תינוק הנולד עם מום קשה
פרופ' אברהם ס. אברהם
תינוק שנולד לח', או ספק בן ז' ספק בן ח', כותב השולחן ערוך [1 ] דאין מחללין עליו את השבת אלא אם כן גמרו שערו וצפרניו. ואם לא גמרו לו שערו וצפרניו, אסור לטלטלו, אבל אמו שוחה עליו ומניקתו מפני צער החלב שמצערה [2 ]. ועיין מה שכתבנו בנשמת אברהם [3 ] בשם פוסקי דורינו, שהיום עם הטיפול באינקובטור וכו', חייבים לחלל עליו את השבת, ואפילו באיסורי תורה לפי הצורך.
אך מה הדין היום לגבי תינוק שנולד עם מום במוחו או בלבו וכו', שבטוח שאינו יכול לחיות יותר מכמה ימים או שבועות. האם מותר לחלל עליו את השבת באיסורי תורה או באיסורי דרבנן משום החיי שעה שלו, או האם אסור מכיון שאין לו חזקת חיים ודומה לבן ח' שבזמן הש"ס. ואמר לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א שמעיקר הדין, אם בטוחים ללא כל ספק שאין התינוק יכול לחיות רק לזמן קצר, שאין לחלל עליו את השבת באיסורי תורה (ובספק מחללין, ובזה אין אנו מדמים אותו לבן ח' שאין מחללין אפילו בספק בן ח' ספק בן ז'). למרות זאת, בבית חולים מותר וחייב לחלל עליו את השבת ואפילו באיסורי תורה, מכיון שבמקום שיש הרבה מטפלים והדבר מסור לרבים, ואין כל אחד ואחד יודע להבדיל בין תינוק כזה ובין תינוק אחר שיש לו סיכוי לחיות, עלולים לזלזל בטיפולו של תינוק שכן יש לו סיכוי לחיות. וזה דומה למה שמובא בשו"ע [4 ] שהטיפול בחולה שיש בו סכנה יהיה דוקא ע"י גדול ולא ע"י קטן וכו'. אולם כל זה כשמדובר על תינוק שלא כלו לו חדשיו, ובנוסף לכך גם יש לו מום כזה שלא יוכל לחיות 30 יום, אז מעיקר הדין אין מחללין עליו את השבת. אך בתינוק שכלו לו חדשיו ויש לו מום כזה, מחללין עליו את השבת גם באיסורי תורה ואפילו על חיי שעה שלו. אך אם יהיה לו דום לב או הפסקת נשימה כתוצאה צפויה ממחלתו, אין חייבים לעשות פעולות החייאה, ועיין בסוף המאמר.
יוצא מזה: א. בן ח' בלי מום, מעיקר הדין אין לחלל עליו את השבת, אולם כיום שיש אינקובטור וכו', וניתן להצילו, חייבים לחלל עליו את השבת לפי הצורך ואפילו באיסורי תורה. ב. בן ח' עם מום, מעיקר הדין אין לחלל עליו את השבת, אולם בבית החולים מחללין משום זלזול, ואפילו באיסורי תורה. ג. בן ט', אפילו עם מום, מחללין עליו את השבת מעיקר הדין.
ועיין בנשמת אברהם [5 ] שהבאתי שם מה שכתב לי הגאון רש"ז אויערבאך שליט"א: שחיי שעה של נפל לאו כלום הוא, גם בזמננו שיש אינקובטור, עכ"ל. והסביר לי הגאון שליט"א שמדובר על תינוק שלא כלו לו חדשיו, ע"כ. ולמנוע מאי הבנה, עלי להדגיש שאמנם חיי שעה של נפל לאו כלום הוא, אך זה רק כשבטוחים שמדובר על חיי שעה, כי אם לאו הכי, כל שיש ספק שאכן ניתן להצילו לחיי עולם, חייבים לטפל בו בכל מה שצריך. ויותר מזה, הלא כבר כתבתי לעיל בשם הגרש"ז אויערבאך שליט"א, שבבית חולים חייבים לטפל ולחלל את השבת לפי הצורך, אפילו באיסורי תורה, כל שיש חשש שיזלזלו בטיפולו של תינוק אחר שכן יש לו סיכוי לחיות.
