סא. תפילין

 

והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניךלמען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוצאך ה' ממצרים [שמות יג ט]; והיה לאות על ידכה ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים [שמות יג טז]

 

פרשנות המקרא

 

תלמוד בבלי, מנחות לז א: 'ידכה' - ידכה בה"י זו שמאל, אחרים אומרים ידכה לרבות את הגידם, תניא אידך אין לו זרוע פטור מן התפילין.

תלמוד בבלי, מנחות לד ב: 'ולטוטפת' - לטטפת לטטפת לטוטפת הרי כאן ארבע, דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר אינו צריך, טט בכתפי שתים פת באפריקי שתיים.

 

רש"י: 'ולטוטפת בין עיניך' - תפילין, ועל שם שהם ארבעה בתים קרויין טוטפות, טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים, ומנחם חברו עם 'והטף אל דרום, 'אל תטיפו', לשון דיבור, כמו 'ולזכרון בין עיניך' האמורה בפרשה ראשונה, שהרואה אותם קשורים בין העינים יזכור הנס וידבר בו.

 

אבן עזרא: 'והיה' - הזכיר על ב' המצוות 'והיה לאות על ידכה', ומה שהעתיקו חכמינו ז"ל לכתוב הפרשיות הוא האמת, 'ולטוטפת' כמו זכרון. וי"א כי הטי"ת כפול ופי' כמו דבר מגזרת 'והטף אל דרום', והוא רחוק בעיני.

 

רמב"ן: 'ולטוטפת בין עיניך' - אין למילה הזאת משפחה ידועה, אבל בעלי הלשון יחשבו ליחס אותה אל ל' 'והטף אל דרום', 'ועלימו תטוף מלתי', עניין מושאל מן 'והטיפו ההרים עסיס', יאמר שתעשה מיציאת מצרים על ידך אות ובין עיניך דבור יזל כטל על שומעיו. אבל רבותינו יקראו הדבר המונח בראש טוטפות כמו שאמרו לא בטוטפות ולא בסנבוטין, ואמר רבי אבהו איזהו טוטפות המקפת מאוזן לאוזן, והם בעלי הלשון שמדברים בו ויודעים אותו ומהם ראוי לקבלו. ואמר טוטפות ולא טוטפת בעבור שהם בתים רבים כאשר קבלנו צורתם מן האבות הקדושים שראו הנביאים והקדמונים עושים כן עד משה רבנו. והנה שורש המצווה הזו שנניח  כתב יציאת מצרים על היד ועל הראש כנגד הלב והמוח שהם משכנות המחשבה וכו'.

 

חזקוני: 'והיה לאות על ידכה' - תפילין של יד זכרון לחוזק יד, ותפילין של ראש זכרון לאותות ולמופתים שעשה הקב"ה לעינינו. 'ידכה' - יד כהה, לפי שהימין מזומנת לכל דבר, ומושיטין אותה בכל מקום, לפי שהיא עסקנית מן השמאלית, ואין נכון שיהיו השמות נתונים עליה, ד"א אמרו רבותינו לפי שהימין מזומן לקשור התפילין על יד השמאל וכו', וברוב המקומות נקרא השמאל יד. 'ולטוטפת' - לשון הבטה, כמו ועינוהי מטייפין, על שם 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך', ומתוך שיראו אותם יזכרו הניסים.

 

ספר החינוך, מצוות תכא-תכב (פר' ואתחנן): משורשי המצווה, לפי שהאדם בהיותו בעל חומר ימשך בהכרח אחר התאוות, כי כן טבע החומר לבקש הנאות אליו והערב כסוס כפרד אין הבין, אם לא שהנפש שחננו הא-ל תמנענו לפי כוחה מן החטא וכו' לכן היא צריכה על כל פנים להרבה שומרים וכו' ורצה המקום לזכותנו אנחנו עם הקודש, וציוונו להעמיד שומרים גבורים סביב לה וכו'.

