הערותיו של
הגרא"י וולדינברג שליט"א
חבר בית הדין הרבני
הגדול
בסימן א מעי' ו
בנ"א סק"ו. בנוגע לחרש המדבר ואינו שומע דהמהרי"ל דיסקין
ז"ל בקו"א אות קפא הקשה דאמאי לא תנן בחרש המדבר ואינו שומע דאם עבר
ובירך יתרום כיון דבדיעבד הוי ברכה אע"פ שלא השמיע, ותירץ דודאי משנתנו
דתרומה בשליח מיירי, דלעצמו ודאי דיעבד מיקרי לר' יהודה ואין מחייבין אותו לעשות שליח,
ולגבי אחר לא מיקרי דיעבד מה שבירך השליח ויכול הלה לבטל את השליחות ומחויב הוא
בכך דעבירת חסרון ברכה מהוגנת חלה על התרומה. וע"ז מביא דהגרש"ז
אויערבאך שליט"א הקשה על המהרי"ל ז"ל דצ"ע כיון דהתורם שלא
ברשות אין תרומתו תרומה וע"כ דמיירי כשעשאו שליח וא"כ מה סברא הוא דלאחר
שהשליה כבר בירך שיהא רשאי לבטל השליחות ולגרום בכך איסור ברכה לבטלה, ע"כ.
ולי נראה ליישב דברי
המהרי"ל דיסקין ז"ל בהקדם מה שמצינו בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי'
שכ שכותב לבאר אודות זה שיכולים בשעת הצורך להשאל על תרומה שהפריש ולגרום ברכה
לבטלה, דהוא זה, מפני דלענין ברכה שכבר בירך אין כאן חשש ברכה לבטלה כלל, דנהי
דבחנם אין לשאול על הנדר ולגרום ברכה שא"צ שנית, אבל מ"מ אם אירע שהתחרט
משום טעם ויחזור ויתרום ויברך שנית אין כאן שום בית מיחוש לברכה ראשונה שהיתה
לבטלה כי אין כאן ברכה לבטלה שככה מברך וצונו לפרוש תרומה חלה וענין הפרשת תרומה
חלה הוא שישאר לו כח לשאול עליהם וכה צונו להפריש אותם ע"ד כן עי"ש.
לדברי ח"ס אלה ציינתי
בספרי שו"ת צ"א ח"ה סי' יד, ואני כתבתי בספרי שם להסביר זאת [וכן
בהומה לזה היכא דאמרו רבנן דאפקינהו לקדושין מיניה] דלכן לא הוי בכה"ג לבטלה
מכיון דבשעה שבירך היתה אמיתית א"כ כבר עלתה לשמים ונתקבלה לרצון, ושוב אי
אפשר להורידה ולעשותה כברכה לבטלה וכו', ע"ש. והגאון הגאב"ד מטשעבין
ז"ל הסכים לי להנ"ז והוסיף נופך מדידיה ע"ז בזה"'ל:
"ומאז ציינתי בגליון הח"ס שיותר מזה מבואר בריטב"א חולין ד' קי דאם
נטל ידיו לאכילה ואח"כ נמלך מלאכיל אין בכך כלום ואין מחייבים אותו לאכול כדי
שלא תהא ברכתו לבטלה ועיי"ש מה שכתב, וכן דנתי לפני מורי והודה לדברי",
עכ"ל, ונדפס זה בספרי צ"א ח"ו סי' כח עי"ש, וע"פ הסברו
מוסברים ביותר דברי הריטב"א.
וא"כ לפי האמור נלמד
במכש"כ דאין לחוש לברכה לבטלה כאשר מבטל השליחות כדי להסיר עי"כ עבירת
חסרון ברכה מהוגנת, ונלמד זאת מדברי הח"ס הנ"ז, ומהסברת דברי, ועוד
ביותר כאשר לפנינו סמוכין מדברי הריטב"א בחולין, ועוד מקל וחומר, דהא שם הוא
נמלך אח"כ בסתם מלאכול, ובכל זאת כותב הריטב"א דאין בכך כלום ואין
מחייבים אותו לאכול כדי שלא תהא ברכתו לבטלה, וא"כ מכש"כ כבנידון
הגריל"ד ז"ל שהוא נמלך, או שמייעצים אותו על כך, לבטל השליחות מכח נימוק
"שעבירת חסרון ברכה מהוגנת חלה על התרומה". ולכן שפיר כותב המהרי"ל
ז"ל שלא רק שרשאי לעשות זאת, אלא שגם מחויב הוא בכך.