם בחיבורו הל' דעות ובס' מו"נ בהבדלים שבין נבואת משה לנבואת יתר הנביאים. [הבדל א] שהנבואה הבלתי שלמה תהיה בחלום וכו', [ב] שהנבואה הבלתי שלמה יבואו בה משלים וחידות, וכל שהמשל בלתי מובן הוא סימן לגריעות הנבואה וכו', ועל זה נאמר 'והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה', שהוא משל וחידה ועדיין לא נודע פתרונה אל נכון, [ג] שהנבואה באספקלריא שאינה מאירה תבא על ידי מלאך, ועל זה נאמר 'והנה מלאכי אלקים עלים וירדים בו', שהם המלאכים שהגיעה הנבואה זו אליו באמצעותם, [ד] שהנבואה הבלתי שלמה יתערב בה כח המדמה ויראה מחזות ודמיונות.

מלבי"ם (בראשית מא ח): 'ויהי בבקר' - שחלום של שחרית מתקיים, כמו שאמרו חז"ל. 'ותפעם רוחו' – שנתרגש מאד מן החלום, וזה מורה שהוא חלום אמיתי כמ"ש בס' החלומות.

מלבי"ם (בראשית מא יא-יב): 'איש כפתרון חלמו חלמנו' - שכל הפותרים יבקשו דמיונות רחוקים וחיקויים זרים של החלום, למשל רדיפת השונא אותו יחקה בחלום כאילו חיה רעה רודפת אותו, הנהר מורה שלום וכו', אבל יוסף לא ביקש שום משל ודמיון, רק שפתרונו הוא כפשטות החלום וכו'. 'ונספר לו ויפתר לנו את חלמתינו' - ר"ל כי פותרי חלומות ישאלו וידרשו אחרי מזג החולם וטבעו, שיש הבדל לענין החלומות ממזג האדם וכו'.

מקומות נוספים במקרא שבהם מוזכר חלום:

בראשית כח-יב [פר' ויצא], בראשית לא-י,יא,כד [פר' ויצא], בראשית לז-ה,ו,ח-י,יט,כ [פר' וישב], בראשית מ-ה,ח,ט,טז [פר' וישב], בראשית מא-א,ה,ז,ח,יא,יב,טו,יז,כב,כה,כו,לב [פר' מקץ], בראשית מב-ט [פר' מקץ], במדבר יב-ו [פר' בהעלותך], דברים יג-ב,ד,ו [פר' ראה].

* # *

חלום הוא חזיון לילה, מראה, מחזה, או חזון שאדם רואה לפעמים בשנתו. לשיטת הסוברים שיש קשר מהותי בין חלום לנבואה – הרי אלו שמות נרדפים [1], מה שאין כן לשיטת הסוברים שיש הבדל מהותי בין חלום לנבואה. יש מי שכתב, שחלום הוא מלשון חלימות ובריאות [2].

בעל חלומות הוא אדם שמרבה לחלום [3], או כינוי למלאך הממונה על החלומות [4].

באופן מושאל משמש החלום ככינוי לדבר שאין לו אחיזה וקיום, והוא חולף ומתנדף בקלות [5]; כביטוי לרצון חזק שדבר יקרה, אף שאיננו במציאות [6]; או כדבר רחוק וחסר שחר – 'חלום באספמיא' [7].

הסבר החלום ומשמעותו הוא פתרון החלום [8], או שברו של החלום [9], היינו שהחלום דומה לכלי סגור המכסה על מה שבתוכו, נשבר הכלי, כלומר נפתר החלום, נתגלה תוכנו [10], או פשרו של החלום, שהוא לשון תרגום ארמי לפתרון [11].

רקע מדעי

המחקר על מהות החלום ומשמעותו הוא עתיק יומין. בני האדם מאז ומעולם היו נפעמים ומוקסמים מענין החלומות, ועשו נסיונות רבים להסביר את מהות החלום, את תפקידיו ואת פשרו.

ברם, למרות אלפי שנות מאמץ והתענינות במהות החלומות ובפשרם, הצליח המדע להתקדם אך מעט מאד בהבנת הנושא. העידן המודרני של מחקר החלום נחשב מאז פירסום ספרו של זיגמונד פרויד 'פשר החלומות' בשנת 1900. פרויד טען והאמין כי כל פרטי החלום, ואפילו המגוחכים ביותר הם בעלי משמעות. לפי דעתו, עולים בחלום רגשות שונים, שהודחקו מהתודעה בגלל איסורים חברתיים שונים, וכן יש בהם תכנים של סיפוק משאלות חבויות וסמויות. בטבע האדם יש מאבקים קוטביים בין התבונה לבין הדחף. בשעות העירנות מתגברות הנטיות ההגיוניות, אך בחלום יוצאות לפועל החוויות האינסטינקטיביות, אשר נחוצות לסיפוק צרכיו של האדם. יש להדגיש, כי גישתו של פרויד היתה מבוססת על הנחות והשערות, יותר מאשר על נתונים מדעיים, ודעותיו עוררו התנגדות רבה כבר בימיו, ועוד יותר בימינו, לאור הידע החדיש על מבנה השינה, שלא היה ידוע לפרויד.

במחצית הראשונה של המאה הנוכחית התבססו מרבית מחקרי החלום על נתונים והנחות מתחום הפסיכולוגי-פסיכיאטרי, וניתנה לו בעיקר משמעות פסיכולוגית, וכך היוו החלומות בסיס לתיאוריה הפסיכואנליטית. עד היום יש פסיכיאטרים ופסיכולוגים שונים, המאמינים שלחלום יש פתרון משמעותי לחולם, ויש תיאוריות פסיכיאטריות שונות המבססות איבחונים וטיפולים על תכנים של חלומות.

רק בשנת 1953 תוארו לראשונה שלבי השינה השונים, אשר היוו את הבסיס הפיסיולוגי למבנה השינה. בשנה זו אובחן השלב של ריצוד עינים מהיר כשלב החלומות. הקשר בין ריבוי החלומות לבין שלב ריצוד העינים המהיר תואר רק בשנת 1957. מאידך, תוארו אנשים חסרי שלב זה, וחסרי חלום מודע בשינתם, ללא כל פגיעה תיפקודית. מאז שנות ה50- עבר, איפוא, מחקר החלום לתחום הפיסיולוגי, והעוסקים בו הם בעיקר פיסיולוגים, ומומחים אחרים המתמחים בהפרעות שינה. אכן, אין עדיין הוכחות מדעיות מבוססות אם החלומות הם תוצאה פסיכולוגית, תוצאה פיסיולוגית, או שילוב של שניהם, ועל כן אין עוד ידע מדעי מבוסס על מהות החלום, דרכי יצירתו ותפקידו.

בני אדם חולמים בכל שלבי השינה, אך זוכרים כ- 80% מהחלומות כשמעירים אותם בשלב ריצוד העינים המהיר, ורק כ- 7% כשמעירים אותם משלבי השינה האחרים. גם אנשים אשר מדווחים שאין הם חולמים כלל, או מעט מאד, אין זה אלא שאין הם זוכרים את חלומותיהם, כי כשמעירים אותם, הם מדווחים על חלומות.

החלומות מורכבים בעיקר ממראות וחזיונות, אך גם עיוורים מלידה חולמים, אלא שחלומותיהם מכילים מרכיבים שמיעתיים וגופניים, ללא מרכיבים חזותיים. משך החלום מבחינת הזמן הוא קרוב למשך האמיתי של המאורעות הנחלמים, בניגוד לדעה שסברה שמאורעות ארוכים נחלמים בהרף עין. ניתן לגרום לחלום ספציפי על ידי גירוי חיצוני בזמן השינה, כגון אם שופכים מים על הישן, ומעירים אותו מהחלום, הוא מדווח על תוכן חלום שבו ירד גשם וכיוצ"ב.

טרם הוברר מבחינה מדעית מדוע נחוצים החלומות בכלל, ומהו תפקידם עבורנו. לפי התיאוריה שפיתח פרויד, תפקיד החלום הוא בהוצאת תכנים מהתת-מודע והעברתם אל המודע, ובעיקר היה סבור שמדובר בתכנים מיניים. פסיכואנליטיקנים אחרים, כמו אדלר ויונג, שיערו שהחלום נחוץ להעברת תכנים אחרים, כגון נטיות תוקפנות, או שאיפות אישיות שונות. יש הסבורים, שהתפקיד העיקרי של החלום הוא דווקא להשכיח חלק מהחומר הנלמד, ובכך לגרום ל'ניקוי ראש', ולשיחרור אנרגיה מוחית לקליטת חומר נוסף ושונה. יש הסבורים, שתפקיד החלום הוא להעביר זיכרון שנאגר באופן זמני באזורים מוחיים תת-קליפתיים, לאזורים מוחיים קליפתיים, בו הזיכרון נאגר לטווח ארוך. ויש המציעים שילוב של שתי התיאוריות, היינו העברת הזיכרון מאזורים תת-קליפתיים אל אזורים קליפתיים, ובמקביל מתבצעת מחיקת הזיכרון לטווח בינוני, שנאגר באופן זמני באותם אזורים תת-קליפתיים, ובכך מתאפשרת אגירה מחודשת של זכרונות וחוויות נלמדות.

יש הסבורים, שצורת האגירה של זיכרון במוחנו נעשית באמצעות משלים, אלא שבהקיץ אנו מודעים מיד לפתרונם, בעוד שבשינה מהווה החלום את הביטוי לצורה הגולמית של הזיכרון. הדבר דומה לראיה ולשמיעה, אשר נכנסים לחלקי המוח ונאגרים בשיטות של אימפולסים חשמליים, ורק מוחנו הער מתרגם אותם מיד לצורות ולצלילים.