ומה שכותב השו"ע שאם לא גמרו שערו וצפרניו אסור לטלטלו, עיין בגמ' [6 ]: בן שמונה הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו, אבל אמו שוחה ומניקתו מפני הסכנה. ע"כ. וכותב רש"י: מפני הסכנה - מפני שחלב הרבה בדדיה ומביאה לידי חולי, עכ"ל. ובתוס' שם כתבו: ולא ידע [7 ] רשב"א מאי איריא מפני הסכנה דאפילו לא יהא אלא צערא בעלמא מותר אפילו לחלוב בעצמה ולהוציא חלב שבדדין וכו', עכ"ל. וכ"כ הרא"ש [8 ]. ועיין בתוספתא [9 ] שלא גרסינן מפני הסכנה ומשמע כפי' התוס'. וכותב בשו"ע הרב [10 ]: אבל אין מחללין עליו שבת לד"ה בין בדבר שיש בו סכנה לו ובמניעתו בין בדברים שהתירו לעשות לולד ביום הולדו משום צערו אע"פ שאין בהם מלאכה של תורה וכו' עכ"ל. ואמר לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א שברור לו שמותר לטלטלו משום צערו ק"ו מצער בעלי חיים. ומה שאמרו המפרשים שהכוונה משום סכנת אמו, הוא כוון שמלשון הגמ' "הרי הוא כאבן" משמע שמדובר על תינוק ששוכב דום ללא תנועה וללא בכי, ולכן כתבו שמותר להניקו רק משום צער אמו, אבל ברור שאם הוא בוכה מצער אז מותר לטלטלו ועיין ביד רמה על ב"ב, עכ"ד. וביד רמה על ב"ב [11 ] כותב: מפני הסכנה כלומר מפני סכנת האם ברוב החלב שבדדיה, ואמרי לה מפני סכנת הבן דאפילו לחיי שעה נמי חיישינן וכו', עכ"ל. וכן ראיתי ברש"י [12 ]: שכותב: מפני הסכנה - סכנת שניהם הבן והאם שלא ירבה חלב הדדין ותיאנס ותמות, עכ"ל. אך ראה מה שכותב ע"ז המר"ן שפירא על גליון הרי"ף וז"ל: בגמ' של מהר"ר שכנא ז"ל ראיתי שהעתיק ס"א ולא כתב בהן תיבת הבן והיינו מאחר דאינו בר קיימא ועיין על כל זה בכתבי בגמ', עכ"ל.
ולכאורה לפי הגמ' [13 ] רואים שאע"פ שצער בעלי חיים דוחה איסור של דבריהם זה רק האיסור של מבטל כלי מהיכנו, אך אינו דוחה איסור של טלטול מוקצה שהוא גם של דבריהם. וכ"כ המג"א [14 ]: כתב הרמב"ם אסור להעלותם בידים, ומשמע דאע"ג דאיכא צער ב"ח אסור, דאין לנו לדמות גזירות חכמים זה לזה, דיש דברים דהעמידו אפילו במקום כרת וכו' ע"ש. ומובא דבריו גם בקרבן נתנאל [15 ]. אך עיין במ"ב [16 ] שבא"ר מביא דיש פוסקים שמקילים אף להעלותם בידים אם אי אפשר ע"י כרים וכסתות וכו' ע"ש. ולפי"ז כל שכן שיהיה מותר לטלטל את הבן ח' מפני צערו, כגון מחמה לצל, וצ"ע.
ועיין בנשמת אברהם [17 ] שהאידנא מחללין את השבת עבור בן ח' ואפילו באיסורי תורה.
אגב, אם יש צער בעלי חיים במצער אדם או דוקא בבהמה, עיין בשו"ת הרשב"א [18 ], הרמב"ם [19 ], שו"ת הרדב"ז [20 ], החינוך [21 ], הסמ"ע [22 ], שו"ת חות יאיר [23 ], ברכ"י [24 ] ושדי חמד [25 ].
