קג. שבועות הרופאים

 

איש כי ידר נדר לה' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה [במדבר ל ג]

 

שאלת שבועות הרופאים התעוררה מבחינה הלכתית ביחס לעדות רופא בבית הדין. מן הראוי לציין, כי במקורות חז"ל וספרות ההלכה אין כלל איזכור לשבועת רופאים, קרוב לוודאי בגין העובדה, שאין להישבע כלל אפילו על דבר אמת [1].

 

עדות במקום שבועה - באופן כללי, מי שנשבע שלא יעיד נגד חברו, או שלא יגלה לחברו דבר שיצילנו מן ההפסד, אין השבועה חלה, כי הרי זה כמי שנשבע לבטל המצווה [2]. לפיכך, גם אם נשבע הרופא לחולה שלו שלא יעיד נגדו, אין שבועתו חלה [3]; ויש מי שכתב, שאם נשבע לפני קבלת המידע, אסור לו לגלות, אבל אם ידע ואחר כך נשבע, חייב לגלות [4].

 

בדין שבועת הרופא, שנשבעים הסטודנטים לרפואה כשמסיימים את חוק לימודיהם, ושבועה זו כוללת גם את עניין שמירת הסוד הרפואי, יש לכאורה חלות לשבועה זו גם בעניין עדות, שכן היא שבועה בכולל. לפיכך, אם צריך הרופא להעיד בבית דין על אודות החולה שלו, ובכך להפר את הסודיות הרפואית, מצווה להתיר לו תחילה את שבועתו על ידי חרטה, לפני שמצווים עליו לגלות את סודות החולה, בהיות הדבר מצווה [5]. אכן, נכון לחנך את הסטודנטים לרפואה שלא יישבעו בגמר לימודיהם, אלא רק יצהירו שמקבלים עליהם את מוסר הרפואה, ואז לא יהא כל צורך להגיע לשאלות של חלות השבועה.

 

להלן שתי דוגמאות לשבועות רופאים על פי נוסח יהודי:

 

שבועת אסף הרופא [6]

 

אסף היה רופא יהודי קדמון. הוא חי כנראה במאה ה- 6 או ה- 7, בארץ ישראל או בארם נהריים. הוא היה ירא שמים ומסור לדת ישראל. חיבר את הספר העברי הראשון בחכמת הרפואה. תורתו חדורה אתיקה רפואית נעלה [7].

 

וזאת הברית אשר כרת אסף בן ברכיהו ויוחנן בן זבדא [8] עם תלמידיהם וישביעום בדברים האלה:

אל תצודו להמית כל נפש במשתה עקר [9],

ואל תשקו אשה הרה לזנונים להפיל [10],

ואל תחמודו כל יפי תואר בנשים לנאפה בהן [11],

ואל תגלו את סוד האדם אשר האמין לכם,

ואל תקחו כל כופר לחבל ולהשחית [12],

ואל תקשיחו לבב מלחמול על דל ואביון לרפא,

ואל תאמרו על טוב רע, ועל רע טוב [13],

ואל תלכו בחוקות המכשפים לחבר, לנחש, ולכשף [14], להפריד איש מאשת חיקו, או אשה מאלוף נעוריה [15],

ולא לחמוד כל הון וכל כופר לעזר תאות זימה [16],

ולא להיעזר בכל עבודת אלילים לרפא בהם, ולא להבטיח בכל דברי עבודתם לרפאות, כי אם לשקץ ולתעב ולשנוא את כל עובדיהם [17] והבוטחים בהם והמבטחים בהם, כי כולם תוהו ולא מועילים [18], כי אין המה, ושעירים רוחות מתים המה [19], את פגריהם לא יושיעו, ואיך יוכלו להושיע את החיים.

