קי. ניתוחים פלסטיים לנוי

 

לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה כי תועבת ה' אלקיך כל עשה אלה [דברים כב ה]

 

פרשנות המקרא

 

תלמוד בבלי, נזיר נט א: 'לא יהיה' _ מה תלמוד לומר, אם שלא ילבש איש שמלת אשה ואשה שמלת איש הרי כבר נאמר 'כי תועבת ה' היא' ואין כאן תועבה, אלא שלא ילבש איש שמלת אשה וישב בין הנשים ואשה שמלת איש ותשב בין האנשים.

תלמוד בבלי, נזיר נט א: 'לא יהיה' _ מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה, תלמוד לומר 'לא יהיה כלי גבר על אשה'.

תלמוד בבלי, נזיר נט א: 'לא יהיה' _ 'ולא ילבש גבר שמלת אשה' _ שלא יתקן איש בתקוני אשה. המעביר שער בית השחי ובית הערוה הרי זה עובר משום 'ולא ילבש גבר שמלת אשה'.

תלמוד בבלי, שבת צד ב: 'שמלת אשה' _ המלקט שערות לבנות מתוך שחורות אסור משום 'לא ילבש גבר שמלת אשה'.

 

תרגום אונקלוס: לא יהי תקון זין דגבר על אתתא ולא יתקן גבר בתיקוניה אתתא.

 

רש"י: 'לא יהיה כלי גבר על אשה' _ שתהא דומה לאיש כדי שתלך בין האנשים שאין זו אלא לשם ניאוף. 'ולא ילבש גבר שמלת אשה' _ לילך ולישב בין הנשים. דבר אחר שלא ישיר שער הערוה ושער של בית השחי. 'כי תעבת' _ לא אסרה תורה אלא לבוש המביא לידי תועבה.

 

רשב"ם: 'לא יהיה כלי גבר על אשה' _ ללכת בין האנשים ולזנות.

 

רמב"ם, מורה נבוכים ג לז: המצוות אשר כללתן הקבוצה השניה הם כל המצות אשר מנינום בהלכות עבודה זרה, ופשוט הוא שהם כולם להציל מטעויות עבודה זרה ומהשקפות אחרות בלתי נכונות שנשתרבבו עם עבודה זרה וכו', והוא גם הטעם באמרו 'לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה', תמצאהו בספר "טמטם" מצווה שילבש האיש בגד אשה צבוע בשעה שעומד לכוכב נוגה, ותלבש אשה שריון וכלי נשק בעת שעומדת למאדים, ויש בזה עוד לדעתי טעם אחר, והוא שהפעולה הזו מעוררת לתאוות וגורמת למיני שחיתות.

 

ספר החינוך, מ' תקמב-תקמג: משרשי המצווה להרחיק מאומתנו הקדושה דבר ערוה וכל עניין וכל צד שיהיה הכשלון באותו דבר מצוי מתוכו וכו', ואין ספק כי אם יהיו מלבושי האנשים והנשים שווים, יתערבו אלו עם אלו תמיד ומלאה הארץ זימה, ועוד אמרו בטעם מצוה זו שהיא להרחיק כל עניין עבודה זרה שדרכן של עובדי עבודה זרה היה בכך.

 

רבנו בחיי: 'לא יהיה כלי גבר על אשה' _ מנע הכתוב כלי זיין מן האשה כדי שלא תצא למלחמה ויהיה סיבה לזנות, וכן האיש אם ילבש שמלת אשה ושיצערב עם הנשים כל אלו 'תועבת ה' וכו', ומן הכתוב הזה למדו רז"ל מפי השמועה שאסור לו לאדם להתקשט בקישוט המיוחד להן כגון לראות במראה וכיוצא בו וכו', ושמע מינה שאסור הוא לשאר בני אדם שיסתכלו במראה לפי שהוא קישוטי נשים אלא אם כן היה סופר שהתירו לו להסתכל כדי לחזק כוח הראות, או שהוא חולה חלוש ורוצה להסתכל בתואר פניו הרי זה מותר שאין זה בכלל קישוט ואינו דרך תאוה ופתויי יצר הרע וכו'.

