הערותיו של הגר"י זילברשטיין שליט"א
בסימן שכ"ח ס"ק ל"א כתב: וכן הפריז על המדה בשו"ת דברי
חיים וכתב דהאידנא נתקלקלה מאוד ונסרחה חכמתן וא"י כלום. וצריך בדיקה רבה מאד
שם לסמוך עליהם באיזה דבר.
ושמעתי מאו"ח הגרי"ש אלישיב שליט"א, שאם
ליכא לפנינו רופא אחר כי אם רופא עכו"ם או ישראל המחלל שבת ואומר שפלוני חייב
לאכול ביו"כ, פשוט שחייבים לחוש לו. דמיהו זה שמכחיש אותו, ודבריו עושים
שנהיה בבחינת ספק פקו"נ. וכל דברי רבותינו שאין נותנים להם נאמנות, הם רק
לכתחילה. שאם יש לנו אפשרות לשאול לרופא שומר תורה יש לעשות כך ובכה"ג מקבלים
אנו במורא וד"א דברי רבותינו נ"ע שחכמתם רבה מחכמתינו ואין הפרזה
בדבריהם (ולפני כמה שנים היתה בחו"ל בבי"ח מפורסם יולדת בתוך י"א
יום לאחר לידתה וכל הרופאים הנכרים שבאותו בי"ח אמרו לה שחייבת לאכול
ביוכ"פ מאחר והיה לה פחות מ12- המוגלובין, והיא בסכנת נפשות גמורה. וגם שמעתי
מאחד הרופאים הנכרים שברית מילה הנעשה מחוץ לחדר נתוח, וע"י רופא מוסמך, גם
הוא בבחינת סכנת נפשות גמורה. ...וגם שמעתי מאחד מגדולי הדור שלפני כשמונים שנה
היה מקרה שרופא מומחה החליט שפלוני חייב לאכול חזיר כתרופה ליריקת דם ולשחפת, מאחר
וירק דם. והחולה אכל שנים ע"ג שנים ד"א עד שבסוף נתברר שיריקת הדם באה
לו עקב מכה בושט),
וזו תשובתי :
מה
שכתבתי על השו"ת דברי חיים שהפריז על המדה, היתה על צורת ההכללה של ד"ק.
אין לי כל ספק שצריכים לשאול קודם כל לרופא שומר תו"מ ואח"כ לקבל החלטה
עפ"י מורה הוראה בדברים שנוגדים למצות התורה, וכפי שכבר כתבו החת"ס ושאר
אחרונים דדברי הרופא רק מקובל כספק, וממילא רק שומעים לו בפקו"נ. ומה נדהמתי
לקרוא את מה שכ"ת כותב על המקרים ששמע עליהם, ויש לי ע"ז אריכות דברים
אך אכמ"ל.