האם הוא מטמא? אמנם בן ח' הוא כאבן ואסור לטלטלו, אך האם הוא מטמא כאדם שנשברה מפרקתו [26 ]? והנה ראיתי בשו"ת התשב"ץ [27 ] וז"ל: ואם שהה ל' יום מחזיקין ליה כבן קיימא, הוא הדין מי שנולד לח' ולא גמרו סימניו אפשר לו להתקיים ואם שהה ל' יום הוי ודאי ילוד כמו שכתב הרמב"ם ז"ל ובודאי אינו מטמא כנפל מת. וכל מה שנתמעט הוא שאינו מקבל טומאה. ואם היה טמא לא היינו צריכים לומר שאינו מקבל כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בהל' טומאת מת פ"א ופט"ו וברייתא בתוספתא דאהלות וכן אמרו בגמ' בפ' לא יחפור (כ ע"א) וכו'. ובן ח' שנולד חי, בספרי פ' חקת תניא הנוגע במת לכל נפש אדם להביא בן ח'. ולא נחלקו ר' ישמעאל ור' עקיבא אלא בדמו אם הוא מטמא, ובודאי בבן ח' חי קא מיירי. דאלו מת, לא גרע מנפל שהוא מטמא באהל כדמוכח בספרא דממעט נפלים לטומאת כהנים, וכן בפ' גיד הנשה (צ ע"ב) ובנזיר פ' כ"ג (נ ע"א) מוכח דנפל מטמא באהל, וכו'. ונראה שכשנולד בשמיני מת מיירי קרא ואצטריך לרבוי משום דכשנולד חי אינו מקבל טומאה כלל כאדם אלא כאבן כדאיתא בפ' לא יחפור (כ ע"א) משום הכי אצטריך לרבויי שאם נולד מת דינו כאדם לטמא אחרים, עכ"ל.
וכן ראיתי בשו"ת דברי מלכיאל [28 ] שכותב: וע"ד שנסתפק בבן שמונה חי אם דינו כגוסס שאסור לכהן להיות עמו בבית, הנה לכאורה היה מקום לומר שיטמא מחיים כיון דהוי כודאי מת לכל דבר, ודמי לנשברה מפרקת דמטמא כדאיתא בחולין דף כא, אבל באמת מפורש בב"ב דבן שמונה חוצץ באוהל המת אלמא שאינו מטמא, ונראה דדמי לבן פקועה בחולין דף עה דקיי"ל שאינו מטמא, דאף דהוי כשחוט מ"מ חיותו מטהרתו וכ"כ התוס' בב"ק עז ע"א. ואף דבן פקועה אפשר לחיות כמה שנים, מ"מ אף בן שמונה, כיון שיכול לחיות עד שלושים יום, אמרינן ג"כ חיותו מטהרתו, ובפרט לפמ"ש התוס' ביבמות דף פ ע"א ד"ה והא, שיכול לחיות עד עשרים שנה, וכו'. ונראה שאין לו דין גוסס לענין טומאת כהנים, דהא גוסס קיי"ל ביו"ד סי' שלט שאינו חי ג' ימים וכו' ובן שמונה יכול לחיות עד שלשים יום ולפעמים עוד יותר וכו'. ויש לדון בטריפה ביום האחרון מהי"ב חודש משעה שנעשה טריפה, אם דינו אז כגוסס כיון שלא יחיה עוד ג' ימים. ונראה שצריך ג"כ שיהי חולה גדול וניכר בו סימני גסיסה שמורה על קירוב מיתתו, אבל כשהוא חי בחיות גמור לא מיקרי גוסס אף שרובם אינם חיים בכגון זה, ובנזיר דף מג ילפינן שכהן אסור ליכנס לבית שיש בו גוסס מקרא דלהחלו שנעשה חלל, משמע שצריך שיהא ניכר בו שהוא חלל נוטה למות. ולזה בן ח' אף שסופו למות, מ"מ עכשיו הוא חי ויונק ככל הולדות ולא שייך לקרותו גוסס וכו'. וכן עמא דבר שהכהנים מתרחקים מגוסס ואין מתרחקים מבן ח', וגם דהא כל בן ח' הוא רק ספק בן ח' וכו', וכן עיקר דבן ח' אין דינו כגוסס לגבי כהנים, עכ"ל.