 

רש"ר הירש: פירושים שונים נאמרו לאיסורים אלו במסכת נזיר נט א וכו', לשיטה זו לא באה התורה לאסור את העלמת המין על ידי החלפת הבגדים, אלא היא אוסרת על כל מין את מה שמתאים בייחוד לטבע המין האחר, האיש אל יטפח את הופעתו החיצונה בשיטה המתאימה לטבע האשה, והאשה אל תופיע בעבודה המתאימה לטבע האיש וכו', אכן כל טיפוח העור והשיער, כל פרכוס, צביעת שיער, הסתכלות יתרה בראי, שהם למעלה מן הנדרש על פי נימוסי הגברים, וכן כל לבוש ותכשיט של אשה אסורים על האיש משום 'לא ילבש גבר שמלת אשה'.

 

* # *

 

ניתוחים פלסטיים מבוצעים בגין מספר הוריות:

 

ניתוחים לנוי ולשיפור המראה החיצוני, כגון תיקון הגודל והצורה של האף, תיקון מחיצת האף, סילוק קמטים מהפנים, הסרת שומן, תיקוני עפעפיים, ושינוי גודל השדיים; ניתוחים לתיקון או לסילוק מומים מולדים שונים בחלקים חשופים של הגוף; וניתוחים לתיקון צלקות ופגמים בעור כתוצאה מפציעות, כוויות, או ניתוחים.

 

נשים עוברות ניתוחים פלסטיים בשיעורים גדולים בהרבה בהשוואה לגברים. בשנת 1998 עברו קרוב למיליון נשים ניתוחים פלסטיים שונים בארה"ב, בעוד שבאותה שנה עברו רק כ- 100,000 גברים בארה"ב ניתוחים דומים.

 

הפוסקים נחלקו בשאלה אם ניתוחים פלסטיים מותרים או אסורים:

 

יש הסבורים, שניתוחים אלו אסורים בכל מקרה ובכל תנאי, בין באיש ובין באשה [1]. מספר נימוקים ניתנו לדבר:

קיימת סכנה עקב ההרדמה, ואסור לאדם להכניס עצמו אפילו לספק סכנה רחוקה, ואפילו בשביל לקיים מצווה; לא ניתנה רשות לרופא לרפאות אלא דווקא מחלה וכאב, אבל כל דבר שנברא כך בטבעו מלידה, ואין בו שום חולי וכאב, יש בכך משום שינוי מעשה בראשית, וסתירת גזירת מלכו של עולם [2]; אסור לאדם לחבול בעצמו, או להסכים שיחבלו בו. ואמנם חבלה לצורך רפואה מותרת, אבל שלא לצורך רפואה, אפילו אם זה לצורך אחר, אסור לאדם לחבול בעצמו [3]; איסור מיוחד יש באיש העושה ניתוח פלסטי לשם נוי, והוא האיסור של 'ולא ילבש גבר שמלת אשה' [4].

 

רוב הפוסקים סבורים שניתוח פלסטי מותר, ומכל מקום יש תנאים ומצבים להיתר כזה [5]. פוסקים אלו דחו את כל צדדי האיסור:

אין לאסור מדין חובל בעצמו מכמה טעמים: איסור זה הוא דווקא דרך נציון או בזיון [6], אבל כשחובל בעצמו לצורך שלא בדרך כזו _ מותר [7]; כאשר החבלה נעשית לטובתו של הזולת וברצונו, היא מותרת מדין 'ואהבת לרעך כמוך' [8]; אין איסור חובל כאשר הדבר נעשה לצורך תיקון [9]; יש הסבורים, שאיסור חובל בעצמו אינו חל אם האדם מסכים לכך [10]; אין איסור חובל כשעושה זאת כדי להינצל מצער וסבל נפשי [11], ודבר זה מוגדר גם כשיש לו בושה ללכת בין הבריות [12].

