הערותיו של הגרא"י וולדינברג שליט"א
אב-בית-הדין הרבני האזורי בירושלים
לסי' ריט סעיף ח ס"ק י. בדין חולה נפש שנתרפא לענין ברכת הגומל.
יעוין בספרי שו"ת צ"א חי"ב סי' י"ח
אות ח שדנתי בזה, ובררתי והנחתי והעליתי שמכיון שקבלת התקף ומיחוש כזה ל"ע
מהוה סכנה לו מבחינות שונות, לכן כשנתרפא מזה צריך לברך ברכת הגומל, ואין הפרש בזה
אם המחלה לא תחזור אליו עוד לבין היכא שעלולה עוד לחזור ח"ו, ובכל פעם שניצול
מזה ושב לאיתנו; וצלילות דעתו צריך לברך הגומל, יעו"ש.
ועל
מה שכו' כבו' בהסתמך ע"ד שו"ת לב חיים להגר"ח פלאג'י ז"ל,
דחולה שניסה לאבד עצמו לדעת ונסתכן וניצל חייב לברך הגומל כשיבריא.
לא
כן עמדי. ויעוין בספרי שו"ת צ"א ח"י סי' כ"ה פרק כ"ג
שהבאתי שנחלקו בדבר זה גדולי פוסקים קדמונים, והארכתי בזה, והעלתי על כן להלכה שעל
זה וכיוצא בזה כל שברצונו הכניס א"ע לסכנה אין לברך ברכת הגומל כשניצול
מהסכנה, ועכ"פ לברך בלא שם ומלכות עי"ש.