הערותיו של הגרא"י וולדינברג שליט"א
חבר בית הדין הרבני הגדול
אה"ע סימן ב' בנשמת אברהם אודות להודיע על פגם ופסול משפחה, והיכא שאביו הוא
גוי, ובדברי הגמ' ביבמות ד' מ"ה ע"א דאיתא דכי אתא לקמיה דרב יהודה
א"ל זיל איטמר או נסיב בת מינך, וכי אתא לקמיה דרבא א"ל או גלי או נסיב
בת מינך, ובדבריו שם, שידידי הגרש"ז אויערבאך שליט"א מתמה על זה וכותב:
"וכי אין בזה משום אונאה לא לגלות שהאבא הוא גוי, אע"ג שהולד כשר
לגמרי"?
והנה
לענ"ד נראה דבודאי יש בזה משום אונאה, ואם לאחר מיכן יתבע על כך הצד הב' את
הצד הא' לבית דין וידרוש ג"פ, ימצא אוזן קשבת. והעצות ביבמות שם הוא רק בקשר
לעצם היתר נשואיהם של כאלה באשר שעל אף שמורו להיתרא לא ירצו במקומם לתת לו אשה,
כדאיתא בגמ' שם. ואילו במקום שלא יכירוהו לא ידרשו ולא יחקורו, בהיות ואין חיוב על
כך [כדלומד מזה הב"י בטור יו"ד סימן רס"ח] ויתנו לו אשה כשירה. ולא
חשו אז על בכה"ג משום אונאה [והיה זה מעין הוראת שעה] כדי שיפורסם היתר
הנשואין של מי שאביו גוי בהיות ונחלקו בזה, וההיתר לא נתקבל אצל ההמון כדאיתא בגמ'
שם: "אי מר לא יהיב לי' אחרינא לא יהבי ליה", ועל כן השיבו ויעצו, וגם
כאן רק בקשר למה שנשאלו אם הוא כשר, כדמצינו בדומה לזה בגיטין ד' כ' שאמרו דגט
שכתבו על איסורי הנאה כשר, אע"ג דאסור לכתוב דהא מיתהני מאיסורי הנאה,
כדביארו התוס' שם. ויעוין גם בפר"ח אה"ע סי' קכ"ד וערוה"ש סע'
א' ע"ש. ואפילו אם לו נלמד מההיא דיבמות היתר על עצמו, אבל לא נלמד משם היתר
על אחרים היודעים מזה, והם חייבים לגלות מזה, ובפרט אם נשאלים על המדובר שנמצא
אצלם.
עכ"פ
לפי מה דפסקינן אכן להלכה דעכו"ם הבא על בת ישראל אע"ג שהולד כשר, מכל
מקום הוא פגום לכהונה כנפסק באה"ע סי' ד' סע' ה' וסע' י"ט, בודאי שזה
נחשב פגם גדול, ומחויבים, ומחויב גם הוא, לגלות מזה לצד הב', והרי המהרש"א
והחמדת שלמה סוברים שמחויב גם בגיור, כמובא בפ"ת שם סק"א, וכך מצאתי
שסובר כן בתקיפות הגרש"ק ז"ל בספרו שו"ת טוטו"ד חיו"ד
מהדו"ק סי' רכ"ט ושח"ו לקרוא שמו בישראל בלתי גירות תחילה
ע"ש. הגם שרוב הפוסקים לא ס"ל כן להלכה כמובא באוצה"פ, מכל מקום
ציינתי זה כדי להראות הפגם שבו, נוסף למה שהוא פגום לכהונה כאשר נוהגים שלא
לגיירו.
וכדאי
לציין, דנראה שגם בגר וגיורת צריכים להודיע על כך לצד הב', בהיות דמצינו בברכות ד'
ח' ע"ב דרבא צוה לבניה דלא לינסבו גיורתא, ובהגהות יעב"ץ שם מבאר אחד
מהטעמים בזה דהוא משום הזרע שנשאר בו רושם מטבע השורש [ונימוק זה שייך גם כשהאב
גו], והכי איתא גם כפסחים ד' קי"ב ע"ב דבכזאת צוה גם רבינו הקדוש לבניו.
ויעוין מ"ש בזה עוד בהגהות יעב"ץ להוריות ד' י"ג ע"א. ויש
להוסיף עוד טעם מפני שאין השכינה שורה אלא על משפחות המיוחסות שבישראל, וכדכותבים
התוס' בנדה ד' י"ג ע"ב בשם ר"י שמשום כך קשים גרים לישראל כספחת
מפני שמטמעים בישראל, וכך כותבים גם ביבמות ד' מ"ז ע"ב ד"ה קשים
ע"ש [וגם נימוק זה יתכן ששייך גם כשהאב גוי].
ובאמת
מצינו בספר שו"ת מים רבים (מילדולה) חה"ע סימנים ט' י', שהעלה למעשה
לענין ביטול שידוכין, שמה שנודע לאחר מיכן לצד החתן שהכלה היא בת גרים הוא פגם
להחשב לעילה לבטל את השידוך יעו"ש. ואכמ"ל יותר.