אין לאסור משום שמכניס עצמו לספק סכנה מכמה טעמים: מצינו שאנשים מכניסים עצמם בהיתר לסכנות מסויימות כשיש צורך בדבר, כגון לצורך פרנסה, ולכן סכנה מועטת כזו אין לאסור; מותר לאדם להכניס עצמו לספק סכנה כדי למנוע כאב וסבל; מותר לאדם להכניס עצמו לספק סכנה אם בדבר זה כבר דשו רבים, והוא מקובל, מדין 'שומר פתאים ה'.

אין לאסור מדין שינוי מעשה בראשית, וסתירת גזירת מלכו של עולם מכמה טעמים: כל דבר הנעשה לשיפור הבריאה, אין בו משום סתירת גזירת מלכו של עולם; כל דבר הנעשה לצורך מניעת סבל וצער נחשב כצורך רפואי, והוא כלול בגדרי ההיתר לעסוק ברפואה, שכן אין הבדל בין בעיה גופנית לבין בעיה נפשית ביחס למצות הרפואה [13]; פעולה כזו אינה נקראת שינוי בעצם הנברא, ואין בזה משום שינוי מעשה בראשית.

אין לאסור מדין 'לא ילבש', שכן במקום צער מותר, וגם משום שניתוחים כאלו בתנאים אלו מבוצעים כיום גם באנשים, ואין הם מיוחדים לאשה דווקא [14].

 

יש מהפוסקים שהתירו ניתוח פלסטי רק לצורך מוגדר:

כשהדבר נעשה לנוי באשה, וכדי שיקפצו עליה לקדשה [15]; כאשר יש פגיעה חיצונית לאחר פציעה או מחלה, או כאשר המצב עלול לגרום לדכאון נפשי עמוק, או שבלעדי הניתוח אי אפשר למצוא מקום עבודה ופרנסה, ויש בזה משום כדי חייו ופרנסת בני ביתו, או שהדבר נחוץ לשידוך, או לשמירת שלום בית, כדי שלא תתגנה האשה על בעלה [16]; כאשר יש לאדם צער במצבו, או שהוא מתבייש ממצבו, והניתוח הפלסטי מיועד לתיקון מצב הגורם סבל ועגמת נפש, ואז הוא מותר גם באיש [17].

יש מי שכתב, שאם אפשר לעשות את הניתוח הפלסטי בהרדמה מקומית, מותר לאשה לעבור ניתוח כזה גם לשם יופי בלבד, ולאיש מותר הניתוח רק בתנאי שמניעתו גורמת לו צער יום-יומי ועגמת נפש, אך לא לשם יופי בלבד; ואם יש צורך בהרדמה כללית, יש לפנות בכל מקרה בשאלה לרב [18].

 

אשה שעברה כריתת שד בגלל גידול ממאיר, או כריתת שד מונעת בחשד לממאירות עתידה, מקובל כיום לשחזר בניתוח פלסטי את מבנה השד על ידי העברת קטע עור ושומן מדופן הבטן התחתונה, או העברת עור ושומן מהעכוז, או העברת שריר עור ושומן מהגב. יש גם אפשרות לשחזר את השד על ידי החדרת תותבות של חומר מרחיב רקמה מתחת לשריר החזה,  ומתיחה והרחבה הדרגתית עד הגודל הרצוי. השיחזור יכול להתבצע מיידית לאחר ניתוח הכריתה, או בשלב מאוחר יותר. לשיחזור השד יש מספר יתרונות: שיפור ההתמודדות הנפשית של החולות, שיפור תדמית הגוף, ושיפור במיניות.