ועתה בטחו בה' אלוקיכם [20], א-ל אמת, א-ל חי, כי הוא הממית ומחיה, המוחץ והרופא [21], המלמד לאדם דעת [22] וגם להועיל [23], המוחץ בצדק ובמשפט, והרופא בחסד וברחמים, לא יבצר ממנו כל מזימות ערמה [24], ואין נסתר מנגד עיניו [25]. המצמיח צמחי רפואות [26], והשם בלב חכמים תושיה לרפא ברוב חסדיו, ולספר נפלאות בקהל רבים, לדעת כל חי, כי הוא עושהו ואין בלעדיו מושיע [27]. כי הגויים הבוטחים אל עצביהם אשר יושיעום ממצוקותיהם ולא יצילום מצרותיהם, כי תוחלתם ותקוותם אל המתים. על כן נאה לכם להבדל מהם, ולשטות ולרחוק מכל תועבות גלוליהם, ולדבקה בשם ה' אלוקי הרוחות לכל בשר [28], ובידו נפש כל חי להמית ולהחיות [29], ואין מידו מציל [30]. זכרוהו בכל עת ודרשוהו באמת וביושר ובתום דרך, למען תצליחו בכל מעשיכם, ויתן לכם עזרה להצליח בידכם, והייתם מאושרים בפי כל בשר, ויזנחו הגויים את אליליהם ועצביהם, ויתאוו לעבוד את ה' ככם, כי יכירו כי תוהו מבטחם ולריק יגיעם, כי ישוועו אל אל, לא ייטיב ולא יושיע [31].

ואתם חזקו ואל ירפו ידיכם, כי יש שכר לפעולותיכם [32], וה' עמכם בהיותכם עמו [33]. אם אתם את בריתו תשמורו, ובחוקותיו תלכו לדבקה בהם [34], ונחשבתם לקדושיו בעיני כל בשר, ויאמרו אשרי העם שככה לו, אשרי העם שה' אלקיו [35].

ויענו תלמידיהם ויאמרו: כל אשר הוכחתם אותנו וצוויתם עלינו נעשה [36], כי מצות התורה היא, ועלינו לעשותה בכל לבבנו ובכל נפשנו ובכל מאודנו [37], לעשות, לשמוע [38] ולא לנטות, ולא לסור ימין ושמאל [39]. ויברכום בשם א-ל עליון קונה שמים וארץ [40].

ויוסיפו עוד להעיד בהם ויאמרו עליהם:

הנה ה' אלקים וקדושיו ותורתו עדים בכם [41], אשר תהיו יראים אותו לבלתי סור ממצוותיו [42], וללכת בחוקותיו וביושר לבב,

ולא לנטות אחרי הבצע לעזור חנף על דם נקי [43],

ולא למסוך סם המוות לכל איש ואשה להמית רעהו [44],

ולא להגיד בעקריהם, ואף לא למסרנו לכל אדם, ולא להסיח בכל דברי [45],

ולא לתת דמים בכל מלאכת רפואות [46], 

ולא לצדות לעורר מחלה על נפש אדם, ולבלתי תת מום באדם למהר להבקיע בשר אדם בכלי ברזל או במכוות אש, עד אשר תבחין פעמיים ושלוש, אז תתנו עצתכם [47],

ולא תמשול בכם רוח רמה לרום עיניכם ולבכם,

ואל תטורו נקמת כל איבה באדם החולה [48],

ולא להחליף אמרתכם בכל שנא ה' אלקינו לעשות [49], כי אם לשמור פקודיו ומצוותיו, ללכת בכל דרכיו [50], למען מצוא חן בעיניו [51], להיות נקיים [52] ונאמנים וישרים.

כה הוכיחו והשביעו אסף ויוחנן את תלמידיהם.

 

שבועתו של רופא - שבועת אמטוס לוזיטנוס [53]

  

נשבע אני באלקים חי העולמים [ובעשר דברותיו הקדושות, אשר ניתנו בהר סיני ביד משה לעם הנגאל מעבדות מצרים]:

אם בכתבי הרפואה האלו הוקרתי והחשבתי דבר אפס מלמסור לדורות הבאים את אמת הדברים במלואה;

לא הזמתי ולא שיניתי דבר בגלל הבצע;

אם לא תמיד שאפתי לכך כי התועלת תגיע אל בני האדם;

אם מעולם הללתי איש, או דברתי בגנותו, כדי לתת סיפוק לתאוותי שלי, אלא אם כן השאיפה לאמת תבעה זאת.