החולמים במקרא ובחז"ל

מצינו במקרא מספר תיאורים של חלומות: חלומו של אבימלך בפסוקנו; חלומותיו של יעקב [12]; חלום לבן הארמי [13]; חלומותיו של יוסף [14]; חלומותיהם של שר המשקים, ושל שר האופים [15]; חלומותיו של פרעה [16]; חלומם של שני המדיינים בענין גדעון [17]; חלומו של שלמה [18]; חלומותיו של נבוכדנצר [19]; חלומו של דניאל [20].

כל החלומות שבמקרא נאמרו בהם גם פתרונותיהם, חוץ מחלומו הראשון של יעקב על הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה [21].

כל שנותיו של דוד לא ראה חלום טוב, וכל שנותיו של אחיתופל לא ראה חלום רע [22].

מצינו בתלמוד תיאורים רבים של חולמי חלומות, בחלקם לגלות מציאות, ובחלקם לגלות הלכה [23].

התייחסות לחלומות ולפתרונם בחז"ל

חלום רע עדיף מחלום טוב, לפי שהוא מביא את האדם לידי תשובה [24].

חלום רע די לו מה שאדם מתעצב עליו שיתבטל, וחלום טוב די לו מה שאדם שמח בו שיתבטל [25].

חלום רע קשה יותר ממלקות, לפי שהחולם דואג ממנו [26].

לאדם טוב מראים לו חלום רע, כדי שידאג ולא יחטא, ושיכפר לו עצבונו, ולאדם רע מראים לו חלום טוב, כדי לשמחו שיאכל עולמו [27], והיינו שאדם טוב לא זוכר את חלומותיו הטובים.

אם ראית חלומות וחזיונים רעים, קפוץ לשלושה דברים ואתה ניצול – לתפילה, לצדקה, לתשובה [28].

כל הלן שבעה ימים בלא חלום – נקרא רע [29].

חלום טוב הוא אחד משלושה דברים, שצריכים לבקש עליהם רחמים שיבואו, לפי שהם בידו של הקב"ה [30].

לעולם יצפה אדם שחלום טוב יתקיים עד כ"ב שנה [31].

אם בא לישון מתוך שמחה, מראים לו חלום טוב [32].

כל הצנוע בבית הכסא, חלומותיו מיושבים עליו [33].

חלום הוא אחד מששה דברים היפים לחולה [34].

אדם ישן כאן, ורואה חלום באספמיא [35], במובן של ראיה רחוקה ובלתי מוכרת.

חלום של מלך, של כל העולם כולו הוא [36].

הרואה נהר בחלום, ישכים ויאמר [37] הנני נוטה אליה כנהר שלום; הרואה ציפור בחלום, ישכים ויאמר [38] כצפרים עפות כן יגן וגו'; הרואה קדרה בחלום, ישכים ויאמר [39] ה' תשפת שלום לנו; הרואה ענבים בחלום, ישכים ויאמר [40] כענבים במדבר מצאתי ישראל; הרואה הר בחלום, ישכים ויאמר [41] מה נאוו על ההרים רגלי מבשר; הרואה שופר בחלום, ישכים ויאמר [42] והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול; הרואה כלב בחלום, ישכים ויאמר [43] ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו; הרואה ארי בחלום, ישכים ויאמר [44] אריה שאג מי לא יירא; הרואה תיגלחת בחלום, ישכים ויאמר [45] ויגלח ויחלף שמלותיו; הרואה באר בחלום, ישכים ויאמר [46] באר מים חיים; הרואה קנה בחלום, ישכים ויאמר [47] קנה רצוץ לא ישבור; הרואה שור בחלום, ישכים ויאמר [48] בכור שורו הדר לו [49].

הרואה באר בחלום, רואה שלום, או מצא תורה; הרואה קנה בחלום, יצפה לחכמה, או לבינה; הרואה חמור בחלום, יצפה לישועה; הרואה חתול בחלום, במקום שקוראים לו שונרא, נעשית לו שירה נאה, שינרא נעשית לו שינוי רע; הרואה ענבים בחלום, לבנות בין בזמנן בין שלא בזמנן יפות, שחורות בזמנן יפות, שלא בזמנן רעות; הרואה סוס לבן בחלום, בין בנחת בין ברדוף יפה לו, אדום בנחת יפה לו ברדוף קשה; הרואה את ישמעאל בן אברהם בחלומו, תפילתו נשמעת; הרואה גמל בחלום, מיתה נקנסה לו מן השמים והצילוהו ממנה; הרואה פינחס בחלום, פלא נעשה לו; הרואה פיל בחלום, פלאות נעשה לו; הרואה פילים בחלום, פלאי פלאות נעשה לו; הרואה הונא בחלום, נס נעשה לו; הרואה חנינא, חנניא, יוחנן בחלום, ניסי ניסים נעשה לו; הרואה את המילה 'הספד' בכתב בחלומו, חסו עליו מן השמים ופדאוהו; העונה יהא שמיה רבא מבורך בחלום, מובטח לו שהוא בן עולם הבא; הקורא קריאת שמע בחלום, ראוי שתישרה עליו שכינה, אלא שאין דורו זכאי לכך; המניח תפילין בחלום, יצפה לגדולה; המתפלל בחלום, וניעור משנתו קודם שסיים תפילתו, סימן יפה לו; הבא על אמו בחלום, יצפה לבינה; הבא על נערה המאורסה בחלום, יצפה לתורה; הבא על אחותו בחלום, יצפה לחכמה; הבא על אשת איש בחלום, כשלא הרהר בא מבערב, מובטח לו שהוא בן עולם הבא; הרואה חיטים בחלום, ראה שלום; הרואה שעורים בחלום, סרו עוונותיו; הרואה גפן טעונה בחלום, אין אשתו מפלת נפלים; הרואה תאנה בחלום, תורתו משתמרת בקרבו; הרואה רימונים שנחלקו בחלום, אם תלמיד חכם הוא יצפה לתורה, ואם עם הארץ הוא יצפה למצוות; הרואה אילני זיתים בחלום, יהיו לו בנים מרובים; הרואה זית בחלום, שם טוב יוצא לו; הרואה שמן זית בחלום, יצפה למאור תורה; הרואה תמרים בחלום, תמו עוונותיו; הרואה עז בחלום, שנה מתברכת לו; הרואה עיזים בחלום, שנים מתברכות לו; הרואה הדס מחובר על כנו בחלום, נכסיו מצליחים לו, ואם אין לו נכסים, ירושה נופלת לו ממקום אחר; הרואה אתרוג בחלום, הדור הוא לפני קונו; הרואה לולב בחלום, אין לו אלא לב אחד לאביו שבשמים; הרואה אווז בחלום, יצפה לחכמה, והבא עליה נעשה ראש ישיבה; הרואה תרנגול בחלום, יצפה לבן זכר; הרואה תרנגולים בחלום, יצפה לבנים זכרים; הרואה תרנגולת בחלום, יצפה לגינה או לבית המדרש; הרואה דברים הנשברים כמו ביצים, אגוזים, כלי זכוכית שנשתברו בחלום, נעשית בקשתו; הנכנס לכרך בחלום, נעשו חפציו; המגלח ראשו בחלום, סימן יפה לו; המגלח ראשו וזקנו בחלום, סימן יפה לו ולמשפחתו; היושב בספינה קטנה על הים בחלום, שם טוב יוצא לו; היושב בספינה גדולה על הים בחלום, שם טוב יוצא לו ולמשפחתו; הנפנה ולא קינח בחלום, סימן יפה לו; העולה לגג בחלום, עולה לגדולה; היורד מגג בחלום, יורד מגדולה; הקורע בגדיו בחלום, קורעים לו גזר דינו; העומד ערום בבבל בחלום, עומד בלא חטא; העומד ערום בארץ ישראל בחלום, ערום בלא מצוות; מי ששומרים עליו בחלום, שמירה נעשית לו; נתנוהו בקולר בחלום, הוסיפו לו שמירה על שמירתו; הנכנס לאגם בחלום, נעשה ראש ישיבה; הנכנס ליער בחלום, נעשה ראש לבני כלה; המקיז דם בחלום, עוונותיו מחולים לו; הרואה נחש בחלום, פרנסתו מזומנת לו, נשכו הנחש, נכפלה לו, הרגו, אבדה פרנסתו; הרואה דוד בחלום, יצפה לחסידות; הרואה שלמה בחלום, יצפה לחכמה; הרואה אחאב בחלום, ידאג מן הפורענות; הרואה ספר מלכים בחלום, יצפה לגדולה; הרואה יחזקאל בחלום, יצפה לחכמה; הרואה ישעיה בחלום, יצפה לנחמה; הרואה ירמיה בחלום, ידאג מן הפורענות; הרואה ספר תהלים בחלום, יצפה לחסידות; הרואה ספר משלי בחלום, יצפה לחכמה; הרואה ספר איוב בחלום, ידאג מן הפורענות; הרואה שיר השירים בחלום, יצפה לחסידות; הרואה קהלת בחלום, יצפה לחכמה; הרואה איכה בחלום, ידאג מן הפורענות; הרואה אסתר בחלום, נס נעשה לו; הרואה רבי יהודה הנשיא בחלום, יצפה לחכמה; הרואה רבי אלעזר בן עזריה בחלום, יצפה לעשירות; הרואה רבי ישמעאל בן אלישע בחלום, ידאג מן הפורענות; הרואה בן עזאי בחלום, יצפה לחסידות; הרואה בן זומא בחלום, יצפה לחכמה; הרואה אחר בחלום, ידאג מן הפורענות; כל מיני חיות יפות לחלום, חוץ מן הפיל והקוף והקיפוד ללא אוכף; כל מיני מתכת יפים לחלום, חוץ ממר, פסל וקרדום, במצב שראויים למלאכתם; כל מיני פירות יפים לחלום, חוץ מפגי תמרה; כל מיני משקים יפים לחלום, חוץ מן היין; כל מיני ירקות יפים לחלום, חוץ מראשי לפתות תלושים; כל מיני צבעים יפים לחלום, חוץ מן התכלת; כל מיני עופות יפים לחלום, חוץ מן קריא, וקיפופא וקורפראי [50]; הרואה טי"ת בחלומו סימן יפה לו [51].

עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים, מה שפתר זה לא פתר זה, וכולם נתקיימו [52]. יש מי שכתבו, שמקצוע זה של פתרון חלומות תלוי במזל ולא בחכמה [53]. יש מי שכתב, שהיה זה מנהג והרגל בימים קדמונים, שהיו אנשים מהמתבודדים ומתעסקים בחכמת פתרון חלומות [54].

כל החלומות הולכים אחר הפה, כלומר הולכים לפי הפתרון, ובתנאי שהפתרון הוא כעין החלום [55].

בדרך כלל פותר החלום איננו חולם החלום [56].

אין חלום שאין לו פתרון [57].

חלום שלא פתרוהו, הוא כמו איגרת שלא קראו אותה, שכל החלומות הולכים אחר הפתרון [58].

מהות החלום ותוקפו בהלכה ובמחשבת ישראל

'ענייני החלומות הם דברים מכוסים וסתומים, וסיבתם נעלמה מעיני בשר ודם, וגם יש בהם דברים המתנגדים זה לזה במקרא ובדברי חז"ל' [59], 'ויש בכל הדברים האלו של פתרון חלומות, סגולות או דברים נעלמים, לא נתבארו לנו עתה סיבתם' [60].

ואמנם מצינו במקרא ובחז"ל מאמרים ודעות שמשמע מהם, שהחלום חסר משמעות, אינו צודק, אינו מתקיים, ואינו אלא תעתועי הדמיון מסיבות שונות; ולעומת זאת יש מאמרים שמשמע מהם, שיש משמעות לחלום בידיעת העתיד, בקביעת הלכה, או בקביעה התנהגותית מוסרית, מהם שהחלום צודק ואמיתי כולו, ומהם שהוא צודק לפחות באופן חלקי. אף במקורותיו וסיבותיו של החלום מצינו דעות שונות ומנוגדות, וכפי שיבואר להלן.

החלומות המתקיימים, שיש להם ממשות, ואשר ניתן לסמוך עליהם לקביעת הלכה או הנהגה, נקראים בלשון הראשונים חלומות צודקים [61]. ולעומתם, חלומות חסרי משמעות וחסרי שחר נקראים חלומות שווא [62], והבל [63].

להלן ראיות להיות החלומות צודקים, מתקיימים וממשיים:

כל החלומות שהוזכרו במקרא, אשר המקרא ייחס להם משמעות נבואית אמיתית. כל החלומות המוזכרים בתלמוד, אשר מתוארת בהם התחזית להתקיימותם על פי תכני החלום. דיני הטבת חלום, תענית חלום, נדר בחלום, ונידוי בחלום, מעידים על משמעות בדרגות שונות שיוחסו לחלומות. 'נביאכם וגו' בחלום אדבר בו' [64]. 'וישאל שאול בה' וגו' גם בחלמות' [65]. חלום אחד מששים לנבואה [66]. אמר הקב"ה, אף על פי שהסתרתי פני מהם, בחלום אדבר בו [67]. נובלת נבואה - חלום [68]. שלושה חלומות מתקיימים - חלום של שחרית, וחלום שחלם לו חברו, וחלום שנפתר בתוך חלום, ויש אומרים אף חלום שנשנה [69]. כל חלום שהוא סמוך לבוקר, מיד הוא בא [70]. בחלום אדבר בו הוא על ידי מלאך, והחלומות שווא ידברו הוא על ידי שד [71]. כיום פסקה נבואה ופסקה בת קול, ואין בני האדם משתמשים אלא בחלום [72].

יש מקורות שמשמע מהם, שאמנם אין החלום כולו ממשי ואמיתי, אך לפחות באופן חלקי יש לו משמעות צודקת ואמיתית:

כשם שאי אפשר לבר בלא תבן, כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים [73]. שמואל, כשהיה חולם חלום רע אמר 'וחלומות שוא ידברו' [74], וכאשר היה חולם חלום טוב היה תמיה ואומר, וכי חלומות שוא ידברו, והרי כתוב [75] 'בחלום אדבר בו' [76]. חלום אף על פי שמקצתו מתקיים, כולו לא מתקיים [77]. לא חלום טוב מתקיים כולו, ולא חלום רע מתקיים כולו [78]. החלומות, מהם שכולם אמת, ומהם שיש בהם אמת ושקר [79].

ראיות להיות החלומות בלתי צודקים, חסרי ממשות ומשמעות:

'לא תשמע וגו' אל חולם החלום ההוא' [80]. 'אשר אתו חלום יספר חלום' [81]. 'כחלום יעוף ולא ימצאהו' [82]. 'חלומות השוא ידברו' [83]. 'כי בא החלום ברב ענין' [84]. 'כי ברב חלמות והבלים ודברים הרבה' [85]. אין מראים לו לאדם בחלום, אלא מהרהורי לבו ומחשבותיו ביום [86]. אפילו בעל החלומות אומר לו לאדם למחר הוא מת, אל ימנע עצמו מן הרחמים [87]. חלום של בין השמשות בערב שבת אין בו ממש [88]. דברי חלומות אינם מעלים ואינם מורידים [89].

באופן כללי, ברור שקיים הבדל בין חלומות של נביאי האמת, שהם צודקים ואמיתיים, ומהווים ביטוי של נבואה, לבין חלומות רגילים של בני אדם, שלגביהם מצינו את הדעות השונות בחז"ל על תוקפם המציאותי וההלכתי.

בין הראשונים והאחרונים מצינו דעות וגישות שונות ביישוב הסתירות הללו, ובהסבר מקורות החלום ומשמעותו. יש מי שכתב, שקיימת זהות מהותית בין החלום לבין הנבואה, וההבדל ביניהם אינו אלא כמותי. החלום נוצר בחלק המדמה של הנפש, ומה שמשיגים בני האדם בחלום הם 'דעות שכבר היו להם, ונשארו רישומיהן חקוקים בדמיונם עם כל מה שבכוחם המדמה, וכאשר בטלו דמיונות רבים והשביתום, נשארו רישומי הדעות ההן לבד' [90]. לפי שיטה זו מתחלקת הנבואה לדרגות שונות, והחלום של הנביאים מהווה דרגות ג-ז במדרגות הנבואה. דרגות אלו הם – חלום של ראית משל, חלום של שמיעת דברים, חלום שבו מדבר עמו איש, חלום שבו מדבר עמו מלאך, וחלום שבו כאילו נראה הקב"ה מדבר אליו [91], ויש מי שכינה את החלומות האמיתיים כנבואה קטנה [92]. ולעומתם יש מי שסבור, שיש הבדל מהותי בין החלום לנבואה, והדמיון ביניהם הוא חיצוני בלבד, שכן החלום בא מכוח דמיונו הפרטי של האדם, לפי חוויותיו האישיות ומצב גופו, בעוד שהנבואה באה כהתגלות והתוודעות אלקית מלמעלה [93].

בין אם ההבדל בין הנבואה לחלום הוא איכותי-מהותי ובין אם הוא כמותי, נראה שהפוסקים והפרשנים סבורים, שרוב החלומות מתהווים בהיות הכוח המדמה בלתי בריא, או על ידי סיבה גופנית, כגון עיכול המזון המעלה אדים אל המוח, או על ידי חולשת המזג מבריאות הגוף, והם משתנים לפי הליחות של האדם, או על פי חוויותיו בעירנות, ומחשבותיו במשך היום, והחלום הוא התגלות מחשבות בלתי סדורות, שבזמן עירנות הן מדוכאות ובשינה הן משתחררות. חלומות אלו המה הבל ואין בהם ממש, ואינם מעלים ואינם מורידים, ואין לחוש להם כלל [94]. ואם יזדמן שיהיה בו דבר אמת - מעט הוא, אבל הנבואה כולה אמת אין בה שקר כלל [95]; ופעולת המדמה אף על פי שצודקת במקצת, הרבה פסולת מתערבת עמו, ואין חוששים לו עד שיתברר [96]; ודבר ידוע הוא, שרוב החלומות הם דברים בטלים, ואפילו החלומות האמיתיים הבאים מצד הנבואה והשכל, יש בהם קצת דברים בטלים [97]. יש מי שכתב, שהחלום שיש בו ענין של אמת, וענין של נבואה, הוא דווקא כשמתייחס לעתיד, אבל אם הוא מתייחס לעבר, אין לו משמעות [98]. וכן יש מי שכתב, שבין אם חלם על עצמו, ובין אם חלם לו אחר, דברי חלומות אינם מעלים ואינם מורידים, שכלל הוא לכל החלומות [99].

אכן יש מיעוט דמיעוט של החלומות שהם אמיתיים וצודקים, אשר אין להם יחס לסיבות גופניות, אלא שהם באים מפני חיזוק הנפש, כשהכוח המדמה חזק ובריא באדם, והם הוראה והודעה מן השמים, והם נבואה קטנה, והם אחד מששים בנבואה [100], והחלום אשר יהיה מראה הנבואה והודעה מהמודיעים שלפני ה' הוא אם יהיה החלום בהיר וצהיר כיום יאיר, שיהיה הדבר בעיניו כאילו הוא בהקיץ ממש, כי החלומות אשר צעירים ישחקו בו יהיה בלבול הרעיון והגזמת הנדמה [101].

