פרופ' שמעון גליק

העמדת חולה מסוכן על מצבו - דיון מחודש

בחוברת י"ט של "אסיא" פורסם מאמר "העמדת חולה מסוכן על מצבו", מאת הרב שלמה חיים הכהן אבינר1 . למרות שהרב מתחיל באזהרה שהמאמר לא מופיע כדי לפסוק הלכה ורק מספק איסוף הלכות, המאמר למעשה תומך ומעודד הגישה הרווחת בארץ שלפיה מסתירים מרוב החולים האנושים מידע על מצבם, במיוחד אם הם סובלים מסרטן.

ברצוני להעלות לדיון האפשרות שלמרות שבמבט ראשון הגישה הזאת מבוססת על ההלכה כפי שצוטטה במאמרים שהביא הרב אבינר, הגישה לא פשוטה ואולי גם אינה תואמת את ההלכה.

כולנו נסכים שמטרת טיפול ע"י הרופא היא להוריד מסבל החולה, לעודד אותו ולעזור לו להתמודד עם מחלתו. בכדי להשיג מטרות אלו עלינו לבדוק בצורה קפדנית את דרך הטיפול המתאימה ביותר לכל מחלה ולכל מצב, בין אם מדובר בסבל גופני או בסבל נפשי. מקובל שעל הרופא הרציני והאחראי לבדוק את כל הנתונים המדעיים שקיימים לפני שהוא מחליט על סוג טיפול. אותה גישה צריכה להדריך אותנו בקשר לטיפול בבעיות נפשיות של החולים. ואז נשאלת השאלה הקריטית - האם אנו מורידים או מגבירים את סבל החולה ע"י "הסתרת" מידע על מחלתו. בתשובה לשאלה קיימים נתונים בחולי סרטן ורובם ככולם מצביעים שברוב המקרים יש ירידת פחד והפחתת הסבל אם החולה מודע למחלתו.

בעידן המודרני קשה לחולה סרטן שעובר הקרנות ומקבל כימוטרפיה, לא לדעת על מחלתו. ובכל זאת רווחת השיטה של המשחק המחתרתי הכפול, שלא מזכירים את המילה "סרטן" ובמקום שלחולה תהיה אפשרות להתפרק מדאגותיו ולשפוך שיחו לפני רופאו ובני משפחתו, קיים מחסום מלאכותי בין החולה וסביבתו המגביר את פחדיו וחרדותיו. החולה "יודע", מה שיש לו אבל מתיחס למחלתו בפסימיות מוגזמת שלא מתאימה למצבו האמיתי, וההוכחה שהוא "צודק" בהערכתו היא שאפילו הרופא כביכול מפחד לדון אתו על מצבו. לרופא הרבה יותר נוח לשחק את המשחק, כי הוא בעצמו מפחד ממות ולא מסוגל להתמודד עם החולה הנוטה למות. הוא מעדיף לא להצטרך לשבת ארוכות ולשוחח עם החולה ולדובב אותו.

בארצות המערב בשנים האחרונות בוצע הרבה מחקר בשטח טיפול בחולים הנוטים למות. וכדאי לנו לא להתעלם מהמידע שהושג ולנצל אותו. ברוב החולים ניתן לספק להם מידע יותר כן ויותר מדויק ממה שאנו רגילים לתת. הכל לפי מצב החולה ורצונו לדעת, והספקת המידע תורמת רבות להפגת מתחים ולהשגת תקופה אחרונה של החיים שבה החולה מגיע למידת מה של שקט, שלווה וכבוד עצמי. מצער במיוחד שבין יהודים שומרי מצוות הענין של ווידוי כמעט שנעלם. הפחד ממות שמאפין את החברה המודרנית, עם כל הדגש על צעירות, חדר גם לעולם התורני. המושג של ווידוי, המושג של קבלת סוף החיים כחלק בלתי נפרד מהחיים עלי אדמות נראה לי כהרבה יותר קרוב ליהדות מקורית מהגישה שגובלת בפניקה לקראת מחשבה על אפשרות של מוות. נדמה לי שהסתרת מידע מחולה הולכת בד בבד עם העלמות המושג של וידוי.

לאור השיקולים הנ"ל מצאתי לנכון לפחות לנסות לפתוח דיון, ואולי ויכוח, בנושא כה חשוב. חשוב שלא יווצר הרושם מהמאמר הקודם שגישת ההלכה היא חד משמעית ומונוליטית לא לגלות לחולה את מצבו2 .

 

1 . נדפס מחדש בספר אסיא ג, עמ' 336 - 340. - העורך

2 . ראה ש. גליק דיווח אמת לחולה, אסיא מ"ב (יא, ב) בדפוס (תשמ"ו).