סימן לז זמן הנחת תפילין

סעיף ב מצותן להיותם עליו כל היום, אבל מפני שצריכים גוף נקי שלא יפיח בהם ושלא יסיח דעתו מהם, ואין כל אדם יכול ליזהר בהם, נהגו שלא להניחם כל היום. ומ"מ צריך כל אדם ליזהר בהם (א) להיותם עליו (ב) בשעת ק"ש ותפלה.

נשמת אברהם

(א) להיותם עליו. דבזמן קצר כזה בקל יכול ליזהר מהפחה ומהסח הדעת[1].

(ב) בשעת ק"ש ותפלה. ואם לא נזדמן לו אז (בשעת ק"ש) או שהיה חולה מעיים בשעת מעשה, כל היום זמנו ומחוייב להניחן עכ"פ כדי שלא יבטל יום אחד ממצות תפילין[2].

אגב, מה שפסק השו"ע כאן סע' א שכל מי שאינו מנית תפילין הוא בכלל פושעי ישראל בגופן, הוא מהגמ'[3]: פושעי ישראל בגופן מאי ניהו, אמר רב קרקפתא דלא מנח תפילין, וכ"כ המ"ב[4] בשם הפמ"ג. אולם עיין ברמב"ם[5] שכותב שלא הניח תפילין מעולם, וכן גירסת הכסף משנה שם, קרקפתא דלא מנח תפילין מעולם, ופלא הוא שבשולחנו הטהור כתב מרן אחרת. וכן ראיתי שכותב רבינו יונה[6] וז"ל: ואמרו כי אנשים אשר לא הניחו על ראשם תפילין מעולם הם הנקראים פושעי ישראל בגופם וכו'. וכתב הר"ן[7]: ה"ה לשאר מצות עשה שלא קיימם מעולם, כגון שלא קרא ק"ש ולא בירך על המזון אחריו מעולם, עכ"ל.

[1] מ"ב ס"ק ה.

[2] מ"ב ס"ק 1.

[3] ר"ה יז ע"א.

[4] ס"ק ב.

[5] הל' תשובה פ"ג ה"ה.

[6] שערי תשובה שער שלישי סימן יא.

[7] ר"ה שם.