הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
סימן מו דיני ברכת השחר
סעיף ח כל הברכות האלו אם לא נתחייב באחת מהן, כגון שלא שמע קול תרנגול או שלא
הלך או לא לבש או לא חגר, אומר אותה ברכה בלא הזכרת השם. הגה וי"א דאפילו (א) לא נתחייב בהן מברך אותן, דאין הברכה דוקא
על עצמו אלא מברכין שהקב"ה ברא צרכי העולם. וכן המנהג, ואין לשנות.
(א) לא נתחייב. סומא מברך ברכת פוקח עורים[1]. וכן חרש, אף שאינו יכול לשמוע
קול תרנגול יוכל לברך ברכת הנותן לשכוי בינה, ובחיי אדם כתב דחרש ימתין מלברך ברכה
זו עד שיאור היום[2] . ופסק הבן איש חי כדעה ראשונה[3]. וכן
כתב
המג"א[4], אולם חולק הוא בנוגע לסומא שלדעתו לא יברך פוקח
עורים.
[1] ברכ"י בשיורי ברכה ס"ק יד; בן איש חי שנה א פ' וישב סע' ה;
מ"ב ס"ק כה.
[2] מ"ב שם.
[3] שם סע' ד.
[4] ס"ק יד.