הערותיו של הגר"י זילברשטיין שליט"א
בסימן ש"ל סק"י כתב שליט"א "וכנראה שגמר לידה הוא מאחרי
יציאת השליא". דבר זה הוא חידוש גדול ואין לאמרו בלי ראיה מרבותינו ז"ל.
כי מצינו בחז"ל שהשליא יכולה להתאחר עד כ"ז יום. וכך נפסק בשו"ע
יור"ד קצ"ד וז"ל: "ילדה ולד חי ואח"כ הפילה שליא אינה
חוששת לולד אחר אלא תולה אותה בולד שילדה כבר עד כ"ג יום" נמצא דנותנים
לה ג' מעל"ע עד ג' ימים אחר יציאת השליא ? דבר זה מחודש מאד, ונראה שכונת
הפוסקים שכתבו ד"מגמר לידה" מנינן לג' ימים כונתם אולי דלא מנינן משעה
שיצאה פדחתו וכמו שנפסק לגבי מילה ופדיון הבן (יעיין יור"ד רס"ב ד') אלא
מגמר הלידה ממש, אולם מיציאת השליא לא שמענו.
וזאת תשובתי להגר"י זילברשטיין שליט"א :
ודאי וודאי לא באתי לחלוק על חז"ל הקדושים
ח"ו, אך ודאי ידוע לכ"ת שהיום בכלל אין מציאות כזה כפי שתוארו
חז"ל. ואדרבא, אם מאחרת השליא לצאת אחרי צאת העובר, מוציאים אותו (לא מאוחר
מכשעה), כי עד שיצא כל השליא אין הרחם יכול להתכווץ לגמרי וממילא נשקפת סכנה לאשה
מדימום, זיהום וכו'. לכן במציאות של היום האשה עוד נמצאת במצב של סכנת תהליך הלידה
עד שכל השליא יוצאת. לכן כתבתי להקל בסכנת נפשות, והסכים אתי הגרש"ז אויערבאך
שליט"א.
ושוב כתב לי הגר"י זילברשטיין שליט"א :
הנה
דבר ברור הוא שכעת לא שכיח שהשליא תתאחר כ"ג יום כבימי הש"ס. וגם ברור
שכל זמן שהשליא לא יצאה האשה במצב סכנה. כל זה ברור ואין בו כל מקום לויכוח. השאלה
שלפנינו היא כדלהלן :
אשה
שילדה בז' בתשרי בשעת חצות היום, והלידה היתה רגילה ותקינה. והשליא יצאה כרגיל ללא
כל סיבוך, רבע שעה אחר חצות-היום, נפסקה הלכה במשנה ברורה תרי"ז י"ג
שאפילו אם הרופא אומר שיכולה לצום ביוכ"פ, וגם האשה מסכימה לדבריו, אין לה
לצום עד שעת חצות ביום כפורים, שהוא גמר ג' מעת לעת מהלידה וחייבת היא לאכול
עפ"י דין תורה, בניגוד לדעתו של הרופא.
כעת מתעוררת שאלה האם כונת התורה שהיא תאכל עד חצות
היום ביום כפורים. או שמותר לה לאכול עד רבע שעה אחר חצות. יסוד השאלה היא בבאור
ההלכה שקכעו חז"ל "גמר הלידה" : האם גמר הלידה הוא כאשר התינוק יצא
החוצה או שמא גמר הלידה הוא רבע שעה לאחר מכאן אחרי שהשליא יצאה לחוץ. שאלה זו לא
קשורה למציאות של היום. שכבודו כותב : "שבמציאות של היום האשה עוד נמצאת במצב
של סכנת תהליך הלידה עד שכל השליא יוצאת". שאלה זו קשורה מהרגע הראשון של
בריאת העולם כאשר חוה הולידה את קין (כנאמר במדרש שהלך למצא סכין לחתוך טבורו ופגע
בו שד בדרכו וכו') האם גמר הלידה הכונה כשהתינוק כבר יצא כולו או אחרי יציאת
השליא. ועל זה הבאתי שבימי חז"ל היתה השליא יכולה להשאר בפנים למעלה מעשרים
יום, שכל שלושים הימים יהיה מותר לחמם לה חמין להברותה בשבת ולשחוט לה תרנגולת כדי
לחזקה, כדין היולדת. סימן הדבר שגמר הלידה הוא יציאת הולד לחוץ אעפ"י שהשליא
עדיין נשארה בפנים ולכן אין תשובת כת"ר עונה על שאלה זו.
כת"ר
משיב ואומר : שהיום אין מציאות כזו כפי שתארו חז"ל... ולכן כתבתי להקל בסכנת
נפשות...ישמע נא ידידי, וכי רוצה אני להחמיר בסכנת נפשות? דברי הרי נאמרו באופן
שהרופא אומר שיכולה לצום ביום הכפורים. או שאומר שאין כל צורך לבשל לה חמים בשבת.
ואנו משיבים כנגד הרופא ואומרים לו שאין ממש בדבריו מאחר וחז"ל קבעו שג' ימים
הרי היא בסכנה, אם כן אין כבודו יכול לומר שהוא בא להקל מחמת הסכנה, הרי הרופא קבע
שאין בה סכנה אלא שאנו נתלים בחז"ל שקבעו לומר שג' ימים הרי היא בסכנה, אם כן
עלינו לברר מה היתה כונתם האם לגמר הלידה כלומר כשהתינוק כבר בחוץ או שמא אחרי
יציאת השליא. ובזה לא נשתנה הטבע.
הערה
: א"ל הגרש"ז אויערבאך שליט"א שבמקרה הנ"ל סופרים את הג' ימים
מעת גמר הלידה ולא מעת יציאת השליא.