 

רבנו בחיי: 'והיה לאות על ידכה' - על דרך הפשט תוספת הה"א לרמוז על ה' בתים שבתפילין, של ראש ד' בתים ושל יד בית אחד. ודע כי תפילין של יד נקראת אות וכו' ותפילין של ראש נקרא זכרון וכו', וידוע כי הדבר הנעשה לאות מזכירים אותו תמיד ואם כן האות הוא סיבת הזכרון וכו', וע"ד המדרש 'והיה לאות על ידכה', יד כהה זו יד שמאל שאין בה כל כך כוח כיד ימין. וע"ד הקבלה וכו'

 

הכתב והקבלה: 'לאות על ידכה' - ידוע שאין יד וזרוע נאמרים שניהם על איבר אחד וכו' כי מה שנקרא יד הוא פיסת היד שבה ה' אצבעות ועד הפרק השלישי וכו', ומן האציל ולמעלה נקרא זרוע והוא מקום הנחת תפילין וכו', ואחר שנתבאר ההבדל שבין יד לזרוע, ולפי המקובל אין להניח תפילין על היד רק על הזקוע, מהו 'וקשרתם לאות על ידך' דאמר קרא? והנראה שאין לתרגם 'על ידך' אוייף דיינער האנד, כי זה הפך הקבלה האמיתית, אבל מילת 'על' ישמש גם על השטח אשר ממעל לגוף הדבר (איבער) וכו', והמכוון ב'וקשרתם לאות על ידך' לקשור התפילה באותו חלק אשר ממעל ליד והוא הזרוע. 'ולטוטפת' - יש מפרשים אותו תכשיט וקישוט וכו', ויש מפרשים טוטפות הבטה וראיה וכו', ולי נראה דמילת טוטפות נרדף למילת אות והוראה אחת לשניהן וכו'.

 

רש"ר הירש: 'ולטוטפת' - תכשיט למצח, לפי הפירוש בשבת נז ב: המוקפת לה מאוזן לאוזן. הווה אומר נזר. השורש אינו ברור.

 

מקומות נוספים במקרא שבהם מוזכרים תפילין:

דברים ו-ח (פר' ואתחנן), דברים יג-טז (פר' ראה)

 

* # *

 

דיני תפילין בחולה

חולה המצטער בחוליו, ואין דעתו מיושבת עליו, פטור מן התפילין [1], ואם רצה להחמיר על עצמו ולהניחם - רשאי, ואם דעתו מיושבת עליו - חייב [2].

חולה מעיים פטור מן התפילין, אפילו אין לו צער והולך בשוק [3], ואסור לו להחמיר על עצמו ולהניח תפילין [4]. בטעם הדבר יש מי שכתב, שהוא מפני שצריך לחלצן תדיר [5]; ויש מי שכתבו, שהוא מפני שאין יכולים להיזהר היטב [6]. יש מי שכתב, שאין הכוונה דווקא במי שמשלשל, אלא כל מי שיש לו איזה חולי מעיים [7].

חולה השוכב בבית חולים, ואיננו יכול להניח תפילין בעצמו, ואין איש שיכול לקשור אותם עבורו - יש הסבורים, שגם אשה או קטן יכולים לקשור לו את התפילין והוא יברך, אף על פי שאין הם עצמם מחוייבים במצווה זו [8], ואפילו אם אשתו נידה, יכולה להניח לו תפילין [9]; יש מי שסבור, שיכולה האשה לקשור לו התפילין, אך לא יברך על כך [10]; יש מי שכתב, שעדיף שאשתו או בתו תקשור התפילין, ורק כשאין אפשרות לכך, יכולה אחות בית החולים לעשות זאת [11]; ויש הסבורים, שאין אשה יכולה לקשור התפילין לחולה, כי אין היא עצמה מצווה בהנחת תפילין [12].

חולה במחלה מדבקת, שיצטרכו לשרוף את כל חפציו כדי למנוע הדבקה - יש הסבורים, שאסור לו להביא עמו תפילין לבית החולים, כי יצטרכו לשרוף אותם [13]; יש הסבורים, שמותר לו לקחת עמו התפילין, אף על פי שאחר כך יצטרכו לשרוף אותן [14]; ויש שכתבו, שאם יצטער עד שיסתכן - מותר [15], ומכל מקום לא ישרוף יהודי את התפילין אלא גוי [16].

