הערותיו של הגרא"י וולדינברג שליט"א
אב-בית-הדין הרבני האזורי בירושלים
מ"ש עוד שם בשם הגרי"י נויבירט שליט"א שאמר לו דמ"ש
המג"א בסק"ו דנוהגין דיולדת אינה מדליקה בשבת ראשונה, שזה דוקא במקום שהאשה
ילדה בבית והיא נמצאת בחדר אחד ולפי מה שהיה נהוג לא לקום אחרי הלידה עד שבוע
ימים.
לדעתי רחוק הדבר מלהעמיס כן בכוונת המג"א שהעיכוב
שתברך הוא מפני ששוכבת דאם כן מה צורך המג"א שם לאשמיענו דבימי נדותה בן
יכולה לברך בעצמה, ועוד מדוע מגביל המג"א את הדבר רק לשבת ראשונה, היה צריך
לכתוב בלשון "כל זמן ששוכבת". ויעוין בבאה"ט אה"ע סי' ע
סק"א שמביא בשם הרש"ל בתשו' שכותב שדרך הנשים לישכב במטה מעת הלידה ד'
שבועות עי"ש. הרי שלא היה מוגבל רק עד שבוע ימים.
אלא
ודאי נראה דטעם המנהג שבמג"א הוא מפני שעד שבוע ימים היא שופעת דם מהלידה,
דכך אורחא דמילתא שהדם זב ממנה ז' ימים (עיין רמב"ן ר"פ תזריע,
וח"ם עה"ת שם ד"ה וביום השמיני עי"ש). ולכן איצטריך
המג"א שפיר לאשמיענו דבנדה כן מברכת לעצמה, ושאין להרחיב את המנהג גם לזה
מכיון שמעיקרא דדינא גם יולדת יכולה לברך. וכך יוצאים הדברים גם מדברי הגרש"ז
מלאדי ז"ל בסי' רסג סעי' 1 כדיעו"ש. וכ"כ גם הערוה"ש בסי' רסג
סעי' ז וז"ל : ואפילו היא נדה יכולה לברך כמ"ש לעיל סי' פח לבר יולדת
בשבת ראשונה דמסתמא אינה נקיה יברך הבעל עכ"ל, הרי דמטעם אי נקיות מדמים ולכלוך
קאתי עלה.
ומצאתי
בספר נוהג כצאן יוסף שיוצא מפורש כן שטעם המנהג הוא כפי שכתבתי, דבה' יולדות אות ד
כותב וז"ל : לענין חלה והדלקה נוהגין שבעלי היולדות מפרישין חלה ומדליקין
במקום נשותיהן לפי שאסור להם להזכיר את השם ולברך וכו' ובקושי התירו באו"ח
סי' פח שהיולדות יתפללו אחר ארבע שבועות כשהולכות לביהכ"נ בעוד שרואות דם
עי"ש במג"א וכו' עיי"ש. וכך חוזר וכותב בה' שבת אות י וז"ל ;
כבר כתבתי בה' יולדות סי' ד שבעלה של היולדת מדליק ומברך בשבת ראשון, האמנם לי
המנהיג נראה שידליק ויפריש חלה עבורה בכל השבתות עד שהולכת לבית הכנסת עי"ש.
הרי מפורש יוצא מזה שיסוד המנהג בזה הוא בגלל שאז שופעות דם הרבה, ועל כן סבר
הנוהג כצאן יוסף שיש להרחיב את המנהג עד ד' שבועות.
ואלה
שלא קיבלו את המנהג הזה בכלל, הוא בגלל שסברו שאין לו למנהג יסוד, כי כשם שנדה
מברכת כך היולדת יכולה לברך.