הערותיו של הראשון
לציון מרן הג"ר עובדיה יוסף שליט"א
בהלכות יין נסך סימן קכנ
ס"ק ב. הביא מה שכתב ידידנו הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך שליט"א,
שאי אפשר לסמוך להקל במגע נכרי ביין מפוסטר, שרק ממית את החיידקים, ולחשבו כמבושל
ממש, אף על פי שלא ניכר בו שום שינוי, ולא נחסר מהמדה כלל, וגם לא נשתנה כלל טעמו
וריחו וכו'. ע"כ. הנה דבר ה' בפיהו אמת, שלכתחלה בודאי שאין להתיר מגע נכרי
או ישראל מחלל שבת בפרהסיא ביין מפוסטר, וכשנתתי הכשר על היין של יקבי "כרמל
מזרחי" בראשון לציון, סירבתי להענות לדרישת המנהלים להוסיף בהכשר שאין לחוש
למגע נכרי ביין, מפני שעבר פסטור, כאשר עשה רב אחד בהכשר שלו, מפני שדעתי היא
למחמיר בזה על כל פנים לכתחלה, וכאשר הורה הרמב"ם (בפרק ו מהלכות איסורי מזבח
הלכה ט), שיין המבושל באש "עד שנשתנה טעמו בבישול" פסול לניסוך על גבי
המזבח. וממילא הוא הדין לגבי איסור יין נסך צריך שישתנה טעמו על ידי הבישול, וכמו
שכתב הרמב"ם (בפרק יא מהלכות מאכלות אסורות הלכה ט). וכן כתב המאירי עבודה
זרה (כט:), שאם נתבשל עד שנשתנה טעמו מכמות שהיה בטל חינו ואין דין ניסוך עליו.
וכן כתב רבינו מנוח, והובא בערך השלחן (סימן קכג סק"ה). וכן כתב מרן
החיד"א בספר ככר לאדן (דף קסב ע"א) בשם המהר"ם די לונזאנו. וכן
פירש הגאון רבי חיים פלאג'י בספר רוח חיים (סימן קכג סק"ב) בכוונת הריא"ז.
ועיין עוד בשו"ת שביתת יום טוב (חלק יורה דעה סימן א והלאה), ובשו"ת
ויאמר יצחק בן ואליד (דף קד ע"ג), ובספר בית אהרן קריספין (דף מד ע"ג),
ע"ש. אלא שעל כל פנים בדיעבד מיהא הואיל ומרן הבית יוסף (סימן קכג) הביא
להלכה דברי הרשב"א, שכתב, איזהו מבושל כל שהרתיח נעשה מבושל. וכן קבלת
הגאונים. ויש אומרים שצריך שיתמעט ממדתו על ידי בישולו. וקבלת הגאונים תכריע. וגם
אי אפשר לרתיחה בלי מיעוט מדה. וגם הרא"ש הסכים בזה לדברי הגאונים. וכן כתב
בספר התרומה. וכן פסק בשלחן ערוך שם. ולפי זה גם היין המפוסטר שהוא בודאי רותח, אלא
שהוא סגור למעלה, וכל מה שנתעדה חוזר לתוכו, סוף סוף הרי רתח ואין מקום לאוסרו
בדיעבד לפי דעת הגאונים. וכן כתבו בשלחן גבוה שם, ובספר עיני דוד (דף פו
ע"ג), ובספר זכרנו לחיים חלק ב (דף לא ע"ב), ע"ש. וכן העלתי בכף
החיים יורה דעה (סימן קיח סק"ז), והבאתי שם דברי הפוסקים בזה, כיעו"ש.
ועיין עוד בספר טהרת המים (מערכת פ אות כג), ובשיורי טהרה (מערכת ב אות לג
וע"ב), ואכמ"ל הותר.