 

חולה שידו השמאלית נתונה בגבס, יניח את התפילין של יד על הגבס שעל הזרוע השמאלית, ולא על יד ימין [17]. ולעניין ברכה - אם הבית מונח על הזרוע ללא חציצה, ורק הרצועות על הגבס, יברך על תפילין של יד [18]; ואם גם הבית מונח על הגבס, לא יברך על תפילין של יד, אלא רק על של ראש - אם הוא אשכנזי יברך שתי ברכות [19], ואם הוא ספרדי יברך ברכה אחת [20].

 

מי שיש לו מכה על ידו השמאלית, ואי אפשר לו כלל להניח עליה תפילין, אפילו על ידי הנחת תחבושת וכד', הרי הוא פטור לגמרי מתפילין של יד, ולא יניח על ידו הימנית [21].

יש מי שכתב, שמי שיש לו מכה על הקיבורת ואינו יכול להניח תפילין, מצווה להשתדל לרפאותו כדי שיוכל להניח תפילין [22].

משותק בידו השמאלית - יש הסבורים, שיניח התפילין על יד ימינו [23]; יש שכתבו, שיניח על יד שמאלו, בין אם השיתוק הוא זמני או קבוע [24]; ויש מי שכתב, שאם השיתוק הוא זמני, ימשיך להניח על ידו השמאלית, ואם השיתוק הוא קבוע, יניח על ידו הימנית [25].

משותק בידו הימנית - יש מי שכתבו, שמעתה יניח על ידו הימנית, שכן היא אצלו עכשיו היד הכהה, ואין צריך שירגיל עצמו במיוחד להשתמש בידו השמאלית, כי החולשה בידו הימנית היא מן השמים [26].

 

דיני תפילין בגידם

 

מי שהוא גידם מצינו מחלוקת תנאים איך ינהג [27], ומחלוקת ראשונים בהסבר המחלוקת של התנאים - יש סוברים, שאין כלל מחלוקת, אלא שדנו במצבים שונים; ויש סוברים, שחלוקים הם [28].

 

להלכה נחלקו הפוסקים במצבי קטיעה שונים:

            אם נקטעה ידו השמאלית, ונשארה זרועו עם הקיבורת - יש סוברים, שיניח עליה בברכה [29]; יש סוברים, שיניח על הקיבורת הגידמת בלא ברכה, כדין ספק ברכות להקל [30]; יש סוברים, שיניח על היד הימנית הבריאה בלא ברכה [31]; ויש סוברים, שפטור לגמרי מלהניח תפילין של יד [32].

אם נשאר גם קצת מן הקנה, לדברי הכל יניח על היד השמאלית ויברך [33].

אם נקטעה כל הזרוע השמאלית, כולל הקיבורת, עד הכתף - יש אומרים, שפטור לגמרי מלהניח, אפילו על יד ימין [34]; ויש סוברים שיניח בימין, אלא שיברך על של ראש שתי הברכות [35].

            איטר שנקטעה ידו השמאלית, ונשאר ממנה רק המרפק וחלק קטן מהקנה שתחתיו, ועתה עושה מלאכתו ביד ימין, צריך להניח תפילין על שתי ידיו, אלא שכל עוד שהוא מרגיש שהכוח שביד שמאל עדיין לא נחלש, ימשיך להניח בברכה בבית הכנסת על יד ימין, ובביתו יניח גם על יד שמאל; אולם לאחר זמן, כאשר באופן טבעי ילך ויחלש הכוח שביד שמאל, והיד הימנית תיהפך ליד החזקה, אזי יניח תחילה בברכה בבית הכנסת על הזרוע של יד שמאל, ולאחר מכן יניח בביתו גם על היד הימנית [36].

            בכל המקרים של קטיעה, כשפטור להניח של יד לשיטות השונות, עדיין חייב בשל ראש [37].

            אם נולד ללא יד שמאלית כלל, יניח על יד ימין, ויברך רק על של ראש [38].

            אם נקטעה אצבעו השלישית בכף ידו השמאלית, יניח כרגיל בברכה, ויכרוך על האצבע הסמוכה לאגודל [39].

            אם נקטעה ידו הימנית - יש מי שכתב, שפטור מן התפילין, שהתורה לא חייבתהו שיהיה לו שליח לקשור את התפילין [40], אך דעת האחרונים, שחייב להניח על יד שמאל [41].