יש מי שחילק את החלומות לשלושה סוגים, מבחינת פתרונו: האחד, שפתרון החלום כולו הולך אחר הפה, ובלא הפתרון אינו לא טוב ולא רע; השני, שיש לו פתרון קרוב לאמיתו, ויתקיים גם בלא פתרון, אלא שיכול להשתנות לפי הפתרון; והשלישי, שכולו אמת, ולא ישתנה גם לפי שינויי פתרונו [102].

כללים אחדים נאמרו ביחס לתוקפו של החלום מבחינת ההלכה. יש שהסתפקו במהות החלומות, וכתבו שבכל חלום יש ספק אם יש בו ממש, או שאין הוא אלא דברים בטלים, ולכן בענייני ממון, ספקו להקל, הואיל והמעות הן בחזקת בעליהם, ואין להוציאם ללא ראיה ברורה, אבל בענייני איסור, ספקו להחמיר, ויש לחשוש לחלום [103], ויש הסבורים שאף בדבר איסור אין חוששים לחלום, כי דברי חלומות אינם מעלים ואינם מורידים [104].

בדרך כלל הולכים אחר הרוב, ורוב החלומות הם הבל, אבל בעניני סכנה אין הולכים אחר הרוב, וחוששים אף למיעוט, ולכן יש לחוש לחלום הנוגע לענייני סכנה [105].

בדברים שאינם נוגדים את הדין, יש לחוש לדברי החלום, כגון מי שחולם שמתרגשת רעה על ציבור וכיוצ"ב, יש לחוש לכך, ולהתענות ולחזור בתשובה [106], ויש מי שכתב, שהחלום הוא בגדר גילוי מילתא בעלמא, ולכן מי שרוצה לסמוך עליו, ולחוש לחומרא, תבוא עליו ברכה, אבל מי שאינו רוצה לסמוך עליו, הרשות בידו [107]. אבל אם מראהו החלום על ביטול מצוות מן התורה או אפילו מדרבנן, אסור לשמוע לחלום זה [108].

תוקפו של החלום בעניני הלכה נידון בהרחבה ביחס לשאלת חלום. מחלוקת הפוסקים היא, אם מותר למורה הוראה לשאול בחלום לפתור לו בעיה הלכתית, ואם ראה בחלום תשובה לבעיה הלכתית - אם שומעים לדברי החלום. יש שהוכיחו, שבתקופת המקרא היו שערכו שאלת חלום [109], ויש שכתבו שהיו מהאמוראים שעשו שאלת חלום [110]. מהראשונים מצינו הרבה, שהעידו כי ראו בחלום פתרונות לשאלות הלכתיות [111], ובעיקר מפורסם הוא רבי יעקב ממרוויש מבעלי התוספות [112], ששאל ספקותיו בשאלות חלום, ופירסמם בספרו שאלות ותשובות מן השמים [113]. אמנם יש מי שדחה את רעיון שאלת החלום, ואת שיטתו של ר' יעקב בשו"ת מן השמים, כי התורה לא בשמים היא, ודברי חלומות לא מעלים ולא מורידים [114], ועוד יש מי שכתב, שיימנע אדם משאלת חלום לידע איזה אשה יקח, ובאיזה עסק יצליח [115]. מהאחרונים יש שקיבלו להלכה את תוקפם של הגילויים ההלכתיים בחלום [116], ולשיטה זו אפילו לדעת הרמב"ם שנביא אשר יאמר כי גילו לו בחלום שסברת פלוני אמיתית, יחנק כנביא שקר, אך זהו רק אם חכמי הדור יכולים להכריע הלכה זו, אבל אם נפלה מחלוקת בין חכמי הדור, ואין מכריע, מותר לשאול מן השמים כמי ההלכה, ומותר לנהוג על פי התשובה שתתקבל. אך רוב האחרונים דחו זאת, כי דברי חלומות אינם מעלים ואינם מורידים, והתורה לא בשמים היא, וחלום יעוף הוא, ואין בו ממש [117]. באופן דומה יש שדנו אם לסמוך על הכרעה הלכתית, כשהעידו עליה שבאה על פי רוח הקודש [118], או על ידי מגיד מן השמים [119].

לשיטות הסוברים שיש ממשות לחלום, או שיש לחשוש למשמעות כלשהיא לחלום, התפרסמו ספרים ומאמרים שונים על פתרונות לחלומות שונים ומגוונים [120]. יש מי שכתב, שנשתנו פתרונות החלומות מזמן התלמוד לזמננו, כמו שנשתנו הרפואות שבזמניהם [121].

פרטי דינים

בברכת המפיל לפני השינה תיקנו לומר 'ואל יבהלוני חלומות רעים' [122].

הטבת חלום - הרואה חלום ונפשו עגומה, ואפילו אין מרומז בו דבר רע, אלא שהוא נפשו עגומה עליו [123], ילך ויטיבנו בפני שלושה שאוהבים אותו, ויאמר להם 'חלום טוב ראיתי', ויאמרו לו 'טוב הוא וטוב יהיה, הקב"ה יעשהו לטוב, שבע פעמים יגזרו עליך מן השמים לטוב, ויהיה טוב', ויאמרו שלושה פסוקים שנאמר בהם שהקב"ה יהפוך רעה לטובה, שלושה פסוקי פדויות, ושלושה פסוקי שלומות [124]; יש אומרים, ששבע פעמים יגזרו עליך וכו' הוא חלק מנוסח הלחש [125], ולדעה זו אומרים את הלחש כולו שלוש פעמים [126], ויש אומרים שאין משפט זה מנוסח הלחש, אלא הכוונה שצריך לומר את הלחש שבע פעמים, וכן לענות אחריו שבע פעמים [127].

בשעת ההטבה יזכור את החלום במחשבתו [128], ויש מי שכתב שהחולם יגיד את חלומו למיטיבים, והם יפתרוהו לטוב [129]. זמן ההטבה, יש מי שכתב שהוא בסוף היום, אחרי היציאה מבית הכנסת [130], ויש מי שכתב, שהוא בשחרית [131].

נחלקו הפוסקים אם מותר לעשות הטבת חלום בשבת, והנכון שיעשו ההטבה במוצאי שבת [132].

מעיקר הדבר, טוב שירגיל אדם עצמו שלא ישים לב לחלומות, כי רובם אין בהם ממש, אלא שאם נפשו עגומה עליו ודואג מהחלום, יעשה הטבת חלום [133].

מי שראה חלום, ולא יודע מה ראה, בין אם אינו יודע אם החלום טוב או רע, ובין אם נשתכח ממנו החלום, יקום לפני הכוהנים בעת נשיאת כפיהם ויאמר: 'רבונו של עולם, אני שלך וחלומותי שלך, חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא, בין שחלמתי אני לעצמי, ובין שחלמו לי חברי, ובין שחלמתי על אחרים [134], אם טובים הם חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף, ואם צריכים רפואה, רפאם כמי מרה על ידי משה רבנו, וכמרים מצרעתה, וכחזקיהו מחוליו, וכמי יריחו על ידי אלישע, וכשם שהפכת קללת בלעם הרשע לברכה, כן הפוך כל חלומותי עלי לטובה' [135], ומסיים יחד עם הכוהנים כשעונה הציבור אמן. והנכון לומר תפילה זו בשעה שמאריכים הכוהנים בניגון התיבות [136]. אם לא סיימו עדיין הכוהנים יאמר 'אדיר במרום, שוכן בגבורה, אתה שלום ושמך שלום, יהי רצון מלפניך שתשים עלינו שלום' [137], ויש נוהגים לסיים 'ותשמרני ותחנני ותרצני' [138], ויש נוהגים לומר 'אדיר במרום' בכל פעם בשעת אמירת הש"ץ שים שלום, בשעה שאומר וטוב בעיניך [139].

ראוי לנהוג שלא לומר תפילה זו של רבונו של עולם בכל יום, אלא רק אם בא לו חלום בלילה שלפניו [140], אבל במדינות שאין הכוהנים עולים לדוכן אלא בשלוש רגלים, נוהגים כל הקהל לומר תפילה זו בשעת הדוכן, אפילו אותם שלא חלמו. והטעם, שאי אפשר שלא חלם פעם אחת בין רגל לרגל [141]. ובמקום שאין עולים לדוכן, יאמר תפילה זו בשעה שהשליח ציבור אומר שים שלום, ויסיים עם הש"ץ, כדי שיענו הקהל אמן [142]. ואם ראה שלא יוכל לסיים עם הש"ץ, יתחיל בשעה שהש"ץ אומר יברכך [143].

נוהגים לומר תפילה זו אף ביום טוב שני. ומכל מקום לא יתחיל מרבון אלא יתחיל מיהי רצון [144].

יש אומרים, שמותר לומר תפילת רבונו של עולם להטבת החלום גם בשבת, ויש אומרים שאין לאומרו בשבת, אלא אם חלם חלום רע באותו לילה [145].

ברכת כוהנים יש לה כוח לתקן חלום רע כשמתפללים עליו באותה שעה [146], כי זו היא עת רצון [147].

אף על פי שבשעת נשיאת כפים צריך להאזין לברכת כוהנים, ואין לומר פסוקים באותה שעה, התירו לומר תפילה על החלומות משום סכנה, שמא חלום מסוכן הוא שצריך לרפואה [148], ויש מי שכתב שלא לומר תפילה זו בשעת ברכת כוהנים, כי זה מפריע לכוונה [149].

המקריא לפני הכוהנים לא יאמר תפילת הרבונו של עולם להטבת החלום, אף על פי שמובטח לו שיחזור למקומו [149].

