הערותיו של הגר"י זילברשטיין שליט"א
בסימן ש"ל ס"ק א' כתב : והמפלת הנה ג"כ כיולדת "אם הפילה
לאחר שעברו מ' יום מתחלת הריונה". ובמקורות ציין לכף החיים, ש"ל ב'
דברים אלו הם לכאורה נגד הראשונים.
דהרי
הרמב"ן כתב דמחללים שבת ויוהכ"פ כדי להציל עובר פחות מבן מ' יום הביאו
קרבן נתנאל פ"ח יומא סימן ג' אות י' והרא"ש והר"ן שם כתבו דלא יתכן
סכנת עובר בלי סכנת אם. נמצא שאם קיימת סכנה לעובר פחות ממ' יום בהכרח שגם אמו אז
בסכנה ומחללים שבת גם מחמתה. הרי להדיא שעל עובר פחות ממ' יום האם בסכנה, וכך
העתיק המשנ"ב בסימן תרי"ז א' שגם תוך מ' יום מחללים עליה יוכ"פ וכך
כתב בשם האשכול וגם לרש"י כך הוא אלא שלרש"י הסובר שהעובר מתאוה לא יתכן
שיתאווה תוך מ' יום, אבל לו יצויר שיהיה בסכנה גם תוך מ' יום מחללים עליו שבת
ויוכ"פ וה"ה שאמו אז בסכנה וכמש"כ הרא"ש, אם כן מנ"ל לכף
החיים לסתום דלא כוותיהו.
אולם
המקורות של כף החיים הם דברי א"א שכ"כ על גליון השו"ע סימן
ש"ל, ובספר 'פקוח-נפש' דף ל"ט ד"ה כתב, דן בדברי הא"א הללו.
כמדומני שהבין שכונתו היא שתוך מ' יום המפלת אין לה דין ג' וז' ימים. עכ"פ
לענ"ד אי אפשר לסתום כך כפשטות דבריהם הק' אלא צריך לסתום שאפילו תוך מ' יום
הוי כמפלת ואולי כונתם לגבי ג' וז' ימים וכמש"כ.
וזו תשובתי :
קראתי
את דברי כ"ת, אך מקוצר דעתי לא הבינותי. כי ודאי כשהיא מעוברת אז מחללים את
השבת וכו' עבור סכנת העובר ואפילו בפחות ממ' יום, והדברים מובאים להלן בסוס"ק
י"ט. אך לגבי הדינים של שלושה ושבעה ימים אחרי הלידה, דינה של מפלת היא
כיולדת רק אם היתה מעוברת מעל מ' יום, כי לפני כן דין העובר לגבי זה הוא כמיא
בעלמא. אמנם מכיון שיש מקום לאי הבנה בכוונתי, בע"ה אוסיף "לענין ג' וז'
ימים המובאים בסע' ד".