הערותיו של הגרא"י וולדינברג שליט"א
אב-בית-הדין הרבני האזורי בירושלים
בסי' תרל"ט סעי' ג. מביא בשם הגרשז"א שליט"א שכתב לו שעיקר
הלימוד של ט"ו ט"ו מחג המצות הוא רק על קיום מצות ישיבה בסוכה ע"י
אכילת דגן. ואף שאחרונים חקרו בזה דאולי זה ממש דומה לכזית מצה, מ"מ למעשה
יודע הוא שיש גדולי תורה שכיבדו את הכזית הראשון לאכול דוקא עם דבש או עם מעט
ליפתן טוב כדי ליהנות ביותר, ע"כ.
והנה
אמנם הצל"ח בפסחים ד' קח ע"א דעתו כן היא דבסוכות יכול לאכול הכזית פת
מתובל בתבלא ובמיני מתיקה, ובזה כותב לתרץ על שרב ששת שהיה איסטנים התענה רק
בער"פ ולא התענה גם בכל ערב סוכות כדיעו"ש.
אבל
מלבד מה שהצל"ח שם דוחה עפי"ד דברי המהרי"ל שפסקם הרמ"א בסי'
תרלט סעי' ג שאסור לאכול בערב סוכות מחצות ואילך כמו בע"פ דומיא דאכילת מצה
ע"ש. זאת אומרת שאבל המהרי"ל והרמ"א לא ס"ל הנחתו של
הצל"ח אלא שלכל מילי איתקיש ואין לדחות איפוא כ"כ בנקל דברי
המהרי"ל והרמ"א מהלכה.
עוד
זאת מצינו להגאון ר"א רגולר ז"ל בספריו יד אליהו בחלק הפסקים סי' כג
שנו"נ בדברי הצל"ח ודוחה ראיתו, מפני שבמצה צריך לאכול בתחילת הערב אבל
בסוכות יכול לאחר ולכן לא חשש רב ששת להתענות גם בער"ס, וס"ל לעיקר,
דהכזית פת שמחויבין לאכול בליל א' של סוכות חייבים לאכול פת בפ"ע בלי שום
עירוב דבר אחר דומיא דמצה כיון דגמרינן ט"ו ט"ו מחג המצות יעו"ש
באריכות דבריו.
כן
בקודש חזיתי בספר בית השואבה בדינים השייכים לערב חג הסוכות אות ד שכותב נמי להשיב
ע"ד הצל"ח מעין דברי היד אליהו הנז', ונוטה נמי להלכה דכיון דגמרינן
ט"ו ט"ו מחג המצות מחויב לאכול גם הכזית פת בסוכה בלא תבלין או מתיקה
כדי שלא לבטל טעם הפת כמו במצה עיי"ש.
ועוד
זאת מצאתי להפרי מגדים ז"ל במ"ז בסוף סי' תרמג, דס"ל נמי בפשיטות
כנז', וכותב דבליל א' דסוכות אינו יוצא ידי חובתו כי אם בפת היוצא במצה לא בעשירה
יעו"ש.
אחרי
האמור נראה לדעתי דבזה שכמה גדולי תורה נוהגים לכבד את הכזית ראשון לאכול דוקא עם
דבש וכו', אין בכך בכדי להכריע את הכף, ויש ליזהר עכ"פ לכתחילה לאכול הכזית
פת בליל חג הסוכות בלי שום עירוב דבר אחר, ולחוש לדברי גדולי הפוסקים (שגם
הרמ"א בתוכם) דס"ל שאחרת לא יוצאים ידי חובה.