תענית חלום - הרואה חלום רע, צריך להתענות למחר, שכן יפה תענית לחלום כאש לנעורת [150]. יש מי שכתבו, שהטעם הוא משום שהוא כספק סכנת נפשות [151]; ויש מי שכתבו, שהטעם הוא כדי שישוב ויעור במעשיו, ויחפש בהן, ויחזור בתשובה [152]. כל היושב בתענית, קורעים לו גזר דינו של שבעים שנה [153], ומתפלל עננו בכל תפילה, אף על פי שלא קיבלה מבעוד יום [154]. ובשבת אומר עננו באלקי נצור לשוני, קודם ליהיו לרצון, ובלא חתימה [155], וגם יבלה כל היום בתורה ובתפילה, ויתכפר לו [156].

מותר להתענות תענית חלום אפילו בשבת [157], אלא שצריך לחזור ולהתענות ביום ראשון, כדי שיתכפר לו מה שביטל עונג שבת, שכן אמנם יש מצווה לבטל החלום בשבת, אבל יש קצת עבירה כשמתענה בשבת, ולכן צריך לישב תענית על תעניתו [158]; ואם תשש כוחו, ואינו יכול להתענות שני ימים רצופים, יתענה ביום אחר [159]. אם חל ביום ראשון ראש חודש [160], חנוכה, פורים או יום טוב, ואפילו יום טוב שני, ידחה התענית ליום אחר [161]; ואם חל ביום ראשון תענית חובה, כגון י"ז בתמוז, יש אומרים שאין התענית עולה לו, וצריך להתענות יום אחר, ויש אומרים שהיא עולה לו לחובתו [162]. יש אומרים, שאין להתענות תענית חלום בשבת אלא על חלום שראהו שלוש פעמים [163], ויש אומרים שבזמן הזה אין להתענות תענית חלום בשבת כלל, שאין אנו בקיאים בפתרון חלומות לידע איזה טוב ואיזה רע. העולם אומרים שנמצא בספרים קדמונים, שעל שלושה חלומות מתענים בשבת, ואלו הם: הרואה ספר תורה שנשרף (ודווקא שנשרף אבל לא כשנפל, והוא-הדין לתפילין [164]), או יום הכיפורים בשעת נעילה, או קורות ביתו או שיניו שנפלו, ויש אומרים הרואה יום הכיפורים אפילו שלא בשעת נעילה, ויש אומרים הרואה שקורא בתורה, ויש אומרים הרואה שנושא אשה, וכן החלומות שאמרו בפרק הרואה במסכת ברכות שהם רעים, גם עליהם מתענים בשבת [165]. יש מי שכתב, שבכל מקרה אין לצום תענית חלום בשבת, אלא שצריך לצום שני ימים בחול, אחד לתענית חלום, ואחד תשלומים לשבת [166]. ומכל מקום אין להתענות בשבת אלא אם כן התענית עונג לו, כגון שנפשו עגומה עליו, וכשיתענה ימצא נחת רוח [167]. אם הרהר ביום וחלם לו בלילה מעין ההרהור, לא יתענה בשבת, כי ההרהור גרם לו לחלום הרע, ולא שהראוהו כן מן השמים [168].

חלום רע בראש השנה מצריך תענית בשני ימי ראש השנה [169].

חתן ביום חופתו, אף שזהו יום טוב שלו, אם נפשו עגומה עליו, חייב להתענות [170].

בערב יום כפור אסור לצום תענית חלום [171].

עוברות ומניקות אין להורות להן להתענות תענית חלום, אלא יתנו פדיון נפשן לצדקה [172].

מי שמונע להתענות תענית חלום מכשיל את הרבים [173], ועושה שקר בנפשו, ומתחייב בו מכת מרדות [174].

נידוי בחלום - מי שנידוהו בחלום, הרי זה נידוי, וצריך להתירו מנידויו [175], ועד שלא יתירו נידויו, הרי הוא ככל מנודה לכל דבריו [176], ומספר טעמים נאמרו על כך, כגון - לפי שאפשר שבשליחות המקום נתנדה [177]; לפי שהחלום הוא כעין נבואה, יש לו לדאוג מן הפורענות [178]; לפי שהחלומות הם ספק, וכאן הוא איסור, ולכן מחמירים מספק [179]; ויש מי שכתב, שסימן קללה בעלמא הוא, שהרחיקוהו מן השמים, וצריך קירוב [180].

בית דין יכולים לכוף עליו התרת הנידוי [181]. אין הבדל אם הוא עצמו חלם שנידוהו, או שאחרים חלמו עליו, ובשניהם צריך התרה [182]. החולם על נידויו של חברו הוא חמור יותר מאשר החולם על נידוי עצמו [183]. נידוהו בחלום והתירוהו בחלום, צריך התרה, כי שמא ההיתר הוא מדברים בטלים [184], ואף אם נידוהו בחלום בתנאי, כגון שנידוהו אם לא יתענה, ונתקיים התנאי שהתענה, מכל מקום צריך התרה, שמא התנאי הוא מהדברים הבטלים [185]. ואפילו ידע מי נידהו בחלום, אין המנדה יכול להתירו, אלא יתירו לו אחרים [186].

נידוי בחלום צריך עשרה בני אדם שיתירוהו [187]. אם נידוהו בחלום בליל שבת, מתירים את נדרו בשבת, שאין לך צורך שבת גדול מזה [188].

נדר בחלום - הנודר בחלום, יש אומרים שאין צריך התרה [189], ויש אומרים שצריך התרה [190]. יש שכתבו, שנדר בחלום חמור יותר מנדר בהקיץ, ולכן צריך עשרה בני אדם להתירו [191]. יש הסבורים, שאין הבעל יכול להפר את נדרה של אשתו בחלומה, וצריכה עשרה אנשים שיתירוה, כדין נידוי [192], ויש מי שסבור שדין נדר אשה בחלום הוא כמו בהקיץ [193]. הנודר ברבים בחלום, יש לו התרה [194]. הנשבע לשקר בחלומו, או חלם שחילל שבת, יש הסבורים שלא חייב תשובת המשקל, אך יפשפש במעשיו [195], ויש הסבורים שיש לו לחשוש לחלום איסור, ועליו לעשות תשובה [196].

יש מי שכתב, שלא חששו הפוסקים לנדר בחלום אלא לנדר של מצווה, אבל לא לנדר של מידת חסידות ופרישות [197].

יש מי שכתב, שאם נדר או נשבע בחלום לקיים מצווה, חייב לקיימה [198]. מי שנדר בחלום לכתוב ספר תורה לשמו, בין שחלם הוא בעצמו, ובין שאחר חלם עליו שנדר כן, חייב לקיים את הנדר ולכתוב ספר תורה [199]. מי שחלם שהיתה מגבית עבור ישיבה, ונתן במגבית זו סכום מסויים, פטור מליתן הסכום הזה, כי לא חלם שנדר לתת, וגם שחלם על לשעבר ולא לעתיד [200].

דיני ממונות בחלום - היה מצטער על מעות שהניח לו אביו, ולא אמר לו היכן הם, ואמרו לו בחלום, מעות שאתה מבקש כך וכך הם, ובמקום פלוני הם, ושל מעשר שני הם, ומצאן במקום פלוני שנאמר לו, ובמנין פלוני, זה היה מעשה ואמרו חכמים, דברי חלומות לא מעלים ולא מורידים, ואינם מעשר, ויכול להוציאם כשאר נכסיו [201]. והטעם, שאף על פי שניכרים דברי אמת בחלום, אומרים שלצערו רצה החלום, או שצדק הדמיון בחלק מהדברים, אבל חלק מהחלום אינו אלא הבל [202]. והוא הדין כשאמרו לו בחלום, שהמעות הן של פלוני, ואפילו אם היה פיקדון ביד אביו, ואינו יודע היכן הניחו, הרי הן שלו [203]. וכן אם אמרו לו בחלום, כך וכך מהם של הקדש, או כך וכך מהם של צדקה, הרי אלו שלו [204]. יש שכתבו הטעם, שאין סומכים על החלום, כי אין מוציאים ממון מחזקתו מספק [205], ואין לחלק בין אם מצטער או לא מצטער, ובכל מקרה אין לחוש לחלומות [206].

אפוטרופוס שמכר קרקע ולקח עבדים, ולא הניחוהו חכמים, וחלם להם, אני להרוס ואתה לבנות, ולא השגיחו בחלום, שדברי חלומות אינם מעלים ואינם מורידים [207].

יש מי שכתב, שדברי חלומות אינם מעלים ואינם מורידים הוא דווקא לענין מצוות, אבל אם חלם בעניין המת ובבזיונו, הולכים לפי החלום [208], וזה דווקא בתוך שלושים יום למותו של הקרוב, אבל יותר מזה אין משגיחים על החלום [209].

רופא שהיה מוכן להכין תרופה לחולה, ואמרו לו בחלום שלא יעשה לו אותה תרופה, כי החולה עתיד למות, אם מסופק באותה תרופה, יש לחוש לדברי החלום בשב ואל תעשה, ואם ברור לו שלא יזיק לו, לא ישגיח בדברי החלום; ואם הוא מסופק, ורופא אחר איננו מסופק, לא ישגיח לדברי חלום חברו [210].

המהרהר בלילה, וראה ששימש מיטתו בחלומו, ועמד ומצא בשרו חם, אף על פי שלא מצא שכבת זרע, הרי הוא טמא [211].

אין לקבל שום דבר מהמת בחלום, ואין לנדור לו שום דבר [212].

