הערותיו של הגרא"י וולדינברג שליט"א
חבר בית הדין הרבני הגדול
בנשמת אברהם שם בסק"ד על דין השו"ע שם בסע' ג', דאם ראה הבעל שהחולי
ארוך יכול לומר לה הרי כתובתך מונחת, או רפאי עצמך מכתובתך או הריני מגרשך ונותן
כתובה, ואין ראוי לעשות כן מפני דרך ארץ. ומביא כבו' שכתב לו ע"ז הגרש"ז
אויערבאך שליט"א וז"ל: בב"י ועוד הביאו מהספרי לא לגרש אשה כשהיא
חולה עד שתתרפא עכ"ל.
ולא
מובן לי כוונתו בזה, דבר שיכול להטעות כאילו הב"י איננו נו"נ ומכריע
אפ"ה דלא כן אלא כאילו הסכים עפי"ז לפסוק כן להלכה ורק משום מה לא הביא
מזה גם בשלחנו. הא הספרי הזה שהוא בפ' תצא כתוב לגבי יפת תואר, הוא זה שהב"י
בטור וכן המ"מ על הרמב"ם דנים עליו ומכריעים אחרת, והוא זה שמביאו הבית
שמואל באה"ע שם שכבו' מעתיק מדבריו בחלקן לפני כן, ובכלל כן הוא דס"ל
להראב"ד והרשב"א לפסוק כהספרי כן להלכה, אבל לחלק בין כשהיא מוטלת על
ע"ד או לא.
אבל
הרמב"ם בפי"ד מה' אישות הי"ד לא ס"ל להלכה כזאת, אלא פוסק
דשומעין לו, ורק אין ראוי לעשות כן מפני דרך ארץ. והב"י בשלחנו פוסק כוותיה
ככתבו וכלשונו. והמ"מ ברמב"ם שם מבאר שדעת הרמב"ם שלא לפסוק כהספרי
מפני שבתלמודין לא משמע כן, וכן הב"י בכ"מ שם מבאר שהרמב"ם סובר
דההיא דספרי מיתניא אליבא דר' נתן וכו', אבל רבנן מפרשים לקרא מקמי קדושין וכו'
הלכך ליכא למילף מהכא מידי ע"ש. וגם כב"י בטור שם אחרי שמביא דברי
הספרי, מביא ע"ז דברי המ"מ שמסביר למה שהרמב"ם לא פסק כן
וכנ"ל. ועל כן פסק הב"י ג"כ בשלחנו כפסקו של הרמב"ם ולא חש
לההיא דספרי. וא"כ מה רצה ידידי הגרש"ז שליט"א בהעתקו את הספרי
שהובא בב"י ועוד, בשעה שהרמב"ם והב"י בעצמו הכריעו דלא כן להלכה,
והוציאו משם רק זאת שאין ראוי לעשות כן מפני דרך ארץ, וכדכותב הכ"מ שם.
ויעו"ש גם בב"ח, וכן בח"מ ובביאור הגר"א כאן על אתר.
כן
מבארים שם שאפילו לדעת הראב"ד יש לחלק בין כששוכבת במטה לבין מתהלכת בחליה,
ושגם בספרי המדובר כשאינה מתהלכת ולכן חסר בהושלחתה לנפשה. והעלה בכזאת גם
בשו"ת מהרי"ט צהלון סימן ג' עיי"ש.