מח. מיילדות

ויאמר מלך מצרים למילדת העברית אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים אם בן הוא והמתן אתו ואם בת הוא וחיה ותיראן המילדת את האלקים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים [שמות א טו-יז]

פרשנות המקרא

תלמוד בבלי, סוטה יא ב: 'ויאמר מלך מצרים למילדת העברית' - רב ושמואל, חד אמר אשה ובתה, וחד אמר כלה וחמותה, מאן דאמר אשה ובתה יוכבד ומרים, ומאן דאמר כלה וחמותה יוכבד ואלישבע, תניא כמאן דאמר אשה ובתה, דתניא 'שפרה' זו יוכבד, ולמה נקרא שמה שפרה, שמשפרת את הולד וכו', 'פועה' זו מרים, ולמה נקרא שמה פועה שהיתה פועה לולד.

תרגום אונקלוס ותרגום יונתן: 'למילדת' - לחייתא.

רש"י: 'למילדות' - הוא לשון מולידות, אלא שיש לשון קל ויש לשון כבד; 'שפרה' - זו יוכבד על שם שמשפרת את הוולד; 'פועה' - זו מרים על שם שפועה ומדברת והוגה לוולד כדרך הנשים המפייסות תינוק הבוכה. פועה לשון צעקה.

אבן עזרא: 'ויאמק מלך מצרים למילדות' - שרות היו על כל המיילדות, כי אין ספק כי יותר מחמש מאות מילדות היו, אלא אלו שתיהן שרות היו עליהן לתת מס מלך מהשכר.

העמק דבר: 'אשר שם האחת שפרה' - לפי הפשט שהן שמותיהן, על כן לא הנה בלבד היו מיילדות בכל ישראל אשר גרו בכמה ערים, אלא הן היו המיילדות הראשיות, ועל פי פקודת פרעה עליהן יצוו לכל המיילדות אשר תחתיהן.

מלבי"ם: 'מילדות את העבריות' - והיה שני מיני מילדות, א) שהיתה עוסקת עם היושבת על המשבר להוציא הולד, והשנית שהיה עוסקת עם הנולד לכרות את טבורו ולעשות צרכו.

מקומות נוספים שבהם מוזכרות מילדות:

בראשית לה-יז [פר' וישלח], בראשית לח-כח [פר' וישב]

* # *

המיילדת היא המסייעת לאשה היולדת בעת הלידה [1]. בלשון חז"ל נקראת המיילדת גם בשם חיה [2], וגם בשם חכמה [3].

מקצוע המיילדות מתואר במקרא בכמה מקומות [4]: המיילדת של רחל [5]; המיילדת של תמר [6]; שפרה ופועה, שתי המיילדות העבריות במצרים [7].

יש מי שכתב, שהיו שני סוגי מיילדות, אחת שמטפלת ביולדת, ואחת שמטפלת ביילוד [8]. ומכאן הכינויים למיילדות העבריות: שפרה, שמשפרת את הוולד; פועה, שהיתה פועה לוולד, היינו לוחשת באזני היולדת [9].

המיילדת קיבלה שכר עבור פעולתה [10], ואף מותר לה לקחת שכרה בשבת [11].

המיילדת נאמנת לומר אם הבן היילוד הוא כהן, לוי, נתין או ממזר [12], במקרה שהוולדות לא הוחזקו, ואין אנו יודעים את יחוסם [13]; וכן נאמנת המיילדת להעיד על היילוד אם הוא בכור [14]. נאמנות היולדת היא דווקא כשהעידה לאלתר, אבל אם יצאה מהחדר וחזרה, אינה נאמנת [15]. נחלקו הפוסקים, אם נאמנותה של המיילדת היא מן התורה או מדברי חכמים [16]. יש אומרים, שמיילדת נאמנת גם אם היא קרובה של הוולד שהיא מעידה עליו [17]; ויש חולקים [18]. אין המיילדת נאמנת על הוולד אם קרא עליו ערער [19].