אנאנצפלוס (anencephalus) מה הדין של אנאנצפלוס, דהיינו תינוק שנולד בלי מוח העליון, כשכלו חדשיו? ואמר לי מנהל מחלקת ילודים ש-75% מהיילודים עם אנאנצפלוס נולדים מתים, ו-99% מהנשארים נפטרים תוך 72 שעות. יש שני מקרים בספרות שנשארו בחיים יותר מ-3 ימים, אחד 4 ימים ואחד 16 יום, לכן לא ידוע על מקרים שנשארו בחיים עם בעיה כזו מעל חודש. אנאנצפלוס מחולק לשתי קבוצות: א. חוסר הגולגולת ואי התפתחות של המוח חוץ מחלקים בודדים של גזע המוח, ב. שיש חלק מהגולגולת וחלק מרקמת המוח, אבל הכל פתוח ורקמת המוח אינה מפותחת. שני הסוגים נפטרים כפי שצויין לעיל. תינוק כזה אמנם מגיב לכאב בכעין בכי, מזיז את איבריו, וגם מסוגל לינוק, עכ"ד.
ונשאלת השאלה מה הגדרתו של תינוק זה שנולד כשכלו לו חדשיו? האם מותר או אסור לחלל עליו את השבת משום חיי שעה, או האם אפילו מותר להוציא ממנו אברים לשם השתלה. וכותב הגר"י זילברשטיין שליט"א [29 ] לגבי עובר כזה שאינו ולד, והרי הוא כנבלה ומותר להפילו, וראייתו מגמ' נדה כה ע"א והרמב"ם הל' איסו"ב פ"י הי"א שהנולד עם גולגלתו אטומה וכו' כל נפל מאלו אינו ולד ואין אמו טמאה לידה, עכ"ל. אך לגבי הגדרתו אחרי שנולד, עיין בפ"ת [30 ] בשם התשובה מאהבה שנשאל באשה אחת שילדה זכר בשינויים גדולים דמות אדם ודמות חיה, אם מותר להמית הולד פן יהיה לפוקה ולמכשול. ומורה אחד צידד להתיר לסבב לו מיתה מפני שאמרו חכמים בנדה דף כד כל שאינו מצורת אדם אינו ולד ועוד הרבה טעמים. והוא השיג עליו דמה שאינו ולד דוקא לענין שאין אמו טמאה לידה, אבל לא לענין לסבב לו מיתה. והאריך למעניתו והעלה דחלילה לשום אדם לשלוח לפגוע או לסבב סיבה ולגרמא ע"י רעב וכדומה (ובגוף התשובה כתוב: משום צער בעלי חיים וחמור ממיתה שאינה אלא לפי השעה וזה מאריך בכאבו וצערו וכן נראה מהתוס' סנה' דף פ ריש ע"א) להמית ולד הזה ובכלל שפיכות דמים הוא, עכ"ל.
וראה מה שכתבנו לעיל בשם הגרש"ז אויערבאך שליט"א שגם בזמן חז"ל שבן ח' היה ודאי מת והיה אסור לטלטלו בשבת, זה דוקא בתינוק ששכב כמו אבן, אך אם לא כן והיה לו צער ודאי מותר לחלל עליו את השבת בדרבנן ולטלטלו אעפ"י שהוא מוקצה משום שיש לו חיות, ולכן קיים קל וחומר מצער בעלי חיים. ולפי"ז (שהתינוק נחשב כחי ולא כאבן) יהיה ודאי אסור להורגו, ועל אף שאין לחלל עליו את השבת משום חיי שעה שלו, וכפי שכתבנו לעיל, אך משום צערו, כן מותר לחלל עליו את השבת מדרבנן.
וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: נלענ"ד דבשעה שהוא רק עובר, הואיל ואינו ראוי לבריית נשמה, וגם לאחר שנולד אין אמו טמאה לידה משום דלאו ולד הוא, לכן אפשר דשפיר מותר להרגו ולהמנע מלהיות עמל וילד שקר, אולם לאחר שכבר נולד וגם כלו לו חדשיו, מסתבר כמו"ש בתשובה מאהבה, עכ"ל. ואמר לי הגאון שליט"א שאם כלו לו חדשיו, מותר לחלל עליו את השבת גם באיסורי תורה. ובכל אופן, אם התינוק מפסיק לנשום, אין צריכים לעשות פעולות החייאה.
