הערותיו של הגרא"י וולדינברג שליט"א
חבר בית הדין הרבני הגדול
בנשמת אברהם שם בנוגע לתואמים שנולדו דבוקים (תאומי-סיאם), שהשבות יעקב כותב דאם
יארע כזאת בישראל, אפילו אחד זכר ואחד נקבה או אפילו שתי נקבות במקום שנושאין שתי
נשים. אסורים להנשא כיון שאסור לשמש בפני כל חי, והגאון בעל שואל ומשיב בהסכמתו
לספר שבו"י מתמה למה לא אמר האיסור משום שתי אחיות, וכבו' מביא בשם שו"ת
בית יצחק שכותב על קושית השו"מ דלק"מ דמיירי בגיורת, ובודאי השאלה הי'
בנכריות ונסתפק אם יתגיירו איך יהיה הדין ואין כאן איסור ב' אחיות. ומקשה ע"ז
כבו' וז"ל: אך ק"ל מיו"ד סי' רס"ט סע' ה' שנפסק מפורש: הנושא
גיורת ובתה הגיורת או שתי אחיות מן האם, יושב עם אחת מהן ומגרש השניה, ועוד הלא
כותב מפורש כשאלה לפרש לו דיניהם אם יארע כן ח"ו בישראל, וצ"ע בכל זה,
עכ"ל. וקושיא זאת שמקשה כבו' על הבית יצחק מההיא דיו"ד סי' רס"ט
נראית חזקה, וביותר שהרי נפסק בכזאת גם ברמב"ם בפי"ד מה' איסורי ביאה
הלכה ט"ו, ואיך יתכן שנעלם מכל זה מעיני הבדולח של הגאון העצום הזה שכידוע
היה לו כלב הארי.
ואחרי
העיון נראה לי ליישב דברי הבית יצחק בכזאת. דהנה בשו"ע שם בסע' ב' נפסק דדין
גרים בעדיות של שאר בשר הוא, דאם היה נשוי כשהוא עכו"ם לאמו או לאחותו מאמו
ונתגייר מפרישין אותם, ואם היה נשוי לשאר עריות ונתגייר הוא ואשתו אין מפרישין
אותם ומסביר הש"ך בסק"ב דכך הוא דין גרים, אם עבר על דתו בעוד שהוא
עכו"ם ונשא אמו או אחותו מאמו ונתגיירו מפרישין אותן עולמית, שאם לא ימחו
בידו אע"פ שעבר בגיותו על דתו מ"מ יאמרו באנו מקדושה חמורה וכו' שכבר
עשיתי איסור ועכשיו הותרה לי, ואם היה נשוי שאר עריות בגיותו אפילו מצד האם
ונתגייר הוא ואשתו עמו, כיון שאין האיסור אלא משום גזירה דישראל דלא ליתי לאחלופי
וכו' הואיל וכבר נשוי הוא אין מפרישין אותם עולמית רק ג' חדשים להבחין בין זרע שנזרע
בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה ע"ש. למדנו מהסע' ב' שבשו"ע והגדרתו של
הש"ך בזה. דחוץ מאמו ואחותו, שאר העריות אפילו מן האם אם היה נשוי איתם
בגיותו ונתגייר הוא ואשתו, אין מפרישין אותן זמ"ז הואיל וכבר נשוי הוא, ורק
אם נשא אותם לאחר שנתגייר אזי מפרישין אותם. ואם כן בכלל זה של שאר העריות הוא גם
אם נשא שתי אחיות בגיותן ונתגייר אתם דג"כ אין מפרישין אותם. הכי ראיתי בחזון
איש יו"ד סי' קנ"ח שמבאר נמי בכזאת בדעת הרמב"ם, השו"ע
והש"ך עיי"ש. וא"כ, לפי זה ברור כי זה שנפסק בסע' ה' דמגרש השניה,
כי הוא דוקא אם נשא אותן בגיורן אבל אם נשא אותן בגיותן אין מפרישין אותן. וזה
מדויק מאד בלשון השו"ע בסע' ה' שמדייק לכתוב בלשון "הנושא אשה ובתה
הגיורת וכו'" והיינו שנשא אותן כשהיו כבר גיורות, ולכן פסקינן דיושב עם אחת
מהן ומגרש השניה, אבל אם נשא אותן עוד בגיותן יש לומר שפיר שאין צריך לגרש השניה.
ואם
כן הרי מיושבים שפיר דברי הבית יצחק, דיש לומר דכוונתו לתרץ דהשבו"י מיירי
היכי שנשא התאומות בגיותן ואח"כ נתגייר הוא והן יחד דאזי אין מפרישין אותן
כנ"ל, דבכה"ג ליכא משום איסור שתי אחיות, ולכן הוצרך לבוא עלה רק מכח זה
מפני שאסור לשמש בפני כל חי.
ולשאלתו
הנוספת דמר, דהלא כתוב מפורש בשאלה "לפרש לו דיניהם אם יארע כך ח"ו
בישראל", יש ליישב בפשוטו, דמכיון שנתגיירו גם זה כבר בגדר של
"בישראל", דנחשבים כבר כישראלים.
עוד
אזכיר מה דאיתא בירושלמי פי"א דיבמות ה"ב וז"ל: גר שנתגייר והיה
נשוי אשה ובתה או אשה ואחותה כונס אחת ומוציא אחת. במה דברים אמורים שלא הכיר אחת
מהן משנתגייר [שלא בא על אחת מהן כשנתגייר] אבל הכיר את אחת מהן משנתגייר, אותה
שהכיר אשתו. ואם הכיר את שתיהן כיון שהכיר הכיר [ומותר בשתיהן] עכ"ל
הירושלמי. ועוין מ"ש בזה בשו"ת חוט המשולש סימן ה', וחזו"א
יו"ד שם. וא"כ לפי הירושלמי מפורש בהדיא דבנשא אשה ואחותה בגיותן
ונתגיירו והכיר את שתיהן אמרינן כיון שהכיר הכיר ומותר בשתיהן, וא"כ שפיר
משכחת לה ככה"ג דלא אסור משום אחות אשתו, ואז בנשואי תאומות סיאם יש לאסור רק
משום שאסור לשמש בפני כל חי וכנ"ל.