אם שקר בפי יענשני נא הבורא ורפאל משרתו בקצף עולם, ואיש לא יתן מעולם אימון בי.

ואשר לשכר המשתלם לרופאים לא נתתי דעתי עליו, אנשים רבים ריפאתי, לא במסירות בלבד, אלא אף בחינם. פעמים קרובות גם דחיתי ברוח נכונה וללא רתיעה את השכר שאנשים רבים הציעו לי, כי טוב היה בעיני להשיב לחולים בעבודתי ובטיפולי את בריאותם אשר קיפחו, מאשר יעשירוני בנדיבותם ובהונם.

שווים היו לפני בני כל האמונות, יהודים, נוצרים או ערבים. רום מצבו של החולה לא השפיע עלי מעולם, ובאותה שקידה טיפלתי בעני כבבני רום המעלה.

מעולם לא גרמתי למחלה.

בהגדת העתיד אמרתי תמיד את אשר נראה לי לאמת.

לא נשאתי פני לשום רוקח על משנהו, אלא בשהיה עולה עליו בנסיונו המקצועי ובהגינותו.

ברפואות שרשמתי שמרתי תמיד על המזיגה הנכונה התואמת את תכונת החולים.

לא גיליתי מעולם סוד שהופקד בידי.

לא השקיתי איש משקה מוות.

שום אשה לא הפילה את עוברה בעזרתי.

לא עשיתי כל מעשה רע בבית בו טפלתי בחולה.

סוף דבר, לא עשיתי מעשה שאינו נאה לרופא מכובד וחשוב. תמיד הצבתי לי לנגד עיני את אבות אמנות הרפואה היפוקרטס וגלנוס. לא בזיתי את מורשתם של האנשים הרבים שהצטיינו באמנות הרפואה.

ואשר ללימודי בהם התמדתי מאד, ואף העניינים הדחופים ביותר לא מנעוני מלקרוא בספרי המחברים הטובים.

קבלתי על עצמי אובדן רכושי, נסיעות רבות ומסוכנות, אפילו גלות שגליתי. עמדתי בכל אלו כיאה לפילוסוף, ברוח נכונה ובלתי נשברת.

את תלמידי, שהם מרובים עד היום הזה, חשבתי תמיד כבני, למדתים בבהירות האפשרית, הוריתים לשאוף להגיע למעלת הטובים שברופאים.

את ספרי הרפואה שחברתי הוצאתי לאור ללא שאיפת כבוד.

מטרה אחת היתה לפני, לדאוג לבריאות בני האדם בכל יכולתי. ידונו נא אחרים אם השגתי את מטרתי, אך אנוכי לזאת נשאתי נפשי, ואותה העליתי על ראש תפילתי.

 

מקורות והערות

 