אשר להחייאה בתינוק כזה או בתינוק עם מום קשה המתואר בהתחלת המאמר, כמובן אין שום היתר להרוג חולה בקום ועשה בכל שלב ומכל סיבה. אך לגבי אי טיפול, דהיינו שב ואל תעשה, הכלל הוא שצריכים וחייבים לעשות הכל להאריך את החיים, אך אין חיוב, ויתכן שאפילו יש איסור להאריך את המות. ולכן:
א. לכל חולה חייבים ליתן אוכל, שתיה, חמצן וכל דבר אחר, כגון אנסולין או דם, שבאופן טבעי ורגיל חיוניים לכל אדם, על אף שצריכים ליתן את הדברים האלה בדרך לא טבעית.
ב. חולה עם מחלה קשה, אך לא בשלב סופי של מחלתו (דהיינו לא ימות בקרוב לפי הצפוי), צריכים לטפל בו כבכל חולה אחר, כולל החייאה מלאה לעת הצורך ואפילו רק לחיי שעה.
ג. חולה עם מחלה קשה בשלב סופי של מחלתו (דהיינו צפוי שימות בקרוב), גם חייבים לטפל בו באוכל וכו' כפי שצויין בסע' א, וכן חייבים לטפל בו לעת הצורך בכל טיפול רגיל ומקובל, כגון אנטיביוטיקה וכו', אך אם מחלתו מסתבכת ועקב זה הוא זקוק לטיפול מסובך וקשה, או אם יהיה זקוק להחייאה, וכל אלה יוסיפו לו כאב על מכאוביו ויסורין על יסוריו, תמורת חיי שעה, אז:
1. אם הסבוך הוא כתוצאה טבעית וצפויה של מחלתו וטיפולים כאלה יוסיף לו סבל וכאבים תמורת חיי שעה, יש להימנע מהם.
2. אם הסבוך אינו קשור למחלתו ולא היה צפוי במהלך הטבעי של המחלה, יתכן שצריכים לטפל בו. אך צע"ג במידה שכל תוצאת הטיפול תהיינה הארכת חיי שעה בלבד עם תוספת של סבל או כאבים עקב הטיפול. ועיין בשו"ת אג"מ [31 ], במאמריו של הגרש"ז אויערבאך שליט"א [32 ], ובשו"ת ציץ אליעזר [33 ], ועיין גם בנשמת אברהם [34 ].
לפי זה יוצא שבתינוק עם מום קשה שאין לו כל סיכוי לחיות יותר מכמה ימים או שבועות, אין חיוב לעשות לו החייאה במקרה של דום לב או הפסקת נשימה.
הערות
1 . או"ח סי' של סע' ז.
2 . שם סע' ח.
3 . סי' של ס"ק יט.
4 . או"ח סי' שכח סע' יב ומ"ב ס"ק לג.
5 . חאו"ח סי' של ס"ק יח.
6 . שבת קלה ע"א.
7 . עיין בהגהות הב"ח.
8 . ועיין בחי' הרא"ה (ר"ן) על שבת קמ ע"א בסוגיא של חילתית שגם כותב שם, דמסתכן לאו דוקא, אלא מצטער מחמת חליו.
9 . פט"ז מ"ד.
10 . סי' של סע' ח.
11 . כ ע"א.
12 . יבמות פ ע"ב.
13 . שבת קכח ע"ב.
14 . סי' שה ס"ק יא.
15 . על הרא"ש בשבת שם ס"ק נ.
16 . סי' שה ס"ק ע.
17 . חאו"ח סי' של ס"ק יט.
18 . ח"א סי' רנב, רנו ו-רנז.
19 . ספר המצוות מ"ע רג.
20 . ח"א סי' תשכח.
21 . מצוה פ, תקמ ו-תקמא.
22 . חו"מ רעב ס"ק יג.
23 . סי' קצא.
24 . יו"ד סי' שעב ס"ק ב.
25 . מערכת הצד"י כלל ג.
26 . יו"ד סי' שע סע' א.
27 . ח"א סי' רמב.
28 . ח"ד סי' ח.
29 . נשמת אברהם חו"מ סי' תכה ס"ק א 19 (עמ' רלב).
30 . יו"ד סי' קצד ס"ק ה.
31 . יו"ד ח"ב סי' קעד, חו"מ ח"ב סי' עב ו-עה.
32 . הלכה ורפואה ח"ב עמ' קלא וח"ג עמ' ס.
33 . חי"ג סי' פט אות יא.
34 . יו"ד סי' קנה ס"ק ב ד"ה חולה וסי' שלט ס"ק ד בשם הגרש"ז אויערבאך שליט"א.