מקורות והערות

[1] ראה במו"נ ח"ב פמ"א ופמ"ה;
[2] ראה רבנו בחיי בראשית מ ט, על פי ישעיה לח טז;
[3] בראשית לז יט;
[4] ברכות י ב. וראה רש"י סנהדרין ל א ד"ה בעל; רש"י אסתר ד א; חסדי דוד תוספתא מע"ש פ"ב, ובתוספתא שם הגירסא 'איש החלום';
[5] איוב כ ח;
[6] ישעיה כט ח;
[7] נידה ל ב;
[8] בראשית מ ה, ועוד;
[9] שופטים ז טו;
[10] דעת מקרא, שם;
[11] אונקלוס, בראשית מ ה, ועוד;
[12] בראשית כח יב; בראשית לא י;
[13] בראשית לא כד;
[14] בראשית לז ה; בראשית לז ט. וראה בחזקוני עה"פ כאן, שהיה ליוסף חלום נוסף שלא התקיים, ולפיכך לא נכתב;
[15] בראשית מ ה;
[16] בראשית מא ז;
[17] שופטים ז יג;
[18] מ"א ג ה;
[19] דניאל ב א;
[20] דניאל ז א;
[21] ראה תו"ש, בראשית פכ"ח אות ע, בשם לקח טוב;
[22] ברכות נה ב. וראה במשך חכמה, ריש פר' מקץ;
[23] ברכות נו א; שם נו ב; שם נז א; שבת נו ב; שם קנב ב; יומא כב ב; יומא פג ב; שם פז ב; תענית ט ב; שם כא ב; שם כד ב; חגיגה יד ב; יבמות צג ב; סוטה לא א; ב"מ פד ב; שם פה ב; ב"ב י א; שם קמג א; סנהדרין פב א; הוריות יג ב; מנחות פד ב; חולין קלג א; בכורות ה א;
[24] ברכות נה א, וברש"י שם ד"ה עדיף;
[25] ברכות נה א;
[26] ברכות נה א, וברש"י שם ד"ה מנגדא;
[27] ברכות נה ב, לפי גירסת רש"י שם;
[28] ירושלמי סנהדרין י ב;
[29] ברכות נה ב;
[30] ברכות נה א, ובפירש"י שם ד"ה צריכים;
[31] ברכות נה ב;
[32] שבת ל ב, ובפירש"י שם ד"ה לחלום;
[33] ברכות סב א;
[34] ברכות נז ב;
[35] נידה ל ב;
[36] ב"ר פט ד;
[37] ישעיה סו יב;
[38] ישעיה לא ה;
[39] ישעיה כו יב;
[40] הושע ט י;
[41] ישעיה נב ז;
[42] ישעיה כז יג;
[43] שמות יא ז;
[44] עמוס ג ח;
[45] בראשית מא יד;
[46] שיר השירים ד טו;
[47] ישעיה מב ג;
[48] דברים לג יז;
[49] כל אלו בברכות נו ב;
[50] כל אלו בברכות נו ב-נז ב. וראה בברכות נו ב, תיאור של אנשים שונים, שחלמו חלומות שונים ופתרונותיהם;
[51] ב"ק נה א. וראה בפירוש רבנו בחיי דברים פרק כט סוף פסוק כח;
[52] ברכות נה ב. וכבר דנו בשאלה איך ייתכן שתתחלף הוראת החלום לפי הפותר – ראה בשו"ת מן השמים סי' כב; עקדת יצחק שער כט, עלה סד; אברבנאל עה"ת פר' מקץ; מהרש"א ח"א ברכות נה ב; מפרשי עין יעקב ברכות שם; אור החיים עה"ת בראשית מ ח. וראה בקדמוניות היהודים יז, יג, ג שהאיסיים עסקו בפתרון חלומות, ואף יוסף בן מתתיהו התפאר בבקיאותו בחכמה זו - מלחמות היהודים ג, ח, ג;
[53] ראה בתוס' שם ד"ה פותרי. וכן כתב בשו"ת מן השמים סי' כב;
[54] ראה בס' מפשר חלמין לר' שלמה אלמולי;
[55] ירושלמי מעשר שני ד ו; ברכות נה ב; זוהר ח"א דקצ"ד ע"ב. וראה במהרש"א ח"א ברכות שם. וראה בחידושי הגאונים על עין יעקב ברכות שם, ובספר הברית סי' יג, שפירש 'אחר הפה', היינו אחרי אכילת פיו ממאכלים גסים וכו'. וראה עוד במאמרו של הרב י. פחה, תחומין, ה, תשמ"ד, עמ' 402 ואילך;
[56] יומא כח ב;
[57] ספרי קרח יח יט; ב"ר סח טז;
[58] ברכות נה א, וברש"י שם ד"ה דלא מפשר;
[59] שו"ת שיבת ציון, סי' נב;
[60] שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' רפז; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תת;
[61] למשל כוזרי מאמר ג, נג; שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קכח;
[62] זכריה י ב;
[63] קהלת ה ו;
[64] במדבר יב ו;
[65] שמו"א כח ו;
[66] ברכות נז ב. וראה במהרש"א ח"א ברכות שם, ובהגה' מהר"ץ חיות לסוטה ה א, בהסבר המספר 'אחד מששים' בהקשר זה;
[67] חגיגה ה ב;
[68] בראשית רבה מד יט. וראה מחלוקת בפירוש מאמר זה בין הרמב"ם מו"נ ח"ב פל"ו, לבין האברבנאל שם בסוף הפרק, בהקדמה ג;
[69] ברכות נה ב;
[70] בראשית רבה פט ו;
[71] ברכות נה ב. וראה בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קכח, שפירש ששד הוא שם מושאל לרוח רעה, שמזקת ושודדת את האדם. וראה בזוהר ריש פר' ויצא, וריש פר' וישב, ובפר' מקץ דקצ"ו ע"א, שזהו המלאך גבריאל הממונה על החלומות. וראה במשך חכמה בראשית ריש פר' מקץ. וראה עוד על מאמר זה בפירוש האברבנאל עה"ת פר' מקץ; הר"י בן חביב בפירושו 'הכותב', על עין יעקב ברכות שם; הרב י. פחה, תחומין, ה, תשמ"ד, עמ' 402 ואילך;
[72] זוהר בראשית דרל"ח ע"ב;
[73] ברכות נה א. וראה רש"י בראשית לז י. ובזוהר בראשית דקפ"ג ע"א – אין חלום שלא יתערבו בו דברים כוזבים;
[74] זכריה י ב;
[75] במדבר יב ב;
[76] ברכות נה ב;
[77] ברכות נה א. וראה בתו"ש בראשית פל"ז אות פ, בגירסאות השונות של המאמר;
[78] ברכות נה א;
[79] זוהר ח"א דקצ"ט ע"ב;
[80] דברים יג ד;
[81] ירמיה כג כח;
[82] איוב כ ח;
[83] זכריה י ב;
[84] קהלת ה ב;
[85] קהלת ה ו;
[86] ברכות נה ב, ובפירש"י שם. וראה חולין צב א; פס"ז מקץ מא א;
[87] ברכות י ב;
[88] יומא פג ב;
[89] תוספתא מע"ש פ"ה; גיטין נב א; סנהדרין ל א; הוריות יג ב; ירושלמי מע"ש ד ו; בראשית רבה נח טו; רמב"ם מע"ש ו ו, וזכיה ומתנה י ז; טושו"ע חו"מ רנה ט. בגדרי כלל זה ראה בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קכח; שו"ת שיבת ציון סי' נב; שד"ח מע' דל"ת כלל מה; שד"ח פאת השדה מע' דל"ת כלל כז;
[90] רמב"ם מו"נ ב לו-לח. וראה בזוהר ויחי דרל"ח ע"א, פקודי דרנ"ח ע"א, פנחס דרכ"ב ע"ב – שמשמע כשיטת הרמב"ם;
[91] רמב"ם מו"נ ב מה. וראה עוד במלחמות השם לרלב"ג, מאמר שני; אור השם לר"ח קרשקש, מאמר ב כלל רביעי פ"ג;
[92] רבנו בחיי, בראשית מא א;
[93] אברבנאל על מו"נ, סוף פל"ו הקדמה ג. וראה שם באריכות על המחלוקת בינו לבין הרמב"ם בהסבר מקורות המקרא וחז"ל על מהות החלום, איש איש לשיטתו, עיי"ש;
[94] אברבנאל עה"ת בראשית מ כד, וריש פר' מקץ; רבנו בחיי בראשית מא א; שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קכח; רד"ק ירמיה כג כח; שו"ת שיבת ציון סי' נב;
[95] רד"ק ירמיה כג כח;
[96] מאירי סנהדרין ל א;
[97] לבוש אורה, פר' וישב;
[98] שו"ת שיבת ציון סי' נב; שו"ת באר משה ח"ג סי' קע;
[99] שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קכח;
[100] אברבנאל, ריש פר' מקץ; רבנו בחיי בראשית מא א; שו"ת שיבת ציון סי' נב;
[101] אור החיים בראשית לז ו. וראה עוד פירושו בבראשית מא א;
[102] מהרש"א ח"א ברכות נה ב;
[103] שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קכח; העמק שאלה, שאילתא כט אות טו, לשיטת התשב"ץ; יד מלאכי כללי דינים מערכת דל"ת, אות קסז, בשם מעבר יבק בהקדמתו; שד"ח מערכת דל"ת, כלל מה;
[104] חי' ר"ן סנהדרין שם; העמק שאלה שם, לשיטת השאילתות. וראה עוד שו"ת שיבת ציון סי' נב;
