הערותיו של הגר"י זילברשטיין שליט"א
בסימן תרצ"ד כתב: השולח לחברו דבר שמטעמי רפואה אסור לו לאכול כגון השולח
ממתקים לחולי סכרת, מסתבר שמכיון שאין לחולה סכרת שמחה בזה ...אינו יוצא
יד"ח.
הדברים
צריכים ראיה דמבואר בתוס' בב"ק פ"ה. ד"ה עבר על דברי הרופא,
"לא חשוב פושע כל כך", ואם כן יתכן דיצא יד"ח מאחר שאין זו פשיעה
כ"כ כשאין בזה פקו"נ. ועוד הגע עצמך אם המקבל אכל מאכל בשרי בסוף היום
וקיבל משלוח מנות של חלב וכעת אסור לו לאכלו וכי לא יצא יד"ח ? יתכן לומר
שכנה"ג וחז"ל שקבעו משלוח מנות התכוונו לתקן על דרך העולם כולו. שלהם
זוהי שמחה ואפילו אם לאדם פרטי הדבר לא גורם שמחה אין התקנה יצאה ממקומה וביחוד
דראוי גם לו ליתנו לאחרים או לאחר זמן כשיתרפא.
וזו תשובתי :
דברתי
עם הגרש"ז אויערבאך שליט"א שהסכים עם דברי כ"ת, אך מה אעשה אם
מקוצר דעתי עדיין אינני מבין את פשר הדברים. הלא במקרה שכותב עליו כבודו, אדם שמח
כי אח"כ הוא יאכל את המאכלי חלב, אבל כאן איזה שמחה יהיה לו באותו רגע, הלא
חולה סכרת ישאר לתמיד בצורך לדיאטה דל סוכר. ושוב דברתי עם מו"ר הגרי"י
נויבירט שליט"א שכתב לי וז"ל : ידוע הספק במי ששלח לחברו תרנגולת ונמצא
שהיה טרפה (אחרי שאכל), מקור הספק, בשעת אכילה שלא ידע שהיא טריפה, היתה לו שמחה.
מתנה ע"מ להחזיר במשלוח מנות, מבואר בשע"ת, דלא יצא כיון שאין לו שמחה.
מי שאינו נזהר מפת עכו"ם ומחמאת עכו"ם לא יצא יד"ח אם שולח למי שכן
נזהר, ארחות חיים, שכן אין לו שמחה. והרי מצינו שהתירו במקרים מסויימים לאכול פת
עכו"ם אף שכל השנה הוא נזהר, סי' קסח סע' ה. ועוד מבואר, בשם הח"א, דאם
שולח לעשיר דבר פחות דאינו יוצא בזה י"ח משלוח מנות, ומשום דאין בזה שמחה.
מכל זה רואים דכל שאין בו משום שמחה, לא יצא יד"ח, וא"כ הה"נ במי
שחולה סוכר ר"ל, שאין לו מכל זה שמחה מה ששולחים לו עוגה עם סוכר דלא קיים
המצוה. ומ"ש אם מחמת עושרו אין לו שמחה מדבר פחות, ומ"ש אם מחמת חוליו
אין לו שמחה ממה ששולחים לו, עכ"ל.