[1] ראה רמב"ם סוף הל' שבועות - וטובה גדולה היא לאדם שלא ישבע כלל. וראה טושו"ע יו"ד רג א-ד, בעניין נדרים. וראה קוהלת ה א-ו; שם ח ב-ג. וראה עוד בספר בן סירא כג ט;
[2] שבועות כט א; רמב"ם שבועות ה טו; טושו"ע יו"ד רכח לג, ובנו"כ שם;
[3] שו"ת ציץ אליעזר חי"ג סי' פא אות ב. וראה עוד במאמרו של הרב רקובר, נועם, ב, תשי"ט, עמ' קפח ואילך;
[4] הגרי"ש אלישיב, מוריה, אלול תשנ"ח, גליון א-ב (רנג-ז);
[5] שו"ת ציץ אליעזר חי"ג סי' פא אות ב;
[6] 'שבועת אסף הרופא' פורסמה לראשונה בגרמנית לפי כתב יד אוקספורד, סימן 8:201. בער גולדברג פרסם את השבועה בכתב העת 'כרמל', בשנת 1861, לפי כת"י פאריס. מונטנר פרסם את השבועה במבוא לספר אסף הרופא, ירושלים, 1957, על פי כת"י אוקספורד. השבועה פורסמה גם בספר אסיא, א, תשל"ו, עמ' 258;
[7] אסף מוזכר על ידי הגאונים והראשונים - פירוש הגאונים לעוקצין פ"ג, המיוחס לרב האי גאון; ספר הערוך, ע' ותן; רמב"ן, תורת האדם, שער הגמול; רד"ק הושע יד ה;
[8] על זיהויו של יוחנן בן זבדא ראה בהקדמתו של ז. מונטנר לספר אסף;
[9] עקר = שורשי צמחים, כמו 'כוס של עקרין'. והכוונה לצמחים רעילים הגורמים למוות. פיסקה זו מתנגדת במפורש ל'המתת חסד' פעילה;
[10] יש לציין, כי איסור המתת חולה ואיסור הפלה צמודים זה לזה בשבועה זו, ואולי יש בזה חיזוק לשיטה שהפלה היא בגדרי רציחה;
[11] על פי שמות כ יד - 'לא תחמד אשת רעך'; דברים ה יח - 'ולא תחמד אשת רעך'. יש לציין, כי איסור זה הוא נורמה מוסרית כללית, ולאו דווקא כלפי רופא, אלא שהרופא המטפל בנשים עלול להיקלע לאיסור זה בקלות יתר;
[12] על פי במדבר לה לא - 'ולא תקחו כפר לנפש רצח'; שם לב - 'ולא תקחו כפר לנוס וגו'. ואולי הכוונה במונח 'כופר' כאן במובן של שוחד;
[13] על פי ישעיה ה כ - 'הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע'. והכוונה כנראה למנוע שקר מחולה, אף כי אין הכרח לומר שאסף דרש להגיד את כל האמת לחולה;
[14] על פי דברים יח י-יא - 'לא ימצא בך וגו' מעונן ומנחש ומכשף וחבר חבר ושאל אוב וידעני ודרש אל המתים';
[15] יתכן שבא לאסור על רופא גילויים על התנהגויות בלתי הולמות של בני הזוג, אשר עלולות לגרום למתחים ביניהם ולדרישת גירושין;
[16] על פי שמות כ יד - 'לא תחמד בית רעך לא תחמד אשת רעך וגו' וכל אשר לרעך'; דברים ה יח - 'ולא תחמד אשת רעך ולא תתאוה בית רעך וגו' וכל אשר לרעך';
[17] על פי דברים ז כו - 'ולא תביא תועבה אל ביתך וגו' שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא';
[18] על פי שמו"א יב כא - 'כי אחרי התהו אשר לא יועילו';
[19] על פי ויקרא יז ז - 'ולא יזבחו עוד וגו' לשעירם'. בעניין רוחות מתים יתכן שמתכווין ל'דורש אל המתים' - דברים יח יא;
[20] על פי תהלים קטו יא - 'יראי ה' בטחו בה'; ישעיה כו ד - 'בטחו בה' עדי עד'. וראה גם מל"ב יח כב; ישעיה לו ז;
[21] על פי דברים לב לט - 'אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא';
[22] על פי תהלים צד י - 'המלמד אדם דעת';
[23] על פי ישעיה מח יז - 'אני ה' אלקיך מלמדך להועיל';
[24] על פי איוב מב ב - 'ולא יבצר ממך מזמה';