נקטעה יד ימינו, אבל נשאר לו הקנה והזרוע - יש אומרים, שחייב להניח התפילין על היד הימנית, שעכשיו היא ידו הכהה, ויש שנסתפקו בהלכה זו [42].

דיני תפילין באיטר

שי"ן של תפילין, שהלכה למשה מסיני שעושים בעור הבתים של ראש בימין המניח שלשה ראשים, ובשמאלו ארבעה ראשים, אף באיטר הולכים אחר רוב העולם [43].

            סדר הנחת הפרשיות בבתים שבתפילין כפי שנקבע בש"ס ובפוסקים [44] הוא גם באיטר, שהולכים לפי ימין ושמאל של כל אדם [45].

תפילין של יד מניח האיטר על יד ימינו, שהיא כשמאל של כל אדם [46]. ואם הניח על יד שמאלו, אף בדיעבד לא יצא [47]. ואף שמצד הקבלה יש שכתבו שגם איטר גמור מניח תפילין על יד שמאל, אך הכלל הוא שלא משגיחים על דברי קבלה נגד הפוסקים [48], ולפיכך אין לצרף שיטה זו אפילו כסניף במצבי מחלוקת [49].

השולט בשתי ידיו באופן שווה, אין דינו כאיטר, ומניח תפילין על יד שמאלו ככל אדם [50]. והיינו דווקא אם עושה כל המלאכות בשתי הידיים שווה בשווה, אבל אם קל לו יותר לעשות בשמאל, אף שיכול לעשות אותם גם בימין, לא נקרא שולט בשתי ידיו, והיד הקלה היא ימינו [51].

העושה מלאכה אחת בימין, ובמלאכות אחרות מעדיף את ידו השמאלית, אך יכול לעשותן גם בימין, אין דינו כאיטר [52].

מי שעיקר כוחו בימין, אף על פי שמלאכות עדינות הצריכות אצבעות מוכרח לעשותן ביד שמאל, אין דינו כאיטר [53].

הכותב ביד ימינו, ועושה כל המלאכות האחרות בשמאלו או להיפך - נחלקו הפוסקים בהגדרתו לעניין הנחת תפילין. יש הסבורים, שהולכים לפי רוב מעשיו, ואין הדבר תלוי בכתיבה כלל [54]; יש הסבורים, שהכל הולך אחר הכתיבה, והיד שבה הוא כותב היא תמיד הימין שלו [55]; יש הסבורים, שאם כותב בימין, אף שעושה שאר מלאכות בשמאל, יניח תפילין בשמאל כל אדם בשביל הכתיבה, אבל כשכותב בשמאל אינו משנה בשביל הכתיבה, אלא מניח בשמאל כל אדם בשביל שאר המלאכות [56]; ויש הסבורים, שדינו כשולט בשתי ידיו, ולכן בין שכותב בימין ועושה יתר המלאכות בשמאל, ובין אם המצב הפוך, מניח התפילין בשמאל כל אדם [57].

מכיוון שרבו הדעות בעניין זה - יש מי שכתב, שבזמן התפילה בבית כנסת יניח התפילין על יד ימינו, ולאחר התפילה יניח בביתו שנית על יד שמאל כל אדם, ויקרא עוד פעם קריאת שמע, ויכוון שבאם לא יצא, אז מכוון לצאת ידי קריאת שמע ותפילין, ואם כבר יצא יהיה כקורא בתורה [58]. ואמנם יש הסבורים, שבמצבים שונים יש להניח תפילין על שתי ידיו [59], אלא שיש שכתבו שיניח התפילין-של-יד בבת-אחת על שתי ידיו; יש שכתבו שיניח דווקא בזה אחר זה; ויש שכתבו, שיניח בבית הכנסת באופן אחד, ויחזור ויניח בבית באופן אחר [60]. ומכל מקום, יש לברך רק בהנחה הראשונה, ולכווין גם על ההנחה השניה, ואין לברך פעם שניה [61]. ויש מי שכתב, שאף שרבו הדעות בעניין זה לא מצינו שיצריכו איטר חלקי כזה להניח שני זוגות תפילין, שהוא טרחה רבה ולא מסתבר כלל [62].

