הערותיו של הגרא"י וולדינברג שליט"א
אב-בית-הדין הרבני האזורי בירושלים
בסי' תקנ"ט סעי' ד. מביא בשם הגרשז"א שליט"א שכתב לו להסתפק
במנין של עשרה חולים האם גם הם יכולים לקרוא בתורה הואיל וזה חובת היום כמו
ביוהכ"פ שחרית, ע"כ. הנה הרי החתם סופר בחאו"ח סי' קנז שכבו' מציין
אליו לפני כן בנוגע לחולה שאוכל בט"ב אם יכול לעלות לתורה, נוגע בדבריו גם
בזאת השאלה וכותב וז"ל : והשתא לפי טעם זה האחרון (דיומא קגרים) לא מיבעי'
שיכול לעלות לתורה לקרות במנין עשרה המתענים, אלא אפילו ציבור שאינם מתענים כלל
כגון שכולם קצירי ומריעי או בעלי ברית בט"ב שנדחה מ"מ קורין ויחל במנחה
דיום הוא שנתחייב בקריאה, מ"מ להלכה אני אומר ולמעשה צריך מיתון קצת, אבל זה
נ"ל ברור להלכה ולמעשה שהחולה שאכל בט"ב יכול לעלות לתורה אפי' במנחה
אבל' י' ב"ב צל"ע לדינא אם יקראו ויחל עכ"ל. ומשמע מדבריו שרק
בנוגע לי' בעלי ברית נשאר עוד בספק [וכך ראיתי במהדו' המחודשת של הח"ס הוצאת
מכון ח"ס שלא כתוב זה בר"ת ב"ב אלא כתוב מפורש "אבל י' בעלי
ברית"] אבל בנוגע לקצירי ומריעי הכריע הח"ס את הכף שכן קורין ויחל
במנחה. ויש להוסיף דמזה יש ללמוד דאם כל הי' חולים אכלו בפחות מכשיעור דבודאי
יכולים להלכה ולמעשה לקרות ויחל במנחה, ומכ"ש בשחרית.
אוסיף
לציין לדברי שו"ת שערי צדק (פאנעט) חאו"ח סי' קיט שמוסיף חיזוק לדברי
הח"ס, וכותב שדבריו תורה הם כי במקום חולי הוי כאילו התענו דמסתמא היו רוצים
ביותר בהתענית רק אונם חולי מנעם וכו' יעו"ש ויעוין שדי חמד מערכת בין המצרים
סי' ב אות א עי"ש, וי"ל.