הלכות ברכות
סימן מז דיני ברכת התורה
סעיף יב אף אם למד בלילה, הלילה הולך אחר היום שעבר ואינו צריך לחזור ולברך כל זמן
(א) שלא ישן.
נשמת אברהם
(א) שלא ישן. מי שהיה ניעור כל הלילה (כגון חולה), י"א דא"צ לברך
בבוקר [1], וי"א דצריך לברך [2], כי קבעו חכמים ברכה זו בכל יום דומיא
דשאר ברכות השחר, וספק ברכות להקל. אך אם אפשר לו, יראה לשמוע בה"ת מאחר
ויאמר לו שיכוין להוציאו בהברכות והוא יכוין לצאת ויענה אמן, ויאמר אח"כ איזה
פסוקים כדי שיהא נחשב לו במקום לימוד, או יכוין לצאת בברכת אהבה רבה וילמוד תיכף
מעט אחרי שיסיים תפלתו[3]. ועיין בשו"ע הרב[4] שכותב:
והרוצה לצאת ידי ספק ישמע בה"ת מאחר ויתכוין לצאת י"ח אם אפשר, ואם לא -
יברך בעצמו, ע"כ.
ואם ישן שינת קבע
על מטתו אפילו בתחלת הלילה חשיב הפסק ולכו"ע יברך גם בה"ת[5].
ואם היה ישן ביום
שינת קבע על מטתו ובלילה שלאחריו היה נעור כל הלילה, פסק הגאון רע"א דבזה
לכו"ע צריך לברך בבוקר בה"ת, ואין ברכת אהבת עולם של ערבית פוטרת אם לא
למד מיד אחר התפלה [6], ועיין מה
שכתב הראש"ל הגר"ע יוסף שליט"א בהערותיו על ספרי.
ובנוגע לברכות
השחר, עיין במ"ב [7] שכותב בשם
האליה רבא: דברכת אלקי נשמה וברכת המעביר שינה אין לברך אם היה ניעור כל הלילה,
ובפמ"ג ובשערי תשובה השאירו דבריו בצ"ע, ומסיק בשע"ת דיראה לשמוע
אלו השתי ברכות מאחר ויכוין לצאת, עכ"ל. וכן ראה באגרות משה שפוסק כהמ"ב
גם לגבי בה"ש וגם לגבי בה"ת [8]. אולם לפי מנהג האר"י והרש"ש
ז"ל, בהגיע חצות מברך כל הברכות כולם חוץ מברכות התורה שאינו מברך עד אחר
עלות עמוד השחר וחוץ מברכת ענט"י שאינו מברך כלל מפני שלא נתחייב בה [9]. ואם ישן בלילה ששים נישמין, לכו"ע
יש לו לברך את כל ברכות השחר [10].
סעיף יג המשכים קודם אור היום ללמוד, מברך ברכת התורה ואינו צריך לחזור ולברך
כשילך לבית הכנסת. המשכים קודם אור היום, מברך כל סדר הברכות חוץ מברכת הנותן
לשכוי בינה ופרשת התמיד שימתין מלאומרה עד שיאור היום. הגה ולכתחילה יטול ידיו
קודם שיברך ללמוד. ואם לא היה לו מים, יכול(ב) ללמוד ולברך בלא
נטילה, כמו בשאר ברכות שמברך קודם נטילה, כדלעיל סי' מ"ו.
נשמת אברהם
(ב) ללמוד ולברך בלא
נטילה. וכן עיין לעיל בשולחן ערוך[11],
וכתב במשנה
ברורה[12]: ויקנח ידיו בכל מידי דמנקי. והברכ"י[13]
כותב: בס' הזהר אוסר בפירוש כמ"ש הרב מהר"ם די לונזאנו בדרך חיים דף קב
והביאו הרב כנסת הגדולה; וכזה ראיתי למר
זקנינו ז"ל בס' אור החמה כ"י בשם מהרח"ו זצ"ל, דבזהר מוכח דלא
כמו ש פסק בש"ע עכ"ל. וכן הובא בשע"ת[14] ובמ"ב[15].
ועיין בט"ז[16] שכותב: מי שצמא בלילה במטתו
שא"א לו ליטול ידיו ולברך, יהרהר הברכה בלבו וישתה וכו'. וכן מובא במ"ב[17] וכ"כ הח"א [18]. אכן הא"ר[19] חלק על הט"ז דאינו יכול להרהר אלא ינקה
ידיו בכותל או בצרור או בכל מידי דמנקי ויכול לברך. אולם כותב הברכ"י[20]:
לפי מאי דכתבינן לעיל בשם הרח"ו ומהר"ם די לונזאנו דכפי הזוהר אסור לברך
כשרוח רעה עודנו עומד על ידו, נראה פשוט דלא מהני בנקיון כפים במטלית וכיוצא,
דלהעביר רו"ר צריך נט"י ג"פ, וע"כ אם הוא אנוס שאינו יכול
לרחוץ, העיקר שיהרהר הברכה בלבו וכמ"ש הט"ז. ואף דאסור להרהר במקום
מטונף וכו' אך גברא הוא דלא חזי מפני רו"ר וכיוצא, יכול להרהר הברכה בלבו
וכו' וירא שמים יאנוס וידחוק עצמו לעמוד על עומדו וירחץ ידיו ג"פ ויברך ברכה
שלימה כתקנה, עכ"ל של הברכ"י. ועיין בשע"ת[21] שמביא את הברכ"י וכותב ונפלאתי שלא הזכיר
מדברי הט"ז בזה, ועיין בסי' סב במג"א בשם תר"י שאף הברכה אין להרהר
כו', עכ"ל. והדין הזה מציאותי מאד בחולה ובמיוחד חולה ששוכב בבית החולים
ואינו יכול להגיע למים כדי ליטול ידיו. ועיין גם להלן סי' סב סע' ד.
[1] חיי אדם כלל ט סע' ט.
[2] א"ר ס"ק ט: מג"א ס"ק יב.
[3] מ"ב ס"ק כח.
[4] סע' ז.
[5] סי' מז מ"ב ס"ק כח.
[6] שם.
[7] סי' מו ס"ק כד.
[8] או"ח ח"ד סי' ג.
[9] כף החיים סי' מו סוס"ק מט.
[10] סי' מו מ"ב ס"ק כד.
[11] סי' ד סע' כג.
[12] ס"ק לג.
[13] סי' ד ס"ק ח.
[14] שם ס"ק טו.
[15] שם סוס"ק סא.
[16] סי' סב ס"ק א.
[17] שם ס"ק ח.
[18] כלל ה סע' טז.
[19] שם ס"ק ד.
[20] שם.
[21] סי' ד ס"ק יג.