איטר-יד העושה כל מלאכתו ביד שמאל, אלא שהרגיל עצמו לכתוב בימין - יש מי שכתב, שכל עוד הכתיבה ביד שמאל נוחה לו יותר, בוודאי דינו כאיטר גמור. ואף אם לאחר שהרגיל עצמו לגמרי, יניח תפילין כשנעשה בר-מצווה ביד שמאל ככל אדם, וכשיגדל, אם ירצה להחמיר על עצמו, יניח תפילין של יד גם על יד ימין. ואף אם בכתב אשורי הוא שולט בשתי ידיו בשווה, מכל מקום אם עיקר כתיבתו היא בכתב לעז, ורגיל לכתוב בשמאל, וגם נוח לו יותר בכך, נכון הדבר שיניח בשמאל שלו, שהיא ימין כל אדם [63]; ויש מי שכתבו, שבכל מקרה יניח רק על יד ימין של כל אדם [64].

איטר שהיה רגיל להניח תפילין על ידו הימנית, יכול להרגיל עצמו לעשות מלאכות בימין כדי שיניח תפילין בשמאל ככל אדם [65].

איטר שנקטעה ידו השמאלית עד המרפק - יש מי שכתב, שמכיוון שעדיין כוחו המקורי ביד השמאלית, אך מאידך מתחזקת והולכת היד הימנית בגלל הקטיעה, לפיכך כל עוד מרגיש את כוחו העיקרי ביד השמאלית, יניח תפילין בברכה בבית הכנסת על ידו הימנית, ויחזור ויניח תפילין בביתו ללא ברכה על היד השמאלית הקטועה בחלקה, ואם במשך הזמן ירגיש שהיד הימנית חזקה יותר, יניח תפילין בברכה בבית הכנסת על היד השמאלית, ויחזור ויניח תפילין בביתו ללא ברכה על היד הימנית [66].

נוהגים לחלוץ תפילין של ראש ביד שמאל [67]. אם הוא איטר, הרי הוא חולץ בימינו, כדי שלא יחלוץ התפילין במהירות [68].

נוהגים להניח תפילין של ראש בשקית-התפילין לצד ימין, ושל יד לצד שמאל [69]. ולכאורה דין זה נכון גם באיטר, שכן גם הוא חייב להניח של יד תחילה [70].

מי שיש לו תחבושת על הראש, מכל מקום חייב להניח תפילין של ראש. ולעניין ברכה - אם הבית מונח על הראש ללא חציצה, ורק הרצועה על התחבושת, מברך כרגיל, ואם גם הבית מונח על התחבושת, יברך על של יד ברכה אחת בלבד, וזאת גם לשיטת האשכנזים [71].

איש קרח המשתמש בפאה נוכרית, ומתבייש להסירה - יש מי שכתב, שיניח תפילין של ראש בבית הכנסת בלא ברכה, וכשיבוא לביתו יגלה ראשו, ויניח תפילין בברכה [72]; ויש מי שכתב להיפך, שיניח בביתו התפילין על ראשו, וכשיבוא לבית הכנסת יניח התפילין על הפאה הנוכרית [73]. ואם השתילו לו שערות, או הדביקו לו שערות באופן שאינו מסירם, אין זה חציצה להנחת תפילין [74].

אסור לחולה לקחת טלית ותפילין של חברו ללא רשותו, אף על פי שלסתם אדם מותר [75].

 

מקורות והערות

 