[105] נחמד למראה ח"א דקע"א; שו"ת חקרי לב חחו"מ ח"א סי' קיח; שו"ת שיבת ציון סי' נב. וראה בשד"ח מערכת דל"ת כלל מה;
[106] שד"ח מערכת דל"ת כלל מה; שם, פאת השדה כלל כז. וראה בס' חסידים סי' תשכז;
[107] ראה בשו"ת יביע אומר ח"א חאו"ח סי' מא אות כה, ובשו"ת יחוה דעת ח"ה סי' לט, בהע' בעמ' קפ, בשם דבש לפי מהחיד"א, מערכת נו"ן אות יב;
[108] שו"ת חיים ביד סי' צב; שו"ת לב חיים ח"ג סי' יט;
[109] שאול המלך – ראה שמו"א כח ו. וראה בפירושי הרלב"ג והרד"ק שם. וראה בפירוש רבנו בחיי דברים כט כח, מפסוק הנסתרות לה' אלקינו וגו', יוצא שם מומחה לשאלת חלום;
[110] ב"מ קז ב, רב סליק לבי קברי, עבד מה דעבד, ופירשו הר"ח שם, וערוך ע' עבד (ב), ובשטמ"ק ב"מ שם, שהיה על ידי שאלת חלום; ב"ב קמז א, ומנחות סז א, אמר רבא, יהא רעוא דאחזי בחלמא; ברכות יח ב, מעשה בחסיד אחד וכו', ופירש המהרש"א ח"א שם, שהיה על ידי שאלת חלום, והוסיף: שמעתי דגם בדורות האחרונים היו משתמשים בבעלי חלומות על ידי השבעה בשמות; ירושלמי כלאים ט ג, רבי יוסי צם תמנין יומין למחמי רבי חייא רבה. וראה עוד במבוא התלמוד להמהר"ץ חיות פכ"ח, בשם כפתור ופרח;
[111] תשו' מיימוני לס' קנין סי' לא, בשם מהר"ם מרוטנברג, בענין מלמד שחלה; ראב"ן סי' כו, והגהות מרדכי ע"ז פ"ה סי' תתנח, בענין כלי של יין נסך; סמ"ג לאווין סד, במנין הלאו של השמר לך פן תשכח (הובא במגדל עוז הל' דעות ב ג); שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קנט, בענין מכה בדופן; הג"א ע"ז סי' מא בשם רבנו אפרים, בענין דג ברבוט"א; מרדכי ב"ק ריש פ"א, בענין תשלומי פועלים; ב"י או"ח סי' תרנא בשם הרקנטי, בענין סמיכות האתרוג ללולב; שו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תקלב, בענין אמירת פיוטים בתוך התפילה; שו"ת הרדב"ז ח"ו סי' אלפיים רפו, בענין תפילין של רש"י ור"ת; ט"ז אבהע"ז סי' קכט סקל"ה, בשם ר"י אור זרוע, בענין השם עקיבא; פרי תואר לר' חיים בן עטר, סי' פה, בענין ארבה. בשו"ת חיים ביד סי' צב, מזכיר ספר עבודת מקדש לר' מנחם די לונזאנו, שנכתב על סמך חלום בשנת 1572. וראה עוד על חלומות של ראשונים לבירור מציאות ולקביעת הלכה בפתיחה לשו"ת מן השמים מאת הר"ר מרגליות. כמו כן יש לציין פירושים שונים שפירשו האחרונים על סמך מה שנראה להם בחלום – ט"ז או"ח סוסי' תקפה; ט"ז או"ח סי' תרנא סקי"ד; ט"ז חו"מ סוסי' פח; החיד"א במדבר קדמות, מערכת כ, אות ח; יד אפרים לרא"ז מרגליות או"ח סי' תרצב; דברי שאול לרי"ש נתנזון עה"ת פר' בראשית עמ' לא; שו"ת מהרש"ם ח"א סי' כט. וראה בפתיחת הר"ר מרגליות לשו"ת מן השמים, שמביא עוד עדויות של פייטנים על חלומות שהביאום לכתיבת פיוטים;
[112] יש המזהים אותו כר' יעקב מקורביל, ויש החולקים על זיהוי זה – ראה בהקדמתו של הרב ר. מרגליות לספר שו"ת מן השמים; א.א. אורבך, בעלי התוספות, עמ' 129;
[113] ראה עליו בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' י, וח"ב סו"ס שמ; שם הגדולים להחיד"א, מע' גדולים, מע' יו"ד, אות רכד; הקדמת הר"ר מרגליות לס' שו"ת מן השמים;
[114] ראה בשבלי הלקט סי' קנז. וראה מה שתירץ על כך בשו"ת יביע אומר ח"א חאו"ח סי' מא אות כה;
[115] ס' חסידים סי' רה, וסי' תסט, וסי' תתשעג. וטעמו מהפסוק בדברים יח יג, תמים תהיה עם ה' אלקיך. וראה במאמרו של הרב י. פחה, תחומין, ה, תשמ"ד, עמ' 402 ואילך, שכוונת ר"י החסיד על דרך עצה טובה, ולא בגדר איסור;
[116] החיד"א ביעיר אוזן ח"א סי' טו, ובשם הגדולים, מע' יו"ד אות רכד;
[117] ש"ך חו"מ סי' שלג סקכ"ה, בענין חלומו של המהר"ם מרוטנברג, בדין מלמד שחלה; שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' ל, תשובה מבן המחבר, בענין חלומו של רבנו אפרים, בדין דג הברבוט"א; יפה ללב ח"ב בקונ"א סי' רסט; שו"ת מהרש"ג ח"ב סי' מ; שו"ת תורת יקותיאל חאו"ח סי' לא; ארצות החיים סי' ט סקכ"א. ובשו"ת חיים ביד סי' לא, כתב שאסרו לעשות שאלת חלום בזמן הזה, כדי לדעת העתיד בעניני דעלמא. וראה בשד"ח מערכת דל"ת כלל מה. על הדרך לשאול שאלת חלום ראה בס' רזיאל, הובא בא"ע שמות יד יט. וראה בהקדמתו של הרב מרגליות לשו"ת מן השמים, שאסף מקורות רבים מדברי הראשונים והאחרונים, הן בנוגע לדרכי עריכת שאלת החלום, והן בנוגע להנהגה למעשה בהתאם לתשובה שנתקבלה. וראה במבוא לשו"ת מן השמים לבעל קסת סופר, שכתב שמזמן הבעש"ט והלאה לא נודע שאלת חלום בפירסום, כי הוא וסיעתו ביטלו כל עניני השבעות ושימושי קבלה מעשית, וכתיבת קמיעות;
[118] כמו שמבואר אצל הראב"ד, בעל ההשגות, בהל' לולב ח ה, שכתב 'הופיע רוח הקודש בבית מדרשנו מכמה שנים', ובבית הבחירה ו יד כתב 'נגלה לי מסוד ה' ליראיו', ובמשכב ומושב ז ז כתב 'ברוך ה' אשר גילה סודו ליראיו', ובספרו בעלי הנפש סוף שער המים כתב הראב"ד 'כך הראוני מן השמים', וחלק עליו בענין זה הרמב"ן, ראה בס' דבש לפי מהחיד"א מערכת נו"ן אות יב;
[119] כפי שכתב רבי יוסף קארו, בעל השולחן ערוך, את ספרו 'מגיד מישרים', ורבי משה חיים לוצאטו, בעל המחבר מסילת ישרים, את ספריו 'מגילת סתרים', 'רזין גניזין', 'תיקונים חדשים'. ובהקדמת הר"ח מוואלאז'ין לספרא דצניעותא (הוצאת הוראדנא, 5580) כתב שבאו להגר"א הרבה מגידים מן השמים, שרצו למסור לו הלכות ללא עמל ויגיעה, והוא סירב, כי רצה לעמול בתורה. וראה עוד בענין רוח הקודש, בת-קול וגילוי אליהו בהקדמתו של הר"ר מרגליות לשו"ת מן השמים;
[120] ספר מפשר חלמין, חובר על ידי שלמה אלמולי, ה"א רנ / 1490 – שב / 1542, ויצא לאור בשנת רעו/ 1516. בהקדמתו לספרו כותב ר' שלמה אלמולי, שרב האי גאון חיבר שערים בפתרון החלומות. יש אומרים, שגם רש"י חיבר פתרון חלומות, ויש אומרים, שגם רב סעדיה גאון חיבר ספר פתרון חלומות, בשם מגיד עתידות. לאחרונה פורסם ספר פתרון חלומות השלם מאת מאיר בקאל, תשכ"ה/ 1965;
[121] שו"ע הרב או"ח סי' רפח ס"ז וסי"א;
[122] ברכות ס ב; רמב"ם תפילה ז א. וראה בברכות נה ב, ובסנהדרין קג א – 'לא תאנה אליך רעה' (תהלים צא י), שלא יבעתוך חלומות רעים והרהורים רעים;
[123] דרישה או"ח ר"ס רכ; פמ"ג או"ח סי' רכ בא"א סק"א; מ"ב שם סק"א;
[124] ברכות נה ב, ושם פירוט הפסוקים; רא"ש ברכות פ"ט סי' ה; טושו"ע או"ח רכ א. הרי"ף והרמב"ם השמיטו דין זה. וכבר העירו ביד המלך, הל' תפילה, ובמהר"ץ חיות ברכות נה ב, שהרמב"ם השמיט מחיבורו ההלכתי את הדינים הנוגעים להטבת חלום, והרבונו של עולם בברכת כוהנים, וכן השמיט את כל תיאורי החלומות ופתרונותיהם המוזכרים בתלמוד;
[125] תוס' שם ד"ה שבע, פירוש א; מאירי שם;
[126] ר"י בתוס' שם; מג"א סי' רכ סק"ב;