[25] על פי עמוס ט ג - 'ואם יסתרו מנגד עיני';
[26] על פי בן סירא לח ד;
[27] על פי ישעיה מג יא - 'אנכי אנכי ה' ואין מבלעדי מושיע';
[28] על פי במדבר כז טז - 'יפקד ה' אלקי הרוחת לכל בשר';
[29] על פי מל"ב ה ז - 'ויאמר האלקים אני להמית ולהחיות';
[30] על פי דברים לב לט - 'אני אמית ואחיה וגו' ואין מידי מציל';
[31] על פי תהלים יח מב - 'ישועו ואין מושיע';
[32] על פי דבהי"ב טו ז - 'ואתם חזקו ואל ירפו ידיכם כי יש שכר לפעלתכם'; ירמיה לא טו - 'כי יש שכר לפעולתך';
[33] על פי דבהי"ב טו ב - 'ה' עמכם בהיותכם עמו';
[34] על פי דברים יא כב - 'ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו'; יהושע כב ה - 'ולשמר מצותיו ולדבקה בו';
[35] תהלים קמד טו;
[36] על פי יהושע א טז - 'כל אשר צויתנו נעשה';
[37] על פי דברים ו ה - 'ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך';
[38] על פי שמות כד ז - 'ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע';
[39] על פי דברים ה לב; שם יז יא, כ; שם כח יד; יהושע א ז; שם כג ו; מל"ב כב ב; משלי ד כז; דבהי"ב לד ב;
[40] על פי בראשית יד יט - 'ויברכהו ויאמר ברוך אברם לא-ל עליון קנה שמים וארץ'; שם כב - 'הרמתי ידי אל ה' א-ל עליון קנה שמים וארץ';
[41] על פי דברים לא כא - 'וענתה השירה ... לפניו לעד'; מיכה א ב - 'ויהי ה' אלקים בכם לעד';
[42] דברים יז כ - 'ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאול';
[43] על פי דברים כז כה - 'ארור לקח שחד להכות נפש דם נקי';
[44] נגד המתת חסד בצורה פעילה או בסיוע להתאבדות;
[45] גם כאן כנראה הכוונה לא למסור את סוד העיקרים [=צמחי הרעל] שאיתם אפשר להרוג את החולה, ולפי זה מדובר באיסור סיוע של רופא להתאבדות, וזה חידוש;
[46] דמים במובן דם, היינו לא להשתמש בדם לטיפולים רפואיים; או אולי הכוונה דמים במובן של ממון, ולא לקחת כסף כשכר רפואה, אך לא מסתבר לא בסגנון ולא במשמעות, שהרי היה מקובל על הרופאים לקחת שכר רופא;
[47] נגד הכירורגים - ראה פחד יצחק, ע' רופא; דרישה מוסרית לזהירות מירבית בטיפול רפואי;
[48] על פי ויקרא יט יח - 'לא תקם ולא תטר את בני עמך'; נחום א ב - 'ונוטר הוא לאיביו';
[49] על פי דברים טז כב - 'אשר שנא ה' אלקיך';
[50] על פי דברים י יב, יא כב - 'ללכת בכל דרכיו';
[51] על פי שמות לג יג; במדבר יא טו - 'אם נא מצאתי חן בעיניך';
[52]  על פי במדבר לב כב - 'והייתם נקיים מה' ומישראל';
[53] אמטוס (בעברית: חביב, אהוב) לוזיטנוס חי בשנים רעא-שכח/ 1511-1568, בפורטוגל, הולנד ואיטליה. הוא היה מאנוסי ספרד, ואף הוזמן להיות רופאו של האפיפיור. הוא ברח לסלוניקי, וחזר לחיק היהדות. הוא כתב שבעה כרכים של תיאורי מחלות שונות, ובכל כרך - מאה מחלות. שבועת אמטוס לוזיטנוס מופיעה בסוף הכרך הששי והשביעי של ספריו. היא נכתבה בלטינית, בשנת 1559, ותורגמה לאנגלית על ידי הארי פרידנוואלד בשנת 1935. שבועה זו פורסמה בעברית על ידי י. לייבוביץ, בגליון 'מחניים', כרך כב, תש"ל, בספרו של ד. מרגלית, דרך ישראל ברפואה, תש"ל, עמ' 151 ואילך, ובספר אסיא, א, תשל"ו, עמ' 250 ואילך.

 

* # *