[1] ב"י, פרישה וב"ח או"ח לח; רמ"א או"ח לח א. וראה באו"ז ח"א סי' תקלב, ומרדכי הל' תפילין;
[2] פמ"ג
שם א"א סק"א; מ"ב שם סק"ה. וראה עוד בשד"ח מע' הכ"ף כלל טז אות ב, בשם פתח הדביר; אנציקלופדיה תלמודית, כרך ט, ע' הנחת תפלין, עמ' תקיב הע' 655-654; תו"ש מילואים לכרך יב סי' מב סק"ח;
[3] חולין קי א; רמב"ם תפילין ד יג; טושו"ע או"ח לח א, וברמ"א, ובמ"ב שם סק"ב;
[4] מג"א סי' לח סק"א. ולעניין
תפילה וקריאת שמע ראה שו"ע או"ח לח ב, ושם סי' פ, ובמ"ב שם. וראה באריכות בערוה"ש או"ח לח א-ה;
[5] רש"י בחולין שם ד"ה פטור;
[6] תוס' כתובות קד א ד"ה
ומנח; מרדכי הל' תפילין;
[7] שו"ת ציץ אליעזר ח"כ סי' מה שאלה ג;
[8] שו"ת מהרי"ט ח"ב סי' ז; שו"ת מהרי"א
אסאד חאו"ח סי' יט; שו"ת דברי חיים חאו"ח ח"ג סי' ו; שו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' טו; שו"ת מחנה חיים ח"ג חאו"ח סי' ו; כף החיים סי' כז סק"ח, בשם מסגרת השולחן; שו"ת באר משה ח"ד סי' ו; שו"ת שבט הלוי ח"א סי' ח; שו"ת תשובות והנהגות, ח"ב סי' כה. וראה במקורות אלו טעמים שונים להיתר;
[9] טהרת הבית ח"ב סי' יב סקמ"ה;
[10] שו"ת יד הלוי חלק ב' סימן א;
[11] שו"ת ציץ אליעזר חי"ג סי' ז; שו"ת וישב
משה ח"ב סי' קכד;
[12] שו"ת תשורת שי ח"א
סי' תריח; שם ח"ב סי' כג-כד; שו"ת זכרון יהודה ח"א סי' יז;
[13] שו"ת חזון נחום סי' ו; שו"ת
שו"ת דובב מישרים ח"א סי' צט; שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"א סי' ד-ז; שם ח"ד סי' ח; שו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' ג; שם ח"ד סי' ח; שו"ת דברי ישראל ח"א סי' כא; יסודי ישורון ח"א עמ' קטז;  שו"ת קנין תורה בהלכה, ח"א סי' ה. וראה עוד בשו"ת רבבות אפרים ח"א סי' כט;
[14] שו"ת חלקת
יעקב ח"ג סי' מב-מד; שו"ת בית אבי סי' א; נועם, ח"ג שער הלכה עמ' ג. וראה בשו"ת חזון נחום שם עוד דעות להתיר. וראה בשו"ת ממעמקים ח"ג סי' א, שאלה דומה מתקופת השואה מגטו קובנא;
[15] שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' ח; ילקוט יוסף ח"ב סי' קנד סי"ח;
[16] ילקוט יוסף, שם;
[17] שו"ת חלקת יעקב ח"ב
סי' מג; שו"ת מנחת יצחק ח"ב סי' מו; שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' לז. ובשו"ת משנה הלכות ח"ד סי' ג, חלק בזה;
[18] ראה
מג"א סי' כז סק"ו,ח;
[19] ראה מ"ב סי' כז סקט"ז,יח;
[20] ראה שו"ע או"ח
כו ב;
[21] שו"ת נתיבות אדם סי' ג סקי"ט;
[22] העמק שאלה, שאילתא י סוף אות א;
[23] מ"ב סי' כז סקכ"ב, בשם הדגול
מרבבה;
[24] שו"ת אמרי יושר ח"ב סי' יד; שו"ת
אגרות משה חאו"ח ח"א סי' ח-ט;
[25] הגרש"ז
אויערבאך, הובאו דבריו במאמרו של א. אברהם, אסיא, ו, תשמ"ט, עמ' 134. וראה עוד בשו"ת משיב בהלכה ח"ב סי' ג;
[26] שו"ת שבט הלוי ח"י סי' ג; שו"ת יביע אומר חאו"ח ח"ט סי' ז;
[27] מכילתא שמות, יג טז; מנחות לז א;
[28] ראה אנציקלופדיה תלמודית, ע' גדם. וראה בתו"ש שמות פי"ג, אות קא ואות רו;
[29] תוס' מנחות לז א, ד"ה קבורת; שו"ת חות יאיר, סי' קסז; שו"ת צמח צדק החדש, חאו"ח סי' ז; מחצית השקל, או"ח סי' כז סק"ג; באוה"ל סי' כז, ד"ה בלא, שכן דעת הב"ח ואליהו רבה ובאור הגר"א; שו"ת ציץ אליעזר חי"ח סי' ג אות א;
