הערותיו של
הגרא"י וולדינברג שליט"א
חבר בית הדין הרבני
הגדול
במימן קנז בנ"א סק"א.
מעתיק קושית הח"ס עה"ת פ' אחרי ע"ז שהגמ' ביומא ד' פה ע"ב
לומדת דפקו"נ דוחה הכל מקרא דפ' אחרי דכתיב: "אשר יעשה אותם האדם וחי
בהם", ומקשה הח"ס דהלא וחי בהם שממנו למדו חז"ל שאין לך דבר שעומד
מפני פקו"נ כתיב גבי עריות כמבואר מסידור הפסוקים, ובג"ע הרי הדין הוא
דיהרג ואל יעבור. והח"ס מסיים וכותב דמצוה ליישבו, וכבו' השאיר הדבר בתיקו.
לזאת למען ההשלמה אכתוב לו בזה מה שנלענ"ד בישוב קושית החתם סופר.
דהנה הך קרא דוחי בהם נאמר
בתורה במשמעות לשון שבא כציוי ואזהרה על כללות חוקי התורה משפטיה ומצותיה, ככתוב
בלשון: "ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה'".
ומכיון שכללי הוא על כל המצוות שבתורה אם כן אין קושיא על מה שנכתב זה גבי עריות,
כי באופן כללי יכול שפיר להכלל בצו הזה גם עריות, כי ישנו מציאות שיחול הצו הזה גם
גבי עריות, דהיינו היכא שהוא בשב ואל תעשה "וקרקע עולם" דאז ליכא להך
דינא דיהרג ואל יעבור כדמצינו בתוס' יומא ד' פב ויבמות ד' נג ע"ב וסנהדרין ד'
עד ע"ב ובעוד ראשונים, שמבארים דבגילוי עריות היכא דלא עביד מעשה ליכא להך
דינא דיהרג ואל יעבור, ורק היכא שהוא בקום ועשה ישנו לימוד מיוחד שמוציא אותו
בכה"ג מהכלל הזה ומחייבו ליהרג ולא לעבור, ולכן שפיר יכולים להחיל הלימוד של
וחי בהם ולא שימות בהם גם על עריות.
ונראה לי להביא סייעתא לדברי
הנ"ז מדברי התנא ר' ישמעאל בסנהדרין ד' עד וע"ז ד' כז ע"ב דאיתא:
תניא היה רבי ישמעאל אומר מנין שאם אומרים לו לאדם עבוד ע"ז ואל תהרג שיעבוד
ואל יהרג ת"ל וחי בהם ולא שימות בהם, יכול אפי' בפרהסיא ת"ל ולא תחללו
את שם קדשי. הרי דר' ישמעאל ס"ל דקרא דוחי בהם קאי נמי על ע"ז, ויליף
מזה דיעבוד ואל יהרג, ובכל זאת מפיק מזה בפרהסיא מקרא אחר של ולא תחללו את שם
קדשי, וא"כ מר"י נקח ללמוד גם אליבא דידן ולפרש ולומר שאין סתירה ממה
שדינא הוא דבעריות יהרג ואל יעבור, מכיון שישנו מיהת מציאות של יעבור ואל יהרג גם
בזה, והיינו היכא שהוא בשב ואל תעשה, ולכן הקרא של וחי בהם מוסב בדרך כלל גם על
עריות, ומהך קרא דוחי בהם הוא דאנו למדים דבשב וא"ת יעבור ואל יהרג, ורק היכא
שהוא בקום ועשה מוצא הדבר אז מכלל זה מכח לימוד אחרינא, והיינו מההיקש של כי כאשר
יקום על רעהו ובו', כדאיתא בסנהדרין ד' עד ע"א, וא"ש.
והתבוננתי שגם העמק דבר
עה"ת עמד בדבריו כקושית הח"ס, וכותב ליישב ע"פ שיטת השאילתות פ'
וארא דס"ל דהא דבג"ע יהרג וא"י אינו אלא שלא ברצונה ומשום דפגום לה
והוי כקטלא אבל ברצונה הוי ג"ע כשארי עבירות שבתורה שיעבור ואל יהרג, ולדעת
הש"פ כותב דצ"ל דזה הדרש אינו אלא כוונה שניה וקאי על שארי מצות
ע"ש. ולענ"ד נראה דשפיר יש לתרץ גם אליבא דש"פ בדומה לתירוצו של
העמק דבר אליבא דהשאילתות, מכיון שגם לש"פ ישנה ג"כ מציאות של יעבור ואל
יהרג היכא שהוא בשוא"ת, ובדומה למה שמצינו לר"י שג"כ מעמיד הקרא של
וחי בהם לגבי ע"ז היכא שהוא בצינעא, ועל בפרהסיא מפיק מזה מכח דרשא אחרינא,
וה"נ נאמר איפוא כן גם גבי גילוי עריות, דהוחי בהם קאי ע"ז היכא שהוא
בשוא"ת, והיכא שהוא בקו"ע אתי הקישא דמפיק אותו מלימוד זה וכנז"ל.