על מנת להשלים את השיחזור, מקובל לקעקע צורת פיטמה ליד העוקץ המשוחזר, והקיעקוע נעשה בדרך של שריטה ומילוי בצבע. יש מי שסובר, שבשעת הדחק, כגון באשה צעירה, שיש חשיבות פסיכולוגית לשחזור מלא של השד, מותר לעשות כן, אלא שעדיף לעשות זאת על ידי גוי, ובהרדמה מלאה של האשה, שאז אין היא מסייעת כלל [19].

 

מקורות והערות

 

[1] שו"ת ציץ אליעזר חי"א סי' מא אות' ח-ט; שו"ת שבט הלוי ח"ו סי' קצח. וראה גם שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' קה אות ב;
[2] ראה שו"ת שערי צדק חיו"ד סי' קמג;
[3] ראה תוס' ב"ק צא ב ד"ה אלא; יש"ש ב"ק פ"ח סי' נט. אמנם בטור בשם הרמ"ה התיר לחבול בעצמו לצורך;
[4] בפסוקנו;
[5] שו"ת אגרות משה חחו"מ ח"ב סי' סו; שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' פב אות ז; הרב י. יעקובוביץ, נועם, ו, תשכ"ג, עמ' רעג ואילך; שערים המצויינים בהלכה סי' קצ סק"ד; שו"ת בנין אב ח"א סי' נ אות ג; שו"ת חלקת יעקב ח"ג סי' י-יא; שו"ת משנה הלכות ח"ד סי' רמו-רמז; שו"ת עשה לך רב ח"ד סי' סה; שו"ת שערי עזרה (בצרי) ח"ב חחו"מ סי' קנג; שו"ת יביע אומר ח"ח חחו"מ סי' יב; הגרי"ש אלישיב, הובאו דבריו בשו"ת ישיב משה (טורצקי) עמ' רפב;
[6] רמב"ם חובל ה א. וראה שם שתי גירסאות אלו;
[7] ראה _ שו"ת מהרי"א אסאד חיו"ד סי' רמט; שו"ת מנחת יצחק ח"א סי' לו אות ד; שם ח"ו סי' קה אות ב;
[8] כמבואר בסנהדרין פד ב;
[9] שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' פב אות ז;
[10] מנ"ח מ' מח; טורי אבן מגילה כז א. אמנם יש אומרים שלא מועילה הסכמת האדם לחבול בו, כי אין אדם בעלים על גופו לענין זה _ ראה הגרש"י זווין, לאור ההלכה, עמ' קפא ואילך;
[11] על פי המבואר ברמ"א יו"ד רמא ג; מאירי סנהדרין פד ב;
[12] כמבואר בתוס' שבת נ ב ד"ה בשביל;
[13] וראה בשו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' קה אות ב, שאמנם דאגה וצער מחשיבו לחולה לעניין זה, אלא שאין בזה חולה שיש בו סכנה, ולכן הניח שאלה זו בצ"ע;
[14] שו"ת משנה הלכות ח"ד סי' רמז;
[15] שו"ת אגרות משה חחו"מ ח"ב סי' סו; שו"ת יביע אומר ח"ח חחו"מ סי' יב;
[16] הרב י. יעקובוביץ, נועם, ו, תשכ"ג, עמ' רעג ואילך; שו"ת משנה הלכות ח"ד סי' רמו-רמז; שו"ת יביע אומר ח"ח חחו"מ סי' יב; שו"ת רבבות אפרים ח"ח סי' שפט;
[17] שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' פב אות ז; שו"ת חלקת יעקב ח"ג סי' יא; שו"ת משנה הלכות ח"ד סי' רמז; שו"ת יביע אומר ח"ח חחו"מ סי' יב; שו"ת בנין אב ח"א סי' נ אות ג;
[18] שו"ת עשה לך רב ח"ד סי' סה;
[19] תשובת הגר"י זילברשטיין במכתבו אלי, בשם הגרי"ש אלישיב. טעמו _ על פי שיטת המעיל צדקה סי' לא, שאין אפילו איסור דרבנן אם כתובת הקעקע איננה באותיות אלא בצורות בלבד.

 

* # *