[30] רמ"א או"ח כז א. וראה באריכות בשו"ת שבט הלוי ח"ז סי' ז; שו"ת מנחת יצחק ח"י סי' א אות א; שו"ת להורות נתן ח"ה סוסי' ב;
[31] מג"א סי' כז סק"ג;
[32] אור זרוע ח"א סי' תקעז (וראה שו"ת ציץ אליעזר חי"ח סי' ג אות א, מה שכתב בטעם האור זרוע). וראה במלבי"ם, ארצות החיים סי' כז, שכן משמע דעת הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש, שלא הביאו כלל דין גידם;
[33] מ"ב סי' כז סק"ה;
[34] שו"ת רמ"א סי' קכב; שו"ת פנים מאירות ח"ג סי' יא; באור הגר"א, או"ח סי' כז סק"ז;
[35] שו"ת שבות יעקב ח"א סי' ג;
[36] הליכות שלמה, ח"א פ"ד סי"א, וראה בהערות שם. וראה עוד שו"ת צמח צדק החדש, חאו"ח סי' ה; שו"ת תשובות והנהגות ח"ב סי' טז;
[37] שו"ת שבות יעקב שם; שו"ת שאגת אריה סי' לז; שו"ת צמח צדק החדש חאו"ח, סי' ו-ז; מ"ב סי' כז סק"ו, ושעה"צ סק"ז; כף החיים סי' כז סק"ו. ודלא כשו"ת בשמים ראש סי' ק. וראה עוד באמרי בינה, חאו"ח סי' י;
[38] שו"ת שבות יעקב, שם; שו"ת תורה לשמה סי' ט;
[39] שו"ת תורה לשמה שם; שו"ת חלקת יעקב ח"ג, סי' קג;
[40] שו"ת בשמים ראש, שם;
[41] מ"ב סי' כז סק"ו, ובשער הציון שם. וראה עוד בשו"ת תשורת שי ח"א סי' תריח, וח"ב סי' כד;
[42]  פמ"ג או"ח סי' תרנא בא"א סק"י; מ"ב סי' כז סקכ"ג ובבאוה"ל, ד"ה ואיטר יד; צפנת פענח על הרמב"ם, תפילין, ד ג; ס' חיי עולם על או"ח סי' כז סק"ג. וראה עוד בדיני גידם בתפילין בשו"ת בית יעקב, סי' קמט; שו"ת פנים מאירות ח"ג, סי' יא; שו"ת יהודה יעלה סי' יח; שו"ת שפת הים,
סי' יד;
[43] מג"א סי' לב סקנ"ח; אליה רבא, שם אות סו; מ"ב שם סקקצ"ד. ובעניין הקשר של יו"ד בתפילין של יד באיטר - ראה בשו"ת מנחת יצחק ח"ט סי' ג;  שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' ג; מכתבו של הגרי"י קנייבסקי זצ"ל, הובא בס' זכרון אליהו על הלכות תפילין (דוד אריה מורגנשטרן ואליהו ראובן גיטמן, נד' תשמ"ט), עמ' תיד;
[44] ראה מנחות לד א; טושו"ע או"ח לד א;
[45] מ"ב שם סק"ב;
[46] מנחות לז א; רמב"ם תפילין ד ג; טושו"ע או"ח כז ו. וראה במרדכי, הל' תפילין ובקרן אורה, מנחות, שם. וראה עוד בתו"ש שמות פי"ג אות רח;
[47] שו"ת יביע אומר ח"ו סי' ב אות ה;
[48] ראה דרכי משה או"ח סי' קמא;
[49] שו"ת קובץ תשובות סי' ד; שו"ת אז נדברו חי"ד סי' לג. אמנם ראה בשו"ת דברי יואל ח"א סי' ג, שאחרי שהניח על יד ימינו, יחזור ויניח על יד שמאל כדעת האר"י, ויהרהר הברכה במחשבה; ובשו"ת אז נדברו שם, כתב שמי שרוצה להחמיר כנ"ל, יעשה כן הן בתפילין של רש"י והן בתפילין של ר"ת. וכיצד יעשה איטר הרוצה להניח תפילין של אינו איטר - ראה בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' ג; באוה"ל סי' כז ס"ג; שו"ת מנחת יצחק ח"ט סי' ג; ילקוט יוסף (הגר"ע יוסף), ח"א הל' תפילין הערה כח;
[50] מנחות לז א; רמב"ם תפילין ד ג; טושו"ע או"ח כז ו;