[127] תוס' שם, בשם י"מ; טור או"ח סימן רכ, שכן נוהגים. וראה דרכי הסבר נוספים באנציקלופדיה תלמודית, כרך ח, ע' הטבת חלום, עמ' תשנד;
[128] מג"א סי' רכ סק"א;
[129] מאירי ברכות שם;
[130] דרישה שם;
[131] מג"א שם סק"ב, בשם של"ה;
[132] פתח הדביר חלק ב' סימן רכ; שדי חמד מערכת יוהכ"פ סימן ג, ד"ה אחר החיפוש;
[133] ערוה"ש או"ח רכ ד;
[134] יש שמחליפים הסדר, ומקדימים החלום על אחרים – ראה מג"א סי' קל סק"ב; מחצית השקל שם; מ"ב שם סק"ד;
[135] נוסח אחר בירושלמי ברכות ה א – 'יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי, שיהו כל חלומותי שחלמתי בין בלילה הזה בין בשאר הלילות, בין שחלמתי אני, ובין שחלמו לי אחרים, אם טובים הם, יתקיימו עלי לששון ולשמחה לברכה ולחיים, ואם לדבר אחר, כשם שהפכת את מי המרה למתיקה, ומי יריחו על ידי אלישע למתיקה, ואת קללת בלעם בן בעור לברכה, כן תהפוך את כל החלומות הקשים, ומה שחלמו אחרים עלי, לטובה לברכה ולרפואה ולחיים לשמחה ולששון ולשלום';
[136] שו"ת תרומת הדשן סי' כז; רמ"א או"ח קכח מה;
[137] ברכות נה ב; טושו"ע או"ח קל. וראה במ"ב סי' קל סק"ה, שהגר"א היה נוהג לומר הרבש"ע גם בסוף פסוק ג', ולא היה"ר שנדפס בסידורים;
[138] ט"ז או"ח סי' קל סק"א; מג"א שם סק"ב;
[139] מ"ב סי' קל סק"ו;
[140] ט"ז ומג"א סי' קל סק"א;
[141] מ"ב סי' קל סק"א;
[142] ר"ן ברכות נה ב; רמ"א או"ח קל;
[143] מ"ב שם סק"י;
[144] ביאוה"ל סי' קל ד"ה מאן;
[145] ראה מג"א קכח סק"ע; מ"ב סי' קל סק"ד;
[146] ב"י או"ח סי' קל;
[147] תוס' סוטה לט ב ד"ה אם;
[148] תוס' סוטה מ א ד"ה כל;
[149] שו"ת מהרי"ל סי' קמח;
[150] שבת יא א; תענית יב ב; בראשית רבה מד טו;
[151] שו"ת אור זרוע סי' תז; ברכי יוסף או"ח סי' רפח;
[152] רמב"ם תעניות א יב;
[153] ברכות לא ב, ולפי פירוש הר"ח הכוונה לתענית חלום. וראה במ"מ תעניות א יב, שכן גם דעת הרמב"ם;
[154] רמב"ם שם;
[155] בה"ג, הובא במ"מ שם, ובתוס' ברכות לא ב ד"ה כל; טושו"ע או"ח רפח ו, ובמ"ב שם סקכ"ב;
[156] מ"ב סי' רפח סק"ז;
[157] וראה באוצר הגאונים, לברכות ל א, בשם רב האי גאון, שכשיושב בתענית על חלום רע, ומשים על ליבו שנקרע גזר דינו, אין לך עונג גדול מזה;
[158] וראה בתוס' נזיר ב ב ד"ה ואמאי. וראה שאילתות, שאילתא א, ומשך חכמה, במדבר ו יד;
[159] ברכות לא ב; רמב"ם תעניות א יב; טושו"ע או"ח רפח ד;
[160] בענין ר"ח ניסן ראה מ"ב סי' רפח סק"י;
[161] רמ"א שם;
[162] מ"ב סי' רפח סק"ח;
[163] טושו"ע או"ח רפח ה;
[164] מ"ב סי' רפח סקט"ז;
[165] שו"ע או"ח רפח ה;
[166] של"ה, שבת, ח"ב עמ' פה. וראה בשער הציון סי' רפח סקט"ו;
[167] מ"ב סי' רפח סקט"ו;
[168] ט"ז או"ח רפח סק"ג;
[169] ראה שו"ת זרע אמת ח"ג סי' סג; עיקרי הד"ט או"ח סי' ל;
[170] שו"ת פתח הדביר אות ה;
[171] רמ"א או"ח תרד א. וראה בעיקרי הד"ט או"ח סי' לא. וביחס לחג השבועות, ראה מג"א סי' תרד סק"א; מנ"ח מ' שט סק"ב;
[172] מ"ב סי' רפח סק"ז;
[173] שו"ת חקרי לב חחו"מ ח"א סי' קטו. וראה בשד"ח מערכת דל"ת כלל מה;
[174] שו"ת חיים ביד סי' צב;
[175] נדרים ח א; שאילתות שאילתא כט; רמב"ם תלמוד תורה ז יב; טושו"ע יו"ד שלד לה;
[176] ש"ך יו"ד סי' שלד סקנ"ד;
[177] הר"ן נדרים שם;
[178] תוס' נדרים שם;
[179] שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קכח;
[180] שו"ת הרא"ש כלל ח סי' יא. וראה עוד בשו"ת הרא"ש כלל כח סי' ה; העמק שאלה, שאילתא כט אות טו; שו"ת שיבת ציון סי' נב;
[181] שו"ת חיים ביד סי' צב;
[182] שאילתות שאילתא כט; בה"ג הל' נידוי; שו"ת רדב"ז ח"ד סי' אלף קעא (ק);
[183] שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קכט, אם כי לחילוק זה אין מקור בגמרא. וראה עוד בשו"ת הרדב"ז ח"ד סי' אלף קעא; בעי חיי יו"ד סי' סח;
[184] נדרים ח א; טושו"ע שם;
[185] שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קכט;
[186] נדרים שם; רמב"ם שם; טושו"ע שם;
[187] גמ' שם; רמב"ם וטושו"ע שם. וראה שם פרטי דינים על עשרה האנשים;
[188] שו"ת הרדב"ז ח"ד סי' אלף קעא (ק), בשם רב אחאי גאון;
[189] ר"ן נדרים ח ב; שו"ת הרא"ש כלל ח סי' יא; טור יו"ד סי' רי, בשם הרא"ש; שו"ע יו"ד רי ב, דעה א; מהר"ל, הובא בט"ז יו"ד סי' רי סק"ד;
[190] שו"ת הרשב"א ח"א סי' תרסח, ובשם תשובת הגאונים; שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' רסה; נמוק"י נדרים ח ב, בשם הריטב"א; שו"ע יו"ד רי ב, בשם י"א. וראה שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קכח; שו"ת שמש צדקה יו"ד סי' ה; שו"ת שיבת ציון סי' נב; תו"ש בראשית פל"ז אות פ;
[191] דעת הגאונים, הובאו בשו"ת הרשב"א שם, וראה בט"ז שם;
[192] ב"ח יו"ד סי' רי; ש"ך יו"ד סי' רי סק"ד; שו"ת בית יהודה חיו"ד סי' ח;
[193] ט"ז יו"ד סי' רי סק"ד;
[194] שו"ת הרשב"א ח"א סי' תרסח, וח"ג סי' שלא. וראה בתומים סי' עג; שו"ת פני מבין חיו"ד סי' שו; שו"ת באר משה ח"ג סי' קעה;
[195] שו"ת חיים ביד סי' נב; שו"ת באר משה ח"ג סי' קעב;
[196] שו"ת רב פעלים ח"ב חיו"ד סי' לב; שו"ת זקן אהרן סי' כא; שו"ת חקרי לב חחו"מ סי' קיח. וראה במאמרו של הרב י. פחה, תחומין, ה, תשמ"ד, עמ' 402 ואילך;
[197] שו"ת חת"ס חיו"ד סי' רכב. וראה בשו"ת באר משה ח"ג סי' קע;
[198] שו"ת הרדב"ז ח"ד סי' אלף קע. וראה בפת"ש יו"ד סי' רי סק"ב וסק"ג; שו"ת באר משה ח"ג סי' קסט;
[199] שו"ת חיים ביד סי' נב, ובספרו חפץ חיים סי' פח;
[200] שו"ת דובב מישרים ח"ג סי' פה; שו"ת באר משה ח"ג סי' קעד;
[201] סנהדרין ל א; רמב"ם מע"ש ו ו, וזכיה ומתנה י ז; טושו"ע חו"מ רנה ט;
[202] שאילתות, שאילתא כט; מאירי סנהדרין שם; מ"מ זכיה ומתנה שם. וראה עוד בשו"ת שיבת ציון סי' נב;
[203] שאילתות שם; רי"ף סנהדרין שם; רמב"ם שם; טושו"ע שם;
[204] שאילתות שם; רמ"א יו"ד רנט ו;
[205] שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קכח. וראה מרדכי ב"ב פ"א סי' תרנח;
[206] ראה ירושלמי מע"ש ד ו; העמק שאלה שם; תו"ש בראשית פל"ז אות פ; אנציקלופדיה תלמודית, כרך ז, עמ' פו;
[207] גיטין נב א. וראה הוריות יג ב;
[208] ס' חסידים סי' תשכ"ז. וראה בעיקרי הד"ט יו"ד סי' לח אות ה; יד מלאכי כללי הדינים סי' קסו;
[209] שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קג; שד"ח מערכת דל"ת כלל מה;
[210] שד"ח מערכת דל"ת כלל מה, בשם ס' יד נאמן. וראה בשו"ת באר משה ח"ג סי' קעג;
[211] נידה מג א; רמב"ם אבות הטומאות ה ה;
[212] צוואת רבי יהודה החסיד. וראה במילי דחסידותא אות יג, פרטים שונים בענין קבלת דברים ממת בחלום.

* # *