הערותיו של הגרא"י וולדינברג שליט"א
חבר בית הדין הרבני הגדול
באה"ע סימן ע"ט בנשמת אברהם סק"א מביא בשם ידידי הגרש"ז
אויערבאך שליט"א שכתב לו להעיר דיתכן שאם היא חולה והרופא תולה שהסיבה היא
מפני שהיא זקוקה למזון מסוג אחר, אפשר דהרי זה נכלל במזונות.
ואני
מוצא סייעתא לה"אפשר" של הגרש"ז שליט"א מדברי שו"ת
הב"ח סימן מ"ו, שנשאל אודות ראובן שהתחייב בקנין לזון חתנו ובתו על
שלחנו ג' שנים והולידה בתוך הזמן, אם חייב ראובן לזון את בתו במזונות קלים כל ד'
שבועות כמנהג ביולדת. ובתשובתו, מראש רצה הב"ח לומר דהדין הוא דכמו במתחייב
לזון את חבירו אינו חייב ברפואתו, ה"ה נמי לא נתחייב לבתו בשעת לידה אלא דמי
מזונות שהיתה צריכה כשהיתה בריאה. אבל לאחר מיכן משוה הב"ח הדרנא בנפשיה,
וכותב, דכל זה אינו אלא במתחייב לזון בסתם, אבל אם התנה בפירוש לזון על שלחנו,
צריך לתת לה כל דמי מזונות שהיא צריכה. ולפי"ז אם חלתה אינו נפטר בדמי מזונות
כשהיהת בריאה, אלא צריך לתת לה כל מזונותיה שהיא צריכה בכל יום בין שהיא בריאה בין
חלתה שכל זה התחייב. ורק לבסוף כותב הב"ח טעמא אחרינא שיש לומר דיולדת שאני,
והוא מפני דאין דין יולדת כדין חלתה דעלמא, מאחר שהבעל גרם לה שצריכה למזונות אלו
והו"ל אונס דמחמתיה וכו' ע"ש ביתר אריכות.
וא"כ
נלמד מדברי הב"ח אלה דה"נ גבי אשתו שחייב במזונותיה על שלחנו, צריך לתת
לה כל מזונותיה שהיא צריכה בכל יום בין שהיא בריאה ובין חלתה. שעל זה התחייב.
והכי
ראיתי באמת בספר שו"ת מטה לחם חאה"ע סימן ט"ו שכותב לומר כזאת
בהדיא, דדוקא בדמי רפואה דהיינו שכר הרופא, והתרופות דהיינו הסממנין והתחבושת
וכיוצא, קאמר בעל העיטור דכיון שיש לה קצבה ואינו דומה למזונות פטור. אבל במידי
דמאכל דהוא מזונות ממש אלא דהם מאכלים קלים דנקנים ביוקר הצריכה לה בשביל היותה
חולה, הא ודאי יודה גם הרב דחייב דמכלל מזונות הוא. ומסתמך ואזיל ע"ד
הב"ח הנ"ל, ומציין עוד שכיו"ב כותב גם בשו"ת מהרש"ק
ח"א סימן קי"ו הובא בכנה"ג סי' קע"ז הגה"ט אות י'
ע"ש.
ואם
כן דברי ידידי הגרש"ז שליט"א קבלו חיזוק, ואפשרי איפוא לקבוע מסמרות
לפסוק בכזאת להלכה למעשה.