[51] מ"ב שם סקכ"ז. וראה עוד בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ת ח"ב סי' נח; שו"ת אבני צדק חאו"ח סי' ג; שו"ת בית שלמה חאו"ח סי' ב; דעת תורה, או"ח כז ו; שו"ת שבט הלוי ח"ד סי' ו;
[52] מ"ב, שם בבה"ל, ד"ה והכי נהוג;
[53] שו"ת צמח צדק החדש חאו"ח סי' ה. ועי' ערוה"ש או"ח כז יז;
[54] ס' התרומה, סי' רה; רא"ש, הל' תפילין סי' יח; מרדכי, הל' תפילין; טושו"ע או"ח כז ו, בשם י"א. וכן הכרעת הגר"א שם;
[55] טור, בשם ה"ר יחיאל מפריז; ב"י, בשם הג' סמ"ק והגמ"י; שו"ע שם, בשם י"א; רמ"א שם, וכתב 'והכי נהוג'. וראה עוד בשו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ד סי' יא ענף א; שו"ת יביע אומר ח"ו חאו"ח סי' ב; שו"ת אור לציון ח"ב פ"ג ס"ג;
[56] ב"ח, או"ח סי' רז; ארצות החיים, שם;
[57] פסקי התוס', מנחות סי' קכד; מרדכי, הל' תפילין, בשם הר"פ. וראה בתוס' מנחות לז א, ד"ה מה, שנסתפקו בשאלה זו. וראה באריכות בשו"ת צ"צ החדש סי' ד, ה, יב; שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ד סי' יא; שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' ד אות ג; שו"ת שבט הלוי ח"ו סי' ב;
[58] שו"ת אור לציון ח"ב פ"ג ס"ג, והוא על פי מה שכתב בבן איש חי, חיי שרה, אות ז; שו"ת יביע אומר ח"ו חאו"ח סי' ב אות ו;
[59] ראה שע"ת או"ח סי' כז סקי"א; שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' רמ; שו"ת דברי יואל ח"א סי' ג; שו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' ג; שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' ד אות ה;
[60] ראה כל אלו בפוסקים שבהע' קודמת. וראה עוד בבן איש חי פר' חיי שרה אות ז; מאסף לכל המחנות סי' כז סוסק"מ; הליכות שלמה ח"א פ"ד אות יב; שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' מא;
[61] ס' שערי הלכה ומנהג ח"א סי' כג; שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' ד אות ה;
[62] שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ד סי' יא;
[63] הליכות שלמה ח"א פ"ד ס"י והע' יב;
[64] שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ג סי' ב; שו"ת קובץ תשובות סי' ד. וראה עוד בשו"ת דברי יואל סי' ג; שו"ת תשובות והנהגות ח"ב סי' כ;
[65] שו"ת האלף לך שלמה חאו"ח סי' יא; שו"ת דברי מלכיאל ח"ה סי' רלז. וראה עוד בשו"ת יביע אומר ח"ב חאהע"ז סי' כ אות' ב-ו; שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ג סי' ב; שו"ת דברי יואל ח"א סי' ג; שו"ת מנחת יצחק ח"י סי' א סק"א; שו"ת להורות נתן ח"ד סי' ב; עשה לך רב ח"ו סי' ד;
[66] שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' ד אות ה. וראה בשו"ת צמח צדק החדש חאו"ח סי' ה;
[67] של"ה, הובא במ"ב סי' כח סק"ו;
[68] מ"ב שם;
[69] ערוה"ש או"ח סוסי' כח;
[70] ולא נתפרש דין זה בפוסקים;

[71] מ"ב סי' כז סקט"ז;
[72] שו"ת
אגרות משה חאו"ח ח"ד סי' מ אות יח; שערי משה לאאמו"ר ח"ב הערות ומילואים לסי' ד;
[73] עשה לך רב, ח"ג סי' ג; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בס' הליכות שלמה ח"א פ"ד הע' 15;
[74] שו"ת
אגרות משה שם;
[75] שו"ת ציץ אליעזר חי"ב סי' ז.