מקורות והערות

[1] בפסוקנו, וכן בראשית לה יז;
[2] תוספתא ב"ב ז ב; חולין עא א. ויתכן שהוא מלשון המקרא 'כי חיות הנה' (שמות א יט), וכתב רש"י שם בקיאות במיילדות, וראה בתו"ת שם אות כט;
[3] שבת קכח ב. ובפיהמ"ש לרמב"ם שם כתב, שחכמה היא אשה המקבלת את הוולד, וקוראין אותה בלשון עברית מיילדת. וראה בתפארת ישראל, שבת פי"ח אות לג;
[4] אגב, מקצוע המיילדות בעידן המודרני מצוי ברובו אצל רופאים-מיילדים, שהם רופאי נשים בהכשרתם הבסיסית. בישראל, מרבית הלידות מבוצעות על ידי מיילדות בבתי חולים, כאשר יש עליהן פיקוח והשגחה על ידי רופאים-מיילדים, ואם מתרחשת תקלה, או שידוע מראש שמדובר בלידה בעייתית, הם מבצעים את הלידה. אכן, הולכת וגוברת המגמה לבצע לידות בבית בעזרת מיילדת, וכן גוברת המגמה בעולם המערבי לבצע לידות מבוקרות על ידי מיילדות ולא על ידי רופאים;
[5] בראשית לה טז;
[6] בראשית לח כח;
[7] בפסוקנו. וראה סוטה יא ב, שהיו אלו יוכבד ומרים, או יוכבד ואלישבע. יש הסבורים, שבמצרים אמנם לא היו כלל מיילדות נוספות, אלא כל אשה ילדה ללא עזרה (תרגום אונקלוס על פסוקנו); ויש הסבורים, שהיו רק שתי מיילדות עבריות, אבל היו הרבה מיילדות מצריות, ורק הן הורשו ליילד את בנות ישראל (יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ב, ט, ב);
[8] מלבי"ם על פסוקנו;
[9] ראה סוטה יא ב, ובתוס' שם ד"ה שהיתה; קהלת רבה ז ג; ערוך ע' פא (א); בעל הטורים על פסוקנו;
[10] ב"ק נט א;
[11] מ"ב סי' שו סוסקכ"ד;
[12] קידושין עג ב; רמב"ם איסורי ביאה טו לב; טושו"ע אבהע"ז ד לה. וראה באוצה"פ שם, ובאנציקלופדיה תלמודית, כרך כד, ע' יחס, אות ח, בגדרי נאמנות זו;
[13] רמב"ם איסורי ביאה טו לב; טושו"ע אבהע"ז ד לה;
[14] קידושין עד א; ירושלמי ב"ב ג א; רמב"ם נחלות ב יד; טושו"ע חו"מ רעז יב. וראה שם בגדרי נאמנות זו;
[15] קידושין שם. וכתב הריטב"א שם, שהיינו דווקא לעניין בכור, אבל לעניין נתין וכיוצ"ב נאמנת לעולם כל זמן שלא קראו עליה ערער. וראה בתו"ת בראשית פל"ח אות לז, שתמה שנשמט דין זה מהפוסקים;
[16] ראה שו"ת הרא"ש כלל נב סוסי' ב; שו"ת תשב"ץ ח"א סי' פד; ר"ן קידושין עג ב; ביאור הגר"א חו"מ לה יד; חזו"א אבהע"ז סי' נט סק"כ; שערי תורה כלל כג אות א; שו"ת באהלה של תורה ח"א סי' עא. וראה באריכות באנציקלופדיה תלמודית, שם;
[17] עצי ארזים סי' ד סקס"ג; ערוה"ש אבהע"ז ד מו;
[18] משל"מ איסורי ביאה טו לב;
[19] קידושין עג ב; רמב"ם איסורי ביאה טו לב; טושו"ע ד לה. וראה מפרשי התלמוד ונו"כ הרמב"ם והשו"ע ביחס למשמעות הערער. וראה עוד באנציקלופדיה תלמודית, שם.

* # *